סימן פ – קצת ממלאכות האסורות בשבת

דף הבית ספרי קודש אונליין ספר קיצור שולחן ערוך המלא סימן פ – קצת ממלאכות האסורות בשבת

סעיף א

(עיקר המלאכות שנאסרו לנו לעשותם בשבת, כבר נודעו לרוב בני ישראל, ולא נכתוב כאן רק מדברים שלא נודעו והמה דברים שכיחים). אסור להשתמש לאור הנר דבר שצריך עיון קצת, דגזרו רבנן שמא ישכח ויטה את הנר, לקרב את השמן אל הפתילה, ויתחייב משום מבעיר ושנים מותרין לקרות מתוך ספר אחד בענין אחד, שאם יבא אחד להטות, חברו יזכירהו. ובנרות שלנו שהחלב או השעוה כרוך על הפתילה נוהגין להתיר, אך צריך לעשות איזה היכר, שלא יבא לקצוץ ראש הפתילה שנעשה פחם, ולהרמב"ם הוי איסור דאורייתא ואפילו על ידי אינו יהודי אסור לקצוץ ראש הפתילה.

סעיף ב

אסור לפתוח דלת או חלון נגד נר דולק כשהוא קרוב להם, שמא יכבה על ידי זה אבל מותר לסגור דלת וחלון. ופתח התנור שיש בו אש, אסור בין לפתוח בין לסגור, כי על ידי זה הוא מבעיר או מכבה.

סעיף ג

אסר לערות רוטב רותח על חתיכות לחם או מצות, אלא יערב תחלה את הרוטב לתוך הקערה, ותתקרר קצת עד שתהא ראויה לאכילה ואחר כך יתן שמה את הלחם או המצות, אבל כל זמן שהרוטב הוא רותח, אפילו היא בקערה אסור ליתן לתוכה לחם או מצות. וכן אין ליתן מלח או תבלין לתוך הרוטב אפילו היא בקערה ומכל שכן לתוך הקדירה כל זמן שהוא רותח, אלא ימתין עד שתתקרר קצת שיהא ראוי לאכילה. ובמלח שנעשה על ידי בישול יש מקילין, והמחמיר גם בזה תבא עליו ברכה. וכן אין לערות "קפה" או "תה" רותח להכלי שרוצים לשתות בו אם יש שם סוכר, אלא יערה תחלה את "הקפה" "והתה" ואחר כך יתן לתוכו את הסוכר, ובמקום צורך יש להקל.

סעיף ד

אסור ליתן פרי או מים על התנור לאחר שהוסק משום דאפשר שירתיח המים ושיצלה הפרי. ואפילו אין דעתם אלא לחמם אותם קצת, מכל מקום אם במקום הזה אפשר שיתבשלו או יצלו אסור לחממן שם. וכן "פשטידא" שיש בו שומן אין להעמידו נגד המדורה או על התנור במקום שיכול להרתיח אף על פי שאין דעתו אלא לחממם, אבל במקום שאי אפשר שיתבשלו אלא יתחממו קצת שם מותר ליתנם, ואפילו נקרש השומן או המים מחמת הקור. אבל לתוך התנור שהטמינו בו אסור לתת שום דבר צונן שיתחמם, אף על פי שאי אפשר להרתיח שם. ולצורך קצת חולה יעשה שאלת חכם. וקצת נוהגין להחזיר בשבת המאכלים לתוך התנור שהטמינו בו כיון שהם עדיין חמים, אך אם נצטננו לגמרי אוסרים. ובעל נפש יש לו להחמיר בכל ענין.

סעיף ה

בשבת אסור להטמין בשום דבר (אפילו בדבר שאינו מוסיף הבל), לכן אם נוטל קדירה שיש בה תבשיל שנתבשל בה או שנתחמם בה אסור לכרכה או לכסותה בכרים וכסתות וכדומה לשמור חומה.

סעיף ו

דבר שאי אפשר כלל לאוכלו בלי הדחה אסור להדיחו בשבת אפילו בצונן. ודג מלוח, מותר לשרותו במים צוננים לפי שגם קודם השריה ראוי לאכילה.

סעיף ז

חרדל ותמכא (חזרת) ושאר מיני טיבולין שלא נתן בהם חומץ מבעוד יום אסור ליתן בהם בשבת אלא בשינוי, דהיינו שיתן תחלה את החומץ בכלי ואחר כך יתן לתוכו את החרדל או התמכא. ולא יעשנו בלילה עבה אלא ישפוך חומץ הרבה שתהא בלילותה רכה, וגם לא יערבו בכף וכדומה אלא באצבעו, או שינענע בכלי עד שיתערב.

סעיף ח

פירות שנמצאו תחת אילן אסורים אפילו בטלטול שמא נפלו היום. וכן כל פירות שאצל אינו יהודי אם יש להסתפק שמא נתלשו היום אסור אפילו בטלטול.

סעיף ט

אסור לרדות דבש המחובר בכוורת, וכן אסור לרסק חלות דבש אפילו נתלשו אתמול מהכוורת. ואם לא ריסק אותו קודם שבת, אזי הדבש הזב ממנו בשבת אסור, אבל הדבש הזב בכוורת מותר.

סעיף י

פירות שנתפזרו במקום אחד בבית או בחצר מותר לקבצם, אבל אם נתפזרו אחד הנה ואחד הנה דאיכא טירחא לקבצם, אסור לקבצם לתוך הסל, אלא מלקט ואוכל.

סעיף יא

קטניות וכדומה שהן בקליפתן שקורין שרביט, אם הקליפות עדיין לחות וראויות גם כן לאכילה מותר לפתחן ולקחת מהן את הקטניות (דהוי כמפריד אוכל מאוכל), אבל אם הקליפות נתייבשו ואינן ראויות עוד לאכילה אסור לקחת מהן את הקטניות, וכן יש ליזהר מלהוציא את האגוזים מתוך הקליפה הירוקה שלהן, וכן השומשמין מתוך הקליפה.

סעיף יב

אסור לסחוט פירות לצורך המשקין, ולכן אסור לסחוט לימונים לתוך המים לעשות משקה שקורין לימונדה, ואפילו למצוץ פרי בפיו יש אוסרין. ויש ליזהר על כל פנים בענבים שלא למצוץ את המשקה ולזרוק הקליפות. אבל אם אינו צריך להמשקין היוצאין מותר לסחטן, ולכן מותר לסחוט חסה ומלפפונים שהמים הולכין לאיבוד.

סעיף יג

לא תקלח אשה חלב מדדיה לתוך הכוס או לתוך הקדרה ותניק את בנה, אבל מותרת לקלח מהחלב כדי שיאחוז התינוק את הדד ויינק, ואסור להתיז מחלבה על איזה דבר לרפואה במקום שאין בו סכנה ולא צערה יתרה.

סעיף יד

מותר ליתן שומן קרוש על מאכל חם אף על פי שהוא נימוח. השלג והברד אין מרסקין אותן בידים דהיינו לשברם לחתיכות כדי שיזובו מימיו, אבל נותן הוא לתוך הכוס של יין או מים כדי לצננו והוא נימוח מאליו ואינו חושש. וצריך ליזהר בחורף שלא יטול ידיו במים שיש בהם שלג או ברד, ואם יטול, יזהר שלא ידחקם בין ידיו שלא יהא מרסק, ומותר לשבור קרח כדי ליטול מים מתחתיו. ולהשתין בתוך השלג טוב ליזהר אם אפשר, וכן יש ליזהר שלא להשתין על גבי טיט או לתוך עפר תיחוח.

סעיף טו

אוכל המעורב עם פסולת, מותר לברור את האוכל מתוך הפסולת אבל לא את הפסולת מתוך האוכל. וגם את האוכל אסור לברור על ידי כלי אלא דוקא ביד, ודוקא מה שהוא צריך לאכול מיד, ואפילו במאכלים שרוצים לברור מה שיאכלו עתה ממה שישאירו צריכין ליזהר לברור מה שרוצים לאכול עתה, ולא לברור מה שרוצים להניח, כי מה שרוצים לאכול עתה חשיב אוכל ומה שרוצים להניח חשיב פסולת. אפילו לקלוף שום או בצלים ולהניחם אסור משום בורר, ואינו מותר לקלוף אלא מה שצריכין לאכול מיד. והקליפה העליונה שעל השום המסבבת כל החלקים יש לאסור להסירם אפילו לצורך אכילה מיד משום דהוי מפרק תולדה דדישה.

סעיף טז

אפילו במידי דלאו בר אכילה שייך איסור ברירה, כגון בכלים וכיוצא בו דמה שהוא רוצה להשתמש בו עתה הוי כמו אוכל, והשאר הוי כמו פסולת.

סעיף יז

אין לסנן שום משקה כי יש בזה כמה חילוקי דינים. אבל מותר לשתות על ידי מפה, דלא שייך בורר אלא במתקן הענין קודם אכילה או שתיה, אבל בענין זה אינו אלא מעכב את הפסולת שלא יכנוס לתוך פיו. ומכל מקום לשתות מים כך על ידי מפה יש אוסרין משום כיבוס, ויש להקל בשעת הדחק כשאין לו מים נקיים לשתות, ומכל מקום לא ישתה דרך בית יד מן הכתונת שלו, דבזה איכא למיחש טפי שמא יסחוט.

סעיף יח

משקה קפה שיש בתחתיתו "הקפה" ממש שהוא הפסולת, וכן שאר משקה שיש בתחתיתו שמרים או שאר פסולת, כשמערין אותו צריכין ליזהר שלא לערות כל הצלול, אלא ישאיר מעט אצל הפסולת. וחלב שהועמדה אסור לקלט מה שלמעלה הנקרא קרום רק מה שצריך לאכול עתה, וגם בזה יזהר שלא ליקח הכל רק ישאיר קצת על החלב התחתונה.

סעיף יט

אם נפל זבוב וכדומה לתוך המשקה, לא יסיר את הזבוב בעצמו, אלא יקח גם קצת מהמאכל או מהמשקה ויזרוק עמו.

סעיף כ

אם צריך לדוך פלפלין או מלח וכיוצא בו לתת לתוך המאכל, מותר לדוך בקתא דסכינא על השלחן וכיוצא בו אבל לא במדוכה ולא במכתשת.

סעיף כא

אסור לחתוך בצלים ושאר ירקות אלא דוקא סמוך לסעודה, וגם אז לא יחתכם דק דק מאד.

סעיף כב

דבר שהמלח פועל בו לרככו או להפיג חריפותו אסור למלחו, משום דהוי כמו מעבד. ולכן אסור למלוח "גורקין" (קשואים, מלפפונים) חיין, וכן צנון או בצלים אסור למלוח אפילו מה שצריך לאותה סעודה, אלא מטביל במלח חתיכה חתיכה ואוכל. אבל ביצים ובשר מבושל וכיוצא בו שאין המלח מועיל להן אלא שיתן בהן טעם מלח, מותר למלחם לאכלם באותה סעודה, אבל בשביל להניחם לסעודה אחרת אסור.

סעיף כג

אין למלוח ביחד הרבה פולין וקטניות מבושלות כי המליחה מועלת להן לרככן, ואפילו כדי לאכלן לאלתר אסור.

סעיף כד

חסה ומלפפונים, וכן שאר מיני טיבולין שעושין מבצלים וכדומה מותר למלחן סמוך לסעודה, שכיון שנותנים לתוכן מיד שמן וחומץ מחלישין כח המלח, אבל אסור למלחן ולהשהותן איזה זמן.

סעיף כה

איסור בונה שייך גם במאכל, כגון המגבן גבינה, או שמדבק פירות ומשוה אותם שיהיו יפין, ולכן כשחותכין בצלים עם בצים או עם חלב דג מלוח יש ליזהר שלא להשוותם וליפותם, אלא יניחם כמו שהם.

סעיף כו

כשמדיחין כלים במים רותחין, לא יערה המים על הכלים אלא יערה את המים לתוך כלי אחר ואחר כך יתן בהם את הכלים. ולא ידיחם במפה משום איסור סחיטה, אלא מדיחם בסמרטוט המיוחד לכך שאינו מקפיד עליו לסחטו גם בחול וכשמדיח כלי זכוכית לא ידיחם בשבולת שועל וכדומה. ואסור להדיח כלים בשבת אלא אותן שצריכין לשבת.

סעיף כז

כל דבר שהישראל אסור לעשותו, אסור גם כן על ידי אינו יהודי, ומכל מקום בימי החורף כיון שמותרין להסיק את התנור, כדי לחמם את הבית על ידי אינו יהודי, נוהגין שהאינו יהודי מעמיד את התבשילין שנצטננו על התנור קודם שהוא מסיקו ואחר כך מסיקו, דכיון שאין הכוונה בהסקה זאת לחמם את התבשילין אלא לחמם את הבית יש מתירין, ודוקא שיעמידם קודם ההסקה ולא אחר כך. ופשיטא שאם אין הכוונה בהסקה בשביל הבית אלא בשביל התבשילין ודאי אסור בכל ענין. ויש אוסרין אפילו אם הכוונה היא בשביל לחמם את הבית, ואף על פי שהמנהג כהמתירין, מכל מקום כל בעל נפש יש לו להחמיר על עצמו במקום שאין שם צורך כל כך. ומכל שכן באותן תנורי ברזל העושין לבשל עליהם תמיד אף על פי שמסיקים בהן בשבת לצורך חימום הבית, וגם האינו יהודי מעמיד עליו את התבשילין קודם ההסקה, מכל מקום הירא את ה' ימנע מזה.

סעיף כח

השופך משקים במקום שהקרקע מצמחת, חייב משום זורע, שהרי המשקה גורמת שתצמח הקרקע. ועל כן יש ליזהר מלאכול בגינה כי בקושי יכול ליזהר שלא לשפוך משקים על הארץ, ומלבד זאת יש בגינה איסור טלטול.

סעיף כט

ספוג שאין לו בית אחיזה אין מקנחין בו.

סעיף ל

אסור לרוק במקום שהרוח יפזר את הרוק.

סעיף לא

בתולה אסורה לקלוע שערותיה בשבת ולא להתיר קליעתה, אבל יכולה לתקן שערותיה בידיה. ובמסרק העשוי משער חזיר, אם הוא קשה מאד שאי אפשר שלא יעקור שערות אסור לסרוק בו, אבל אם אינו קשה מותרת לתקן בו שערותיה, ומכל שכן אם היא מיחדת אותו לכך.

סעיף לב

בגד וכיוצא בו שיש עליו איזה לכלוך, מקנחו בסמרטוט וכיוצא בו, אבל לא ישפוך עליו מים משום דנתינת המים הוי כמו כבוס, ולכן אם תינק השתין על איזה בגד אסור לשפוך עליו מים, (אבל השתין על הקרקע או על כלי עץ או עור, מותר לשפוך שם מים). וכשאדם נוטל ידיו ורוצה לנגבן במפה, טוב לשפשפם היטב זו בזו להסיר המים, כדי שלא ישאר עליהם רק מעט מים, (דבמעט מים שהוא מנגבן כיון שהוא דרך לכלוך לא הוי כיבוס). ובמפה צבוע אין לחוש בכל ענין (דלא שייך בה כיבוס כל כך).

סעיף לג

חבית שיש בה מים וכיוצא, אסור לפרוס עליה בגד שאינו מיוחד לה לכסותה בו, דחיישינן שמא יבא לידי סחיטה, אבל בבגד המיוחד לה מותר לכסותה, דכיון דמיוחד לה לא חיישינן שיסחוט.

סעיף לד

אם נשפך מים על השלחן וכדומה, אסור לקנחו בבגד שהוא מקפיד עליו, דכיון דאיכא מים מרובים חיישינן שמא יסחוט. וכן לא ינגב במפה כוסות או שאר כלי שפיהן צר, דמחמת דוחקן נסחט המשקה.

סעיף לה

היה הולך וירדו גשמים עליו ועל בגדיו מותר לילך לביתו, וכשפושטם אסור לשטחם כדי שיתייבשו. ואפילו היו לחים רק מן הזיעה אסור לשטחם, וכל שכן דאסור לשטחם נגד האש, ואפילו אם לבוש בהם אסור לעמוד נגד האש במקום שהוא חם הרבה, וכן אסור לנער בגד מן המים. ובגד שהוא מקפיד על מימיו, אסור אפילו לטלטל לאחר שפשטו מעליו, דחיישינן שמא יסחטו.

סעיף לו

היה הולך והגיע לאמת המים יכול לדלג ולקפוץ עליו אפילו הוא רחב, ומוטב שידלג ממה שיקיף מפני שמרבה בהילוך, ואסור לעבור בו שלא יבא לידי סחיטה. ואפילו במקום אחר במקום שיכול להחליק וליפול במים, אסור לילך בשבת שמא ישרו בגדיו ויבא לידי סחיטה.

סעיף לז

היה הולך לדבר מצוה, כגון להקביל פני אביו או רבו או מי שגדול ממנו בחכמה, יכול לעבור בנהר, ובלבד שיעשה שינוי, כגון שלא יוציא ידו מתחת שפת חלוקו, כדי שיזכור ולא יבא לידי סחיטה. ואסור לעבור בסנדלו, דכיון דאינו יכל להדקו ולקשרו יפה, חיישינן דלמא נפל ואתי לאתויי, אבל במנעלו מותר. וכיון שהלך לדבר מצוה מותר לו אף לחזור. ואם הולך לשמור פירותיו (דשמירת ממונו הוי גם כן קצת מצוה), מותר לו לעבור בהליכה אבל לא בחזרה.

סעיף לח

טיט שעל בגדו אם הוא לח מגרדו בצפורן או בסכין, אבל אם הוא יבש אסור לגרדו משום דהוי כטוחן.

סעיף לט

בגד שחור אסור לנערו מן השלג או מן האבק, אבל להסיר מעליו הנוצות בידו מותר. ויש חוששין גם בזאת.

סעיף מ

טיט שעל רגלו או מנעליו יכול להסירו בדבר שמותר לטלטלו, או שיקנחו בקורה, אבל לא יקנחו לא בכותל ולא בקרקע. ובשעת הדחק כגון שצואה על רגלו או על מנעליו ואין דבר שמותר לטלטלו, יכול לקנח בכותל, ואם אין כותל יקנח בקרקע, ואם יש לו מים יכול לרחוץ המנעל גם במים אם הוא של עור, (כי בעור שכשוך בעלמא לא הוי כבוס, אלא כשמשפשפו צד זה על צד זה כדרך הכובסים). אבל בסכין אסור לגרור הטיט והצואה מן המנעל של עור, והברזל שלפני הבית שעשוי לכך, אם הוא חד אסור לגרוס בו, ואם אינו חד מותר.

סעיף מא

נתלכלכה ידו בטיט, לא יקנחה במפה שמקנחין בה הידים (שחיישינן שמא יכבסה).

סעיף מב

אסור לצבוע שום דבר אפילו בצבע שאינו מתקיים, ולכן אסור לאשה לצבוע פניה. ויש ליזהר כשידיו צבועות מפירות שאכל, שלא יגע בבגדו מפני שצובעו, וכן דם חוטמו ודם מכתו לא יקנח במפה.

סעיף מג

אין ליתן כרכום לתוך התבשיל מפני שצובעו, (כך כתוב בספר חיי אדם).

סעיף מד

אסור לקרוע או לשזור אפילו שני חוטין או שערות התלושות.

סעיף מה

דרך הוא כשצריכין לקשור איזה דבר בשני חוטין או משיחות, או שמסבבין חוט או משיחה אחת וקושרין שתי הקצוות יחד כדרך החגורה, עושין שני קשרים זה על גב זה, כי בקשר אחד לא יתחזק, ואסור לעשות כן בשבת שני קשרים זה על גב זה, אפילו בדבר שדרכו להתירו בו ביום. וצריכין ליזהר במטפחת שכורכין סביב הצואר (או צעיף) שלא לעשות בו בשבת שני קשרים, וכן בערב שבת לא יהיו בו שני קשרים, דאם כן אסור להתירו בשבת כדלקמן. וכן לעשות אפילו קשר אחד בראש אחד של חוט או משיחה, או ליטול שתי הקצוות זה אצל זה ולעשות בשתיהן ביחד קשר אחד אסור, כיון דבזה גם קשר אחד מתקיים, ולעשות בשתי קצוות זה עם זה קשר אחד, ועליו עניבה, אם הוא דבר שדרכו להתירו בו ביום מותר, ואם לאו אסור אפילו אם הוא דעתו להתירו בו ביום, אבל לעשות שתי עניבות זה על גב זה מותר, ואפילו הרבה ואפילו אם דעתו שיעמוד כן ימים רבים.

סעיף מו

קשר שאסורין לעשותו קשר כזה אסורין גם כן להתיר, ובמקום צער יש להתיר על ידי אינו יהודי.

סעיף מז

דרך החייטים שקודם שתופרין את הבגד כראוי, מחברים את החתיכות בתפירות מרווחות, ואחר כך מסירין את החוטין מאלו התפירות, ואסור להסירן בשבת.

סעיף מח

בגדים העשוים להכניס בהם משיחה או רצועה, כגון מכנסיים או מנעלים או חלוק, אם הבגד חדש אסור להכניסו בהם משום דהוי תיקון מנא ובישן אם אין הנקב צר שאין טורח להכניסו מותר, ואם יש טורח אסור.

סעיף מט

לפעמים איזה תפירה מתקלקלה ומתפרדים החתיכות קצת זה מזה, ומושכין בחוט בתפירה והן מתהדקות ומתחברות, אסור לעשות כן בשבת משום דהוי תופר.

סעיף נ

ניירות שנדבקו שלא בכוונה, כמו שלפעמים נדבקו דפי ספרים מחמת הצבע שצבען הכורך, או שנדבקו איזה דפין בשעוה מותר לפתחן.

סעיף נא

כלים שכרכו סביב פיהם במטלית וקשרוהו במשיחה, מותר לקרען בשבת שזהו מקלקל ומותר לצורך שבת.

סעיף נב

אסור לצוד שום בעל חי בשבת ואפילו פרעוש אסור לתפוס, ואך אם היא על גוף האדם ועוקצתו, משום צערא דגופא מותר ליטלה ולזרקה, אבל אסור להרגה כי אסור להרוג שום בעל חי. אך הכנים כיון שהם מתהוים רק מן הזיעה (ומכל מקום אלו שבבגדים אסור להרגן, אלא נוטלן וזורקן רק אלו שנמצאו בראש) מותר להרגן.

סעיף נג

יש ליזהר כשרוצה לסתום תיבה או כלי שיש שם זבובים, שיפריחם תחלה משם, כי כאשר הוא סותמו המה נצודים שמה, ומכל מקום אינו צריך לדקדק ולבדוק שלא ישאר שם כלל אלא יפריח מה שנראה לו.

סעיף נד

אסור להוציא דם ואפילו דם שבין השינים אסור למצוץ, וכן אסור להניח על המכה רטיה המוציאה דם וליחה, ומכל שכן דאסור לדחוק את המכה להוציא דם או ליחה.

סעיף נה

ציצין שהן כמין רצועות דקות שפירשו מעור האצבע סביב הצפורן, אסור להסירן בין בכלי בין ביד בין בשינים. וצפורן שנפרש רובו וקרוב להנתק ומצערו מותר להסירו ביד אבל לא בכלי, ואם לא פירש רובו אסור להסירו אפילו ביד.

סעיף נו

אסור לשפוך לתוך החומץ שאר משקים, שיתהוו גם כן חומץ.

סעיף נז

בשר שלא נמלח וחל יום שלישי שלו בשבת, שאם לא ידיחהו יהא נאסר יש להדיחו על ידי אינו יהודי אבל על ידי ישראל אסור.

סעיף נח

אסור למרח רטיה וכן שעוה או זפת, לכן אסור ליתן שעוה או שמן עב בנקב לסתמו או לדבקו על איזה דבר לסימן, אבל אוכל מותר למרח כגון חמאה על הלחם וכדומה.

סעיף נט

אסור לשבור או לחתוך כל דבר שאינו מאכל, אבל מה שהוא מאכל אפילו רק לבהמה מותר, ולכן מותר לחתוך קש לחצוץ בו שיניו, ועצי בשמים מותר למלול ולקטום כדי להריח בהם, ואפילו הם קשים כעץ, אבל לקטום אותן כדי לחצוץ שיניו אסור.

סעיף ס

אילן בין שהוא לח בין שהוא יבש אין משתמשין בו שום תשמיש, ואף על פי שאינו מנידו (דאם מנידו בלאו הכי איכא איסור מוקצה) אין עולין בו ואין נתלין בו, ואסור להניח עליו איזה חפץ או ליטלו ממנו או לקשור בו בהמה וכל כיוצא בו. ואפלו בצדדי האילן אסור להשתמש, ולכן אם סל תלוי עליו, אסור ליטול איזה דבר מתוך הסל, או ליתן לתוכו דהסל הוי צדדי האילן. אבל אם יתד תקוע באילן ועליו תלוי סל, מותר ליטול או ליתן לתוכו, משום דאז הוי הסל צדי צדדין, והסל אסור ליקח משם או לתלותו שם, משום דמשתמש ביתד דהוי צדדי האילן.

סעיף סא

כלי שזורעין בו מיני עשבים או שושנים לנוי או להריח, אסור לתלוש ממנו כמו שאסור לתלוש מן האילן. וצריכין ליזהר שלא לטלטלו מעל גבי קרקע להעמידו במקום אחר, דכיון כשהוא עומד על הקרקע מריח הארץ הוא גדל, אם כן הנוטלו משם הוי כמו תולש. וכן אם עומד במקום אחר אסור ליטלו ולהעמידו על הקרקע, משם דבזה הוי כמו זורע. וצריכין ליזהר בכל זה בין שהוא של עץ בין שהוא של חרס, בין שהוא נקוב בין שאינו נקוב.

סעיף סב

אסור לכתוב או לעשות איזה ציור אפילו באצבעו עם המשקין שעל השלחן, או על ההבל שעל החלון זכוכית, וכן בכל דבר אף על פי שאינו מתקיים. ואפילו לעשות רושם בעלמא בצפרנו על איזה דבר לסימן אסור, נמצא שעוה וכדומה שנטף על הספר, אפילו רק על אות אחת אסור להסירו.

סעיף סג

כשם שאסור לכתוב כך אסוק למחוק כל מה שנכתב. ומכל מקום אותן עוגות שעשו עליהם אותיות וציורים מותר לשברן ולאכלן בשבת, אך אם נעשו כן לסגולה לקטנים יש להחמיר בהן.

סעיף סד

ספרים שעל חודי הגליונות מבחוץ נכתבו אותיות, יש אוסרין לפתחם או לסגרם בשבת, ויש מתירין, וכן נוהגין. ומכל מקום מאחר שיש אוסרין יש למנוע מלכתוב כן.

סעיף סה

מותר לומר לחברו: מלא לי כלי זה אפילו הוא מיוחד למדה, ואפילו הוא של מוכר אלא שהלוקח נוטלו ומוליכו לביתו, ומכל שכן שאם הלוקח מביא כלי שלו ואומר מלא לי כלי זה דודאי מותר. אבל למדוד בכלי המיוחד למדה של המוכר, ולשפוך לתוך כלי של לוקח אסור. וכן מותר לומר לחברו: תן לי חמשים אגוזים וכדומה, ובלבד שלא יזכיר לו שם מדה ולא דמים, וגם לא יעשה חשבון לומר: הרי שיש לך בידי חמשים אגוזים תן לי עוד חמשים ויהיו לך בידי מאה. ומכל שכן שלא יזכיר לשון מכר אפילו אינו קוצץ הדמים, ואפילו לצורך שבת. ועל ידי אינו יהודי אסור לקנות בשבת, והוא הדין בשכירות.

סעיף סו

מותר לומר לחברו: מלא לי כלי זה, או תן לי בו עד הרושם הזה ולמחר נמדוד אותו או נשקול אותו.

סעיף סז

כשם שאסור לעשות אפילו בנין עראי בשבת, כך אסור להוסיף על בנין קבוע אפילו תוספת עראי. ולכן פתח שאינו עשוי לכניסה ויציאה תדיר אלא לעתים רחוקות, אם עשה לו דלת שאינה סובבת על ציריה, (ציר הוא עץ או ברזל הבולט מן הדלת, שמכניסין בחור שלמטה באסקופה, ולמעלה במשקוף שתהא הדלת חוזרת לכאן ולכאן, והוא הדין כמו במה שנוהגין במדינתנו לתקן את הדלתות בצירים), אלא שקשרה שם ותלאה שם לנעול בה, אם יש ציר בדלת זו, או אפילו אין בה עתה אלא שהיה לה ציר ונשבר ומקומו ניכר, מותר לנעול בה בשבת. ואפילו אם הוא בענין שכשפותחין אותה היא נגררת על הארץ, וכשנועלין בה מגביהין אותה ומעידין על האסקופה מכל מקום מותר, דכיון שהיא קשורה ותלויה וגם יש בה היכר ציר, ניכר שהיא דלת העשויה לנעילה ופתיחה ואינו נראה כבונה, ומכל שכן אם יש לה עדיין ציר. ובלבד שלא יחזיר את הציר למקומו דבזה הוי בונה.

סעיף סח

אבל אם אין לה היכר ציר אסור לנעול בה בשבת, דכיון שאינו עשוי להפתח אלא לעתים רחוקות, והדלת אינה ניכרת לדלת, נראית הנעילה כמו בונה. אך אם היא קשורה ותלויה יפה, בענין שאך כשהיא פתוחה אינה נגררת על הארץ, אפילו אינה גבוהה מן הארץ אלא כמלא נימא ניכרת היא שהיא דלת ומותר לנעול בה.

סעיף סט

אם אינה קשורה ותלויה כלל, וכשפותחין שומטין אותה לגמרי, אסור לנעול בה בשום אופן פתח שאינו עשוי לכניסה ויציאה תדיר, אבל פתח העשוי לכניסה ויציאה תדיר מותר לנעול בה ואפילו אין בה היכר ציר.

סעיף ע

דלת העשויה מלוח אחד אין נועלין בה פתח שאינו עשוי לכניסה ויציאה תדיר, ואפילו יש לה ציר, אם אינה סובבת על ציריה דכיון שאינה אלא מלוח אחד, ואינה סובבת על ציריה, נראה כבונה וסותם מקום הפתוח, אבל בפתח העשוי לכניסה ויציאה תדיר יש להקל לנעול בה, ודוקא כשיש שם אסקופה דאז ניכר שהוא פתח.

סעיף עא

פקק החלון כגון לוח או שאר כל דבר שסותמין בו את החלון, יכולין לסתמו בו אפילו אם אינו קשור שם, והוא שכבר סתם בו פעם אחת קודם השבת או שחשב עליו קודם השבת לסתום בו, אבל אם לא סתם בו מעולם וגם לא חשב עליו, אסור לסתום בו בשבת אם הוא דבר שדרך לבטלו שם שיהא שם לזמן ארוך, אבל דבר שאין דרך לבטלו שם אלא לזמן קצר, כגון בגד וכיוצא בו מותר לסתום בכל ענין.

סעיף עב

דלתות וחלונות אף על פי שהם תלוים על צירי ברזל, שנקל להסירם ולהחזירם, מכל מקום אסור בשבת להסירם או לתלותם, כי התולה אותם הוי כבונה והמסירם הוי כסותר.

סעיף עג

אסור לכבד את הבית אפילו אם הוא מרוצף באבנים או בנסרים, ועל ידי אינו יהודי מותר. ואם עושה על ידי שינוי גדול כגון על ידי כנף אווז, וכדומה, מותר אפילו על ידי ישראל.

סעיף עד

לא ישפשף ברגלו רוק שעל גבי הקרקע, אבל מותר לדרוס עליו בלא שפשוף.

סעיף עה

אסור לפנות בשדה ניר בשבת (ובשל חבירו אסור ליכנס ואפילו בחול, כדלקמן סימן קפ"ג סעיף ה').

סעיף עו

מחיצה אפילו היא עראי, אם נעשית להתיר איזה דבר, אסור לעשותה בשבת וביום טוב. ולכן אסור לעשות מחיצה על ידי וילון וכדומה, בפני אור הנר כדי שישמש מטתו, וכן לפני ספרים כדי לשמש או לעשות צרכיו דכיון שמחיצה מתרת היא, חולקת שם רשות בפני עצמה, והרי זה כעושה אהל. אבל מותר לכסות הספרים בשני כיסויין זה על זה, שאין בזה משום אהל. ואם הוילון התלויה לפני המטה היתה מבעוד יום פרוסה טפח, בין מן הצד בין מלמעלה, מותר בשבת לפרסה כולה, משום דהוי רק תוספת אהל עראי. אבל מה שהוילון תלויה תמיד בקצה אחת מקופלת, לא מצטרף לטפח כיון שאינו לשם אהל, וכן המחיצה שקורין "שפאנישע וואנד" (מחיצה מתקפלת) אסור לפתחה אלא אם כן היתה פתוחה קצת מערב שבת, אבל מה שהיא עומדת מקופלת אף על פי שהדופן רחב יותר מטפח לא מהני. אבל מחיצה עראית שאינה עשויה להתיר איזה דבר אלא להגן בפני החמה או בפני הרוח שלא יכבה הנרות וכדומה מותר לעשותה.

סעיף עז

ואהל דהיינו גג המאהיל אף על פי שאינו נעשה אלא להגן מפני החמה או מפני הגשמים וכדומה, ואפילו הוא אהל עראי, אם הוא טפח על טפח ברום טפח אסור לעשותו. ולכן עריסה של תינוק שנותנים בו חשוקים של עץ, ופורסין עליהם סדין אסור לפרוש אותו בשבת וביום טוב אלא אם כן היה מבעוד יום פרוס טפח, דהוי רק תוספת אהל ארעי דמותר. וכן אם החשוקים סמוכין זה לזה בפחות משלשה טפחים נחשבים כאהל (כי הלכה למשה מסיני היא שכל פחות משלשה טפחים חשוב כלבוד, פירוש כמחובר וסתום) ומותר לפרוס עליהן סדין.

סעיף עח

תיבה שהכיסוי שלה אינו מחובר לה בצירים, אסור ליטלו משם, משום דהוי סותר אוהל, וכן אסור לכסות בו משום דעושה אהל, וכשנותנין טבלא על חבית להיות לשלחן, צריכין להעמיד את החבית בצד הפתוח למטה, שאם יתן את הדף על הצד הפתוח הרי הוא עושה אהל.

סעיף עט

פי העשן (ארובה) אם הוא מן הצד, שהסתימה היא כמו תוספת מחיצה מותר לסותמו, אבל אם הוא למעלה אסור לסותמו בשבת וביום טוב משום דעושה אהל, ואם קבוע שם דלת של ברזל סובב על צירים מותר לסתום, דכיון שהוא קבוע שם הוי ליה כדלת הסובבת על צירים.

סעיף פ

בגד ששוטחין על פי חבית לכסותה, אם החבית אינה מלאה לגמרי, אלא שיש בין המשקים שבתוכה להכיסוי חלל טפח, אזי לא יכסה אותה על פני כולה משום אהל, אלא יניח מקצת פיה מגולה.

סעיף פא

כל מחיצה או אהל שאסורין לעשותו, אם הוא עשוי אסורין להסירו דהוי סותר אהל.

סעיף פב

אסור לשאת מכסה העשוי להגן מפני החמה או מפני הגשמים שקורין (שירם) מפני שהוא עושה אהל.

סעיף פג

כלים שהם של פרקים תחובים זה בזה ונפרדו, אם דרכם להיות תמיד רפויים מותר להחזירם כך, אבל אם דרכם להיות מהודקים בחוזק, אסור להחזירם אפילו ברפיון. וכן אם הם מחוברים על ידי חריצים (הברגה) כיון שדרכם להיות מהודקין בחוזק, אם הם פרודים אסור לחברם אפילו ברפיון. אך כיסוי כלים מותר להסירם וכן לחברם, כיון שאינם עשוים לקיום רק לפתחם ולסתמם תדיר.

סעיף פד

מכבש והם שני לוחות זה על זה וכובשין ביניהם בגדים, אם המכבש הוא של בעלי הבית מותר לפתחו לקחת הבגדים לצורך שבת ויום טוב אבל אין כובשין אותו לפי שהוא לצורך חול. ומכבש של כובסין או שאר אומנין, אסור לפתוח, דכיון שהוא מהודק בחוזק, פתיחתו דומה לסתירה. ואפילו אם היה פתוח מבעוד יום אסור לקחת משם את הבגדים בשבת ויום טוב, גזרה שמא יבא לפתחו עתה.

סעיף פה

ספסל שנשמט אחד מרגליו אסור להחזירו, וגם אסור לסמכו על ספסל אחר אלא אם כן כבר ישב עליו כך. אבל מותר להניח דף על ספסלים או על חתיכות עצים שהכינם מערב שבת לכך.

סעיף פו

כלי המורה את השעות (שעון לסוגיו) אפילו שעדיין הולך אסור להעריכו בשבת ויום טוב שלא יפסיק הליכתו. וביום טוב שני יש להקל כל זמן שעדיין הולך להעריכו לצורך היום, אבל לא לצורך יום שלאחריו. ולצורך חולה יש להתיר בכל ענין, אם אינו נמצא אינו יהודי בנקל.

סעיף פז

אסור להשמיע קול של שיר בשבת בכלי או באיבריו (חוץ מבפיו), אפילו להכות באצבעיו זה על זה או על הלוח להשמיע קול, או לקשקש באגוז או בזוג לתינוק שלא יבכה ולא מטפחין יד על יד ולא מרקדין. ולכבוד התורה מותר לטפח ולרקד. וגם העושה לתינוק כדי שלא יבכה אין מוחין כיון שיש מתירין.

סעיף פח

קול שאינו דרך שיר מותר להשמיע, ולכן מותר להקיש על הדלת כדי שיפתחו לו וכיוצא בזה. ויש אומרים שאף על פי כן אסור להשמיע קול בכלי המיוחד לכך, כגון להקיש על הדלת בטבעת הקבוע בה, או בפעמון המיוחד לזה. וכן אותן כלי שעות שהם עשויים לקשקש השעות על ידי מה שדוחקין בהם או שמושחין בחוט המיוחד לכך, אין לעשות כן בשבת ויום טוב.

סעיף פט

המשמר פירות או זרעים מפני חיה ועוף, לא יספיק כף אל כף, ולא יטפח כפיו על ירכו, ולא ירקד ברגליו כדי להבריחם כדרך שהוא עושה בחול.

סעיף צ

אין שוחקין באגוזים וכיוצא בהם על גבי קרקע אפילו מרוצף, ומכל מקום אין למחות בנשים וקטנים, לפי שבודאי לא ישמעו, ומוטב שיהיו שוגגים ואל יהיו מזידים.

סעיף צא

בענין קיפול בגדים יש הרבה חילוקי דינים ואין לקפל שום בגד.

סעיף צב

טלית שאחז בו האור, מותר לשפוך עליו שאר משקין שלא במקום אש, כדי שכשיגיע למקום המשקין יכבה, אבל מים אסור לשפוך עליו.

סעיף צג

אין מציעין את המטה משבת למוצאי שבת, אף על פי שיש שהות ביום שיוכל לישן עליו בשבת עצמו, מכל מקום כיון שאין דעתו לישן עליו עד למוצאי שבת, הרי הוא מכין משבת לחול ואסור.

שינוי גודל גופנים
ניגודיות