סימן פב – איסור העברה והוצאה מרשות לרשות

דף הבית ספרי קודש אונליין ספר קיצור שולחן ערוך המלא סימן פב – איסור העברה והוצאה מרשות לרשות

סעיף א

ברשות הרבים ובכרמלית אסור לטלטל שום דבר ארבע אמות, בין לשאת אותו בין לזרוק אותו בין להושיט אותו. ולטלטלו איזה פעמים פחות פחות מארבע אמות גם כן אסור.

סעיף ב

אסור לשאת או לזרוק או להושיט שום דבר מרשות היחיד לרשות הרבים או לכרמלית, וכן מרשות הרבים או מכרמלית לרשות היחיד, וכן מרשות הרבים לכרמלית או מכרמלית לרשות הרבים, אבל מקום פטור מותר להוציא ולהכניס ממנו לרשות היחיד ולרשות הרבים ולכרמלית ומהם לתוכו, בלבד שלא יטלטל את החפץ ארבע אמות ברשות הרבים או בכרמלית. ולפי שיש הרבה חילוקים מהו רשות הרבים ומהו כרמלית ומהו רשות היחיד (מלבד אלו שכתבנו בסימן שלפני זה) לכן בעיר שאינה מתוקנת בעירובין, מי שאינו בקי צריך ליזהר שלא לטלטל שום חפץ ממקום שהוא מונח למקום החלוק ממנו, כי אם במקומות שההיתר ברור לו.

סעיף ג

נטילת חפץ ממקום שהוא מונח נקרא עקירה, והנחת החפץ נקרא הנחה, וגם עקירה בלא הנחה או הנחה בלא עקירה אסור לעשות. ולכן אסור לישראל שיתן לנכרי איזה חפץ לידו שיוציאו מרשות היחיד לרשות הרבים או לכרמלית, כי הישראל עושה בזה את העקירה, אלא הנכרי בעצמו יקח את החפץ. וכן כשמביא הנכרי איזה חפץ לא יקחהו הישראל מידו, כי בזה עושה הישראל את ההנחה, אלא הנכרי בעצמו יניח את החפץ. וצריכין ליזהר בזה בתינוק שהערלית נושאת אותו לבית הכנסת למול שתקח בעצמה את התינוק בבית, ובבואן אל חצר או עזרת בית הכנסת תניחהו ותקחהו ישראלית.

סעיף ד

חצר שיש בו פירצה, אם נשאר מן המחיצה בצד אחד רוחב ארבעה טפחים בגובה עשרה טפחים מן הקרקע, או שנשאר משני צדדי המחיצה בכל צד רוחב טפח בגובה עשרה טפחים, אזי אם אין בפירצה יותר מעשר אמות אינו צריך שום תיקון, כי הפירצה הזאת נחשבת כמו פתח. אבל אם הפירצה יתירה מעשר אמות, וכן אם לא נשארו מן המחיצה מצד אחד רוחב ארבעה טפחים או משני הצדדים מכל צד רוחב טפח וכל שכן אם נפרץ במילואו דהיינו שאין שום מחיצה בצד אחד, כזה אזי אפילו אם אין בפירצה רק שלשה טפחים, אסורין לטלטל בחצר זה עד שיתקנו אותו שם, (והתיקון המובחר הוא) בצורת הפתח (ואם דרים שם שני בעלי בתים או יותר צריכין עוד לעשות עירובי חצירות ויבואר אם ירצה השם בסימן צ"ד).

סעיף ה

זה שאמרנו דאם אין בפירצה שבחצר יותר מעשר אמות נחשב כמו פתח, ואינו צריך תיקון רק בפירצה אחת, אבל בשתים או יותר צריכין שיהא העומד הנשאר על כל פנים כמו הפרוץ, אבל אם היה הפרוץ מרובה על העומד כל שהפירצה יותר משלשה טפחים צריכה תיקון.

סעיף ו

מהו צורת הפתח, נועץ קנה מכאן וקנה מכאן כל אחד לא פחות מגובה עשרה טפחים ונותן עליהם קנה או חוט. וצריך שיהיה הקנה או החוט דוקא על ראשיהן ולא מן הצדדין, ואם תחב מסמרות בראשי הקנים וכורך החוט עליהם שפיר דמי. וצריך שכל קנה לא יהא רחוק מן המחיצה שלשה טפחים, וגם לא יהא גבוה מן הקרקע שלשה טפחים, ובשעת הדחק שאי אפשר לעשות צורת הפתח רק בענין שהקנים יהיו רחוקים מן הכתלים שלשה טפחים, יש להקל.

סעיף ז

חצר או בית שפתחו לתוך הרחוב, והדלת נפתחת לפנים, והמזוזות עם המשקוף שעל גביהם והאסקופה שבתחתית הן לצד הרחוב, הנה המקום הזה לפעמים הוא רשות היחיד ולפעמים הוא כרמלית. ולפי שאין הכל בקיאין בזה לכן מטילין עליו מספק חומר רשות היחיד וחומר כרמלית. אסור להוציא משם להרחוב שהוא רשות הרבים או כרמלית, ולא מן הרחוב לשם כי שמא הוא רשות היחיד, וכן אסור להוציא מן הבית או מן החצר לשם, ולא משם לתוכם כי שמא הוא כרמלית. ולכן אם הפתח נעול וצריכין לפתחו, צריכין ליזהר שהאינו יהודי יכניס את המפתח בתוך המנעול, ולאחר שיפתחו את המנעול טרם יפתח ישראל את הדלת, יסיר האינו יהודי את המפתח, כי אם יפתח ישראל את הפתח בעוד שהמפתח תוך המנעול, הרי הכניס את המפתח מכרמלית לרשות היחיד.

סעיף ח

בהרבה מקומות יש בתים אשר הגג נמשך מן כותל הבית לתוך הרחוב, ונסמך שם על עמודים, אסור להוציא מן הבית לשם או להכניס משם להבית, וכן אסור לטלטל שם ארבע אמות משום דדינו כמו הרחוב רשות הרבים או כרמלית, ואף שהגג נתון על העמודים דהוי צורת הפתח דדינו כמחיצה, מכל מקום הרי מן הצדדים אין מחיצה, ולכן צריך להעמיד מקצה זה קנה אחד אצל הכותל של הבית נגד העמוד שהגג עליו, שיהא גם כאן צורת הפתח, וכן מקצה השני. ואם כמה בתים סמוכים זה אצל זה, בענין זה, די להם שיעשו כן בקצה הבית אשר מקצה מזה ובקצה הבית אשר מקצה מזה ויעשו עירובי חצירות.

סעיף ט

מותר ליתן לפני אינו יהודי מזונות בחצר או בבית, אף על פי שיודע שיוציאן לחוץ, רק שלא יתנם לתוך ידו, דאם כן הוא עושה את העקירה. ודוקא כשיש להאינו יהודי רשות לאכלן שם אם ירצה, אבל אם אין לו רשות לאכלן שם, או שהם מזונות מרובות שאי אפשר שיאכלם שם, וכן שאר חפצים שניכר הדבר שיוציאם לחוץ, אסור מפני שנראה כנותן לו על מנת להוציא.

סעיף י

האשה מדדה את בנה אפילו ברשות הרבים ובלבד שלא תגררהו אלא יהא מגביה רגלו האחת ויניח השניה על הארץ וישען עליה עד שיחזור ויניח רגלו שהגביה, שנמצא לעולם הוא נשען על רגלו האחת, אבל כשהיא גוררת שתי רגליו הרי זה כנושאתו ואסור אפילו בכרמלית. ולשאת אותו ממש אפילו אם הוא גדול כל כך שיכול לילך ברגליו לבדו אסור, ואפילו בכרמלית, שלא אמרו "החי נושא את עצמו" אלא לפטור מחטאת, אבל על כל פנים שבות איכא, ובכרמלית הוא שבות דשבות, וצריכין להזהיר לרבים שטועין בזה.

סעיף יא

אמת המים העוברת בתוך החצר, אסור למלאות מים ממנה.

סעיף יב

לא יעמוד אדם ברשות היחיד וישתין או ירוק לרשות הרבים או לכרמלית, וכן מרשות הרבים או מכרמלית לרשות היחיד, וכן מרשות הרבים לכרמלית, או מכרמלית לרשות הרבים. וכן לא ילך ארבע אמות ברשות הרבים או בכרמלית, או מרשות לרשות ורוקו בפיו, אם כבר תלשו בפיו ממקום למקום.

סעיף יג

מותר לשפוך שופכין בחצר שיש בו ארבע אמות על ארבע אמות אף על פי שיוצאין לרשות הרבים.

דילוג לתוכן