סימן קלא – דיני ערב יום כיפור

דף הבית ספרי קודש אונליין ספר קיצור שולחן ערוך המלא סימן קלא – דיני ערב יום כיפור

סעיף א

נוהגין לעשות כפרות בערב יום הכפור באשמורת הבוקר שאז הרחמים גובר, לוקחין תרנגול שאינו מסורס לזכר ותרנגולת לנקבה ולאשה מעוברת תרנגול, ותרנגולת. תרנגול שמא הולד הוא זכר ואם הולד היא נקבה די לאמה ולבתה בתרנגולת אחת ואפילו שאר בני אדם יכולין שנים ליקח כפרה אחת ובוחרים בלבנים על שם שנאמר אם יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו. אבל אין לחזור בפירוש בשעת קנין אחר לבנים ולקנותם ביוקר כי זהו כעין דרכי אמורי אלא כשיזדמן לו לבן שקנה אותו בין אחרים יבחר בו. לוקח כל אחד כפרתו בידו הימנית ואומר הפסוקים בני אדם וכו' ומסבבה סביב ראשו ואמר זה חליפתי וכו' שלש פעמים. אם מסבב לאחרים אומר זה חליפתך ויש לו לסבב תחלה לעצמו ואחר כך לאחרים. וטוב שתהא השחיטה גם כן באשמורת הבוקר תיכף לאחר הסיבוב. ואל יחשוב האדם שזהו כפרתו ממש אלא יחשוב כי כל מה שעושין בעוף הזה היה ראוי לבא עליו בעונותיו ויתאונן על חטאיו והקדוש ברוך הא ברחמיו יקבל תשובתו. ונוהגין לזרוק בני מעיהם והכבד והכליות של הכפרות על הגגות או בחצר מקום שהעופות יכולים לקחת משם לפי שראוי לרחם על הבריות ביום זה כדי שירחמו עלינו מן השמים. ועוד מפני שאכלו גזל, כדי שיתן האדם אל לבו להרחיק את עצמו מן הגזל. אם אין התרנגולים מצוים, יכול ליקח אווז או שאר בעל חי שאינו ראוי להקרבה, ויש אומרים אפילו דגים אך לא תורים ובני יונה שהן ראוין להקרבה, ויהא נראה כאלו מקדיש קדשים בחוץ. יש נוהגים ליתן את הכפרות לעניים, אבל יותר טוב לפדותן בממון וליתן את הממון לעניים.

סעיף ב

אין אומרים מזמור לתודה ולא תחנון ולא למנצח. גם אבינו מלכנו אין אומרים, רק כשחל יום הכפורים בשבת אז אומרים ערב יום הכפורים בשחרית אבינו מלכנו.

סעיף ג

מצוה להרבות בסעודה לאכול ולשתות. וכל האוכל ושותה בערב יום הכפורים לשם מצוה נחשב לו כאלו התענה גם היום. ומצוה לאכול דגים בסעודה הראשונה.

סעיף ד

עבירות שבין אדם לחבירו אין יום הכפורים מכפר עד שירצה את חבירו. שנאמר מכל חטאתיכם לפני ה' תטהרו, כלומר חטאתיכם שהם לפני ה' לבד, יום הכפור מכפר אבל מה שבין אדם לחבירו אין יום הכפור מכפר עד שירצה את חבירו, לכן צריך כל אדם לדקדק שאם יש בידו ממון של אחרים שלא כדין, יחזיר לו ויפייס אותו. ואם יש בידו ממון שהוא מסופק בו אם הוא שלו על פי דין או לא, יודיע לחבירו שהוא רוצה לעמוד עמו מיד לאחר יום הכפורים לדין תורה הקדושה, ויקבל עליו באמת לקיים כאשר יצא מפי הבית דין. וגם אם לא חטא כנגד חבירו אלא בדברים, צריך לפייסו ומחוייב ללכת בעצמו לפייסו, אך אם קשה עליו או שהוא מבין כי יותר קרוב שיתפייס על ידי אמצעי, יעשה על ידי אמצעי, והאיש אשר מבקשין ממנו מחילה ימחול בלב שלם ולא יהא אכזרי, כי אין זה ממדת ישראל אלא ממדת עשו, שעליו נאמר ועברתו שמרה נצח, וכן הוא אומר על הגבעונים לפי שלא מחלו ולא נתפייסו, והגבעונים לא מבני ישראל המה, אבל דרכן של זרע ישראל הוא להיות קשה לכעוס ונוח לרצות, וכשהחוטא מבקש ממנו למחול ימחול בלב שלם ובנפש חפצה, ואפילו הצר לו הרבה לא יקום ולא יטור, ואדרבא אם החוטא אינו מתעורר לבא עליו לבקש מחילה, יש לו להאיש העלוב להמציא את עצמו לאותו שחטא כדי שיבקש ממנו מחילה. ומי שאינו מעביר שנאה ביום הכפורים אין תפלתו נשמעת חס ושלום. וכל המעביר על מדותיו מעבירין לו על כל פשעיו.

סעיף ה

אם מת זה האיש אשר חטא כנגדו, מביא עשרה אנשים ומעמידן על קברו ואומר חטאתי לאלהי ישראל ולזה האיש (פלוני) שחטאתי לו, והם ישיבו לו: מחול לך, מחול לך, מחול לך. ויש לו לילך יחף, גם יש לו לפרט את החטא אם אינו בזיון להמת. אם קבר המת הוא חוץ לשלש פרסאות ממקום שדר בו החוטא, אינו צריך לילך בעצמו לשם, אלא ישלח שלוחו והשליח יקח שם עשרה אנשים, וילך על קברו ויאמר: הנני שליח של פלוני מודה ברבים ששלחני פלוני לבקש מחילה על מה שחטא וכו'. אם חרף אדם לאחר מותו, אינו צריך לילך על קברו אלא יבקש ממנו מחילה במקום שחרפו. ואם הוציא עליו שם רע, צריך לקבל על עצמו תשובה על שעבר חרם הקדמונים, שלא להוציא שם רע על מתים.

סעיף ו

מצוה על כל אדם לטבול את עצמו בערב יום הכפורים לטהר מטומאת קרי ועוד משום תשובה וכמו גר שנתגייר צריך טבילה. ולכן גם נערים ובתולות יש להם לטבול, ויש לדקדק שלא יהא עליו שום חציצה ועיקר זמן הטבילה היא לאחר חצות היום. אשה ששמשה מטתה יכולה לפלוט שכבת זרע בתוך שלשה ימים לאחר כך, והרי היא כמו בעל קרי ולא הועילה לה הטבילה לענין זה, והתקנה היא שקודם הטבילה תרחוץ היטב בחמין, ולא תפלוט אחר כך עוד, ואמנם אם שמשה מטתה סמוך לטבילה או סמוך לווסתה שאז רגילה להתעבר, אסור לה להשחית זרע ההריון לכן לא תרחוץ בחמין. ומכל מקום יש לה לטבול בצונן. מי שהוא אבל רחמנא ליצלן אפילו בתוך שבעה, יכול לרחוץ ולטבול את עצמו כמו שעה או שתי שעות קודם הלילה אפילו קודם מנחה, אבל שאר כל דיני אבילות כגון ישיבה על גבי קרקע ובלא מנעלים נוהג עד הלילה.

סעיף ז

נוהגין שכל בעל הבית עושה נר לביתו, מפני שביום הכפורים ירד משה עם הלוחות השניות והתורה נקראת נר. ועוד נר אחד בשביל נשמות אביו ואמו שמתו לכפר עליהם. ונוהגין שמדליקין אחד בביתו שידלק עד שעת הבדלה ויבדיל עליו ואחת מדליקין בבית הכנסת, ולא יעשו נרות אלו משעוה של בתי עובדי כוכבים. ומהיות שקצת מקפידים אם אירע שכבה נרו ביום הכפורים, אף כי באמת אין בזה שום חשש מכל מקום טוב למנוע מזה. ויתן את הנר להשמש שהוא יעמידו במקום שירצה. והאיש לא ידע כלל מקום נרו. ויש לישא הנר לבית הכנסת כשהולך לתפלת מנחה להעמידו על מכונו ולהדליקו אחר כך קודם בין השמשות, כי בעת שבאים אחר כך לבית הכנסת לערבית הזמן בהול.

סעיף ח

כשהולכין לבית הכנסת לתפלת מנחה נוהגין ללבוש בגדי שבת. בתפלת המנחה אומרים לאחר השמונה עשרה את הוידוי, דהיינו קודם אלהי נצור אומרים את הפסוק יהיו לרצון וגו', ומתחילין אלהינו ואלהי אבותינו תבא לפניך עד וחליים רעים ואחר כך אומרים אלהי נצור וכו' ואומרים עוד הפעם הפסוק יהיו לרצון וכו'. אם בעוד שהוא אומר את הוידוי חוזר השליח צבור את התפלה, כיון שהוא כבר אמר את הפסוק יהיו לרצון יכול לענות אמן ולומר קדושה ומודים.

סעיף ט

צריך לומר את הוידוי מעומד וישחה כמו במודים. וכשמזכיר את החטא יכה באגרוף על הלב כלומר: אתה גרמת לי שחטאתי. סדר הוידוי ככתוב בסדורים אומרים כולם בשוה. ומי שהוא יודע בעצמו חטא שלא נזכר בוידוי, כיון שהוא אומר את הוידוי בלחש נכון שיפרט את החטא ההוא ויתודה עליו במרירות הלב ובדמעות שליש וכן אם החטא הוא אחד מהמפורשים בהוידוי אזי כשמגיע אליו יתמרמר עליו ביותר. עונות שהתודה עליהם ביום הכפורים שעבר אף על פי שהוא יודע שלא עשה אותם יותר, מכל מקום יכול לחזור ולהתודות עליהם והרי זה משובח שנאמר וחטאתי נגדי תמיד.

סעיף י

לאחר תפלת מנחה אין אומרים אבינו מלכנו, בין כשחל יום הכפור בחול בין שחל בשבת.

סעיף יא

אחר תפלת המנחה נוהגין להלקות, ואף על פי שאין מלקות זה מלקות ממש, מכל מקום מתוך כך ישים אל לבו לשוב מעבירות שבידו. ויש ליקח רצועה של עגל אף על פי שאינה רחבה טפח, הנלקה יהא מוטה ושוחה על ברכיו פניו לצפון ואחוריו לדרום, ונוהגין לומר וידויים בשעה שנלקה. והמלקה אומר והוא רחום וגו' שלש פעמים שהם ל"ט תיבות כנגד ל"ט מלקות.

סעיף יב

לעת הערב אוכלין סעודה המפסקת, ונוהגין לטבול פרוסת המוציא בדבש כמו בראש השנה. ואין לאכול אלא דברים שהם קלים להתעכל כגון בשר עוף, נוהגין שאין אוכלים דגים בסעודה זו. ולא יאכל ולא ישתה דברים המחממים, כגון מאכלים המתובלים בבשמים וכרכום. וצריך ליזהר מאד להוסיף מחול על הקודש, דהיינו שיפסיק מלאכול בעוד יום קצת בין השמשות. וזריזין מקדימין להפסיק כמו שעה קודם הלילה ואם מפסיק מלאכול בעוד יום גדול ודעתו לאכול או לשתות אחר כך, צריך שיתנה קודם ברכת המזון ויאמר בפירוש או לכל הפחות יהרהר בלבו שאינו מקבל עליו עדיין את התענית.

סעיף יג

המנהג במדינות אלו שאין מטמינין בערב יום הכפורים לצורך מוצאי יום הכפורים כדרך שמטמינין בערב שבת לשבת, משום דהוי כמכין מיום הכפורים לחול וגם משום דמיחזי כרעבתנותא.

סעיף יד

כתיב לקדוש ה' מכובד, ודרשינן זה יום הכפורים שאין בו אכילה ושתיה, מצוה לכבדו בכסות נקיה ובנרות, לכן מציעין גם בבית הכנסת מצעות נאות ומרבין בנרות שנקראו כבוד, שנאמר באורים כבדו ה' ומתרגמינן בפנסיא יקרו ה', קודם בין השמשות פורסין מפות על השלחנות ומדליקין נרות בבית כמו בערב שבת. ויש להדליק נר בחדר שאשתו שוכבת שם כדי שלא יבא לידי תשמיש. ומברכין על הנרות להדליק נר של יום הכפורים, ואם חל בשבת מברכין להדליק נר של שבת ושל יום הכפורים.

סעיף טו

נוהגין ללבוש את הקיטל שהוא בגד מתים ועל ידי זה לב האדם נכנע ונשבר, וגם האבל יכול ללבשו, וכיון שהוא בגד מיוחד לתפלה לא ילך בו לבית הכסא, גם הנשים לובשות בגדים לבנים ונקיים לכבוד היום אך לא יקשטו את עצמן בתכשיטין מפני אימת הדין.

סעיף טז

המנהג שהאב והאם מברכין את הבנים ואת הבנות קודם שנכנסין לבית הכנסת שאז כבר חל קדושת היום ושערי רחמים נפתחו. ומתפללים בברכה זו שיחתמו לחיים טובים ושיהא לבם נכון ביראת ה'. ומתחננים בבכי ובדמעות שיקובל תפלתם, וגם הבנים והבנות מתעוררים שילכו בדרך טובים וארחות צדיקים ישמרו. ויש שהולכים גם לקרוביהם שהם תלמידי חכמים וצדיקים שיברכו אותם, ומבקשים מהם שיתפללו גם בעדם ביום הקדוש והנורא. ויש להקדים לעשות כן בעוד היום גדול, כי לעת ערב ראוי שיהיו נכונים לקבל קדושת היום בהשקט וישוב הדעת. נוסח הברכה, ישימך וגו'. ועוד מוסיף כל אחד כפי צחות לשונו, ויש לומר תפלה זאת: ויהי רצון מלפני אבינו שבשמים שיתן בלבך אהבתו ויראתו, ותהא יראת ה' על פניך כל ימי חייך שלא תחטא, ותהא חשקך בתורה ובמצות, עיניך לנכח יביטו, פיך ידבר חכמות ולבך יהגה אימות, ידיך יהיו עוסקים במצות, רגליך ירוצו לעשות רצון אביך שבשמים, ויתן לך בנים ובנות צדיקים וצדקניות עוסקים בתורה ובמצות כל ימיהם, ויהי מקורך ברוך, ויזמין לך פרנסתך בהיתר ובנחת ובריוח מתחת ידו הרחבה ולא על ידי מתנת בשר ודם, פרנסה שתהא פנוי לעבודת ה'. ותכתב ותחתם לחיים טובים וארוכים בתוך כל צדיקי ישראל אמן.

סעיף יז

נוהגין ללבוש את הטלית ויש ליזהר ללובשו בעוד יום ויברך עליו, ואם נתאחר עד בין השמשות לא יברך עליו.

שינוי גודל גופנים
ניגודיות