סימן קלה – הלכות ישיבה בסוכה

דף הבית ספרי קודש אונליין ספר קיצור שולחן ערוך המלא סימן קלה – הלכות ישיבה בסוכה

סעיף א

כתיב בסכות תשבו שבעת ימים, פירוש תדורו בסכות. אמרה תורה שידור בסוכה שבעת ימים כמו שהוא דר בביתו כל השנה, כן תהא עתה עיקר דירתו בסוכה שיכניס לתוכה כליו הנאים ומצעות הנאות, ואוכל ושותה ולומד ומטייל וישן בסוכה, ואפילו אם מספר עם חבירו יספר בסוכה, וכן אם מתפלל ביחידות יתפלל בתוך הסוכה, וכתיב למען ידעו דורותיכם כי בסוכות הושבתי את בני ישראל בהוציאי אותם מארץ מצרים, ולכן צריכין לכוין בישיבת סוכה שצונו הקדוש ברוך הוא לישב בסוכה זכר ליציאת מצרים. וסוכות אלו שאומר הכתוב כי בסוכות הושבתי, נחלקו בהם תנאים רבי אליעזר אומר המה ענני הכובד שהקיף בהם הקדוש ברוך הוא את אבותינו לבל יכם שרב ושמש, ורבי עקיבא אומר סוכות ממש שעשו להם בשעת חנייתן מפני החמה ואף על פי שיצאנו ממצרים בחודש ניסן, לא צונו לעשות הסוכה באותו הזמן, לפי שהוא התחלת ימות הקיץ, ודרך כל אדם לעשות אז סוכה לצל, ולא היתה ניכרת שהוא במצות הבורא יתברך שמו, לכן צוה אותנו לעשותה בחודש השביעי שהוא זמן הגשמים, ודרך כל אדם לצאת מסוכתו ולישב בביתו, ואנחנו יוצאין מן הבית לישב בסוכה, בזה יראה לכל כי מצות המלך הוא עלינו לעשותה.

סעיף ב

צריך להחזיק את הסוכה בכבוד שלא יהיו מצות בזויות עליו, ולכן לא יכניס לתוכה כלים שאינם מכובדים, כגון קדרות וכד ששואבים בו מים וכלים שמשהים בהם קמח ועריבה ויורה ומחבת ומכתשת וכיוצא בהן. וגם הקערות לאחר האכילה צריך להוציאן לחוץ, אבל כלי שתיה יהיו בסוכה, ונוהגין שלא להכניס לתוכה נר של חרס משום דמאיס, וכן לא יעשה בה תשמיש בזוי כגון שטיפת קדרות וקערות, אבל כוסות מותר לשטוף, וכל שכן דאסור להשתין בה אפילו בתוך כלי, אף על פי שעושה כן בתוך ביתו, אבל תשמיש המטה מותר בסוכה שהרי עיקר מצוה איש ואשתו. אם הכניס לתוכה כלים בזויים אינה נפסלת בכך, אך בשעה שהם בה אין לברך לישב בסוכה עד שיוציאום.

סעיף ג

אכילה בסוכה בלילה הראשונה היא חובה שצריך לאכול בסוכה פת לכל הפחות כזית ואפילו מצטער חייב לאכול בסוכה, ואם יורדים גשמים אם מדמה שיפסקו לאחר שעה או שתי שעות ימתין ואחר כך יקדש ויאכל בסוכה כראוי, ואם רואה שלא יפסיקו הגשמים או שהמתין ולא פסקו, מקדש בסוכה ומברך שהחיינו ומכוין בשהחיינו גם על הסוכה, אבל אינו מברך לישב בסוכה ונוטל ידיו ומברך המוציא ואוכל שם כזית פת בלי הפסק והולך לתוך הבית וגומר סעודתו, ויש לו לכוין בשעת נטילת ידים ובשעת ברכת המוציא שדעתו לאכול גם בבית. ואם פסקו הגשמים קודם שבירך ברכת המזון, הולך שוב לתוך הסוכה ומברך לישב בסוכה ואוכל קצת יותר מכביצה פת ומברך ברכת המזון. ואם פסקו הגשמים לאחר שבירך ברכת המזון, הולך גם כן לתוך הסוכה ונוטל ידיו שנית ואוכל קצת יותר מכביצה פת בברכת לישב בסוכה ומברך ברכת המזון. אם בסוכה שלו אף לאחר שפסקו הגשמים עדיין המים מטפטפין מן הסכך, ויש בשכונתו סוכה שהיתה מסוגרת בגג ולאחר הגשמים נפתחה, ילך שמה ויאכל פת בטוב לבב.

סעיף ד

בליל שני גם כן חובה לאכול בסוכה ואפילו הוא מצטער, ודינו כמו בלילה הראשון וכמו שכתבנו, אלא חילוק אחד יש ביניהן, שאם ראה שלא יפסקו הגשמים או המתין ולא פסקו מקדש בבית ואוכל שם, וקודם ברכת המזון הולך לתוך הסוכה ואוכל שם לכל הפחות כזית פת בלא ברכת לישב בסוכה וחוזר לביתו ומברך ברכת המזון.

סעיף ה

ערבית כשבא מבית הכנסת נכנס לסוכה ומקדש מיד, רק לא יקדש אלא כשהוא ודאי לילה, וכשהוא מברך בקידוש לישב בסוכה יכוין לפטור בברכה זו סעודה זו וגם השינה ושאר צרכיו שיעשה בסוכה עד הקידוש שביום המחר ובברכת שהחיינו יכוין שהוא מברך שהחיינו על החג וגם על הסוכה. ולכן בלילה הראשון מברכין תחלה לישב בסוכה ואחר כך שהחיינו שתהא ברכת שהחיינו גם על הסוכה, ובליל שני מברך תחלה שהחיינו ואחר כך לישב בסוכה.

סעיף ו

כשאוכלים כמה בעלי בתים בסוכה אחת ויש שם גם הנשים ושאר בני בית שצריכין לשמוע היטב את הקידוש לצאת בו, אם יקדשו כל הבעלי בתים ביחד, תרי קלי לא משתמעי, ולא ישמעו היטב את הקידוש, על כן טוב יותר שיקדשו בזה אחר זה, ואם מקדשין ביחד כגון אם אין שם מי שצריך לצאת בשמיעת קידוש, אם קדם אחד וסיים ברכת בורא פרי הגפן או ברכה אחרת, ואחר כך סיים חבירו אין להראשון לענות אמן אחר ברכת חבירו, משום דאמן הוי הפסק בין ברכת בורא פרי הגפן לשתיה. והעולם נוהגין להמתין זה על זה ועונין אמן. וזהו שלא כדין אלא יש להם לומר הכל ביחד.

סעיף ז

בשאר הלילות וכן בכל הימים אין חיוב לאכול בסוכה, אלא שאם הוא רוצה לאכול אכילת קבע או לישן צריך לאכול או לישן בסוכה ומהו אכילת קבע, פת יותר מכביצה אפילו לא קבע עליו ואפילו היא פת כיסנין, וכן תבשיל העשוי מחמשת מיני דגן יותר מכביצה וקבע עליו חייב בסוכה ולברך עליו לישב בסוכה, אבל פירות אפילו אכל הרבה וקבע עליהם מותר לאכול חוץ לסוכה, וכן יין או שאר משקים או בשר וגבינה מותר לאכול ולשתות חוץ לסוכה, ודוקא שלא קבע עליו. אבל אם רוצה לשתות יין או שאר משקים בדרך קבע, או שרוצה לאכול בשר או גבינה דרך קבע צריך סוכה, ולא יברך עליהם לישב בסוכה. וטוב שיאכל קודם פת כדי שיברך. וכל זאת מדינא, אבל מי שמחמיר על עצמו שאפילו מים אינו שותה חוץ לסוכה הרי זה משובח.

סעיף ח

שינה אפילו עראי מדינא צריך סוכה. וכן עושין המדקדקין במצות שאפילו שינת עראי אינם ישנים חוץ לסוכה, ועתה שנוהגים הרבה להקל בשינה, כתבו האחרונים זכרונם לברכה כמה טעמים ללמד זכות עליהם. אבל כל ירא שמים ראוי לו להחמיר ולעשות סוכה שיכול לדור שם עם אשתו כמו שהוא דר כל השנה כולה אם אפשר לו, ולכל הפחות שתהא ראויה לישן שם הוא לבדו, ואם אינה כן אפילו בדיעבד היא פסולה.

סעיף ט

ירדו גשמים פטור מן הסוכה. באיזה גשמים פטור, אם ירדו כל כך שאם היו נופלים כך לתוך התבשיל היה מתקלקל, אפילו אין לפניו התבשיל, או שהוא משער שאם היו נופלים לתוך החדר שהוא בו היה יוצא משם לחדר אחר, אז יוצא גם מן הסוכה לבית. ואם התחיל לאכול בסוכה ואחר כך ירדו גשמים, ונכנס לתוך הבית והתחיל לאכול גם בבית, או שמחמת הגשמים התחיל מתחלה לאכול בבית, ואחר כך פסקו הגשמים, גומר סעודתו בבית ואינו מחייב ללכת באמצע הסעודה מביתו לתוך הסוכה, וכן כשהעת קר והמאכלים נקרשים בתוך הסוכה, פטור מן הסוכה ואוכל בבית.

סעיף י

ולענין שינה בסוכה גם גשמים מועטין הוי צער לישן ויכול לצאת. ואם יצא לביתו והשכיב את עצמו לישן ואחר כך פסקו הגשמים, או שמתחלה שכב בביתו לישן מפני הגשמים ואחר כך פסקו, אין מטריחין אותו לילך לסוכה כל הלילה, אלא ישן בביתו עד הבוקר.

סעיף יא

כשהוא פטור מן הסוכה ואינו יוצא משם, נקרא הדיוט, ואינו מקבל שכר עליו, ואינו רשאי לברך משום דהוי ברכה לבטלה. וכשיוצא מן הסוכה בשביל הגשמים, לא יבעט בסוכתו ויצא, אלא יצא בהכנעה כעבד שמזג כוס לרבו ושפך לו רבו קיתון על פניו.

סעיף יב

נוהגין שאין מברכין לישב בסוכה אלא באכילת קבע, ונוהגין שמברכין תחלה המוציא ואחר כך לישב בסוכה קודם שטועם. ושאר דברים שהוא אוכל בסוכה כל היום, וכל מה שהוא יושב ועושה שם ואפילו אם ישן שם, נפטר הכל בברכה שבירך בשעת אכילת קבע עד שיאכל שנית בקבע. ואם לא יצא מן הסוכה לעסקיו או לבית הכנסת בין סעודה לסעודה, כיון שבירך פעם אחת שוב אינו צריך לברך בסעודה שניה שאוכל, ואפילו כל שבעת ימי החג אם ישב ואכל ולמד והתפלל וישן תוך סוכתו, אינו צריך לברך רק פעם אחת, כיון שלא הסיח דעתו מן הסוכה. ואפילו יצא יציאת עראי ודעתו לחזור מיד לא הוי היסח הדעת, ואינו צריך לברך בסעודה שניה רק כשיצא לעסקיו או לבית הכנסת וכדומה, ואפילו הלך לתוך ביתו ללמוד שם או לעשות שם איזה דבר שהוא שוהה בו, גם כן הוי היסח הדעת וצריך לברך בסעודה שניה.

סעיף יג

מי שהולך אפילו באמצע סעודתו לסוכת חבירו, ואוכל שם שיעור דחייב בסוכה, צריך לברך גם שם לישב בסוכה.

סעיף יד

מי ששכח לברך לישב בסוכה ונזכר באמצע סעודה, או אפילו לאחר שגמר אכילתו צריך לברך, כי גם הישיבה שישב שם אחר כך היא מצוה.

סעיף טו

נשים פטורות מסוכה ואף על פי כן רשאין לברך. קטנים גם כן פטורים ומכל מקום כל שהוא מבן חמש שנים ולמעלה חייב אביו לחנכו שיאכל בסוכה. ואפילו אין אביו בביתו אין להניחו שיאכל חוץ לסוכה.

סעיף טז

חולה ומשמשיו פטורים מסוכה. אם הוא חולה שאין בו סכנה, אין המשמשים פטורין אלא בשעה שהוא צריך להם. אם הוא חולה שיש בו סכנה, פטורין גם בשעה שאין צריך להם כל כך.

סעיף יז

מצטער גם כן פטור מן הסוכה בשאר הלילות וכן בכל הימים. והיינו שמצטער מחמת צנה או מרוח או מריח רע וכיוצא בו, וכן אם כבו הנרות בסוכתו בשבת ויש לו טורח גדול לילך לסוכת חבירו, יכול לילך לביתו במקום שיש לו נרות דולקות, ודוקא אם מתחילה עשה סוכתו כראוי, ואך במקרה בא לו הענין שהוא מצטער לישב או לישן בסוכה, אבל אם מתחלה עשאה במקום רע וכדומה, או במקום שיתירא לישן בה, אינו יוצא בה אפילו באכילה ביום. אם בא הרוח לכבות הנרות דרך הדפנות, מותר לפרוס שם סדין או בגד.

סעיף יח

הולכי דרכים ביום, פטורין מן הסוכה ביום. כין שאין להם שהות לטרוח אחר סוכה, כיון שצריכין לילך תיכף לדרכן, אבל אם יכול לישב בסוכה בלי טורח חייב לישב בסוכה, ובלילה כשהוא במלון שהוא רוצה ללון שם צריך לטרוח את עצמו לישב בסוכה, אפילו הוא במקום שאין שם סוכה אם יכול לעשות סוכה במעט ממון, חייב להשתדל שיהיה לו סוכה לישן בתוכה, ואם הולך גם בלילה דינו כמו ביום, וההולכים בכפרים לגבות חובות בחול המועד, אם אין יכולים לעשות בהם סוכה, יחמירו על עצמן לחזור לבתיהם בכל לילה לקיים מצות סוכה.

סעיף יט

שלוחי מצוה, אפילו בלילה כשהם בטלין אם צריכין לטרוח אחר סוכה, או שאינו נוח להם לישן בסוכה, ואם יישנו יהיו מחר יגעים ויתעכבו מן המצוה, פטורין מהסוכה אבל בלאו הכי חייבים.

סעיף כ

שומרי גנות ופרדסים ותבואה וכיוצא בו, אם אפשר לשמור כולו במקום אחד יעשה לו שם סוכה וישב בה.

סעיף כא

העושים יין אצל אינו יהודי פטורין מן הסוכה בין ביום בין בלילה, משום דצריכין לשמור שלא יגע בו האינו יהודי, ואם הוא בענין שאינו צריך שימור חייבין.

סעיף כב

היושבים בחנות, אף על פי שהם דרים חוץ לעיר והחנות הוא בעיר, ורגילין כל השנה ברוב פעמים לאכול שם ביום, מכל מקום בסוכות חייבים לאכול בסוכה.

דילוג לתוכן