סימן קכב – הלכות שלושת השבועות - דינים מן י"ז בתמוז עד ט' באב

דף הבית ספרי קודש אונליין ספר קיצור שולחן ערוך המלא סימן קכב – הלכות שלושת השבועות - דינים מן י"ז בתמוז עד ט' באב

סעיף א

כיון שבשבעה עשר בתמוז התחילו צרות החורבן, לכן נוהגין קצת אבלות מיום זה עד אחר תשעה באב. וראוי לכל ירא שמים לעשות תיקון חצות בכל יום לאחר חצות היום. אין נושאין נשים אפילו מי שעדיין לא קיים מצות פרו ורבו, אבל לעשות שידוכין אפילו בסעודה מותר עד ראש חדש אב. ומראש חדש ואילך אף על גב דמותר גם כן לעשות שידוכין, מכל מקום אסור לעשות סעודה, אך יכולין לאכול מיני מרקחת וכדומה. ישראל שפרנסה שלו בכלי זמר מותר לזמר בבית אינו יהודי בכדי פרנסתו עד ראש חדש. אבל מראש חדש עד אחר התענית אסור ויום שבעה עשר בתמוז עצמו גם כן אסור. וכן עשרה בטבת ויש נוהגין שלא לאכול בשר ושלא לשתות יין משבעה עשר בתמוז עד אחר תשעה באב, אם לא בשבת או סעודת מצוה.

סעיף ב

נוהגין שאין מברכין שהחיינו בימים אלו, ולכן אין קונין ואין לובשין בגד חדש משום דהיה צריך לברך שהחיינו, ועל פדיון הבן מברכים שהחיינו שלא להחמיץ את המצוה ועל פרי יש להקל לברך שהחיינו בשבת, או אפילו בחול אם לא ימצא פרי זו לאחר תשעה באב. לא יכו התלמידים או הבנים בימים אלו.

סעיף ג

וכן נוהגין שאין מסתפרין בימים אלו, לא שערות הראש ולא שער הזקן ולא כל שער שבגופו, ואסור לגדולים לספר את הקטנים.

סעיף ד

השפה העליונה שבזקן, כל שמעכב את האכילה נראה לי דיש להתיר לגלחו עד השבוע שחל בה תשעה באב, אבל בשבוע שחל בה תשעה באב יש לאסור.

סעיף ה

קציצת הצפרנים אין לאסור רק בשבוע שחל בו תשעה באב. ואשה לצורך טבילתה מותרת גם אז, כן המוהל יכול לתקן צפרניו לצורך הפריעה.

סעיף ו

בשלש שבתות שבין שבעה עשר בתמוז לתשעה באב מפטירין ג' דפורענותא שהן דברי ירמיהו, שמעו דבר ה', חזון ישעיהו, וסימנם דש"ח. אם טעה וקרא בשבת הראשון ההפטרה של פרשה דיומא. מפטירין בשבת הבא דברי ירמיהו וגם שמעו, מפני שהן סמוכות זו לזו. חל ראש חדש אב להיות בשבת מפטירין השמים כסאי. ויש מקומות שמפטירין שמעו.

סעיף ז

משנכנס אב ממעטין בשמחה. אין בונין בנין של שמחה או בנין שהוא רק לרוחה, ואם קצץ עם אינו יהודי לצייר לו את הביתו, אם יכול לפייסו בדבר מועט שימתין עד אחר תשעה באב נכון הדבר ואם לאו מותר. ובר ישראל דאית ליה דינא בהדי אינו יהודי, לשתמיט מיניה משום דריע מזליה, אם אפשר ישתמט כל החדש ולכל הפחות עד לאחר תשעה באב. אין מקדשין את הלבנה עד לאחר תשעה באב.

סעיף ח

מנהג בכל ישראל שלא לאכול בשר ושלא לשתות יין בתשעה ימים שמן ראש חדש עד לאחר תשעה באב, ואסור אפילו בתבשיל שנתבשל בו בשר או שיש בו שומן ואפילו בשר עוף אסור, ואך מי שמאכלי חלב מזיקין לו יכול לאכול בשר עוף, ולצורך חולה הכל מותר, ומכל מקום אם אינו קשה לו, יש לו להפסיק שלא לאכול מן ז' באב ולהלן. וכן נוהגין קצת יולדות למנוע מבשר ויין מז' באב ואילך, כי באותו היום נכנסו העובדי כוכבים להיכל ובסעודת מצוה כגון מילה ופדיון הבן וסיום מסכתא גם כן מותרין בבשר ויין. וחוץ מאבותיו ואחיו ובניו, וחוץ מאלו שיש להם שייכות במצוה יכול להזמין עוד עשרה אנשים לריעות. אבל אם רק אותם שגם בפעם אחרת היו באין אליו אל המשתה. וכל זאת מותר אפילו בערב תשעה באב קודם חצות היום אבל לא אחר כך. והסעודה שנוהגין לעשות בלילה שלפני המילה אינה סעודת מצוה ואסורין בבשר ויין אלא יש לעשותה במאכלי חלב. וכוס של הבדלה במוצאי שבת, אם יש תינוק שישתה רוב הכוס נותנין לו, ואם לאו יכול המבדיל בעצמו לשתות.

סעיף ט

וכן אין מכבסין בתשעה ימים אלו. ואפילו חלוק או בגד שאינו רוצה ללבשו עד אחר התענית, ואפילו לתתם לכובס אינו יהודי אסור וישראלית מותרת לכבס בגדי אינם יהודים ומכל מקום בשבוע שחל בה תשעה באב יש לה ליזהר. וכן אסור בתשעה ימים אלו ללבוש או להציע אפילו המכובסין מקודם, רק לכבוד שבת מותר ללבוש בגדי פשתן, ולהציע על השלחנות לבנים, ולהחליף מטפחות הידים (מגבות) כדרך שעושין בשאר שבתות. אבל סדינים לבנים אסור להציע. ואשה שצריכה ללבוש לבנים, לספור שבעה נקיים מותרת לכבס וללבוש, וכן המטפחות שמלפפין בהן את התינוקות, שמלכלכין אותן תדיר מותר לכבסן.

סעיף י

אין עושין בתשעה ימים אלו בגדים חדשים או מנעלים חדשים או לארוג אנפלאות אפילו על ידי אומן אינו יהודי. ולצורך גדול כגון לנשואין שיהיו מיד אחר תשעה באב מותר על ידי אומן אינו יהודי אבל לא על ידי ישראל, וקודם ראש חדש מותר בכל ענין לתתן אפילו לאומן ישראל, ומותר לו לעשותן אפילו אחר כך.

סעיף יא

נשים שנוהגות שלא לסדר החוטין לאריגה משום דזה נקרא "שתי" וכיון שבטל אבן שתיה שהיה בבית המקדש החמירו עליהן בזה, אסור להתיר להן.

סעיף יב

אין רוחצין בתשעה ימים אלו אפילו בצונן, אך לרפואה כגון יולדת או מעוברת שקרובה ללדת שטוב לה לרחוץ, וכן אדם חלוש שצוה אותו הרופא לרחוץ, מותרין לרחוץ אפילו בחמין וכן נדה רוחצת וטובלת כדרכה, ואם טובלת בלילה שאחר תשעה באב ואי אפשר לרחוץ, אזי יכולה לרחוץ בערב תשעה באב, וכן כשלובשת לבנים יכולה לרחוץ מעט כדרכה, כיון שאינה עושה לתענוג.

סעיף יג

ראש חדש אב שחל בערב שבת, מי שרגיל לרחוץ בחמין בכל ערב שבת מותר גם עתה לרחוץ אפילו בחמין. אבל בערב שבת חזון אסור לרחוץ בחמין אפילו למי שרגיל בכך כי אם פניו ידיו ורגליו. וכן מי שרגיל בחפיפת הראש כל ערב שבת מותר לו גם עתה, אך לא בבורית (סבון), ולא במי אפר, ומי שרגיל לטבול כל ערב שבת מותר לו גם עתה לטבול בצונן, אבל מי שמבטלה לפעמים אסור לו.

סעיף יד

אבל שחל יום שלשים שלו בי"ח בתמוז או אחר כך עד ערב ראש חדש אב מותר לו להסתפר. אבל מראש חדש ואילך גם בכהאי גונא אסור בכבוס ובתספורת.

סעיף טו

מילה שהוא בתשעה ימים אלו, נוהגין שהמוהל והסנדק ואבי הבן לובשין בגדי שבת, אבל המכניס את התינוק לחדר המילה אסור, אך האשה המכנסת את התינוק נוהגת ללבוש בגדי שבת כיון שזהו כל מצותה, וגילוח יש להם להתיר קודם שבת חזון אבל אחר כך אסור.

סעיף טז

כבר כתבנו בסעיף ו' כי בשבת חזון לובשין בגדי פשתן לבן, דהיינו הכתונת ופוזמקאות שאינן אלא מפני הזיעה, אבל שאר בגדי שבת תליא במנהג המקומות, אם להחליפן או לא. ובבית הכנסת מחליפין את הפרוכת והמפות והמעילים בשבת חזון אך לא בשבת שחל בו תשעה באב.

סעיף יז

נוהגין בשבת חזון לקרות למפטיר את הרב שהוא יודע לקונן ולא יעלה אז לשלישי.

דילוג לתוכן