סימן כ – דיני חזרת הש"ץ

סעיף א

כשפוסע השליח צבור מתפלה שבלחש, עומד במקומו כשיעור הילוך ד' אמות, וחוזר למקומו ואומר בלחש ה' שפתי תפתח וגו', ומתחיל בקול ברוך אתה וכו'. וכל אחד יזהר לשתוק אז ולשמוע היטב ולכוין מה שהוא אומר, ולומר ברוך הוא וברוך שמו ואמן על כל ברכה כראוי. ואפילו ללמוד אסור בשעה השליח צבור חוזר התפלה, ואין צריך לומר שצריכין ליזהר משיחה בטילה, ומי שנקל לו יש לו לעמוד כמו שהוא בעצמו מתפלל שמונה עשרה, או בעינים עצומות, או לראות תוך הסידור מה שאומר השליח צבור. קצת נוהגין שלאחר קדושה חולצין תפילין של רש"י ומניחין תפילין דרבנו תם. ועושין שלא כדין.

סעיף ב

בחזרת תפלת השליח צבור, כיון שהשליח צבור כבר התפלל בפני עצמו בלחש, ואינו חוזר את התפלה רק בשביל השומעים, ולכן צריכין שיהיו דוקא תשעה שומעין ועונין, שלא תהיינה ברכותיו לבטלה, ולכן כשיש מנין מצוצמם, צריכין להשגיח שלא יתחיל השליח צבור חזרת התפלה עד שיגמרו כולן תפלותיהן שיוכלו לענות.

סעיף ג

השליח צבור צריך ליזהר, כשהוא מסיים ברכה אחת, שלא להתחיל ברכה שניה, עד לאחר שאמרו רוב הצבור אמן. ואם התחיל תיכף ברכה אחרת, כגון שסיים מגן אברהם והתחיל מיד אתה גבור, אזי כיון שהתחיל לומר אתה גבור, שוב אין אומרים אמן, ועונש ביטול אמן אז הוא עליו.

סעיף ד

בקדושה יזהר כל אחד לכוין רגליו, שיהיו שתיהן ביחד, כאלו היו רגל אחת (כמו שכתוב ורגליהם רגל ישרה), וכשאומרים קדוש קדוש קדוש, וכן ברוך וימלוך, מרים גופו ועקבו למעלה, ונוהגין לישא העינים למרום, וטוב שתהיינה סגורות.

סעיף ה

כשמגיע השליח צבור למודים, משתחוים כל הקהל ואומרים מודים דרבנן, כולו בהשתחויה, ומי שהוא עומד בתפלת שמונה עשרה ושומע שהשליח צבור הגיע למודים, אם הוא עומד באמצע ברכה, משתחוה גם כן, אבל אם עומד בתחלת ברכה, או בסוף ברכה, לא ישתחוה, משום דאסור להוסיף השתחויות, בתחלת ברכה או בסוף ברכה, על אותן שאמרו רבותינו זכרונם לברכה.

סעיף ו

קודם שאומר שים שלום, אומר אלהינו ואלהי אבותינו ברכנו וכו', וכשאומר "וישמרך" אומרים הקהל "כן יהי רצון" ולא יאמרו אמן, וכן כשאומר "ויחנך" "ושלום". ואין אומרים אותו רק בשחרית ובמוסף, ולא במנחה, רק בתענית צבור, שאומרים גם במנחה שים שלום, אז אומר השליח צבור גם אלהינו ואלהי אבותינו, ואין אומרים אותו בבית אבל, ולא בתשעה באב בשחרית.

סעיף ז

לאחר שגומר השליח צבור התפלה, יאמר בלחש יהיו לרצון וגו', אבל לפסוע ג' פסיעות אינו צריך שסומך על הפסיעות שבסוף הקדיש שלם.

סעיף ח

בתענית צבור ויש בבית הכנסת עשרה שמתענים ומשלימים, אומר השליח צבור בשחרית ובמנחה עננו קודם רפאנו, ואם טעה ולא אמרו, אם נזכר קודם שאמר את השם, מן הברכה רופא חולי, חוזר ואומר עננו ורפאנו, אבל אם לא נזכר עד לאחר שאמר את השם, גומר הברכה רופא חולי עמו ישראל, ואומר עננו בתוך ברכת שומע תפלה, וחותם שומע תפלה כמו יחיד. ואם שכחו גם שם, אומרו לאחר סיום התפלה בלא חתימה.

סעיף ט

אין אומרים תפלת שמונה עשרה בקול, אלא אם כן יש לכל הפחות ששה אנשים, שהם רוב מנין שהתפללו עתה. אבל אם אין ששה אנשים שהתפללו עתה, אין אומרים כל השמונה עשרה בקול, אלא אחד אומר עד האל הקדוש בקול, ואומרים קדושה וגומר תפלתו בלחש.

סעיף י

כל מקום שהיחיד אם טעה חוזר ומתפלל, כמו כן השליח צבור בחזרת התפלה, אם טעה חוזר ומתפלל, חוץ משחרית של ראש חדש וחול המועד. שאם שכח ולא אמר יעלה ויבא, ולא נזכר עד שהשלים תפלתו, אין מחזירין אותו, כי משום טורח הצבור, סמכינן על מה שיזכיר בתפלת המוסף. אבל אם נזכר קודם שהשלים תפלתו, חוזר לרצה ואין בזה טורח הצבור.

סעיף יא

חיוב על האדם לומר קדושה עם הצבור, וגם אמן שלאחר האל הקדוש, ושלאחר שומע תפלה הוא גם כן חיוב כמו קדושה, וכן הקדישים שאומר השליח צבור, חיוב הוא לענות עליהם, וכן במודים הוא חייב לשחות עם הצבור. ולכן אם נתאחר לבא לבית הכנסת, באופן שאינו יכול להתפלל עם הצבור, והוא מוכרח להתפלל ביחידות, אם אין השעה עוברת, צריך להשגיח שלא יתפלל שמונה עשרה, בשעה שיפסיד מלענות אחד מדברים אלו, אלא ימתין עד שיענה, ואחר כך יתפלל שמונה עשרה. אבל אל ימתין בין גאל ישראל לתפלת שמונה עשרה, דהא צריך להסמיך גאולה לתפלה, ואסור להפסיק ביניהם, אלא ימתין קודם שירה חדשה.

סעיף יב

יחיד העומד בתפלת שמונה עשרה, וכשהוא מסיים מחיה המתים, אומרים הצבור קדושת ובא לציון, או קדושת יוצר, אינו אומר עמהם קדוש, לפי שאין הקדושות שוות, אבל אם הצבור אומרים קדושת מוסף, אף על פי שהוא מתפלל שחרית, עונה עמהם קדוש וכו' וכן בהיפוך דקדושת שחרית וקדושת מוסף שוות הן.

שינוי גודל גופנים
ניגודיות