סימן יח – הלכות תפילת שמונה עשרה

דף הבית ספרי קודש אונליין ספר קיצור שולחן ערוך המלא סימן יח – הלכות תפילת שמונה עשרה

א. זמן תפלת השחר מצותה שיתחיל עם הנץ החמה, כדכתיב: "יראוך עם שמש". ובדיעבד אם התפלל לאחר שעלה עמוד השחר יצא. ונמשך זמנה עד שליש היום, ואסור להתאחר יותר. ומכל מקום בדיעבד אם עבר והתאחר יותר, אפילו במזיד יכול להתפלל עד חצות היום, אף על פי שאין לו שכר כתפלה בזמנה, שכר תפלה מיהו איכא. עבר במזיד עד חצות היום ולא התפלל, אין לו עוד תשלומין, ועליו נאמר "מעות לא יוכל לתקון". ואם שגג או נאנס יבואר בסימן כ"א.

ב. כשמגיע ל"תהילות לאל עליון" יעמוד ויכין את עצמו לתפלת שמונה עשרה, ויסיר כיחו וניעו וכל דבר המבלבל את מחשבתו. וילך ג' פסיעות לאחוריו, ויאמר: "תהילות לאל עליון וכו' עד "גאל ישראל", ואז יחזור לפניו ג' פסיעות, דרך קירוב והגשה למלך. לא יפסיק בין "גאל ישראל" לשמונה עשרה, אפילו לקדיש וקדושה וברכו, מפני שצריך להסמיך גאולה לתפלה. וטוב שיצמצם לגמור ברכת "גאל ישראל", עם השליח צבור בשווה, כי אם יגמור הוא תחלה, ואחר כך השליח צבור, יש ספק אם יענה אמן על ברכת השליח צבור או לא, אבל כשהוא גם כן גומר את הברכה, ודאי אין צריך לענות אמן, דאין עונין אמן על ברכת עצמו. ובמעריב כיון שאין הברכה שלפני השמונה עשרה מסיימת ב"גאל ישראל" מותר להפסיק, כמו בשאר מקום בין פרק לפרק. קודם השמונה עשרה אומר הפסוק: "ה' שפתי תפתח וגו"', ואינו הפסק, כי הוא שייך להתפלה. אבל הפסוק "כי שם ה' אקרא וגו"' לא יאמר, כי אם במוסף ובמנחה יאמרו קודם "ה' שפתי תפתח".

ג. המתפלל צריך שידע, שהשכינה כנגדו, כמו שנאמר: "שפכי כמים לבך נכח פני ה'". ויעיר הכוונה ויסיר כל המחשבות הטורדות אותו, עד שתישאר מחשבתו וכוונתו זכה בתפלתו. ויחשוב כי אלו היה מדבר לפני מלך בשר ודם, בודאי היה מסדר דבריו, ומכווין בהם יפה לבל יכשל, קל וחומר לפני מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא, שצריך לכוין לפניו את מחשבתו, כי לפניו יתברך שמו, המחשבה כמו דיבור, וכל המחשבות הוא חוקר. וקודם התפלה יחשוב מרוממות האל יתברך שמו ושפלות האדם, ויסיר כל תענוגי אדם מלבו.

ד. המתפלל צריך שיכוין בלבו פירוש המלות שהוא מוציא בשפתיו, שנאמר: "תכין לבם תקשיב אוזניך". וכבר נדפסו הרבה סידורים עם פירוש אשכנז, ויכול כל אדם ללמוד ולהבין מה שהוא מתפלל. ואם אינו יכול לכוין פירוש המלות, לכל הפחות צריך שיחשוב בשעת התפלה בדברים המכניעים את הלב, ומכוונים את לבו לאביו שבשמים. ואם תבוא לו מחשבה זרה בתוך התפלה, ישתוק וימתין עד שתתבטל המחשבה.

ה. יכוין רגליו זו אצל זו, כאלו אינן אלא אחת, להדמות למלאכים, שנאמר: "ורגליהם רגל ישרה", כלומר: רגליהם נראות כרגל אחת. ויכוף ראשו מעט למטה, ויסגור עיניו שלא יסתכל בשום דבר. ואם מתפלל מתוך סידור, לא יסיר עיניו מן הסידור. ויניח ידיו על לבו, ימינו על שמאלו ויתפלל בלב שלם, באימה וביראה ובכנעה, כעני העומד בפתח. ויוציא את המלות מפיו בכוונה ובדקדוק. ויתפלל כל אחד לפי הנוסחא שלו הן אשכנז הן ספרד וכדומה, כולם יסודתם בהררי קדש. אבל אל יערב תיבות מנוסחא לנוסחא, כי כל נוסחא תיבותיה מנויות וספורות, על פי סודות גדולות, ואין להוסיף או לגרוע.

ו. יזהר להתפלל בלחש, רק שהוא בעצמו ישמע, מה שהוא אומר, וחברו שבסמוך לו, לא ישמע קולו. כמו שנאמר בחנה: "רק שפתיה נעות וקולה לא ישמע".

ז. לא יסמוך עצמו על שום דבר, אפילו סמיכה כל דהו. ואם הוא חולה קצת, יכול להתפלל אפילו יושב או שוכב, והוא שיכול לכוין דעתו. ואם אי אפשר לו להתפלל בפיו, מכל מקום יהרהר בלבו.

ח. לא יאחז בידו בשעת תפלת שמונה עשרה, רק הסידור או המחזור אם צריך לו. ויש לו לרשום תחלה את המקומות, שהוא צריך להתפלל בסידור ובמחזור, שלא יצטרך לחפש באמצע תפלתו. לא יהיה דבר חוצץ בינו לבין הקיר, שנאמר: "ויסב חזקיהו פניו אל הקיר ויתפלל". ולא מיקרי חציצה, אלא דבר שגבוה י' טפחים, ורחב ד' טפחים, אבל דבר קטן לא חשיב הפסק. ואפילו דבר גדול אם הוא דבר קבוע, כגון ארון ותיבה לא חשיב הפסק. ואדם נמי אינו חוצץ. ובשעת הדחק בכל ענין אין להקפיד, כיון שסוגר עיניו או מתפלל מתוך הסידור, שלא תתבטל כוונתו. וכן לא יתפלל כנגד איזה ציור. ואם יקרה לו להתפלל כנגד בגד, או כותל מצויר יסגור עיניו. וכנגד מראה אסור להתפלל, אפילו בעינים סגורות. לא יתפלל במקום פרוץ כגון בשדה, מפני שכשהוא במקום צניעות, חלה עליו אימת המלך, ולבו נשבר ונכנע. ואם הוא בדרך מותר לו להתפלל בשדה, ואם אפשר לו, יתפלל בין האילנות.

ט. לא יגהק ולא יפהק (גיהוק - היינו מה שלפעמים אדם מוציא מגופו לפיו נפיחה מחמת שבעו, כריח המאכל שאכל. ויש אומרים דהיינו שפושט גופו וזרועותיו מחמת כובד. ופיהוק - היינו שפותח מלקוחיו כאדם שרוצה לישן, או שעמד משינה). ואם נצטרך לכך מחמת אונסו, יניח ידיו על פיו, שלא יתראה פתיחתו. וכן אסור לו לרוק, ואם בא לו רוק לתוך פיו, ומצטער בו הרבה, עד שנטרד מתפלתו, מבליעו בתוך מטפחת או בגד. ואם מאוס לו, יטה לשמאלו וירוק לאחוריו. ואם אי אפשר לאחוריו, ירוק לשמאלו. ואם אי אפשר לשמאלו, ירוק לימינו. ואם כינה עוקצתו ימשמש בבגדיו להסירה, שלא תתבטל כוונתו, אבל לא יסירה בידו. אם נשמט הטלית מעליו, יכול להחזירו, אפילו נפל רובו. אבל אם נפל כולו, אינו רשאי להתעטף בו משום דהוי הפסק. ואם נפל ספר לפניו על הארץ, ומתוך זה מתבלבל מכוונתו מותר להגביה בין ברכה לברכה. כל הדברים האסורים בתוך תפלת שמונה עשרה, אסורים עד לאחר שיפסע הפסיעות, (אך לענין הפסק יש חילוק).

י. צריך לעמוד בפניו לצד ארץ ישראל, שנאמר: "והתפללו אליך דרך ארצם". ויכוין גם כנגד ירושלים וכנגד המקדש וכנגד בית קדש קדשים. ולכן אנו במדינתנו שיושבים במערבה של ארץ ישראל, צריכין לעמוד בפנים לצד מזרח, (לא למזרח ממש אלא לצד קרן מזרחית דרומית). והיושבים בצפון של ארץ ישראל פניהם לדרום, והיושבים במזרח פניהם למערב, והיושבים בדרום פניהם לצפון, נמצא כל ישראל פונים בתפילותיהם למקום אחד, דהיינו נגד ירושלים ובית קדש קדשים, ששם שער השמים, שכל התפלות עולות דרך שם. ולכן נקרא בית המקדש תלפיות, כמו שנאמר: "כמגדל דויד צוארך בנוי לתלפיות" - תל שכל פיות פונים אליו. ואם מתפלל במקום שאינו יכול לכוין לצד שכנגד ארץ ישראל, יכוין לבו לאביו שבשמים, שנאמר: "והתפללו אל ה"'. ואם עמד כנגד צפון או דרום, ונזכר באמצע שמונה עשרה שאינו עומד כראוי, לא יעקור רגליו, אלא יטה פניו למזרח. ואם אי אפשר לו, או שהוא עומד במערב יגמור תפלתו כך ויכוין לבו לבית קדש קדשים, ולא יעקור רגליו. וכן אם הוא מתפלל במקום שיש צורות במזרח, יתפלל לצד אחר אף שאינו מזרח.

יא. צריך לכרוע ולהשתחוות ד' פעמים בשמונה עשרה: בתחילת ברכה הראשונה ובסופה, ובברכת מודים בתחילתה ובסופה. כשאומר "ברוך" כורע בברכיו, וכשאומר "אתה" משתחוה כל כך עד שהקשרים של חוליות השדרה בולטים, וגם ראשו יכוף. וקודם שאמר את "השם" זוקף בנחת (על שם שנאמר: "ה' זוקף כפופים"). וכן במודים כורע ומשתחוה, וקודם שאומר את "השם" זוקף. לא ישתחוה יותר מדאי, דהיינו עד שיהיה פיו כנגד החגור, כי זהו דרך יוהרא. וזקן וחולה שמצטער בכריעה כיון שהרכין ראשו דיו. אסור להוסיף השתחויות ביתר הברכות לא בתחילתן ולא בסופן.

יב. לאחר השמונה עשרה אומרים "אלוקי נצור וכו"', כורע ופוסע אך שלש פסיעות, כעבד הנפטר מרבו. הפסיעות יהיו בינוניות, ולכל הפחות כדי שיתן אגודל בצד עקב, ולא יפסע פסיעות גסות, ולא יפסע יותר מג' פסיעות. פוסע תחלה ברגל שמאל ואחר כך ברגל ימין, ושוב פוסע ברגל שמאל. ועודהו בכריעה הופך פניו לשמאלו, שהוא ימין השכינה שהוא כנגדו בשעת התפלה, ובצאתו מן התפלה אומר "עושה שלום במרומיו". והופך פניו לימינו שהוא שמאל השכינה, ואומר "הוא יעשה שלום עלינו". ואחר כך משתחוה לפניו ואומר "ועל כל ישראל ואמרו אמן". אחר כך זוקף ואומר "יהי רצון וכו' שיבנה בית המקדש וכו"' כי התפלה היא במקום העבודה, ולכן אנו מתפללים על בנין בית המקדש שנוכל לעשות את העבודה ממש במהרה בימינו. והטעם שפוסעין תחלה ברגל שמאל, לפי שדרך הליכות האדם הוא לעקור רגל ימין תחלה, ולכן עוקר כאן שמאל תחלה, להראות כאילו כבד עליו להיפטר מלפני המקום ברוך הוא. לכן איטר רגל, עוקר תחלה שמאלו שהוא ימין כל אדם.

יג. במקום שכלו הפסיעות, יעמוד ברגלים מכוונות כמו בתפלה, ולא יחזיר פניו למערב, ולא יחזור למקומו עד שיגיע השליח צבור לקדושה. וכן כשמתפלל ביחידות יעמוד כשיעור זה. ואם המקום צר ודחוק וכן כשאומרים פיוטים, חוזר כשמתחיל השליח צבור התפלה.

יד. בתפלת שמונה עשרה, לא ירמוז בעיניו, ולא יקרוץ בשפתיו, ולא יראה באצבעותיו ואינו פוסק אפילו לקדיש וקדושה וברכו, אלא ישתוק ויכוין למה שאומרים השליח צבור והצבור, ויחשב לו כעונה לענין זה שיוצא, ומכל מקום לא נחשב להפסק.

טו. אבל בתפלת "אלוקי נצור" מותר להפסיק לדברים שמפסיקין באמצע פרק של ברכות קריאת שמע וקריאת שמע. ומכל מקום אם אפשר לו יאמר תחלה "יהיו לרצון וגו"', ואם אפשר עוד יפסע גם כן ג' פסיעות. ויש נוהגין לומר מיד לאחר "המברך את עמו ישראל בשלום", את הפסוק "יהיו לרצון וגו"', ואומרים "אלוקי נצור" ופעם שנית "יהיו לרצון וגו"', וכן נכון לעשות. ונראה לי דבענין זה מותרין להפסיק בתפלת "אלוקי נצור" לענות כל אמן. יש אומרים דקודם שאומר את הפסוק "יהיו לרצון" טוב לומר פסוק אחד מן התורה או מנביאים או מכתובים, המתחיל באות כהתחלת שמו ומסיים באות כמו סיום שמו. ונראה לי דהאומר "יהיו לרצון" שני פעמים, לא יאמרו אלא קודם יהיו לרצון השני.

טז. כבר נתבאר בסימן י"ב בסעיף ג' דאם מרגיש בעצמו אפילו קצת הרגשה לצרכיו אסור לו להתפלל עד שינקה את עצמו. ומכל שכן לתפלת שמונה עשרה, שאסור לו לעמוד להתפלל כשהוא מרגיש קצת לצרכיו, עד שינקה את עצמו. ואולם אם מתחלה לא הרגיש כלל ואחר כך באמצע תפלת שמונה עשרה הרגיש שהוא צריך לצרכיו בין לגדולים בין לקטנים יעצור את עצמו עד שיגמור השמונה עשרה ולא יפסיק. ואפילו אם ההרגשה היא גדולה, מכל מקום, יעצור את עצמו כל זמן שיכול, ולא יפסיק לצאת באמצע שמונה עשרה עד לאחר שסיים "המברך את עמו ישראל בשלום".

יז. הרגיש שיצא ממנו רוח מלמטה ואי אפשר לו לעצור, אם מתפלל בביתו, הולך לאחוריו ד' אמות או לצדדין ומוציא הרוח וממתין עד שיכלה הריח, וחוזר למקומו ואומר: "רבון העולמים יצרתנו נקבים נקבים חלולים חלולים גלוי וידוע לפניך חרפתנו וכלמתנו, חרפה וכלמה בחיינו, רמה ותולעה במותנו", וגומר תפלתו. ואם יצא ממנו הרוח במקומו לאונסו, וכן אם מתפלל בצבור שיתבייש אם יתרחק לאחוריו, אינו צריך להרחיק את עצמו, וגם לא יאמר ה"רבון", אלא ימתין עד שיכלה הריח וגומר תפלתו.

יח. אסור לישב בתוך ד' אמות של המתפלל תפלת שמונה עשרה, בין מלפניו בין לאחריו בין מן הצדדין, ואם היושב עוסק גם כן במה דשייך לסדר התפלה מותר. ויש מקילין דאפילו אינו עוסק בעניני תפלה, אלא שלומד תורה בפיו אינו צריך להתרחק. והירא דבר ה' לא ישב לפני המתפלל תפלת שמונה עשרה כמלא עיניו, אפילו אומר קריאת שמע, אבל לאחוריו ולצדדין אין להקפיד, ולעמוד מותר בכל ענין אפילו לפניו.

יט. אם זה היושב הוא אדם חלוש אין למחות לו.

כ. אם זה היושב ישב קודם ואחר כך בא זה ועמד להתפלל מצדו או מלפניו, שנמצא זה היושב לאחריו אינו צריך לעמוד, כיון שזה בא בגבולו. אבל עמד להתפלל לאחריו שנמצא היושב לפניו יש ליזהר ולעמוד. וכל זה כשמתפלל בביתו, אבל אם מתפלל בבית המיוחד למנין קבוע, ומכל שכן בבית הכנסת המיוחד לכל אחד להתפלל שם, אפילו ישב הוא קודם צריך לעמוד, כיון שהמקום מיוחד לתפלה לכל איש.

כא. אסור לעבור בתוך ד' אמות לפני המתפלל תפלת שמונה עשרה, ולכן אם אחד התפלל וגמר תפלתו, ואחד עומד לאחריו ומתפלל ועדיין לא גמר, אל יפסיע זה שלפניו את הפסיעות, שנמצא כעובר לפני המתפלל. ולעבור מן הצדדין ומכל שכן לאחריו מותר.

כב. שכור אם אינו יכול לדבר לפני אדם גדול ונכבד אסור לו להתפלל. ואם עבר והתפלל תפלתו תועבה, וצריך לחזור ולהתפלל כשיסור יינו מעליו. ואם עבר זמן תפלה משלים אותה בתפלה שלאחריה כדין שוגג ואונס לקמן סימן כ"א.

שינוי גודל גופנים
ניגודיות