סימן צא – הלכות מי שיש לו מיחוש וחולה שאין בו סכנה

דף הבית ספרי קודש אונליין ספר קיצור שולחן ערוך המלא סימן צא – הלכות מי שיש לו מיחוש וחולה שאין בו סכנה

סעיף א

מי שיש לו איזה מיחוש בעלמא והוא מתחזק והולך כמו בריא, אסור לעשות לו שום רפואה אפילו בדבר שאין בו משום מלאכה, ואפילו לסוך בשמן בין בעצמו בין על ידי אחרים אפילו על ידי אינו יהודי.

סעיף ב

כל אוכלים ומשקין שהם מאכל בריאים, מותר לאכלן ולשתותן לרפואה, אף על פי שהם קשים לקצת דברים, ומוכחא מילתא דלרפואה עביד אפילו הכי שרי, וכל שאינו מאכל ומשקה בריאים אסור לאכלו ולשתותו לרפואה, מותר לאכול מיצים מתוקים ולגמוע ביצה חיה כדי להנעים את הקול, ואין בו משום רפואה כיון שאין לו מכה בגרונו.

סעיף ג

החושש בשיניו במיחוש בעלמא ואין לו צער גדול לא יגמע בהן חומץ או שאר משקה לרפואה ויפלוט את המשקה, אלא מגמע ובולע או טובל בו פת ואוכלו כדרכו, וכן החושש בגרונו לא יערענו באיזה משקה, אלא בולע ואם נתרפא נתרפא.

סעיף ד

החושש במתניו וכדומה וכן מי שיש לו חטטין בראשו, במדינות אלו כיון שאין נוהגין לסוך בשמן כי אם לרפואה אסור לסוך בשבת משום דמוכחא מילתא דלרפואה קעביד.

סעיף ה

הגונח מכאב לב שרפואתו לינק בפיו מן העז מותר בשבת, (משום דיניקה הוי מפרק כלאחר יד, ומשום צערא דחולי לא גזרו רבנן).

סעיף ו

החושש במעיו מותר ליתן עליהם כוס שעירו ממנו חמין, אף על פי שעדיין יש בו הבל, וכן מותר להחם בגדים ולהניח עליו.

סעיף ז

מי שנגפה ידו או רגלו, צומתה ביין כדי להעמיד הדם, אבל לא בחומץ מפני שהוא חזק ויש בו משום רפואה, ואם הוא מעונג אף היין לו כמו החומץ ואסור, ואם הוא על גב היד או גב הרגל או שנעשה על ידי ברזל מותר לרפאות בכל דבר כדלקמן סימן צ"ב סעיף ה'.

סעיף ח

יש לו איזה מיחוש בעיניו לא יתן עליהם רוק תפל (פירוש רוק שבפיו בעוד שלא טעם כלום) דמוכחא מילתא דלרפואה, אבל מי שאינו יכול לפתוח עיניו מותר ללחלחן ברוק תפל, כי אין זאת לרפואה אלא לפתוח העינים קמכוין.

סעיף ט

מי שמצטער מרוב המאכל שאכל, מותר לתחוב אצבעו לתוך גרונו כדי שיקיא.

סעיף י

מכה שאין בה סכנה לא יניח עליה רטיה אפילו עשאה מאתמול, ולא כל דבר שהוא משום רפואה אפילו עלה או חתיכת בגד יבש וישן שהוא מרפא גם כן, אבל נותן עליה איזה דבר לשמרה שלא תסרט. היה עליה רטיה מאתמול מגלה קצתה ומקנח פי המכה, וחוזר ומגלה קצתה השני ומקנחה, ורטיה עצמו לא יקנח מפני שהוא ממרח, נפלה הרטיה מעל גבי המכה על גבי הקרקע לא יחזירנה, נפלה על גבי כלי יחזירנה, ואם מצטער הרבה מותר לומר לאינו יהודי להחזירה, אבל אסור לומר לאינו יהודי לעשות רטיה בשבת, כי מירוח הרטיה הוא איסור דאורייתא ואסור אפילו על ידי אינו יהודי אם לא כשחלה כל גופו.

סעיף יא

אסור להניח בגד על מכה שיוצא ממנה דם מפני שהדם יצבע אותו, ומכל שכן בגד אדום שהוא מתקנו, וגם אסור לדחוק במכה להוציא את הדם, אלא כיצד עושה, רוחץ במים או ביין להעביר הדם, ואחר כך יכרוך עליו סמרטוט, ואם אין הדם פוסק על ידי רחיצה, יניח שמה קורי עכביש ויכרוך עליה סמרטוט, אך יש מפקפקים בזה משום דקורי עכביש מרפא, על כן אם אפשר יש לעשות על ידי אינו יהודי.

סעיף יב

הפותח מורסא כדי להרחיב פי המכה, כדרך שהרופאים עושים שהם מתכוונים לרפואה להרחיב פי המכה, הרי זה חייב שזו היא מלאכת הרופא, ואם פתחה רק כדי להוציא ממנה את הליחה שמצערתו, ואינו חושש אם תחזור ותסתום מיד הרי זה מותר משום צערו, ודוקא לנקבה על ידי מחט וכדומה, אבל לא בצפרניו משום דתלוש קצת מעור המורסא ויש בזה חיוב, וגם על ידי מחט וכדומה כיון שיש לחוש שמא יתכוין שתשאר פתוחה כדי שתוציא ליחה גם אחר כך, על כן אם אפשר יש לעשות על ידי נכרי.

סעיף יג

מי שיש לו נקב בזרוע שקורין "אפטורא" (פונטינעללא אימפעראטור) אם נסתם הנקב קצת אסור ליתן לתוכו קטנית שיפתח, דהא כוונתו שישאר פתוח, ורטיה (שנעשית מאתמול), מותר ליתן על "האפטורא" שהיא רק לשמרה, אך אם יודע שהרטיה מוציאה ליחה או דם אסור וכן אם בא לקנחה אם יודע שעל ידי הקינוח יצא דם או ליחה אסור לקנחה (ולא דמי לפותח מורסא, דהתם במורסא, הליחה והדם כנוס ועומד בפני עצמו ואינו עושה חבורה, אבל כאן שהליחה, והדם מובלעים בבשר אם מוציאם עושה חבורה).

סעיף יד

מכה שנתרפאה נותנין עליה רטיה שעשאה מאתמול שאינו אלא לשמרה, ומותר להסיר גלדי מכה.

סעיף טו

נתחב לו קוץ מותר להוציאו במחט, ובלבד שיזהר שלא יוציא דם דעביד חבורה.

סעיף טז

חולה שנפל מחמת חליו למשכה ואין בו סכנה, או שיש לו מיחוש שמצטער וחלה ממנו כל גופו, שאז אף על פי שהוא הולך כנפל למשכב דמי, אומרים לאינו יהודי לעשות לו רפואה ולבשל בשבילו, ומותר לו לאכול בשבת בישולי אינו יהודי כיון שהותר לו היום הבישול על ידי אינו יהודי.

סעיף יז

ומותר לו לאכול ולשתות סמי רפואה, וכן לעשות איזה רפואה בין הוא בעצמו בין אחרים, ובלבד שלא יהא בדבר איזה איסור מלאכה אפילו איסור דרבנן, אבל כל שיש בו אפילו איסור דרבנן אסור לעשותו כי אם על ידי אינו יהודי, ואם אין אינו יהודי יש להתיר לעשות על ידי ישראל איסור דרבנן על ידי שינוי.

סעיף יח

רופא אינו יהודי שהוא מרכיב אבעבועות לילים, אם יכול הישראל לפייסו בממון שיעשה לאחר השבת יעשה כן, ואם לאו וצריכין לעשות בשבת, אל יחזיק ישראל אז את הילד אלא אינו יהודי יחזיקו.

דילוג לתוכן