סימן פה – דין אם נפלה דליקה בשבת

דף הבית ספרי קודש אונליין ספר קיצור שולחן ערוך המלא סימן פה – דין אם נפלה דליקה בשבת

סעיף א

אם חס ושלום נפלה דליקה בשבת, חשו רבותינו זכרונם לברכה כי הבעל הבית ובני ביתו אשר שם הדליקה, אם יתעסקו בהצלה, והמה נחפזים ובהולים על ממונם, שמא מתוך כך ישכחו שהיום שבת ויכבו את הדליקה, על כן אסרו להציל אפילו חפצים שהן מותרין בטלטול למקום שמותרין להוציא, ורק מה שהוא צורך לו להיום מותר לו להציל. כיצד, נפלה דליקה בליל שבת קודם הסעודה, מציל מזון שלש סעודות, הראוי לאדם, לאדם. הראוי לבהמה, לבהמה. ובשחרית מזון שתי סעודות, ובמנחה מזון סעודה אחת. ואם יש בכלי אחת מאכלים הרבה, כגון סל מלא ככרות וחבית מלא יין וכדומה, כיון שמוציאו בפעם אחת מותר. וכן אם פירש סדין וכדומה וקבץ בה כל מה שיכול להוציא ממאכלים ומשקאות ומוציאה בפעם אחת מותר. גם מותר לו להוציא כל הכלים שהוא צריך להשתמש בהם היום.

סעיף ב

ואומר לאחרים באו והצילו לכם, וכל אחד ואחד מציל מזון שהוא צריך לו, או כלי אחד שמחזיק אפילו הרבה, והרי הוא של המציל, כיון שהבעל הבית הפקיר וזכה זה מן ההפקר. ואם הוא ירא שמים ומחזיר לבעל הבית מה שהציל, כיון שיודע שלא הפקיר ברצונו, מותר לו לקחת שכר ההצלה ואין זאת שכר שבת, כיון שמצד הדין הכל הוא שלו, ומכל מקום מדת חסידות שלא ליטול שכר על טורח הצלה שבשבת, אף על פי שאינו שכר שבת, כי החסיד יש לו לוותר משלו בכל דבר שיש בו נדנוד עבירה.

סעיף ג

וכל זאת רק למקום שמותר להוציא לשם, אבל למקום שאסורין להוציא אסור להציל שום דבר. אך בגדים שיכולין ללבשם מותר לו ללבוש ולעטוף כל מה שיכול ומוציא אפילו לרשות הרבים, ופושט וחוזר ולובש ומוציא אפילו כל היום, ויכול לומר גם לאחרים, בואו והצילו, ומצילין כן.

סעיף ד

והבתים שאין שם הדליקה אלא שהם קרובים ויראים שתגיע גם להם, כיון שהם אינם בהולים כל כך מותרין להציל כל דבר למקום שמותרין להוציא לשם. יש אומרים דגם מעות ושאר דברים יקרים אף על פי שהן מוקצין מותר להצילן מן ההפסד הגדול הפתאומי, כגון דליקה או שטף מים או גזלה, על ידי מה שמניחין עליהם איזה דבר מאכל ומטלטלין אותו כן ביחד (אבל במקום שאחר אין שום היתר לטלטל כן מוקצה). ויש מקילין עוד יותר, שאפילו לבדם יכולין לטלטלם משום דבמקום הפסד גדול פתאומי נדחה איסור מוקצה, ובלבד שלא יוציא למקום שאסורין להוציא.

סעיף ה

כל ספרי קודש בין שהן בכתב, בין שהן בדפוס מצילין אותן מפני הדליקה או שטף מים וכדומה, אפילו לחצר או למבוי שאסורין להוציא לשם מחמת שלא עשו עירוב, והוא כשהם מתוקנין בענין שהיה מועיל עירובי חצירות או שיתופי מבואות, ועל ידי אינו יהודי מותר להצילם אפילו דרך רשות הרבים.

סעיף ו

מצילין תיק הספר עם הספק, ותיק התפילין עם התפילין.

סעיף ז

ספר תורה קודם להציל לשאר ספרים.

סעיף ח

כשיש חשש ספק נפשות מותר לכבות את הדליקה, ולכן במקומות שהישראלים דרים בין הנכרים מותר לכבות את הדליקה אפילו הוא בבית נכרי והכל לפי הענין. ודוקא לכבות מותר אבל אסור לחלל שבת כדי להציל ממון, ואם עבר וחלל ילך אל הרב לבקש שיורהו תשובה.

דילוג לתוכן