סימן קנד – סדר קביעת הוסת ודין בדיקה לפני תשמיש ולאחר תשמיש

דף הבית ספרי קודש אונליין ספר קיצור שולחן ערוך המלא סימן קנד – סדר קביעת הוסת ודין בדיקה לפני תשמיש ולאחר תשמיש

סעיף א

כל וסת נקבע בשלש פעמים רצופות שאם ראתה שלש פעמים רצופות בזמן שוה כפעם בפעם אזי זמן זה הוא לה לוסת קבוע. יש נשים שהן קובעות וסתן בימים שוים בחדש, כגון שראתה שלש פעמים רצופים כל פעם בראש חדש והוי לה וסת קבוע בראש חדש, וכן אם ראתה שלש פעמים בחמשה ימים בחדש, אזי יום חמישי בחדש הוא יום וסת קבוע שלה. וזה נקרא "וסת הימים" שקבעה ביום ידוע בחודש. ואף על פי שמספר הימים אשר בין ראיה לראיה אינם שוים כי יש חדשים שאין להם רק כ"ט יום ויש מל' יום. מכל מקום כיון שהיא למודה לראות ביום קבוע בחודש הוי לה יום זה וסת קבוע.

סעיף ב

אבל רוב הנשים דרכן לקבוע וסתן בהפלגות שוות, דהיינו שהיא מפלגת ומחלקת בין ראיה לראיה ימים שוים במספר. כגון שהוא רואה פעם אחת ומפסקת חמשה ועשרים יום או שלשים יום או שנים ושלשים יום וכדומה וחוזרת ורואה, אם עשתה שלש הפלגות שוות ורצופות היו לה וסת קבוע וזה נקרא "וסת הפלגות". ולאחר שתפליג שוב ימים במספר אלו אזי יום הבא הוא יום וסת קבוע שלה. וכיון שכל וסת אינו נקבע בפחות משלש פעמים והפלגה אינה ניכרת אלא בשתי ראיות, לכן לוסת הפלגות צריכות ארבע ראיות כגון שראתה היום והפליגה חמשה ועשרים יום וראתה, ושוב הפליגה חמשה ועשרים יום וראתה, ושוב הפליגה חמשה ועשרים יום וראתה, הרי ראתה ארבע פעמים אשר ביניהן שלש הפלגות שוות וקבעה וסת.

סעיף ג

ויש נשים שאין להם יום קבוע לראות לא בימי החודש ולא בהפלגות שוות, אבל יש להן סימנים בגופן כגון שדרכה היא שקודם ראייתה היא מפהקת, דהיינו כאדם שפושט זרועותיו מחמת כובד או כאדם שפותח פיו מחמת כובד, או כאדם שמוציא קול דרך הגרון מחמת המאכל שאכל, כל אלו עניני פיהוק הן. וכן אם מתעטשת דרך מטה או דרך מעלה או מרגשת איזה מיחוש נגד טיבורה או בבית הרחם או שאחזה צירי הקדחת או סמרו שערות בשרה, או שראשה ואיבריה כבדים עליה, כל שהחזיקו שלש פעמים רצופין שבא לה אחד ממקריים הנזכרים ואחר כך ראתה דם הרי זו קבעה וסת וזה נקרא "וסת הגוף". ודוקא פיהוק ועיטוש כמה פעמים זה אחר זה הוי סימן וסת וקבעה בהם אבל משום פיהוק ועיטוש פעם אחת אין הוסת נקבע כי זה דרך כל האדם, ודוקא שקבעה כל השלש פעמים על ידי מקרה אחד, אבל אם פעם במקרה זה ופעם במקרה זה לא הוי קביעות.

סעיף ד

ויש שקובעות לימים או להפלגות שוות בצירוף פיהוק ועיטוש וכדומה, דהיינו שבכל חמשה ימים בחודש היא מפהקת או מעטשת ואחר כך היא רואה, או כשהיא מפלגת מראיה חמשה ועשרים יום היא מפהקת או מעטשת ואחר כך היא רואה, זה נקרא "וסת המורכב" דהיינו שהוא מורכב מיום שוה עם סימן הגוף אם קבעה כן שלש פעמים, אזי כשהגיע יום המוגבל והיא מפהקת או מעטשת חוששת לו. אבל ביום גרידא או בפיהוק ועיטוש גרידא אינה צריכה לחוש כיון שלא קבעה אלא בתרוייהו כהדדי.

סעיף ה

כל אשה שיש לה וסת קבוע הרי זו שלא בשעת וסתה בחזקת טהרה, ובעלה בא עליה ואינו צריך לשאול אותה כלום. ואפילו היא ישנה קצת יכול לבוא עליה, ואינה צריכה בדיקה לא לפני תשמיש ולא לאחר תשמיש, ואדרבא אין לה לבדוק את עצמה בפני בעלה שלא יהא לבו נוקפו לחשוב מסתמא הרגישה שאם לא הרגישה לא היתה בודקת, ולכן אם תבדוק בפניו לפני תשמיש איכא למיחש שמא מחמת שיהיה לבו נוקפו יפרוש את עצמו ממנה, ואם תבדוק בפניו לאחר תשמיש איכא למיחש שמא תהא לבו נוקפו לחשוב דמסתמא הרגישה בשעת תשמיש, ויפרוש את עצמו בפעם אחרת, ועל כן לא תבדוק בפני בעלה, אבל שלא בפני בעלה, כל אשה שמרבה לבדוק את עצמה הרי זו משובחת.

סעיף ו

אשה שאין לה וסת קבוע כלל, יש לה לבדוק את עצמה לפני תשמיש ולאחר תשמיש, וגם הבעל יש לו לקנח את עצמו לאחר תשמיש ולראת אם לא נמצא איזה טפה דם, ואך כשהיא בחזקת מסולקת מדמים כגון מעוברת לאחר שלשה חדשים או מניקה או זקנה אלו אינן צריכות בדיקה.

סעיף ז

ויש נשים שאין להם וסת קבוע ממש, אבל יש להן על כל פנים מספר ימים ידועים שבהם אינן רואות, כגון שהיא מוחזקת שבכל חמשה ועשרים יום לאחר ראייתה אינה חוזרת ורואה אלא אחר כך ואז אין לה יום קבוע, שלפעמים היא מאחרת יום או יומים או שלשה ימים, אשה כזו עד חמשה ועשרים יום כיון שהוחזקה שלש פעמים שבימים אלו אינה רואה, דינה בימים אלו כמו אשה שיש לה וסת קבוע, ובימים שלאחר כך שהיא נבוכה בהם ואין לה בהן חזקת טהרה אסורה לבעלה.

דילוג לתוכן