——–
צרוף יִהִוִהִ
(כה) וְאֵ֨ת שְׁתֵּ֤י קְצוֹת֙ שְׁתֵּ֣י הָֽעֲבֹתֹ֔ת תִּתֵּ֖ן עַל-שְׁתֵּ֣י הַֽמִּשְׁבְּצ֑וֹת וְנָֽתַתָּ֛ה עַל-כִּתְפ֥וֹת הָֽאֵפֹ֖ד אֶל-מ֥וּל פָּנָֽיו: וְיָת תַּרְתֵּין גְדִילָן דְעַל תַּרְתֵּיןסִטְרוֹהִי תִּתֵּן עַל תַּרְתֵּין מְרַמְצָתָאוְתִתֵּן עַל כִּתְפֵּי אֵפוֹדָא לָקֳבֵלאַפּוֹהִי:
ואת שתי קצות. של שתי העבותות שני ראשיהם שלכל אחת: תתן על שתי המשבצות. הן הכתובות למעלה (פסוק יד) בין פרשת החשן ופרשת האפוד, ולא פרש את צרכן ואת מקומן, עכשיו מפרש שיתקע בהן ראשי העבותות התחובות בטבעות [בראשי] החשן לימין ולשמאל אצל הצואר, שני ראשי השרשרת הימנית תוקע במשבצות של ימין, וכן בשל שמאל שני ראשי שרשרות השמאלית: ונתתה. המשבצות: על כתפות האפוד. אחת בזו ואחת בזו, נמצאו כתפות האפוד מחזיקין את החשן שלא יפל, ובהן הוא תלוי, ועדין שפת החשן התחתונה הולכת ובאה ונוקשת על כרסו, ואינה דבוקה לו יפה, לכך הצרך עוד שתי טבעות לתחתיתו, כמו שמפרש והולך: אל מול פניו. של אפוד, שלא יתן המשבצות בעבר הכתפות שכלפי המעיל, אלא בעבר העליון שכלפי החוץ, והוא קרוי מול פניו של אפוד, כי אותו עבר שאינו נראה אינו קרוי פנים:
(כו) וְעָשִׂ֗יתָ שְׁתֵּי֙ טַבְּע֣וֹת זָהָ֔ב וְשַׂמְתָּ֣ אֹתָ֔ם עַל-שְׁנֵ֖י קְצ֣וֹת הַחֹ֑שֶׁן עַל-שְׂפָת֕וֹ אֲשֶׁ֛ר אֶל-עֵ֥בֶר הָֽאֵפ֖וֹד בָּֽיְתָה: וְתַעְבֵּד תַּרְתֵּין עִזְקָן דִדְהַב וּתְשַׁוִּייָתְהוֹן עַל תְּרֵין סִטְרֵי חוּשְׁנָאעַל סִפְתֵהּ דִי לְעִבְרָא דְאֵפוֹדָאמִלְגָו:
על שני קצות החשן. הן שתי פאותיו התחתונות לימין ולשמאל: על שפתו אשר אל עבר האפד ביתה. הרי לך שני סימנין האחד שיתנם בשני קצות של תחתיתו שהוא כנגד האפוד, שעליונו אינו כנגד האפוד, שהרי סמוך לצואר הוא, והאפוד נתון על מתניו, ועוד נתן סימן שלא יקבעם בעבר החשן שכלפי החוץ, אלא בעבר שכלפי פנים שנאמר ביתה, ואותו העבר הוא לצד האפוד, שחשב האפוד חוגרו הכהן ונקפל הסינר לפני הכהן על מתניו, וקצת כרסו מכאן ומכאן עד כנגד קצות החשן, וקצותיו שוכבין עליו:
(כז) וְעָשִׂ֘יתָ֘ שְׁתֵּ֣י טַבְּע֣וֹת זָהָב֒ וְנָֽתַתָּ֣ה אֹתָ֡ם עַל-שְׁתֵּי֩ כִתְפ֨וֹת הָֽאֵפ֤וֹד מִלְּמַ֨טָּה֙ מִמּ֣וּל פָּנָ֔יו לְעֻמַּ֖ת מַחְבַּרְתּ֑וֹ מִמַּ֕עַל לְחֵ֖שֶׁב הָֽאֵפֽוֹד: וְתַעְבֵּד תַּרְתֵּין עִזְקָן דִדְהַב וְתִתֵּןיָתְהוֹן עַל תַּרְתֵּין כִּתְפֵּי אֵפוֹדָאמִלְרַע מִלְקֳבֵל אַפּוֹהִי לָקֳבֵל בֵּיתלוֹפֵי מֵעִלָוֵי לְהֶמְיַן אֵפוֹדָא:
על שתי כתפות האפוד מלמטה. שהמשבצות נתונות בראשי כתפות האפוד העליונים הבאים על כתפיו כנגד גרונו, ונקפלות ויורדות לפניו, והטבעות צוה לתן בראשן השני, שהוא מחבר לאפוד, והוא שנאמר לעמת מחברתו, סמוך למקום חבורן באפוד למעלה מן החגורה מעט, שהמחברת לעמת החגורה, ואלו נתונים מעט בגובה זקיפת הכתפות, הוא שנאמר ממעל לחשב האפוד, והן כנגד סוף החשן, ונותן פתיל תכלת באותן הטבעות ובטבעות החשן, ורוכסן באותן פתילין לימין ולשמאל, שלא יהא תחתית החושן הולך לפנים וחוזר לאחור ונוקש על כרסו, ונמצא מישב על המעיל יפה: ממול פניו. בעבר החיצון:
(כח) וְיִרְכְּס֣וּ אֶת-הַ֠חֹ֠שֶׁן (מטבעתו) מִֽטַּבְּעֹתָ֞יו אֶל-טַבְּעֹ֤ת הָֽאֵפוֹד֙ בִּפְתִ֣יל תְּכֵ֔לֶת לִֽהְי֖וֹת עַל-חֵ֣שֶׁב הָֽאֵפ֑וֹד וְלֹֽא-יִזַּ֣ח הַחֹ֔שֶׁן מֵעַ֖ל הָֽאֵפֽוֹד: וְיֶחְדוּן יָת חוּשְׁנָא מֵעִזְקְתֵהּ לְעִזְקְתָאדְאֵפוֹדָא בְּחוּטָא דִתְכֶלְתָּא לְמֶהֱוֵי עַלהֶמְיַן אֵפוֹדָא וְלָא יִתְפָּרֵק חוּשְׁנָאמֵעִלָוֵי אֵפוֹדָא:
וירכסו. לשון חבור, וכן (תהלים לא כא) מרכסי איש, חבורי חבלי רשעים, וכן (ישעיה מ ד) והרכסים לבקעה, הרים הסמוכים זה לזה שאי אפשר לירד לגיא שביניהם אלא בקושי גדול, שמתוך סמיכתן הגיא זקופה ועמוקה, יהיו לבקעת מישור ונוחה לילך: להיות על חשב האפוד. להיות החשן דבוק אל חשב האפוד: ולא יזח. לשון נתוק, ולשון ערבי הוא, כדברי דונש בן לברט:
(כט) וְנָשָׂ֣א אַֽ֠הֲרֹ֠ן אֶת-שְׁמ֨וֹת בְּנֵֽי-יִשְׂרָאֵ֜ל בְּחֹ֧שֶׁן הַמִּשְׁפָּ֛ט עַל-לִבּ֖וֹ בְּבֹא֣וֹ אֶל-הַקֹּ֑דֶשׁ לְזִכָּרֹ֥ן לִפְנֵֽי-יְהוָֹ֖ה תָּמִֽיד: וְיִטוֹל אַהֲרֹן יָת שְׁמָהַת בְּנֵייִשְׂרָאֵל בְּחשֶׁן דִינָא עַל לִבֵּהּבְּמֵעֲלֵהּ לְקוּדְשָׁא לְדוּכְרָנָא קֳדָם יְיָתְּדִירָא:(ל) וְנָֽתַתָּ֞ אֶל-חֹ֣שֶׁן הַמִּשְׁפָּ֗ט אֶת-הָֽאוּרִים֙ וְאֶת-הַתֻּמִּ֔ים וְהָיוּ֙ עַל-לֵ֣ב אַֽהֲרֹ֔ן בְּבֹא֖וֹ לִפְנֵ֣י יְהוָֹ֑ה וְנָשָׂ֣א אַֽ֠הֲרֹ֠ן אֶת-מִשְׁפַּ֨ט בְּנֵֽי-יִשְׂרָאֵ֧ל עַל-לִבּ֛וֹ לִפְנֵ֥י יְהוָֹ֖ה תָּמִֽיד: (ס) וְתִתֵּן בְּחשֶׁן דִינָא יָת אוּרַיָאוְיָת תֻּמַיָא וִיהוֹן עַל לִבָּאדְאַהֲרֹן בְּמֵעֲלֵהּ קֳדָם יְיָ וְיִטוֹלאַהֲרֹן יָת דִינָא דִבְנֵי יִשְׂרָאֵלעַל לִבֵּהּ קֳדָם יְיָ תְּדִירָא:
את האורים ואת התמים. הוא כתב שם המפורש, שהיה נותנו בתוך כפלי החשן, שעל ידו הוא מאיר דבריו ומתמם את דבריו. ובמקדש שני היה החשן, שאי אפשר לכהן גדול להיות מחסר בגדים, אבל אותו השם לא היה בתוכו, ועל שם אותו הכתב הוא קרוי משפט, שנאמר (במדבר כז כא) ושאל לו במשפט האורים: את משפט בני ישראל. דבר שהם נשפטים ונוכחים על ידו אם לעשות דבר או לא לעשות. ולפי מדרש אגדה שהחשן מכפר על מעותי הדין, נקרא משפט על שם סליחת המשפט:
(לא)  שלישי  וְעָשִׂ֛יתָ אֶת-מְעִ֥יל הָֽאֵפ֖וֹד כְּלִ֥יל תְּכֵֽלֶת: וְתַעְבֵּד יָת מְעִילָא דְאֵפוֹדָא גְמִירתִּכְלָא:
את מעיל האפוד. שהאפוד נתון עליו לחגורה: כליל תכלת. כלו תכלת, שאין מין אחר מעורב בו:
(לב) וְהָיָ֥ה פִֽי-רֹאשׁ֖וֹ בְּתוֹכ֑וֹ שָׂפָ֡ה יִהְיֶה֩ לְפִ֨יו סָבִ֜יב מַֽעֲשֵׂ֣ה אֹרֵ֗ג כְּפִ֥י תַחְרָ֛א יִֽהְיֶה-לּ֖וֹ לֹ֥א יִקָּרֵֽעַ: וִיהֵי פוּם רֵישֵׁהּ כָּפִיל לְגַוֵּהּתּוֹרָא יְהֵא מַקַף לְפוּמֵהּ סְחוֹרסְחוֹר עוֹבַד מָחֵי כְּפוּם שִׂרְיָןיְהֵי לֵהּ לָא יִתְבְּזָע:
והיה פי ראשו. פי המעיל שבגבהו הוא פתיחת בית הצואר: בתוכו. כתרגומו כפיל לגויה, כפול לתוכו להיות לו לשפה כפילתו, והיה מעשה אורג ולא במחט: כפי תחרא. למדנו שהשריונים שלהם פיהם כפול לתוכן: לא יקרע. כדי שלא יקרע, והקורעו עובר בלאו, שזה ממנין לאוין שבתורה, וכן (פסוק כח) ולא יזח החשן, וכן (שמות כה טו) לא יסורו ממנו. הנאמר בבדי הארון:
(לג) וְעָשִׂ֣יתָ עַל-שׁוּלָ֗יו רִמֹּנֵי֙ תְּכֵ֤לֶת וְאַרְגָּמָן֙ וְתוֹלַ֣עַת שָׁנִ֔י עַל-שׁוּלָ֖יו סָבִ֑יב וּפַֽעֲמֹנֵ֥י זָהָ֛ב בְּתוֹכָ֖ם סָבִֽיב: וְתַעְבֵּד עַל שִׁיפוֹלוֹהִי רִמוֹנֵי תִּכְלָאוְאַרְגְוָנָא וּצְבַע זְהוֹרִי עַל שִׁיפוֹלוֹהִיסְחוֹר סְחוֹר וְזַגִין דְדַהֲבָא בֵּינֵיהוֹןסְחוֹר סְחוֹר:
רמוני. עגולים וחלולים היו כמין רמונים העשויים כביצת תרנגולת: ופעמוני זהב. זגין עם ענבלין שבתוכם: בתוכם סביב. ביניהם סביב, בין שני רמונים פעמון אחד דבוק ותלוי בשולי המעיל:
(לד) פַּֽעֲמֹ֤ן זָהָב֙ וְרִמּ֔וֹן פַּֽעֲמֹ֥ן זָהָ֖ב וְרִמּ֑וֹן עַל-שׁוּלֵ֥י הַמְּעִ֖יל סָבִֽיב: זַגָא דְדַהֲבָא וְרִמוֹנָא זַגָא דְדַהֲבָאוְרִמוֹנָא עַל שִׁיפוֹלֵי מְעִילָא סְחוֹרסְחוֹר:
פעמון זהב ורמון פעמון זהב ורמון. אצלו:
(לה) וְהָיָ֥ה עַֽל-אַֽהֲרֹ֖ן לְשָׁרֵ֑ת וְנִשְׁמַ֣ע ק֠וֹל֠וֹ בְּבֹא֨וֹ אֶל-הַקֹּ֜דֶשׁ לִפְנֵ֧י יְהוָֹ֛ה וּבְצֵאת֖וֹ וְלֹ֥א יָמֽוּת: (ס) וִיהֵי עַל אַהֲרֹן לְשַׁמָשָׁא וְיִשְׁתְּמַעקָלֵהּ בְּמֵעֲלֵהּ לְקוּדְשָׁא קֳדָם יְיָוּבְמִפְקֵהּ וְלָא יְמוּת:
ולא ימות. מכלל לאו אתה שומע הן, אם יהיו לו לא יתחיב מיתה, הא אם יכנס מחסר אחד מן הבגדים הללו חיב מיתה בידי שמים:
(לו) וְעָשִׂ֥יתָ צִּ֖יץ זָהָ֣ב טָה֑וֹר וּפִתַּחְתָּ֤ עָלָיו֙ פִּתּוּחֵ֣י חֹתָ֔ם קֹ֖דֶשׁ לַֽיהוָֹֽה: וְתַעְבֵּד צִיצָא דִדְהַב דְכֵי וְתִגְלוֹףעֲלוֹהִי כְּתַב מִפָרַשׁ קֹדֶשׁ לַיָי:
ציץ. כמין טס של זהב היה, רוחב שתי אצבעות, מקיף על המצח מאוזן לאוזן:
(לז) וְשַׂמְתָּ֤ אֹתוֹ֙ עַל-פְּתִ֣יל תְּכֵ֔לֶת וְהָיָ֖ה עַל-הַמִּצְנָ֑פֶת אֶל-מ֥וּל פְּנֵֽי-הַמִּצְנֶ֖פֶת יִֽהְיֶֽה: וּתְשַׁוִי יָתֵהּ עַל חוּטָא דִתְכֶלְתָּאוִיהֵי עַל מִצְנֶפְתָּא לָקֳבֵל אַפֵּימִצְנֶפְתָּא יְהֵי:
על פתיל תכלת. ובמקום אחר הוא אומר (שמות לט לא) ויתנו עליו פתיל תכלת, ועוד כתיב כאן והיה על המצנפת, ולמטה הוא אומר (פסוק לח) והיה על מצח אהרן, ובשחיטת קדשים שנינו (זבחים יט א) שערו היה נראה בין ציץ למצנפת, ששם מניח תפלין, למדנו שהמצנפת למעלה בגובה הראש ואינה עמוקה לכנס בה כל הראש עד המצח, והציץ מלמטה, והפתילים היו בנקבים ותלויין בו בשני ראשים ובאמצעיתו ששה בשלושה מקומות הללו, פתיל מלמעלה, אחד מבחוץ, ואחד מבפנים כנגדו, וקושר ראשי הפתילים מאחורי העורף שלשתן, ונמצאו בין אורך הטס ופתילי ראשו מקיפין את הקדקד, ופתיל האמצעי שבראשו קשור עם ראשי השנים, הולך על פני רוחב הראש מלמעלה, ונמצא עשוי כמין כובע, ועל פתיל האמצעי הוא אומר והיה על המצנפת, והיה נותן הציץ על ראשו כמין כובע על המצנפת, והפתיל האמצעי מחזיקו שאינו נופל, והטס תלוי כנגד מצחו, ונתקימו כל המקראות פתיל על הציץ, וציץ על הפתיל, והפתיל על המצנפת מלמעלה:
(לח) וְהָיָה֘ עַל-מֵ֣צַח אַֽהֲרֹן֒ וְנָשָׂ֨א אַֽהֲרֹ֜ן אֶת-עֲוֹ֣ן הַקֳּדָשִׁ֗ים אֲשֶׁ֤ר יַקְדִּ֨ישׁוּ֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל לְכָל-מַתְּנֹ֖ת קָדְשֵׁיהֶ֑ם וְהָיָ֤ה עַל-מִצְחוֹ֙ תָּמִ֔יד לְרָצ֥וֹן לָהֶ֖ם לִפְנֵ֥י יְהוָֹֽה: וִיהֵי עַל בֵּית עֵינוֹהִי דְאַהֲרֹןוְיִטּוֹל אַהֲרֹן יָת עֲוָיַת קוּדְשַׁיָאדִי יְקַדְשׁוּן בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְכָלמַתְּנַּת קוּדְשֵׁיהוֹן וִיהֵי עַל בֵּיתעֵינוֹהִי תְּדִירָא לְרַעֲוָא לְהוֹן קֳדָםיְיָ:
ונשא אהרן. לשון סליחה, ואף על פי כן אינו זז ממשמעו, אהרן נושא את המשא שלעון, נמצא מסלק העון מן הקדשים: את עון הקדשים. לרצות על הדם ועל החלב שקרבו בטומאה, כמו ששנינו (פסחים טז א) אי זה עון הוא נושא, אם עון פגול, הרי כבר נאמר (ויקרא יט ז) לא ירצה, ואם עון נותר, הרי נאמר (ויקרא ז יח) לא יחשב, ואין לומר שיכפר על עון הכהן שהקריב טמא, שהרי עון הקדשים נאמר, ולא עון המקריבים, הא אינו מרצה אלא להכשיר הקרבן: והיה על מצחו תמיד. אי אפשר לומר שיהא על מצחו תמיד, שהרי אינו עליו אלא בשעת העבודה, אלא תמיד לרצות להם, אפלו אינו על מצחו, שלא היה כהן גדול עובד באותה שעה. ולדברי האומר (יומא ז ב) עודהו על מצחו מכפר ומרצה, ואם לאו אינו מרצה, נדרש על מצחו תמיד, מלמד שמשמש בו בעודו על מצחו, שלא יסיח דעתו ממנו:
(לט) וְשִׁבַּצְתָּ֙ הַכְּתֹ֣נֶת שֵׁ֔שׁ וְעָשִׂ֖יתָ מִצְנֶ֣פֶת שֵׁ֑שׁ וְאַבְנֵ֥ט תַּֽעֲשֶׂ֖ה מַֽעֲשֵׂ֥ה רֹקֵֽם: וּתְרַמֵץ כִּתּוּנָא בוּצָא וְתַעְבֵּד מִצְנֶפְתָּאדְבוּצָא וְהֶמְיָנָא תַּעְבֵּד עוֹבַד צַיָר:
ושבצת. עשה אותה משבצות משבצות, וכלה של שש:
(מ) וְלִבְנֵ֤י אַֽהֲרֹן֙ תַּֽעֲשֶׂ֣ה כֻתֳּנֹ֔ת וְעָשִׂ֥יתָ לָהֶ֖ם אַבְנֵטִ֑ים וּמִגְבָּעוֹת֙ תַּֽעֲשֶׂ֣ה לָהֶ֔ם לְכָב֖וֹד וּלְתִפְאָֽרֶת: וְלִבְנֵי אַהֲרֹן תַּעְבֵּד כִּתּוּנִין וְתַעְבֵּדלְהוֹן הֶמְיָנִין וְכוֹבָעִין תַּעְבֵּד לְהוֹןלִיקָר וּלְתֻשְׁבְּחָן:
ולבני אהרן תעשה כתנת. ארבעה בגדים הללו ולא יותר כתנת, ואבנט, ומגבעות היא מצנפת, ומכנסים הכתובים למטה בפרשה (פסוק מב) :
(מא) וְהִלְבַּשְׁתָּ֤ אֹתָם֙ אֶת-אַֽהֲרֹ֣ן אָחִ֔יךָ וְאֶת-בָּנָ֖יו אִתּ֑וֹ וּמָֽשַׁחְתָּ֙ אֹתָ֜ם וּמִלֵּאתָ֧ אֶת-יָדָ֛ם וְקִדַּשְׁתָּ֥ אֹתָ֖ם וְכִֽהֲנוּ לִֽי: וְתַלְבֵּש יָתְהוֹן יָת אַהֲרֹן אָחוּךְוְיָת בְּנוֹהִי עִמֵהּ וּתְרַבֵּי יָתְהוֹןוּתְקָרֵב יָת קֻרְבָּנְהוֹן וּתְקַדֵשׁ יָתְהוֹןוִישַׁמְשׁוּן קֳדָמַי:
והלבשת אתם את אהרן. אותם האמורים באהרן חשן ואפוד ומעיל וכתונת תשבץ, מצנפת ואבנט וציץ ומכנסים, הכתובים למטה בכלם: ואת בניו אתו. אותם הכתובים בהם: ומשחת אותם. את אהרן ואת בניו בשמן המשחה: ומלאת את ידם. כל מלוי ידים לשון חנוך, כשהוא נכנס לדבר להיות מחזק בו מאותו יום והלאה הוא מלוי, ובלשון לעז כשממנין אדם על פקידת דבר, נותן השליט בידו בית יד של עור שקורין גנ"ט בלעז [כפפה] , ועל ידו הוא מחזיקו בדבר, וקורין לאותו מסירה ריוישטי"ר בלעז [להסמיך] והוא מלוי ידים:
(מב) וַֽעֲשֵׂ֤ה לָהֶם֙ מִכְנְסֵי-בָ֔ד לְכַסּ֖וֹת בְּשַׂ֣ר עֶרְוָ֑ה מִמָּתְנַ֥יִם וְעַד-יְרֵכַ֖יִם יִֽהְיֽוּ: וְעִבֵד לְהוֹן מִכְנְסִין דְבוּץ לְכַסָאָהבְשַׂר עֶרְיְתָא מֵחַרְצָן וְעַד יַרְכָּןיְהוֹן:
ועשה להם. לאהרן ולבניו: מכנסי בד. הרי שמונה בגדים לכהן גדול, וארבעה לכהן הדיוט:
(מג) וְהָיוּ֩ עַל-אַֽהֲרֹ֨ן וְעַל-בָּנָ֜יו בְּבֹאָ֣ם | אֶל-אֹ֣הֶל מוֹעֵ֗ד א֣וֹ בְגִשְׁתָּ֤ם אֶל-הַמִּזְבֵּ֨חַ֙ לְשָׁרֵ֣ת בַּקֹּ֔דֶשׁ וְלֹֽא-יִשְׂא֥וּ עָוֹ֖ן וָמֵ֑תוּ חֻקַּ֥ת עוֹלָ֛ם ל֖וֹ וּלְזַרְע֥וֹ אַֽחֲרָֽיו: (ס) וִיהוֹן עַל אַהֲרֹן וְעַל בְּנוֹהִיבְּמֵעַלְהוֹן לְּמַשְׁכַּן זִמְנָא אוֹ בְמִקְרָבְהוֹןלְמַדְבְּחָא לְשַׁמָשָׁא בְקוּדְשָׁא וְלָא יְקַבְּלוּןחוֹבָא וִימוּתוּן קְיָם עָלָם לֵהּוְלִבְנוֹהִי בַתְרוֹהִי:
והיו על אהרן. כל הבגדים האלה על אהרן הראויין לו: ועל בניו. האמורים בהם: בבאם אל אהל מועד. להיכל, וכן למשכן: ומתו. הא למדת, שהמשמש מחסר בגדים במיתה: חקת עולם לו. כל מקום שנאמר חקת עולם, הוא גזרה מיד ולדורות, לעכב בו:
כט (א)  רביעי  וְזֶ֨ה הַדָּבָ֜ר אֲשֶׁ֨ר-תַּֽעֲשֶׂ֥ה לָהֶ֛ם לְקַדֵּ֥שׁ אֹתָ֖ם לְכַהֵ֣ן לִ֑י לְ֠קַ֠ח פַּ֣ר אֶחָ֧ד בֶּן-בָּקָ֛ר וְאֵילִ֥ם שְׁנַ֖יִם תְּמִימִֽם: וְדֵין פִּתְגָמָא דִי תַעְבֵּד לְהוֹןלְקַדָשָׁא יָתְהוֹן לְשַׁמָשָׁא קֳדָמַי סַבתּוֹר חָד בַּר תּוֹרֵי וְדִכְרִיןתְּרֵין שַׁלְמִין:
לקח. כמו קח, ושתי גזרות הן, אחת של קיחה, ואחת של לקיחה, ולהן פתרון אחד: פר אחד. לכפר על מעשה העגל שהוא פר:
(ב) וְלֶ֣חֶם מַצּ֗וֹת וְחַלֹּ֤ת מַצֹּת֙ בְּלוּלֹ֣ת בַּשֶּׁ֔מֶן וּרְקִיקֵ֥י מַצּ֖וֹת מְשֻׁחִ֣ים בַּשָּׁ֑מֶן סֹ֥לֶת חִטִּ֖ים תַּֽעֲשֶׂ֥ה אֹתָֽם: וּלְחֵם פַּטִיר וּגְרִיצִין פַּטִּירִין דְפִילָןבִּמְשַׁח וְאֶסְפּוֹגִין פַּטִּירִין דִמְשִׁיחִין בִּמְשָׁחסֻלְתָּא חִטִין תַּעְבֵּד יָתְהוֹן:
ולחם מצות וחלת מצת ורקיקי מצות. הרי אלו שלשה מינין רבוכה, וחלות ורקיקים לחם מצות, היא הקרויה למטה בענין (פסוק כג) חלת לחם שמן, על שם שנותן שמן ברבוכה כנגד החלות והרקיקין, וכל המינין באים עשר עשר חלות: בלולת בשמן. כשהן קמח יוצק בהן שמן ובוללן: משחים בשמן. אחר אפייתן מושחן כמין כי יונית, שהיא עשויה כנו"ן שלנו:
(ג) וְנָֽתַתָּ֤ אוֹתָם֙ עַל-סַ֣ל אֶחָ֔ד וְהִקְרַבְתָּ֥ אֹתָ֖ם בַּסָּ֑ל וְאֶ֨ת-הַפָּ֔ר וְאֵ֖ת שְׁנֵ֥י הָֽאֵילִֽם: וְתִתֵּן יָתְהוֹן עַל סַלָא חַדוּתְקָרֵב יָתְהוֹן בְּסַלָא וְיָת תּוֹרָאוְיָת תְּרֵין דִכְרִין:
והקרבת אתם. אל חצר המשכן ביום הקמתו:
(ד) וְאֶת-אַֽהֲרֹ֤ן וְאֶת-בָּנָיו֙ תַּקְרִ֔יב אֶל-פֶּ֖תַח אֹ֣הֶל מוֹעֵ֑ד וְרָֽחַצְתָּ֥ אֹתָ֖ם בַּמָּֽיִם: וְיָת אַהֲרֹן וְיָת בְּנוֹהִי תְּקָרֵבלִתְרַע מַשְׁכַּן זִמְנָא וְתַסְחֵי יָתְהוֹןבְּמַיָא:
ורחצת. זו טבילת כל הגוף:
(ה) וְלָֽקַחְתָּ֣ אֶת-הַבְּגָדִ֗ים וְהִלְבַּשְׁתָּ֤ אֶֽת-אַֽהֲרֹן֙ אֶת-הַכֻּתֹּ֔נֶת וְאֵת֙ מְעִ֣יל הָֽאֵפֹ֔ד וְאֶת-הָֽאֵפֹ֖ד וְאֶת-הַחֹ֑שֶׁן וְאָֽפַדְתָּ֣ ל֔וֹ בְּחֵ֖שֶׁב הָֽאֵפֹֽד: וְתִסַב יָת לְבוּשַׁיָא וְתַלְבֵּשׁ יָתאַהֲרֹן יָת כִּתּוּנָא וְיָת מְעִילאֵפוֹדָא וְיָת אֵפוֹדָא וְיָת חוּשְׁנָאוְתַתְקֵן לֵהּ בְּהֶמְיַן אֵפוֹדָא:
ואפדת. קשט ותקן החגורה והסינר סביבותיו:
(ו) וְשַׂמְתָּ֥ הַמִּצְנֶ֖פֶת עַל-רֹאשׁ֑וֹ וְנָֽתַתָּ֛ אֶת-נֵ֥זֶר הַקֹּ֖דֶשׁ עַל-הַמִּצְנָֽפֶת: וּתְשַׁוִי מִצְנֶפְתָּא עַל רֵישֵׁהּ וְתִתֵּןיָת כְּלִילָא דְקוּדְשָׁא עַל מִצְנֶפְתָּא:
נזר הקדש. זה הציץ: על המצנפת. כמו שפרשתי למעלה (שמות כח לז) על ידי הפתיל האמצעי ושני פתילין שבראשו הקשורין שלשתן מאחורי העורף, הוא נותנו על המצנפת כמין כובע:
(ז) וְלָֽקַחְתָּ֙ אֶת-שֶׁ֣מֶן הַמִּשְׁחָ֔ה וְיָֽצַקְתָּ֖ עַל-רֹאשׁ֑וֹ וּמָֽשַׁחְתָּ֖ אֹתֽוֹ: וְתִסַב יָת מִשְׁחָא דִרְבוּתָא וּתְרִיקעַל רֵישֵׁהּ וּתְרַבֵּהּ יָתֵהּ:
ומשחת אותו. אף משיחה זו כמין כי יונית, נותן שמן על ראשו ובין ריסי עיניו ומחברן באצבעו:
——–
לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים
האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.
בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.
ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.
בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל ר' פנחס ראובן שליט"א ול ר' שגיב מחפוד שליט"א
ול- J. Alan Groves Center – תחת תנאי רשיון CC-2.5
לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5
ו א שָׁנוּ חֲכָמִים בִּלְשׁוֹן הַמִּשְׁנָה, בָּרוּךְ שֶׁבָּחַר בָּהֶם וּבְמִשְׁנָתָם: רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר כָּל הָעוֹסֵק…
ה א בַּעֲשָׂרָה מַאֲמָרוֹת נִבְרָא הָעוֹלָם. וּמַה תַּלְמוּד לוֹמַר, וַהֲלֹא בְמַאֲמָר אֶחָד יָכוֹל לְהִבָּרְאוֹת, אֶלָּא…
ד א בֶּן זוֹמָא אוֹמֵר, אֵיזֶהוּ חָכָם, הַלּוֹמֵד מִכָּל אָדָם, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים קיט) מִכָּל מְלַמְּדַי…
ג א עֲקַבְיָא בֶן מַהֲלַלְאֵל אוֹמֵר, הִסְתַּכֵּל בִּשְׁלשָׁה דְבָרִים וְאִי אַתָּה בָא לִידֵי עֲבֵרָה. דַּע…
ב א רַבִּי אוֹמֵר, אֵיזוֹהִי דֶרֶךְ יְשָׁרָה שֶׁיָּבֹר לוֹ הָאָדָם, כֹּל שֶׁהִיא תִפְאֶרֶת לְעוֹשֶׂיהָ וְתִפְאֶרֶת…
א א משֶׁה קִבֵּל תּוֹרָה מִסִּינַי, וּמְסָרָהּ לִיהוֹשֻׁעַ, וִיהוֹשֻׁעַ לִזְקֵנִים, וּזְקֵנִים לִנְבִיאִים, וּנְבִיאִים מְסָרוּהָ לְאַנְשֵׁי…