תליית עשרת בני המן

לדעת הרב עובדיה זיע"א
——–

אותם עשרת בני המן שנהרגו, הוצאו לתליית ראווה על העץ הגבוה חמישים אמה שהכינו יחד עם אביהם לפני כשנה.

המן עדיין היה תלוי עליו, כי מרדכי השאיר אותו על העץ במשך אותם 11 חודשים שחלפו מאז תלייתו, למען יראו וייראו [ועיין שלחן ערוך יורה דעה סימן שמו]. כעת הובאו הבנים בסמוך לאביהם, ונתלו על העץ, זה תחת זה. ואולם לפני תלייתם ערפו את ראשיהם, והם נתלו קטועי ראש.

@PicRight(../pics/General/purim_rav_naki1.,300)
כמה טוב שגובה העץ היה 50 אמה, כך היה מקום לכולם ברווח, ואפשר היה לתלות אותם בצורה מאוד מסודרת ובולטת. הנה, כך: כל אחד תפס גובה של 3 אמות [כמטר וחצי], מלבד המן שתפס 4 אמות מפני שנתלה עם ראשו. סה"כ 34 אמות. ובין אחד לשני צריך לעשות קצת רווח, שלא יהיה להם צפוף, וגם שכל אחד יהיה ניכר בפני עצמו, ובכן עשו רווח של אמה בין אחד לאחד [סה"כ 10 אמה]. למעלה, מעל הראש של המן, הותירו רווח של עוד אמה אחת, כדי שלא ינקרוהו הציפורים, כך שישאר שלם וכולם יוכלו לזהותו בלי בעיה [כי הציפורים לא יבואו "חזיתית" לאוכלו מפני שהם מפחדים מצורת אדם. אבל אם יהיה ראשו בראש העץ ממש, הם יכולים לבוא מלמעלה ולנקרו מבלי לראות שזה אדם]. למטה, מתחת לרגליים של ויזתא – הותירו 3 אמות, כדי שלא יבואו כלבים או חיות רעות לנגוס בו ו"יגנבו את ההצגה"… וכמו כן, העץ היה תחוב באדמה בעומק של 3 אמות, שיהיה יציב. סה"כ בדיוק 50 אמה. (ת"ה קמט-קנג. ילקו"ש תתרנט. טעמא דקרא קנח) [ובמסכת בבא בתרא (כה ע"א) מבואר שמרחיקים את הנבלות ואת הקברות מן העיר חמישים אמה, מפני ריח רע].

הם כתובים במגילה ממש באותו סדר שבו הם נתלו, זה מתחת לזה [המילה "איש" מרמזת על המן, שעליו נאמר "איש צר ואויב המן הרע הזה"]:

אמר רבי יוחנן: האות ו' של המילה ויזתא, צריך למתוח ולהאריך אותה, "כמורדיא דלברות" [כמשוט של ספינה] ומה הטעם? שכולם בעץ אחד נתלו, זה למטה מזה.

דרש רבי שילא: כל השירות נכתבות אריח על גבי לבינה, לבינה על גבי אריח [אריח הוא הכתב, והלבנה הוא הרווח החלק. למשל, שירת הים כתובה בתורה באופן "בנוי" ו"יציב", שכל שורה נסמכת על חברותיה], חוץ משירה זו ומלכי כנען, שהם אריח על גבי אריח ולבינה על גבי לבינה. ומה הטעם? שלא תהא תקומה למפלתם. דהיינו שלא יהא להם מקום להרחיב צעדיו תחתיו. [שהרי יש לצדם מקום ריק, נפילה.] (מגילה טז ע"ב ורש"י)

ומה עם יתר בניו של המן? הלוא כזכור היו לו 208 בנים. ובכן, חוץ מן העשרה שנתלו, רבים נהרגו בשושן יחד עם יתר ההרוגים. ו-70 בנים שנשארו בחיים, ברחו יחד עם זרש, והתפרנסו מקיבוץ נדבות [שְׁנוֹרֶר בלע"ז…]. ברוך משפיל גאים עדי ארץ, מגביה שפלים עד מרום. (ת"ה קנד. מגילה טו ע"ב)

——–

לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים

האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.

בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.

ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.

בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל מחבר
חג החנוכה בהלכה ובאגדה

אלול התשס"ח – טלפונים לפרטים, ברורים והזמנות: 04-9988996 0522-813833

לפי רישיון  Creative Commons-CC-2.5