——–
צרוף יִהִוִהִ
(יט) וְהָיָ֞ה בִּמְק֤וֹם הַשְּׁחִין֙ שְׂאֵ֣ת לְבָנָ֔ה א֥וֹ בַהֶ֖רֶת לְבָנָ֣ה אֲדַמְדָּ֑מֶת וְנִרְאָ֖ה אֶל-הַכֹּהֵֽן: וִיהֵי בַאֲתַר שִׁחֲנָא עַמְקָא חַוְרָאאוֹ בַהֲרָא חַוְרָא סַמְקָא וְיִתַּחֲזִילְכַהֲנָא:
או בהרת לבנה אדמדמת. שאין הנגע לבן חלק אלא פתוך ומעורב בשתי מראות לובן ואודם:
(כ) וְרָאָ֣ה הַכֹּהֵ֗ן וְהִנֵּ֤ה מַרְאֶ֨הָ֙ שָׁפָ֣ל מִן-הָע֔וֹר וּשְׂעָרָ֖הּ הָפַ֣ךְ לָבָ֑ן וְטִמְּא֧וֹ הַכֹּהֵ֛ן נֶֽגַע-צָרַ֥עַת הִ֖וא בַּשְּׁחִ֥ין פָּרָֽחָה: וְיֶחֱזֵי כַהֲנָא וְהָא מֶחֱזָהָא מַכִּיךְמִן מַשְׁכָּא וּשְׂעָרַהּ אִתְהַפִיךְ לְמֶחֱוָרוִיסָאֵבִינֵהּ כַּהֲנָא מַכְתַּשׁ סְגִירוּתָא הִיאבְּשִׁחַנָא סְגִיאַת:
מראה שפל. ואין ממשה שפל, אלא מתוך לבנוניתו הוא נראה שפל ועמוק, כמראה חמה עמוקה מן הצל:
(כא) וְאִ֣ם | יִרְאֶ֣נָּה הַכֹּהֵ֗ן וְהִנֵּ֤ה אֵין-בָּהּ֙ שֵׂעָ֣ר לָבָ֔ן וּשְׁפָלָ֥ה אֵינֶ֛נָּה מִן-הָע֖וֹר וְהִ֣יא כֵהָ֑ה וְהִסְגִּיר֥וֹ הַכֹּהֵ֖ן שִׁבְעַ֥ת יָמִֽים: וְאִם יֶחֱזִנַהּ כַּהֲנָא וְהָא לֵיתבַּהּ שֵׂעָר חִוָר וּמַכִּיכָא לֵיתָהָאמִן מַשְׁכָּא וְהִיא עָמַיָא וְיַסְגְרִנֵהּכַּהֲנָא שִׁבְעָא יוֹמִין:(כב) וְאִם-פָּשֹׂ֥ה תִפְשֶׂ֖ה בָּע֑וֹר וְטִמֵּ֧א הַכֹּהֵ֛ן אֹת֖וֹ נֶ֥גַע הִֽוא: וְאִם אוֹסָפָא תוֹסֵף בְּמַשְׁכָּא וִיסָאֵבכַּהֲנָא יָתֵהּ מַכְתָּשָׁא הִיא:
נגע הוא. השאת הזאת או הבהרת:
(כג) וְאִם-תַּחְתֶּ֜יהָ תַּֽעֲמֹ֤ד הַבַּהֶ֨רֶת֙ לֹ֣א פָשָׂ֔תָה צָרֶ֥בֶת הַשְּׁחִ֖ין הִ֑וא וְטִֽהֲר֖וֹ הַכֹּהֵֽן: (ס) וְאִם בְּאַתְרָהָא קָמַת בֶּהַרְתָּא לָאאוֹסֵפַת רֹשֶׁם שִׁחֲנָא הִיא וִידַכִּנֵהּכַּהֲנָא:
תחתיה. במקומה: צרבת השחין. כתרגומו רושם שיחנא, אינו אלא רושם החמום הנכר בבשר. כל צרבת לשון רגיעת עור הנרגע מחמת חמום, כמו (יחזקאל כא ג) ונצרבו בה כל פנים, רייטרי"ר בלע"ז : צרבת. ריטריימינ"ט בלע"ז :
(כד)  רביעי – שני במחוברין  א֣וֹ בָשָׂ֔ר כִּי-יִֽהְיֶ֥ה בְעֹר֖וֹ מִכְוַת-אֵ֑שׁ וְהָֽיְתָ֞ה מִחְיַ֣ת הַמִּכְוָ֗ה בַּהֶ֛רֶת לְבָנָ֥ה אֲדַמְדֶּ֖מֶת א֥וֹ לְבָנָֽה: אוֹ בִסְרָא אֲרֵי יְהֵי בְמַשְׁכֵּהּכְּוָאָה דְנוּר וּתְהֵי רֹשֶׁם כְּוָאָהבַּהֲרָא חַוְרָא סֲמקָא אוֹ חַוְרָא:
מחית המכוה. שיינימנ"ט בלע"ז [רפוי] כשחיתה המכוה נהפכה לבהרת פתוכה או לבנה חלקה. וסימני מכוה וסימני שחין שוים הם, ולמה חלקן הכתוב, לומר שאין מצטרפין זה עם זה, נלד חצי גריס בשחין וחצי גריס במכוה לא ידנו כגריס:
(כה) וְרָאָ֣ה אֹתָ֣הּ הַכֹּהֵ֡ן וְהִנֵּ֣ה נֶהְפַּךְ֩ שֵׂעָ֨ר לָבָ֜ן בַּבַּהֶ֗רֶת וּמַרְאֶ֨הָ֙ עָמֹ֣ק מִן-הָע֔וֹר צָרַ֣עַת הִ֔וא בַּמִּכְוָ֖ה פָּרָ֑חָה וְטִמֵּ֤א אֹתוֹ֙ הַכֹּהֵ֔ן נֶ֥גַע צָרַ֖עַת הִֽוא: וְיֶחֱזֵי יָתַהּ כַּהֲנָא וְהָא אִתְהֲפִיךְשֵׂעָר חִוָר בְּבַהֶרְתָּא וּמֶחֱזָהָא עַמִיקמִן מַשְׁכָּא סְגִירוּתָא הִיא בִּכְוָּאָהסְגִיאָה וִיסָאֵב יָתֵהּ כַּהֲנָא מַכְתַּשׁסְגִירוּתָא הִיא:(כו) וְאִ֣ם | יִרְאֶ֣נָּה הַכֹּהֵ֗ן וְהִנֵּ֤ה אֵין-בַּבַּהֶ֨רֶת֙ שֵׂעָ֣ר לָבָ֔ן וּשְׁפָלָ֥ה אֵינֶ֛נָּה מִן-הָע֖וֹר וְהִ֣וא כֵהָ֑ה וְהִסְגִּיר֥וֹ הַכֹּהֵ֖ן שִׁבְעַ֥ת יָמִֽים: וְאִם יֶחֱזִנַהּ כַּהֲנָא וְהָא לֵיתבְּבַהֶרְתָּא שֵׂעָר חִוָר וּמַכִּיכָא לֵיתָהָאמִן מַשְׁכָּא וְהִיא עָמְיָא וְיַסְגְרִנֵהּכַּהֲנָא שִׁבְעָא יוֹמִין:(כז) וְרָאָ֥הוּ הַכֹּהֵ֖ן בַּיּ֣וֹם הַשְּׁבִיעִ֑י אִם-פָּשֹׂ֤ה תִפְשֶׂה֙ בָּע֔וֹר וְטִמֵּ֤א הַכֹּהֵן֙ אֹת֔וֹ נֶ֥גַע צָרַ֖עַת הִֽוא: וְיֶחֱזִנֵהּ כַּהֲנָא בְּיוֹמָא שְׁבִיעָאָה אִםאוֹסָפָא תוֹסֵף בְּמַשְׁכָּא וִיסָאֵב כַּהֲנָאיָתֵהּ מַכְתַּשׁ סְגִירוּתָא הִיא:(כח) וְאִם-תַּחְתֶּ֩יהָ֩ תַֽעֲמֹ֨ד הַבַּהֶ֜רֶת לֹא-פָֽשְׂתָ֤ה בָעוֹר֙ וְהִ֣וא כֵהָ֔ה שְׂאֵ֥ת הַמִּכְוָ֖ה הִ֑וא וְטִֽהֲרוֹ֙ הַכֹּהֵ֔ן כִּֽי-צָרֶ֥בֶת הַמִּכְוָ֖ה הִֽוא: (פ) וְאִם בְּאַתְרָהָא קָמַת בַּהֶרְתָּא לָאאוֹסֵפַת בְּמַשְׁכָּא וְהִיא עָמְיָא עוֹמֶקכְּוָאָה הִיא וִידַכִּנֵהּ כַּהֲנָא אֲרֵירֹשֶׁם כְּוָאָה הִיא:(כט)  חמישי  וְאִישׁ֙ א֣וֹ אִשָּׁ֔ה כִּי-יִֽהְיֶ֥ה ב֖וֹ נָ֑גַע בְּרֹ֖אשׁ א֥וֹ בְזָקָֽן: וּגְבַר אוֹ אִתְּתָא אֲרֵי יְהֵאבֵהּ מַכְתָּשָׁא בְּרֵישׁ אוֹ בִּדְקָן:
בראש או בזקן. בא הכתוב לחלק בין נגע שבמקום שער לנגע שבמקום בשר, שזה סימנו בשער לבן וזה סימנו בשער צהוב:
(ל) וְרָאָ֨ה הַכֹּהֵ֜ן אֶת-הַנֶּ֗גַע וְהִנֵּ֤ה מַרְאֵ֨הוּ֙ עָמֹ֣ק מִן-הָע֔וֹר וּב֛וֹ שֵׂעָ֥ר צָהֹ֖ב דָּ֑ק וְטִמֵּ֨א אֹת֤וֹ הַכֹּהֵן֙ נֶ֣תֶק ה֔וּא צָרַ֧עַת הָרֹ֛אשׁ א֥וֹ הַזָּקָ֖ן הֽוּא: וְיֶחֱזֵי כַהֲנָא יָת מַכְתָּשָׁא וְהָאמֶחֱזוֹהִי עַמִיק מִן מַשְׁכָּא וּבֵהּשֵׂעָר סֻמָק דַעְדָק וִיסָאֵב יָתֵהּכַּהֲנָא נִתְקָא הוּא סְגִירוּת רֵישָׁאאוֹ דִקְנָא הוּא:
ובו שער צהב. שנהפך שער שחור שבו לצהוב: נתק הוא. כך שמו של נגע, שבמקום שער:
(לא) וְכִֽי-יִרְאֶ֨ה הַכֹּהֵ֜ן אֶת-נֶ֣גַע הַנֶּ֗תֶק וְהִנֵּ֤ה אֵין-מַרְאֵ֨הוּ֙ עָמֹ֣ק מִן-הָע֔וֹר וְשֵׂעָ֥ר שָׁחֹ֖ר אֵ֣ין בּ֑וֹ וְהִסְגִּ֧יר הַכֹּהֵ֛ן אֶת-נֶ֥גַע הַנֶּ֖תֶק שִׁבְעַ֥ת יָמִֽים: וַאֲרֵי יֶחֱזֵי כַהֲנָא יָת מַכְתַּשׁנִתְקָא וְהָא לֵית מֶחֱזוֹהִי עַמִיקמִן מַשְּׁכָּא וְשֵׂעָר אֻכָם לֵיתבֵּיהּ וְיַסְגַר כַּהֲנָא יָת מַכְתַּשׁנִתְקָא שִׁבְעַת יוֹמִין:
ושער שחר אין בו. הא אם היה בו שער שחור, טהור. ואין צריך להסגר ששער שחור סימן טהרה הוא בנתקים, כמו שנאמר (פסוק לז) ושער שחר צמח בו וגו' :
(לב) וְרָאָ֨ה הַכֹּהֵ֣ן אֶת-הַנֶּ֘גַע֘ בַּיּ֣וֹם הַשְּׁבִיעִי֒ וְהִנֵּה֙ לֹֽא-פָשָׂ֣ה הַנֶּ֔תֶק וְלֹא-הָ֥יָה ב֖וֹ שֵׂעָ֣ר צָהֹ֑ב וּמַרְאֵ֣ה הַנֶּ֔תֶק אֵ֥ין עָמֹ֖ק מִן-הָעֽוֹר: וְיֶחֱזֵי כַהֲנָא יָת מַכְתָּשָׁא בְּיוֹמָאשְׁבִיעָאָה וְהָא לָא אוֹסֵף נִתְקָאוְלָא הֲוָה בֵהּ שֵׂעָר סֻמָקוּמֶחֱזֵי נִתְקָא לֵית עַמִיק מִןמַשְׁכָּא:
והנה לא פשה וגו' . הא אם פשה או היה בו שער צהוב טמא:
(לג) וְהִ֨תְגַּלָּ֔ח וְאֶת-הַנֶּ֖תֶק לֹ֣א יְגַלֵּ֑חַ וְהִסְגִּ֨יר הַכֹּהֵ֧ן אֶת-הַנֶּ֛תֶק שִׁבְעַ֥ת יָמִ֖ים שֵׁנִֽית: וִיגַלַח סָחֳרָנֵי נִתְקָא וּדְעִם נִתְקָאלָא יְגַלַח וְיַסְגַר כַּהֲנָא יָתנִתְקָא שִׁבְעָא יוֹמִין תִּנְיָנוּת:
והתגלח. סביבות הנתק: ואת הנתק לא יגלח. מניח שתי שערות סמוך לו סביב, כדי שיהא נכר אם פשה, שאם יפשה ועבר השערות ויצא למקום הגלוח, טמא:
(לד) וְרָאָה֩ הַכֹּהֵ֨ן אֶת-הַנֶּ֜תֶק בַּיּ֣וֹם הַשְּׁבִיעִ֗י וְ֠הִנֵּ֠ה לֹֽא-פָשָׂ֤ה הַנֶּ֨תֶק֙ בָּע֔וֹר וּמַרְאֵ֕הוּ אֵינֶ֥נּוּ עָמֹ֖ק מִן-הָע֑וֹר וְטִהַ֤ר אֹתוֹ֙ הַכֹּהֵ֔ן וְכִבֶּ֥ס בְּגָדָ֖יו וְטָהֵֽר: וְיֶחֱזֵי כַהֲנָא יָת נִתְקָא בְּיוֹמָאשְׁבִיעָאָה וְהָא לָא אוֹסֵף נִתְקָאבְּמַשְׁכָּא וּמֶחֱזוֹהִי לֵיתוֹהִי עַמִיק מִןמַשְׁכָּא וִידַכֵּי יָתֵהּ כַּהֲנָא וִיצַבַּעלְבוּשׁוֹהִי וְיִדְכֵּי:(לה) וְאִם-פָּשֹׂ֥ה יִפְשֶׂ֛ה הַנֶּ֖תֶק בָּע֑וֹר אַֽחֲרֵ֖י טָֽהֳרָתֽוֹ: וְאִם אוֹסָפָא יוֹסֵף נִתְקָא בְּמַשְׁכָּאבָּתַר דָכוּתֵהּ:
אחרי טהרתו. אין לי אלא פושה לאחר הפטור, מנין אף בסוף שבוע ראשון ובסוף שבוע שני, תלמוד לומר פשה יפשה:
(לו) וְרָאָ֨הוּ֙ הַכֹּהֵ֔ן וְהִנֵּ֛ה פָּשָׂ֥ה הַנֶּ֖תֶק בָּע֑וֹר לֹֽא-יְבַקֵּ֧ר הַכֹּהֵ֛ן לַשֵּׂעָ֥ר הַצָּהֹ֖ב טָמֵ֥א הֽוּא: וְיֶחֱזִנֵהּ כַּהֲנָא וְהָא אוֹסֵף נִתְקָאבְּמַשְׁכָּא לָא יְבַקֵר כַּהֲנָא לְשֵׂעָרסֻמָק מְסָאָב הוּא:(לז) וְאִם-בְּעֵינָיו֩ עָמַ֨ד הַנֶּ֜תֶק וְשֵׂעָ֨ר שָׁחֹ֧ר צָֽמַח-בּ֛וֹ נִרְפָּ֥א הַנֶּ֖תֶק טָה֣וֹר ה֑וּא וְטִֽהֲר֖וֹ הַכֹּהֵֽן: (ס) וְאִם כַּד הֲוָה קָם נִתְקָאוְשֵׂעָר אֻכָּם צְמַח בֵּהּ אִתַּסִינִתְקָא דְכֵי הוּא וִידַכִּנֵהּ כַּהֲנָא:
ושער שחר. מנין אף הירוק והאדום שאינו צהוב, תלמוד לומר ושער. ולמה צהוב דומה, לתבנית הזהב. צהוב, כמו זהוב אורבל"א בלע"ז [זהוב] : טהור הוא וטהרו הכהן. הא טמא שטהרו הכהן, לא טהור:
(לח) וְאִישׁ֙ אֽוֹ-אִשָּׁ֔ה כִּי-יִֽהְיֶ֥ה בְעוֹר-בְּשָׂרָ֖ם בֶּֽהָרֹ֑ת בֶּֽהָרֹ֖ת לְבָנֹֽת: וגְבַר אוֹ אִתְּתָא אֲרֵי יְהֵיבִמְשַׁךְ בִּסְרְהוֹן בַּהֲרָן בַּהֲרָן חַוְרָן:
בהרת. חברבורות:
(לט) וְרָאָ֣ה הַכֹּהֵ֗ן וְהִנֵּ֧ה בְעוֹר-בְּשָׂרָ֛ם בֶּֽהָרֹ֖ת כֵּה֣וֹת לְבָנֹ֑ת בֹּ֥הַק ה֛וּא פָּרַ֥ח בָּע֖וֹר טָה֥וֹר הֽוּא: (ס) וְיֶחֱזֵי כַהֲנָא וְהָא בִמְשַׁךְ בִּסְרְהוֹןבַּהֲרָן עָמְיָן חַוְרָן בָּהֲקָא הוּאסָגֵי בְמַשְׁכָּא דְכֵי הוּא:
כהות לבנת. שאין לובן שלהן עז אלא כהה: בהק. כמין לובן הנראה בבשר אדם אדום, שקורין רו"ש [אדמוני] , בין חברבורות אדמימותו, קרוי בהק, כאיש עדשן שבין עדשה לעדשה מבהיק הבשר בלובן צח:
(מ)  שישי – שני במחוברין  וְאִ֕ישׁ כִּ֥י יִמָּרֵ֖ט רֹאשׁ֑וֹ קֵרֵ֥חַ ה֖וּא טָה֥וֹר הֽוּא: וּגְבַר אֲרֵי יַתַּר שְׂעַר רֵישֵׁהּקְרַח הוּא דְכֵי הוּא:
קרח הוא טהור הוא. טהור מטמאת נתקין, שאינו נדון בסימני ראש וזקן, שהם מקום שער, אלא בסימני נגע עור בשר בשער לבן, מחיה ופשיון:
(מא) וְאִם֙ מִפְּאַ֣ת פָּנָ֔יו יִמָּרֵ֖ט רֹאשׁ֑וֹ גִּבֵּ֥חַ ה֖וּא טָה֥וֹר הֽוּא: וְאִם מִלָקֳבֵל אַפּוֹהִי יַתַּר שְׂעַררֵישֵׁהּ גְלוֹשׁ הוּא דְכֵי הוּא:
ואם מפאת פניו. משפוע קדקד כלפי פניו קרוי גבחת, ואף הצדעין שמכאן ומכאן בכלל. ומשפוע קדקד כלפי אחוריו, קרוי קרחת:
(מב) וְכִי-יִֽהְיֶ֤ה בַקָּרַ֨חַת֙ א֣וֹ בַגַּבַּ֔חַת נֶ֖גַע לָבָ֣ן אֲדַמְדָּ֑ם צָרַ֤עַת פֹּרַ֨חַת֙ הִ֔וא בְּקָֽרַחְתּ֖וֹ א֥וֹ בְגַבַּחְתּֽוֹ: וַאֲרֵי יְהֵי בְקָרָחוּתֵהּ אוֹ בִגְלוֹשׁוּתֵהּמַכְתַּשׁ חִוָר סַמוֹק סְגִירוּת סָגְיָאהִיא בְּקָרָחוּתֵהּ אוֹ בִגְלוֹשּׁוּתֵהּ:
נגע לבן אדמדם. פתוך. מנין שאר המראות, תלמוד לומר נגע:
(מג) וְרָאָ֨ה אֹת֜וֹ הַכֹּהֵ֗ן וְהִנֵּ֤ה שְׂאֵת-הַנֶּ֨גַע֙ לְבָנָ֣ה אֲדַמְדֶּ֔מֶת בְּקָֽרַחְתּ֖וֹ א֣וֹ בְגַבַּחְתּ֑וֹ כְּמַרְאֵ֥ה צָרַ֖עַת ע֥וֹר בָּשָֽׂר: וְיֶחֱזֵי יָתֵהּ כַּהֲנָא וְהָא עַמִיקמַכְתָּשָׁא חַוְרָא סַמְקָא בְּקָרָחוּתֵהּ אוֹבִגְלוֹשׁוּתֵהּ כְּמֶחֱזֵי סְגִירוּתָא מְשַׁךְ בִּסְרָא:
כמראה צרעת עור בשר. כמראה הצרעת האמור בפרשת עור בשר (פסוק ב) אדם כי יהיה בעור בשרו. ומה אמור בו, שמטמא בארבע מראות ונדון בשני שבועות, ולא כמראה צרעת האמור בשחין ומכוה, שהוא נדון בשבוע אחד, ולא כמראה נתקין של מקום שער שאין מטמאין בארבע מראות שאת ותולדתה, בהרת ותולדתה:
(מד) אִישׁ-צָר֥וּעַ ה֖וּא טָמֵ֣֥א ה֖וּא טַמֵּ֧א יְטַמְּאֶ֛נּוּ הַכֹּהֵ֖ן בְּרֹאשׁ֥וֹ נִגְעֽוֹ: גְבַר סְגִיר הוּא מְסָאָב הוּאסָאֳבָא יְסָאֵבִנֵהּ כַּהֲנָא בְּרֵישֵּׁהּ מַכְתָּשֵׁהּ:
בראשו נגעו. אין לי אלא נתקין, מנין לרבות שאר המנגעים, תלמוד לומר טמא יטמאנו, לרבות את כלן. על כלן הוא אומר בגדיו יהיו פרומים וגו' :
——–
לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים
האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.
בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.
ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.
בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל ר' פנחס ראובן שליט"א ול ר' שגיב מחפוד שליט"א
ול- J. Alan Groves Center – תחת תנאי רשיון CC-2.5
לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5
ו א שָׁנוּ חֲכָמִים בִּלְשׁוֹן הַמִּשְׁנָה, בָּרוּךְ שֶׁבָּחַר בָּהֶם וּבְמִשְׁנָתָם: רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר כָּל הָעוֹסֵק…
ה א בַּעֲשָׂרָה מַאֲמָרוֹת נִבְרָא הָעוֹלָם. וּמַה תַּלְמוּד לוֹמַר, וַהֲלֹא בְמַאֲמָר אֶחָד יָכוֹל לְהִבָּרְאוֹת, אֶלָּא…
ד א בֶּן זוֹמָא אוֹמֵר, אֵיזֶהוּ חָכָם, הַלּוֹמֵד מִכָּל אָדָם, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים קיט) מִכָּל מְלַמְּדַי…
ג א עֲקַבְיָא בֶן מַהֲלַלְאֵל אוֹמֵר, הִסְתַּכֵּל בִּשְׁלשָׁה דְבָרִים וְאִי אַתָּה בָא לִידֵי עֲבֵרָה. דַּע…
ב א רַבִּי אוֹמֵר, אֵיזוֹהִי דֶרֶךְ יְשָׁרָה שֶׁיָּבֹר לוֹ הָאָדָם, כֹּל שֶׁהִיא תִפְאֶרֶת לְעוֹשֶׂיהָ וְתִפְאֶרֶת…
א א משֶׁה קִבֵּל תּוֹרָה מִסִּינַי, וּמְסָרָהּ לִיהוֹשֻׁעַ, וִיהוֹשֻׁעַ לִזְקֵנִים, וּזְקֵנִים לִנְבִיאִים, וּנְבִיאִים מְסָרוּהָ לְאַנְשֵׁי…