——–
כדי להשלים כל הסדרה שנים מקרא ואחד תרגום הצגנו תשלום כל הסדרה ותרגום והפטרה:
(ב) וַיֹּ֕אמֶר הִנֵּה-נָ֖א זָקַ֑נְתִּי לֹ֥א יָדַ֖עְתִּי י֥וֹם מוֹתִֽי: וַאֲמַר הָא כְעַן סֵיבִית לֵיתאֲנָא יְדַע יוֹמָא דְאֵימוּת:
לא ידעתי יום מותי. אמר רבי יהושע בן קרחה, אם מגיע אדם לפרק אבותיו ידאג חמש שנים לפניהם וחמש לאחר כן, ויצחק היה בן מאה עשרים ושלש, אמר שמא לפרק אמי אני מגיע, והיא מתה בת מאה עשרים ושבע והריני בן חמש שנים סמוך לפרקה, לפיכך לא ידעתי יום מותי, שמא לפרק אמי, שמא לפרק אבא:
(ג) וְעַתָּה֙ שָׂא-נָ֣א כֵלֶ֔יךָ תֶּלְיְךָ֖ וְקַשְׁתֶּ֑ךָ וְצֵא֙ הַשָּׂדֶ֔ה וְצ֥וּדָה לִּ֖י (צידה) צָֽיִד: וּכְעַן סַב כְּעַן זֵינָךְ סַיְפָךְוְקַשְׁתָּךְ וּפוּק לְחַקְלָא וְצוּד לִיצֵידָא:
תליך. חרבך שדרך לתלותה: שא נא. לשון השחזה כאותה ששנינו (ביצה כח א) אין משחיזין את הסכין אבל משיאה על גבי חברתה, חדד סכינך ושחוט יפה, שלא תאכילני נבלה: וצודה לי. מן ההפקר ולא מן הגזל:
(ד) וַֽעֲשֵׂה-לִ֨י מַטְעַמִּ֜ים כַּֽאֲשֶׁ֥ר אָהַ֛בְתִּי וְהָבִ֥יאָה לִּ֖י וְאֹכֵ֑לָה בַּֽעֲב֛וּר תְּבָֽרֶכְךָ֥ נַפְשִׁ֖י בְּטֶ֥רֶם אָמֽוּת: וְעִבֵיד לִי תַבְשִׁילִין כְּמָא דִרְחֵימִיתוְאָעֵל לִי וְאֵיכוּל בְּדִיל דִּיתְבָרֵכִנָּךְ נַפְשִׁי עַד לָא אֵימוּת:(ה) וְרִבְקָ֣ה שֹׁמַ֔עַת בְּדַבֵּ֣ר יִצְחָ֔ק אֶל-עֵשָׂ֖ו בְּנ֑וֹ וַיֵּ֤לֶךְ עֵשָׂו֙ הַשָּׂדֶ֔ה לָצ֥וּד צַ֖יִד לְהָבִֽיא: וְרִבְקָה שְׁמַעַת כַּד מַלִּיל יִצְחָקלְוַת עֵשָׂו בְּרֵהּ וַאֲזַל עֵשָׂולְחַקְלָא לְמֵיצַד צֵידָא לְאַיְתָאָה:
לצוד ציד להביא. מהו להביא, אם לא ימצא ציד יביא מן הגזל:
(ו) וְרִבְקָה֙ אָֽמְרָ֔ה אֶל-יַֽעֲקֹ֥ב בְּנָ֖הּ לֵאמֹ֑ר הִנֵּ֤ה שָׁמַ֨עְתִּי֙ אֶת-אָבִ֔יךָ מְדַבֵּ֛ר אֶל-עֵשָׂ֥ו אָחִ֖יךָ לֵאמֹֽר: וְרִבְקָה אֲמָרַת לְוַת יַעֲקֹב בְּרַהּלְמֵימָר הָא שְׁמָעִית יַת אֲבוּךְמְמַלֵּל עִם עֵשָׂו אַחוּךְ לְמֵימָר:(ז) הָבִ֨יאָה לִּ֥י צַ֛יִד וַֽעֲשֵׂה-לִ֥י מַטְעַמִּ֖ים וְאֹכֵ֑לָה וַֽאֲבָֽרֶכְכָ֛ה לִפְנֵ֥י יְהֹוָ֖ה לִפְנֵ֥י מוֹתִֽי: אַיְתִי לִי צֵידָא וְעִבֵּיד לִיתַבְשִׁילִין וְאֵיכוּל וֶאֱבָרֵכִנָּךְ קֳדָם יְיָקֳדָם מוֹתִי:
לפני ה'. ברשותו שיסכים על ידי:
(ח) וְעַתָּ֥ה בְנִ֖י שְׁמַ֣ע בְּקֹלִ֑י לַֽאֲשֶׁ֥ר אֲנִ֖י מְצַוָּ֥ה אֹתָֽךְ: וּכְעַן בְּרִי קַבֵּל מִנִי לְמָאדִי אֲנָא מפַקֵד יָתָךְ:(ט) לֶךְ-נָא֙ אֶל-הַצֹּ֔אן וְקַח-לִ֣י מִשָּׁ֗ם שְׁנֵ֛י גְּדָיֵ֥י עִזִּ֖ים טֹבִ֑ים וְאֶֽעֱשֶׂ֨ה אֹתָ֧ם מַטְעַמִּ֛ים לְאָבִ֖יךָ כַּֽאֲשֶׁ֥ר אָהֵֽב: אִזֵיל כְּעַן לְוַת עָנָא וְסַבלִי מִתַּמָּן תְּרֵין גַדְיֵי (בַר)עִזְּין טָבָן וְאֶעְבֵּד יָתְהוֹן תַּבְשִׁילִיןלְאָבוּךְ כְּמָא דִי רְחֵם:
וקח לי. משלי הם ואינם גזל, שכך כתב לה יצחק בכתבתה לטול שני גדיי עזים בכל יום: שני גדיי עזים. וכי שני גדיי עזים היה מאכלו של יצחק, אלא האחד הקריב לפסחו והאחד עשה מטעמים. בפרקי דרבי אליעזר (פרק לב) : כאשר אהב. כי טעם הגדי כטעם הצבי:
(י) וְהֵֽבֵאתָ֥ לְאָבִ֖יךָ וְאָכָ֑ל בַּֽעֲבֻ֛ר אֲשֶׁ֥ר יְבָֽרֶכְךָ֖ לִפְנֵ֥י מוֹתֽוֹ: וְתַיְתִי (נ"י וְתָעֵל) לְאָבוּךְ וְיֵכוּלבְּדִיל דִּיְבָרְכִנָּךְ קֳדָם מוֹתֵהּ:(יא) וַיֹּ֣אמֶר יַֽעֲקֹ֔ב אֶל-רִבְקָ֖ה אִמּ֑וֹ הֵ֣ן עֵשָׂ֤ו אָחִי֙ אִ֣ישׁ שָׂעִ֔ר וְאָֽנֹכִ֖י אִ֥ישׁ חָלָֽק: וַאֲמַר יַעֲקֹב לְרִבְקָה אִמֵּהּ הָאעֵשָׂו אָחִי גְּבַר שַׂעֲרָן וַאֲנָאגְּבַר שְׁעִיעַ:
איש שער. בעל שער:
(יב) אוּלַ֤י יְמֻשֵּׁ֨נִי֙ אָבִ֔י וְהָיִ֥יתִי בְעֵינָ֖יו כִּמְתַעְתֵּ֑עַ וְהֵֽבֵאתִ֥י עָלַ֛י קְלָלָ֖ה וְלֹ֥א בְרָכָֽה: מָאִים יְמֻשִּׁנַּנִי אַבָּא וְאֵהֵי בְעֵינוֹהִיכְּמִתְלָעָב וְאֵהֵי מַיְתֵי (נ"י וָאֱהִימַיְתֵי) עֲלַי לְוָטִין וְלָא בִרְכָן:
ימשני. כמו (דברים כח כט) ממשש בצהרים:
(יג) וַתֹּ֤אמֶר לוֹ֙ אִמּ֔וֹ עָלַ֥י קִלְלָֽתְךָ֖ בְּנִ֑י אַ֛ךְ שְׁמַ֥ע בְּקֹלִ֖י וְלֵ֥ךְ קַח-לִֽי: וַאֲמֶרֶת לֵהּ אִמֵּהּ עֲלַי אִתְאַמַּרבִּנְבוּאָה דְּלָא יֵיתוּן לְוָטַּיָּא עֲלָךְבְּרִי בְּרַם קַבֵּל מִנִּי וְאִזְּילסַב לִי:(יד) וַיֵּ֨לֶךְ֙ וַיִּקַּ֔ח וַיָּבֵ֖א לְאִמּ֑וֹ וַתַּ֤עַשׂ אִמּוֹ֙ מַטְעַמִּ֔ים כַּֽאֲשֶׁ֖ר אָהֵ֥ב אָבִֽיו: וַאֲזַל וּנְסִיב וְאַיְתִי לְאִמֵּהּ וַעֲבָדַתאִמֵּהּ תַּבְשִׁילִין כְּמָא דִּרְחֵם אֲבוּהִי:(טו) וַתִּקַּ֣ח רִ֠בְקָ֠ה אֶת-בִּגְדֵ֨י עֵשָׂ֜ו בְּנָ֤הּ הַגָּדֹל֙ הַֽחֲמֻדֹ֔ת אֲשֶׁ֥ר אִתָּ֖הּ בַּבָּ֑יִת וַתַּלְבֵּ֥שׁ אֶֽת-יַֽעֲקֹ֖ב בְּנָ֥הּ הַקָּטָֽן: וּנְסִיבַת רִבְקָה יָת לְבוּשֵׁי עֵשָׂובְּרַהּ רַבָּא דָּכְיָתָא דִּי עִמַּהּבְּבֵיתָא וְאַלְבִּישַׁת יָת יַעֲקֹב בְּרַהּזְעֵירָא:
החמודות. הנקיות, כתרגומו דכייתא. דבר אחר שחמד אותן מן נמרוד: אשר אתה בבית. והלא כמה נשים היו לו והוא מפקיד אצל אמו, אלא שהיה בקי במעשיהן וחושדן:
(טז) וְאֵ֗ת עֹרֹת֙ גְּדָיֵ֣י הָֽעִזִּ֔ים הִלְבִּ֖ישָׁה עַל-יָדָ֑יו וְעַ֖ל חֶלְקַ֥ת צַוָּארָֽיו: וְיָת מַשְׁכֵי גַּדְיֵי בַּר עִזֵּיאַלְבִּישַׁת עַל יְדוֹהִי וְעַל שְׁעִיעוּתצַוְרֵהּ:(יז) וַתִּתֵּ֧ן אֶת-הַמַּטְעַמִּ֛ים וְאֶת-הַלֶּ֖חֶם אֲשֶׁ֣ר עָשָׂ֑תָה בְּיַ֖ד יַֽעֲקֹ֥ב בְּנָֽהּ: וִיהָבַת יָת תַּבְשִׁילַיָּא וְיָת לַחְמָאדִּי עֲבָדַת בִּידָא דְיַעֲקֹב בְּרַהּ:(יח) וַיָּבֹ֥א אֶל-אָבִ֖יו וַיֹּ֣אמֶר אָבִ֑י וַיֹּ֣אמֶר הִנֶּ֔נִּי מִ֥י אַתָּ֖ה בְּנִֽי: וְעַל לְוַת אֲבוּהִי וַאֲמַר אַבָּאוַאֲמַר הָא אֲנָא מָן אַתְּבְּרִי:(יט) וַיֹּ֨אמֶר יַֽעֲקֹ֜ב אֶל-אָבִ֗יו אָֽנֹכִי֙ עֵשָׂ֣ו בְּכֹרֶ֔ךָ עָשִׂ֕יתִי כַּֽאֲשֶׁ֥ר דִּבַּ֖רְתָּ אֵלָ֑י קוּם-נָ֣א שְׁבָ֗ה וְאָכְלָה֙ מִצֵּידִ֔י בַּֽעֲב֖וּר תְּבָֽרֲכַ֥נִּי נַפְשֶֽׁךָ: וַאֲמַר יַעֲקֹב לַאֲבוּהִי אֲנָא עֵשָׂובּוּכְרָךְ עֲבָדִית כּמָא דִי מַלֵּילְתָּאעִמִּי (נ"י:לִי) קוּם כְּעַן אִסְתַּחַרוֶאֱכוּל מִצֵידִי בְּדִיל דִּי תְבָרכִנַּנִּי נַפְשָׁךְ:
אנכי עשו בכרך. אנכי המביא לך, ועשו הוא בכרך: עשיתי. כמה דברים כאשר דברת אלי: שבה. לשון מיסב על השלחן, לכך מתורגם אסתחר:
(כ) וַיֹּ֤אמֶר יִצְחָק֙ אֶל-בְּנ֔וֹ מַה-זֶּ֛ה מִהַ֥רְתָּ לִמְצֹ֖א בְּנִ֑י וַיֹּ֕אמֶר כִּ֥י הִקְרָ֛ה יְהֹוָ֥ה אֱלֹהֶ֖יךָ לְפָנָֽי: וַאֲמַר יִצְחָק לִבְרֵהּ מָה דֵּיןאוֹחֵיתָא לְאַשְׁכָּחָא בְּרִי וַאֲמַר אֲרֵיזַמִּין יְיָ אֱלָהָךְ קֳדָמַי:(כא) וַיֹּ֤אמֶר יִצְחָק֙ אֶֽל-יַֽעֲקֹ֔ב גְּשָׁה-נָּ֥א וַֽאֲמֻֽשְׁךָ֖ בְּנִ֑י הַֽאַתָּ֥ה זֶ֛ה בְּנִ֥י עֵשָׂ֖ו אִם-לֹֽא: וַאֲמַר יִצְחָק לְיַעֲקֹב קְרֵיב כְּעַןוֶאֱמֻשִּׁנָּךְ בְּרִי הַאַתְּ דֵּין בְּרִיעֵשָׂו אִם לָא:
גשה נא ואמשך. אמר יצחק בלבו אין דרך עשו להיות שם שמים שגור בפיו, וזה אמר (פסוק כ) כי הקרה ה' אלהיך:
(כב) וַיִּגַּ֧שׁ יַֽעֲקֹ֛ב אֶל-יִצְחָ֥ק אָבִ֖יו וַיְמֻשֵּׁ֑הוּ וַיֹּ֗אמֶר הַקֹּל֙ ק֣וֹל יַֽעֲקֹ֔ב וְהַיָּדַ֖יִם יְדֵ֥י עֵשָֽׂו: וּקְרֵיב יַעֲקֹב לְוַת יִצְחָק אֲבוּהִיוּמָשְׁיֵהּ וַאֲמַר קָלָא קָלָא דְיַעֲקֹבוִידַיָּא יְדוֹהִי דְעֵשָׂו:
קול יעקב. שמדבר בלשון תחנונים (פסוק יט) קום נא, אבל עשו בלשון קנטוריא דבר (פסוק לא) יקום אבי:
(כג) וְלֹ֣א הִכִּיר֔וֹ כִּֽי-הָי֣וּ יָדָ֗יו כִּידֵ֛י עֵשָׂ֥ו אָחִ֖יו שְׂעִרֹ֑ת וַֽיְבָֽרֲכֵֽהוּ: וְלָא אִשְׁתְּמוֹדְעֵהּ אֲרֵי הֲוָאָה יְדוֹהִיכִּידֵי עֵשָׂו אֲחוּהִי שְׂעִירָן (נ"ישַׂעֲרַנְיָן) וּבָרְכֵהּ:(כד) וַיֹּ֕אמֶר אַתָּ֥ה זֶ֖ה בְּנִ֣י עֵשָׂ֑ו וַיֹּ֖אמֶר אָֽנִי: וַאֲמַר אַתְּ דֵּין בְּרִי עֵשָׂווַאֲמַר הָא אֲנָא:
ויאמר אני. לא אמר אני עשו אלא אני:
(כה) וַיֹּ֗אמֶר הַגִּ֤שָׁה לִּי֙ וְאֹֽכְלָה֙ מִצֵּ֣יד בְּנִ֔י לְמַ֥עַן תְּבָֽרֶכְךָ֖ נַפְשִׁ֑י וַיַּגֶּשׁ-לוֹ֙ וַיֹּאכַ֔ל וַיָּ֧בֵא ל֥֥וֹ יַ֖יִן וַיֵּֽשְׁתְּ: וַאֲמַר קָרֵיב קֳדָמַי וְאֵיכוּל מִצֵידָאדִּבְרִי בְּדִיל דִּי תְבָרְכִנָּךְ נַפְשִׁיוְקָרֵיב לֵהּ וַאֲכַל וְאַיְתִי (נ"יוְאָעֵל) לֵהּ חַמְרָא וּשְׁתִי:(כו) וַיֹּ֥אמֶר אֵלָ֖יו יִצְחָ֣ק אָבִ֑יו גְּשָׁה-נָּ֥א וּֽשֲׁקָה-לִּ֖י בְּנִֽי: וַאֲמַר לֵהּ יִצְחָק אֲבוּהִי קְרֵיבכְּעַן וּנְשַׁק לִי (נ"י וְשַׁקלִי) בְּרִי:(כז) וַיִּגַּשׁ֙ וַיִּֽשַּׁק-ל֔וֹ וַיָּ֛רַח אֶת-רֵ֥יחַ בְּגָדָ֖יו וַֽיְבָֽרֲכֵ֑הוּ וַיֹּ֗אמֶר רְאֵה֙ רֵ֣יחַ בְּנִ֔י כְּרֵ֣יחַ שָׂדֶ֔ה אֲשֶׁ֥ר בֵּֽרֲכ֖וֹ יְהֹוָֽה: וּקְרֵב וּנְשַׁק לֵהּ וַאֲרַח יָתרֵיחָא דִּלְבוּשׁוֹהִי וּבָרְכֵהּ וַאֲמַר חֲזֵירֵיחָא דִּבְרִי כְּרֵיחָא דְחַקְלָא דִּיבָרְכֵהּ יְיָ:
וירח וגו' . והלא אין ריח רע יותר משטף העזים, אלא מלמד שנכנסה עמו ריח גן עדן: כריח שדה אשר ברכו ה'. שנתן בו ריח טוב, וזה שדה תפוחים, כן דרשו רבותינו זכרונם לברכה:
(כח)  שישי  וְיִֽתֶּן-לְךָ֙ הָֽאֱלֹהִ֔ים מִטַּל֙ הַשָּׁמַ֔יִם וּמִשְׁמַנֵּ֖י הָאָ֑רֶץ וְרֹ֥ב דָּגָ֖ן וְתִירֽשׁ: וְיִתֶּן לָךְ יְיָ מִטַּלָּא דִּשְׁמַיָּאוּמִטּוּבָא דְאַרְעָא וּסְגִיאוּת (נ"י וְסַגְיוּת)עִיבוּר וַחֲמָר:
ויתן לך. יתן ויחזור ויתן. ולפי פשוטו מוסב לענין הראשון ראה ריח בני, שנתן לו הקדוש ברוך הוא, כריח שדה וגו' ועוד יתן לך מטל השמים וגו' : האלהים. מהו האלהים, בדין, אם ראוי לך יתן לך, ואם לאו לא יתן לך, אבל לעשו אמר משמני הארץ יהיה מושבך, בין צדיק בין רשע יתן לך, וממנו למד שלמה כשעשה הבית וסדר תפלתו, ישראל שהוא בעל אמונה ומצדיק עליו את הדין לא יקרא עליך תגר, לפיכך, (מ"א ח לט) ונתת לאיש ככל דרכיו אשר תדע את לבבו, אבל נכרי מחסר אמנה, לפיכך אמר (שם שם מג) אתה תשמע השמים וגו' ועשית ככל אשר יקרא אליך הנכרי, בין ראוי בין שאינו ראוי תן לו, כדי שלא יקרא עליך תגר: מטל השמים. כמשמעו, ומדרש אגדה יש להרבה פנים:
(כט) יַֽעַבְד֣וּךָ עַמִּ֗ים (וישתחו) וְיִֽשְׁתַּחֲו֤וּ לְךָ֙ לְאֻמִּ֔ים הֱוֵ֤ה גְבִיר֙ לְאַחֶ֔יךָ וְיִשְׁתַּֽחֲו֥וּ לְ֖ךָ בְּנֵ֣י אִמֶּ֑ךָ אֹֽרֲרֶ֣יךָ אָר֔וּר וּֽמְבָֽרֲכֶ֖יךָ בָּרֽוּךְ: יִפְלְחֻנָּךְ עַמְמִין וְיִשְׁתַּעְבְּדוּן לָךְ מַלְכְּוָןהֱוֵי רַב לְאַחָיךְ וְיִסְגְּדוּן לָךְבְּנֵי אִמָּךְ מְלַטְטָיךְ יְהוֹן לִיטִיןוּמְבָרְכָיךְ יְהוֹן בְּרִיכִין:
בני אמך. ויעקב אמר ליהודה (להלן מט ח) בני אביך, לפי שהיו לו בנים מכמה אמהות, וכאן שלא נשא אלא אשה אחת אמר בני אמך: ארריך ארור ומברכיך ברוך. ובבלעם הוא אומר (במדבר כד ט) מברכיך ברוך ואורריך ארור. הצדיקים תחלתם יסורים וסופן שלוה, ואורריהם ומצעריהם קודמים למברכיהם, לפיכך יצחק הקדים קללת אוררים לברכת מברכים. והרשעים תחלתן שלוה וסופן יסורין לפיכך בלעם הקדים ברכה לקללה:
(ל) וַיְהִ֗י כַּֽאֲשֶׁ֨ר כִּלָּ֣ה יִצְחָק֘ לְבָרֵ֣ךְ אֶת-יַֽעֲקֹב֒ וַיְהִ֗י אַ֣ךְ יָצֹ֤א יָצָא֙ יַֽעֲקֹ֔ב מֵאֵ֥ת פְּנֵ֖י יִצְחָ֣ק אָבִ֑יו וְעֵשָׂ֣ו אָחִ֔יו בָּ֖א מִצֵּידֽוֹ: וַהֲוָה כַּד שֵׁיצֵי יִצְחָק לְבָרָכָאיָת יַעֲקֹב וַהֲוָה בְּרַם מִפַּקנְפַק יַעֲקֹב מִלְּוַת אַפֵּי יִצְחָקאֲבוּהִי וְעֵשָׂו אֲחוּהִי אָתָא (נ"יעַל) מִצֵידֵהּ:
יצא יצא. זה יוצא וזה בא:
(לא) וַיַּ֤עַשׂ גַּם-הוּא֙ מַטְעַמִּ֔ים וַיָּבֵ֖א לְאָבִ֑יו וַיֹּ֣אמֶר לְאָבִ֗יו יָקֻ֤ם אָבִי֙ וְיֹאכַל֙ מִצֵּ֣יד בְּנ֔וֹ בַּֽעֲבֻ֖ר תְּבָֽרֲכַ֥נִּי נַפְשֶֽׁךָ: וַעֲבַד אַף הוּא תַּבְשִׁילִין וְאָעֵיללְוַת אֲבוּהִי וַאֲמַר לַאֲבוּהִי יָקוּםאַבָּא וְיֵכוּל מִצֵידָא דִּבְרֵהּ בְּדִילדִּי תְבָרְכִנַּנִּי נַפְשָׁךְ:(לב) וַיֹּ֥אמֶר ל֛וֹ יִצְחָ֥ק אָבִ֖יו מִי-אָ֑תָּה וַיֹּ֕אמֶר אֲנִ֛י בִּנְךָ֥ בְכֹֽרְךָ֖ עֵשָֽׂו: וַאֲמַר לֵהּ יִצְחָק אֲבוּהִי מָןאָתְּ וַאֲמַר אֲנָא בְּרָךְ בּוּכְרָךְעֵשָׂו:(לג) וַיֶּֽחֱרַ֨ד יִצְחָ֣ק חֲרָדָה֘ גְּדֹלָ֣ה עַד-מְאֹד֒ וַיֹּ֡אמֶר מִֽי-אֵפ֡וֹא ה֣וּא הַצָּֽד-צַ֩יִד֩ וַיָּ֨בֵא לִ֜י וָֽאֹכַ֥ל מִכֹּ֛ל בְּטֶ֥רֶם תָּב֖וֹא וָֽאֲבָֽרֲכֵ֑הוּ גַּם-בָּר֖וּךְ יִֽהְיֶֽה: וּתְוָה יִצְחָק תִּוְהָא רַבָּא עַדלַחֲדָא וַאֲמַר מָן הוּא דֵּיכִידְצָד צֵידָא וְאָעֵיל לִי וַאֲכָלִיתמִכֹּלָּא עַד לָא תֵיעוֹל וּבָרֵכִתֵּהּאַף בְּרִיךְ יְהֵי:
ויחרד. כתרגומו ותוה לשון תימה. ומדרשו ראה גיהנם פתוחה מתחתיו: מי אפוא. לשון לעצמו, משמש עם כמה דברים. איפוא, איה פה, מי הוא ואיפוא הוא הצד ציד: ואכל מכל. מכל טעמים שבקשתי לטעום טעמתי בו: גם ברוך יהיה. שלא תאמר אלולי שרמה יעקב לאביו לא נטל את הברכות, לכך הסכים וברכו מדעתו:
(לד) כִּשְׁמֹ֤עַ עֵשָׂו֙ אֶת-דִּבְרֵ֣י אָבִ֔יו וַיִּצְעַ֣ק צְעָקָ֔ה גְּדֹלָ֥ה וּמָרָ֖ה עַד-מְאֹ֑ד וַיֹּ֣אמֶר לְאָבִ֔יו בָּֽרֲכֵ֥נִי גַם-אָ֖נִי אָבִֽי: כַּד שְׁמַע עֵשָׂו יָת פִּתְגָּמֵיאֲבוּהִי וּצְוַח צִוְחָא רַבָּא וּמְרִירָאעַד לַחֲדָא וַאֲמַר לַאֲבוּהִי בָּרֵכְנִיאַף אֲנָא (נ"י לִי) אַבָּא:(לה) וַיֹּ֕אמֶר בָּ֥א אָחִ֖יךָ בְּמִרְמָ֑ה וַיִּקַּ֖ח בִּרְכָתֶֽךָ: וַאֲמַר עַל אָחוּךְ בְּחָכְמְתָא וְקַבִּילבִּרְכְּתָךְ:
במרמה. בחכמה:
(לו) וַיֹּ֡אמֶר הֲכִי֩ קָרָ֨א שְׁמ֜וֹ יַֽעֲקֹ֗ב וַֽיַּעְקְבֵ֨נִי֙ זֶ֣ה פַֽעֲמַ֔יִם אֶת-בְּֽכֹרָתִ֣י לָקָ֔ח וְהִנֵּ֥ה עַתָּ֖ה לָקַ֣ח בִּרְכָתִ֑י וַיֹּאמַ֕ר הֲלֹֽא-אָצַ֥לְתָּ לִּ֖י בְּרָכָֽה: וַאֲמַר יָאוּת קְרָא שְׁמֵהּ יַעֲקֹבוְכָמַנִי דְּנָן תַּרְתֵּין זִמְנִין יָתבְּכֵירוּתִי נְסִיב וְהָא כְּעַן קַבִּילבִּרְכְּתִי וַאֲמַר הֲלָא שְׁבַקְתָּ לִיבִּרְכְּתָא:
הכי קרא שמו. לשון תימה הוא, כמו (לקמן כט טו) הכי אחי אתה, שמא לכך נקרא שמו יעקב על שם סופו שהוא עתיד לעקבני. תנחומא (תנחומא ישן כג) למה חרד יצחק, אמר שמא עון יש בי שברכתי הקטן לפני הגדול, ושניתי סדר היחס. התחיל עשו מצעק ויעקבני זה פעמים, אמר לו אביו מה עשה לך, אמר לו את בכורתי לקח, אמר בכך הייתי מצר וחרד שמא עברתי על שורת הדין, עכשיו לבכור ברכתי, גם ברוך יהיה: ויעקבני. כתרגומו וכמני, ארבני. וארב, וכמן. ויש מתרגמין וחכמני נתחכם לי: אצלת. לשון הפרשה, כמו (במדבר יא כה) ויאצל:
(לז) וַיַּ֨עַן יִצְחָ֜ק וַיֹּ֣אמֶר לְעֵשָׂ֗ו הֵ֣ן גְּבִ֞יר שַׂמְתִּ֥יו לָךְ֙ וְאֶת-כָּל-אֶחָ֗יו נָתַ֤תִּי לוֹ֙ לַֽעֲבָדִ֔ים וְדָגָ֥ן וְתִיר֖שׁ סְמַכְתִּ֑יו וּלְכָ֣ה אֵפ֔וֹא מָ֥ה אֶֽעֱשֶׂ֖ה בְּנִֽי: וַאֲתֵיב יִצְחָק וַאֲמַר לְעֵשָׂו הָארַב שַׁוִּתֵּהּ לָךְ (נ"י עִלַּוָּךְ)וְיָת כָּל אֲחוֹהִי יְהָבִית לֵהּלְעַבְדִּין וְעִיבוּר וַחֲמָר סְעִדְתֵּהּ וְלָךְהָכָא מָה אֶעְבֵּיד בְּרִי:
הן גביר. ברכה זו שביעית היא והוא עושה אותה ראשונה, אלא אמר לו מה תועלת לך בברכה, אם תקנה נכסים שלו הם, שהרי גביר שמתיו לך ומה שקנה עבד קנה רבו: ולכה אפוא מה אעשה. איה פה אבקש מה לעשות לך:
(לח) וַיֹּ֨אמֶר עֵשָׂ֜ו אֶל-אָבִ֗יו הַֽבֲרָכָ֨ה אַחַ֤ת הִֽוא-לְךָ֙ אָבִ֔י בָּֽרֲכֵ֥נִי גַם-אָ֖נִי אָבִ֑י וַיִּשָּׂ֥א עֵשָׂ֛ו קֹל֖וֹ וַיֵּֽבְךְּ: וַאֲמַר עֵשָׂו לַאֲבוּהִי הֲבִרְכְּתָא חֲדָאהִיא לָךְ אַבָּא בָּרֵךְ לִיאַף אֲנָא אַבָּא וַאֲרֵים עֵשָׂוקָלֵהּ וּבְכָא:
הברכה אחת. ה"א זו משמשת לשון תימה, כמו (במדבר יג יט) הבמחנים, (במדבר יג כ) השמנה היא, (ש"ב ג לג) הכמות נבל:
(לט) וַיַּ֛עַן יִצְחָ֥ק אָבִ֖יו וַיֹּ֣אמֶר אֵלָ֑יו הִנֵּ֞ה מִשְׁמַנֵּ֤י הָאָ֨רֶץ֙ יִֽהְיֶ֣ה מֽוֹשָׁבֶ֔ךָ וּמִטַּ֥ל הַשָּׁמַ֖יִם מֵעָֽל: וַאֲתֵיב יִצְחָק אֲבוּהִי וַאֲמַר לֵהּהָא מִטּוּבָא דְאַרְעָא יְהֵא מוֹתְבָךְוּמִטַּלָּא דִּשְׁמַיָּא מִלְּעֵלָא:
משמני הארץ וגו' . זו איטליה של יון:
(מ) וְעַל-חַרְבְּךָ֣ תִֽחְיֶ֔ה וְאֶת-אָחִ֖יךָ תַּֽעֲבֹ֑ד וְהָיָה֙ כַּֽאֲשֶׁ֣ר תָּרִ֔יד וּפָֽרַקְתָּ֥ עֻלּ֖וֹ מֵעַ֥ל צַוָּארֶֽךָ: וְעַל חַרְבָּךְ תֵּיחֵי וְיָת אָחוּךְתִּפְלָח וִיהֵי כַּד יַעְבְּרוּן בְּנוֹהִיעַל פִּתְגָּמֵי אוֹרַיְתָא וְתַעְדִּי נִירֵהּמֵעַל צַוְרָךְ:
ועל חרבך. כמו בחרבך, יש על שהוא במקום אות ב', כמו (יחזקאל לג כו) עמדתם על חרבכם בחרבכם, (שמות ו כו) על צבאותם בצבאותם: והיה כאשר תריד. לשון צער, כמו (תהלים נה ג) אריד בשיחי, כלומר כשיעברו ישראל את התורה, ויהיה לך פתחון פה להצטער על הברכות שנטל, ופרקת עלו וגו' :
(מא) וַיִּשְׂטֹ֤ם עֵשָׂו֙ אֶת-יַֽעֲקֹ֔ב עַ֨ל-הַבְּרָכָ֔ה אֲשֶׁ֥ר בֵּֽרֲכ֖וֹ אָבִ֑יו וַיֹּ֨אמֶר עֵשָׂ֜ו בְּלִבּ֗וֹ יִקְרְבוּ֙ יְמֵי֙ אֵ֣בֶל אָבִ֔י וְאַֽהַרְגָ֖ה אֶת-יַֽעֲקֹ֥ב אָחִֽי: וּנְטַר עֵשָׂו דְּבָבוּ לְיַעֲקֹב עַלבִּרְכְּתָא דִּי בָרְכֵהּ אֲבוּהִי וַאֲמַרעֵשָׂו בְּלִבֵּהּ יִקְרְבוּן יוֹמֵי אֶבְלֵידְאַבָּא וְאֶקְטוֹל יָת יַעֲקֹב אָחִי:
יקרבו ימי אבל אבי. כמשמעו, שלא אצער את אבא. ומדרש אגדה לכמה פנים יש:
(מב) וַיֻּגַּ֣ד לְרִבְקָ֔ה אֶת-דִּבְרֵ֥י עֵשָׂ֖ו בְּנָ֣הּ הַגָּדֹ֑ל וַתִּשְׁלַ֞ח וַתִּקְרָ֤א לְיַֽעֲקֹב֙ בְּנָ֣הּ הַקָּטָ֔ן וַתֹּ֣אמֶר אֵלָ֔יו הִנֵּה֙ עֵשָׂ֣ו אָחִ֔יךָ מִתְנַחֵ֥ם לְךָ֖ לְהָרְגֶֽךָ: וְאִתְחַוָּה לְרִבְקָה יָת פִּתְגָּמֵי עֵשָׂובְּרַהּ רַבָּא וּשְׁלָחַת וּקְרַת לְיַעֲקֹבבְּרַהּ זְעֵירָא וַאֲמֶרֶת לֵהּ הָאעֵשָׂו אָחוּךְ כָּמִן לָךְ לְמִקְטְלָךְ:
ויגד לרבקה. ברוח הקודש הגד לה מה שעשו מהרהר בלבו: מתנחם לך. נחם על האחוה לחשוב מחשבה אחרת להתנכר לך ולהרגך. ומדרש אגדה כבר אתה מת בעיניו ושתה עליך כוס של תנחומים. ולפי פשוטו לשון תנחומים, מתנחם הוא על הברכות בהריגתך:
(מג) וְעַתָּ֥ה בְנִ֖י שְׁמַ֣ע בְּקֹלִ֑י וְק֧וּם בְּרַח-לְךָ֛ אֶל-לָבָ֥ן אָחִ֖י חָרָֽנָה: וּכְעַן בְּרִי קַבֵּל מִנִּי וְקוּםאִזֵּיל לָךְ לְוַת לָבָן אָחִילְחָרָן:(מד) וְיָֽשַׁבְתָּ֥ עִמּ֖וֹ יָמִ֣ים אֲחָדִ֑ים עַ֥ד אֲשֶׁר-תָּשׁ֖וּב חֲמַ֥ת אָחִֽיךָ: וְתֵתֵיב עִמֵּהּ יוֹמִין זְעֵירִין עַדדִּיתוּב רוּגְזָא דְאָחוּךְ:
אחדים. מועטים:
(מה) עַד-שׁ֨וּב אַף-אָחִ֜יךָ מִמְּךָ֗ וְשָׁכַח֙ אֵ֣ת אֲשֶׁר-עָשִׂ֣יתָ לּ֔וֹ וְשָֽׁלַחְתִּ֖י וּלְקַחְתִּ֣יךָ מִשָּׁ֑ם לָמָ֥ה אֶשְׁכַּ֛ל גַּם-שְׁנֵיכֶ֖ם י֥וֹם אֶחָֽד: עַד דִּיתוּב רוּגְזָא דְאָחוּךְ מִנָּךְוְיִתְנְשֵׁי יָת דִּי עֲבַדְתָּ לֵהּוְאֶשְׁלַח וְאֶדְבְּרִנָּךְ מִתַּמָּן לְמָה אֶתְכַּלאַף תַּרְוֵיכוֹן יוֹמָא חָד:
למה אשכל. אהיה שכולה משניכם. הקובר את בניו קרוי שכול. וכן ביעקב אמר (להלן מג יד) כאשר שכלתי שכלתי: גם שניכם. אם יקום עליך ואתה תהרגנו יעמדו בניו ויהרגוך, ורוח הקדש נזרקה בה ונתנבאה שביום אחד ימותו, כמו שמפורש בפרק המקנא לאשתו (סוטה יג א) :
(מו) וַתֹּ֤אמֶר רִבְקָה֙ אֶל-יִצְחָ֔ק קַ֣צְתִּי בְחַיַּ֔י מִפְּנֵ֖י בְּנ֣וֹת חֵ֑ת אִם-לֹקֵ֣חַ יַֽ֠עֲקֹ֠ב אִשָּׁ֨ה מִבְּנוֹת-חֵ֤ת כָּאֵ֨לֶּה֙ מִבְּנ֣וֹת הָאָ֔רֶץ לָ֥מָּה לִּ֖י חַיִּֽים: וַאֲמֶרֶת רִבְקָה לְיִצְחָק עָקִית בְּחַיַּימִן קֳדָם בְּנַת חִתָּאָה אִםנְסִיב יַעֲקֹב אִתְּתָא מִבְּנַת חִתָּאָהכְאִלֵּין מִבְּנַת אַרְעָא לְמָה לִיחַיִּים:
קצתי בחיי. מאסתי בחיי:
כח (א) וַיִּקְרָ֥א יִצְחָ֛ק אֶֽל-יַֽעֲקֹ֖ב וַיְבָ֣רֶךְ אֹת֑וֹ וַיְצַוֵּ֨הוּ֙ וַיֹּ֣אמֶר ל֔וֹ לֹֽא-תִקַּ֥ח אִשָּׁ֖ה מִבְּנ֥וֹת כְּנָֽעַן: וּקְרָא יִצְחָק לְיַעֲקֹב וּבָרִיךְ יָתֵהּוּפַקְדֵהּ וַאֲמַר לֵהּ לָא תִסַּבאִתְּתָא מִבְּנַת כְּנָעַן:(ב) ק֥וּם לֵךְ֙ פַּדֶּ֣נָֽה אֲרָ֔ם בֵּ֥יתָה בְתוּאֵ֖ל אֲבִ֣י אִמֶּ֑ךָ וְקַח-לְךָ֤ מִשָּׁם֙ אִשָּׁ֔ה מִבְּנ֥וֹת לָבָ֖ן אֲחִ֥י אִמֶּֽךָ: קוּם אִזֵּיל לְפַדַּן אֲרָם לְבֵיתבְּתוּאֵל אֲבוּהָא דְאִמָּךְ וְסַב לָךְמִתַּמָּן אִתְּתָא מִבְּנַת לָבָן אֲחוּהָאדְאִמָּךְ:
פדנה. כמו לפדן: ביתה בתואל. לבית בתואל. כל תבה שצריכה למ"ד בתחלתה הטיל לה ה"א בסופה:
(ג) וְאֵ֤ל שַׁדַּי֙ יְבָרֵ֣ךְ אֹֽתְךָ֔ וְיַפְרְךָ֖ וְיַרְבֶּ֑ךָ וְהָיִ֖יתָ לִקְהַ֥ל עַמִּֽים: וְאֵל שַׁדַּי יְבָרֵךְ יָתָךְ וְיַפְּשָׁךְוְיַסְגִּנָּךְ וּתְהֵי לְכִנְשַׁת שִׁבְטִין:
ואל שדי. מי שדי בברכותיו למתברכין מפיו יברך אותך:
(ד) וְיִֽתֶּן-לְךָ֙ אֶת-בִּרְכַּ֣ת אַבְרָהָ֔ם לְךָ֖ וּלְזַרְעֲךָ֣ אִתָּ֑ךְ לְרִשְׁתְּךָ֙ אֶת-אֶ֣רֶץ מְגֻרֶ֔יךָ אֲשֶׁר-נָתַ֥ן אֱלֹהִ֖ים לְאַבְרָהָֽם: וְיִתֶּן לָךְ יָת בִּרְכְּתָא דְאַבְרָהָםלָךְ וְלִבְנָיךְ עִמָּךְ לְמֵירְתָךְ יָתאֲרַע תּוֹתָבוּתָךְ דִּי יְהַב יְיָלְאַבְרָהָם:
את ברכת אברהם. שאמר לו (לעיל יב ב) ואעשך לגוי גדול, (שם כב יח) והתברכו בזרעך. יהיו אותן ברכות האמורות בשבילך, ממך יצא אותו הגוי ואותו הזרע המבורך:
(ה)  שביעי  וַיִּשְׁלַ֤ח יִצְחָק֙ אֶֽת-יַֽעֲקֹ֔ב וַיֵּ֖לֶךְ פַּדֶּ֣נָֽה אֲרָ֑ם אֶל-לָבָ֤ן בֶּן-בְּתוּאֵל֙ הָֽאֲרַמִּ֔י אֲחִ֣י רִבְקָ֔ה אֵ֥ם יַֽעֲקֹ֖ב וְעֵשָֽׂו: וּשְׁלַח יִצְחָק יָת יַעֲקֹב וַאֲזַללְפַדַּן אֲרָם לְוַת לָבָן בַּרבְּתוּאֵל אֲרַמָּאָה אֲחוּהָא דְרִבְקָה אִמֵּהּדְּיַעֲקֹב וְעֵשָׂו:
אם יעקב ועשו. איני יודע מה מלמדנו:
(ו) וַיַּ֣רְא עֵשָׂ֗ו כִּֽי-בֵרַ֣ךְ יִצְחָק֘ אֶת-יַֽעֲקֹב֒ וְשִׁלַּ֤ח אֹתוֹ֙ פַּדֶּ֣נָֽה אֲרָ֔ם לָקַֽחַת-ל֥וֹ מִשָּׁ֖ם אִשָּׁ֑ה בְּבָֽרֲכ֣וֹ אֹת֔וֹ וַיְצַ֤ו עָלָיו֙ לֵאמֹ֔ר לֹֽא-תִקַּ֥ח אִשָּׁ֖ה מִבְּנ֥וֹת כְּנָֽעַן: וַחֲזָא עֵשָׂו אֲרֵי בָרִיךְ יִצְחָקיָת יַעֲקֹב וְשַׁלַּח יָתֵהּ לְפַדַּןאֲרָם לְמִסַּב לֵהּ מִתַּמָּן אִתְּתָאכַּד בָּרִיךְ יָתֵהּ וּפַקֵּיד עֲלוֹהִילְמֵימַר לָא תִסַּב אִתְּתָא מִבְּנַתכְּנָעַן:(ז)  מפטיר  וַיִּשְׁמַ֣ע יַֽעֲקֹ֔ב אֶל-אָבִ֖יו וְאֶל-אִמּ֑וֹ וַיֵּ֖לֶךְ פַּדֶּ֥נָֽה אֲרָֽם: וְקַבִּיל יַעֲקֹב מִן אֲבוּהִי וּמִןאִמֵּהּ וַאֲזַל לְפַדַּן אֲרָם:
וישמע יעקב. מחבר לענין של מעלה וירא עשו כי ברך יצחק וגו' וכי שלח אותו פדנה ארם, וכי שמע יעקב אל אביו והלך פדנה ארם וכי רעות בנות כנען, והלך גם הוא אל ישמעאל:
(ח) וַיַּ֣רְא עֵשָׂ֔ו כִּ֥י רָע֖וֹת בְּנ֣וֹת כְּנָ֑עַן בְּעֵינֵ֖י יִצְחָ֥ק אָבִֽיו: וַחֲזָא עֵשָׂו אֲרֵי בִישָׁא בְּנַתכְּנָעַן בְּעֵינֵי יִצְחָק אֲבוּהִי:(ט) וַיֵּ֥לֶךְ עֵשָׂ֖ו אֶל-יִשְׁמָעֵ֑אל וַיִּקַּ֡ח אֶֽת-מָֽחֲלַ֣ת | בַּת-יִשְׁמָעֵ֨אל בֶּן-אַבְרָהָ֜ם אֲח֧וֹת נְבָי֛וֹת עַל-נָשָׁ֖יו ל֥וֹ לְאִשָּֽׁה: (ססס) וַאֲזַל עֵשָׂו לְוַת יִשְׁמָעֵאל וּנְסִיביָת מַחֲלַת בַּת יִשְׁמָעֵאל בַּראַבְרָהָם אֲחָתֵהּ דִּנְבָיוֹת עַל נְשׁוֹהִילֵהּ לְאִנְתּוּ: ססס:
אחות נביות. ממשמע שנאמר (לעיל כה יג) בת ישמעאל איני יודע שהיא אחות נביות, אלא למדנו שמת ישמעאל משיעדה לעשו קודם נשואיה והשיאה נביות אחיה. ולמדנו שהיה יעקב באותו הפרק בן ששים ושלש שנים, שהרי ישמעאל בן שבעים וארבע שנים היה כשנלד יעקב, ארבע עשרה שנה היה גדול ישמעאל מיצחק, ויצחק בן ששים שנה בלדת אותם הרי שבעים וארבע, ושנותיו היו מאה שלשים ושבע, שנאמר (שם יז) ואלה שני חיי ישמעאל וגו' , נמצא יעקב כשמת ישמעאל בן ששים ושלש שנים היה, ולמדנו מכאן שנטמן בבית עבר ארבע עשרה שנה ואחר כך הלך לחרן, שהרי לא שהה בבית לבן שלפני לידתו של יוסף אלא ארבע עשרה שנה, שנאמר (שם לא מא) עבדתיך ארבע עשרה שנה בשתי בנותיך ושש שנים בצאנך ושכר הצאן משנלד יוסף היה, שנאמר (שם ל כה) ויהי כאשר ילדה רחל את יוסף וגו' , ויוסף בן שלשים שנה היה כשמלך, ומשם עד שירד יעקב למצרים תשע שנים, שבע של שבע ושתים של רעב, ויעקב אמר לפרעה (שם מז ט) ימי שני מגורי שלשים ומאת שנה. צא וחשוב ארבע עשרה שלפני לידת יוסף, ושלשים של יוסף, ותשע משמלך עד שבא יעקב הרי חמשים ושלש, וכשפרש מאביו היה בן ששים ושלש הרי מאה ושש עשרה, והוא אומר שלשים ומאת שנה, הרי חסרים ארבע עשרה שנים הא למדת שאחר שקבל הברכות נטמן בבית עבר ארבע עשרה שנים. (אבל לא נענש עליהם בזכות התורה, שהרי לא פרש יוסף מאביו אלא עשרים ושתים שנה דהינו משבע עשרה עד שלשים ותשע כנגד עשרים ושתים שפרש יעקב מאביו ולא כבדו, והם עשרים שנים בבית לבן, ושתי שנים ששהה בדרך, כדכתיב (להלן לג יז) ויבן לו בית ולמקנהו עשה סכת, ופירשו רבותינו זכרונם לברכה מזה הפסוק ששהה שמונה עשר חדשים בדרך, דבית הוה בימות הגשמים וסכות הוו בימות החמה, ולחשבון הפסוקים שחשבנו לעיל משפרש מאביו עד שירד למצרים שהיה בן מאה שלשים שנים, שם אנו מוצאים עוד ארבע עשרה שנים, אלא ודאי נטמן בבית עבר בהליכתו לבית לבן ללמוד תורה ממנו, ובשביל זכות התורה לא נענש עליהם ולא פרש יוסף ממנו אלא עשרים ושתים שנה, מדה כנגד מדה) : על נשיו. הוסיף רשעה על, רשעתו שלא גרש את הראשונות:
——–
לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים
האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.
בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.
ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.
בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל ר' פנחס ראובן שליט"א ול ר' שגיב מחפוד שליט"א
ול- J. Alan Groves Center – תחת תנאי רשיון CC-2.5
לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5
ו א שָׁנוּ חֲכָמִים בִּלְשׁוֹן הַמִּשְׁנָה, בָּרוּךְ שֶׁבָּחַר בָּהֶם וּבְמִשְׁנָתָם: רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר כָּל הָעוֹסֵק…
ה א בַּעֲשָׂרָה מַאֲמָרוֹת נִבְרָא הָעוֹלָם. וּמַה תַּלְמוּד לוֹמַר, וַהֲלֹא בְמַאֲמָר אֶחָד יָכוֹל לְהִבָּרְאוֹת, אֶלָּא…
ד א בֶּן זוֹמָא אוֹמֵר, אֵיזֶהוּ חָכָם, הַלּוֹמֵד מִכָּל אָדָם, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים קיט) מִכָּל מְלַמְּדַי…
ג א עֲקַבְיָא בֶן מַהֲלַלְאֵל אוֹמֵר, הִסְתַּכֵּל בִּשְׁלשָׁה דְבָרִים וְאִי אַתָּה בָא לִידֵי עֲבֵרָה. דַּע…
ב א רַבִּי אוֹמֵר, אֵיזוֹהִי דֶרֶךְ יְשָׁרָה שֶׁיָּבֹר לוֹ הָאָדָם, כֹּל שֶׁהִיא תִפְאֶרֶת לְעוֹשֶׂיהָ וְתִפְאֶרֶת…
א א משֶׁה קִבֵּל תּוֹרָה מִסִּינַי, וּמְסָרָהּ לִיהוֹשֻׁעַ, וִיהוֹשֻׁעַ לִזְקֵנִים, וּזְקֵנִים לִנְבִיאִים, וּנְבִיאִים מְסָרוּהָ לְאַנְשֵׁי…