קבלת מלכות שמים

——–

יא. בקריאת שמע מלבד החובה להבין את המילים של פסוק ראשון, וכנזכר לעיל, יש מצוה להמליך את השם עליו, דהיינו לא רק לכוון למילים אלא להתחבר אליהם, ומי שמכוון באמת בקריאת שמע אכן עושה כן, ברם מי שמכוון רק את פירוש המילים, פעמים רבות לא מקיים את חיובו, שאפשר לומר השם הוא האלהים, ולהבין זאת ללא חיבור למילים, אלא כהודעה. ואפשר להתחבר למילים ולהרגיש שהשם הוא האלהים ואני עבדו [דוגמא קיצונית לכך, במוצאי יום כיפורים עת שמכריזים הציבור "השם הוא האלהים", שכולם כאש שלהבת בוערת אל הבורא, להמליכו עלינו.] וכצד השני כן היא החובה בקריאת שמע, להמליך את השם עליו בפועל. ולכן חז"ל קראו למצות קריאת שמע, קבלת מלכות שמים במקומות רבים, שכן על האדם כאן לקבל על עצמו מלכות שמים.

והנכון ביותר לקבל מלכותו של השם יתברך, גם באומרו את המילים "השם אלהינו", שיקבל עליו שהוא האלהים, וגם באומרו את המילים "השם אחד", שיקבל על עצמו שהשם הוא האל היחיד, ושאין לו גוף וכו', [כנזכר לעיל בפירוש המילים], והיינו כנזכר שיתחבר למילים, ולא רק יוציאם מפיו כדבר המוסכם. ברם אין זה מעכב, ואם יקבל עליו מלכות שמים רק במילים השם אלהינו, או רק במילים השם אחד, יצא ידי חובה.

(((להמליכו עליו בפועל)))

א. דין זה התבאר בשו"ע המדות חלק האמונה, וכפלנו הלכה זו כאן, כדי שלא תחסר היריעה בכוונת פסוק ראשון, אשר אנו עסוקים בה. ונביא את תמצית הדברים, הבה"ג (ברכות יג) גורס בגוף הגמ' ברכות בזה"ל, כדי שתמליכהו עליך על השמים ועל הארץ. ע"כ. וכן גורס השבלי הלקט (תפילה סי' טו) בגמ'. ובדומה נראה שגורס הרמב"ם בחז"ל בספר המצוות (עשה ב) וז"ל, ובהרבה מקומות אומרים [חז"ל] מצות יחוד, וקוראים למצוה זו גם מלכות, לפי שהם [חז"ל] אומרים, כדי לקבל עליו עול מלכות שמים. עכ"ל. ואף לפי הגירסא שבגמ' לפנינו, שלא כתוב כן, מ"מ הכי נקטו לדינא ראשונים רבים, שכן מבואר ברש"י (ברכות דף כא ד"ה ה"ג והרי ברהמ"ז) על דברי הגמ', שאני תפלה דלית בה מלכות שמים, מפרש, קבלת מלכות שמים, כדאיתא בק"ש, שמקבל עליו את השם לאדון ולמלך מיוחד. עכ"ל. הנה לנו, דבעינן לקבל עליו עול מלכות שמים בפועל בק"ש. וכ"כ רבינו יונה בשערי העבודה (אות כה), ובאבודרהם (דיני קריאת שמע ד"ה והטעם) ובשו"ת הרשב"א (ח"א סי' שדמ) ובספר מעלות המדות (המעלה הראשונה ד"ה וכן צריכין אנו) וכ"כ המאירי (רפ"ב דברכות ד"ה והמשנה הראשונה), ורבי יחיאל בן יקותיאל מן הענוים בספרו בית מדות, ומלמד התלמידים (פרשת ואתחנן ד"ה ורבותינו), והאהל מועד (שער ה' דרך ב), האשכול (המהדורא עם נחל אשכול הלכות תפילה וק"ש), צידה לדרך (מאמר א כלל א פל"ג), הראבי"ה (ברכות על דף יג סי' מו ד"ה תנו רבנן), הנמוקי יוסף ׁ(ׁׁברכות יג ע"ב), ספר השלחן (הל' ק"ש שער שני) וסיים שכ"כ הרשב"א, וכ"כ הארחות חיים (הל' ק"ש סי' יח). וכן הביא עוד ראשונים רבים, שמבואר בלשונותיהם שיש לקבל בפועל על האדם מלכות שמים, הגאון רבי מנחם כשר בקובץ נועם (כרך כב עמ' י והלאה) קחנו משם.

(((חז"ל)))

ב. והכי נמצא רבות בחז"ל, שקריאת שמע היא מצות המלכת ה' יתברך, מלבד הגמ' ברכות הנ"ל, וכדאיתא במתני' ברכות (רפ"ב) אמר ר' יהושע בן קרחה, למה קדמה פרשת שמע לוהיה אם שמוע, כדי שיקבל עליו עול מלכות שמים תחלה, ואחר כך מקבל עליו עול מצות. ועוד שם בגמ' (יג ע"ב), כיון דאמליכתיה למעלה ולמטה ולד' רוחות השמים תו לא צריכת. ועוד איתא בברכות (כא ע"א) שאני תפילה דלית בה מלכות שמים. ע"כ. כלומר שונה תפילה מק"ש, שבק"ש יש קבלת מלכות שמים, ולכן חמורה יותר ע"ש. ועוד בברכות (סא ע"ב) בשעה שהוציאו את רבי עקיבא להריגה, זמן קריאת שמע היה וכו', והיה מקבל עליו עול מלכות שמים. וברש"י (שם) וקורא קריאת שמע. והכי הוא בספרי (שלח פיסקא קטו) איזו היא פרשה שיש בה קיבול מלכות שמים, ומיעט בה עבודה זרה, אין אתה מוצא אלא פרשת שמע. ע"כ. ובעוד מקומות בש"ס בבלי וירושלמי ומדרשים, ליקטם הגאון רבי מנחם כשר זצ"ל בקובץ נועם (ריש כרך כב). ונראה שחז"ל למדו כן, לפי שכל המקור לחיוב הכוונה בפסוק ראשון של ק"ש, הוא מדכתיב "על לבבכם", שיהיו הדברים על הלב, וכדאיתא בברכות (יג ע"ב), וא"כ בעת אומרו "ה' אלהינו", שחובה להבין את המילים שה' הוא האלהים שלנו, אין זו רק הבנה אלא גם שימת הדברים על הלב, הוי אומר שיש לקבל עליו מלכות שמים בפועל, ולא רק לחשוב את פירוש המילים.

ג. ומש"כ שהנכון ביותר לקבל עליו מלכותו, גם במילים ה' אלהינו, לקבל עליו שה' הוא האלהים, והוא האלהים שלנו, וגם במילה אחד, לקבל עליו שהוא אל יחיד, הכי מבואר ברש"י (ברכות כא ע"א) וכ"כ החינוך (מצוה תיט) וז"ל, משרשי המצוה, שרצה השם לזכות עמו שיקבלו עליהם, מלכותו, וייחודו בכל יום ולילה כל הימים וכו'. עכ"ל. וכן מבואר בראבי"ה (ברכות יג) ועוד ראשונים ע"ש. זאת ועוד הובאו שם ראשונים, שבמקום אחד הזכירו חיוב המלכת ה' במילים ה' אלהינו, ובמקום אחר כתבו כן על המילים ה' אחד, והרי זה מכריח שלמדו כאמור, דאפשר לקבלו כאן, ואפשר כאן. ולכן כתבנו בהלכה שהטוב ביותר להמליכו, הן באומרו ה' אלהינו, והן באומרו ה' אחד.

והיינו טעמא דראשונים רבים הזכירו חיוב המלכת ה' עליו בעת אמירת ה' אחד, ולכאורה היה מקום לומר שהמלכת ה' שייכת רק בקבלת אלהותו, ולא באמונת אחדותו? משום שהאמנה במציאות ה', ושהוא אחד, זהו גופא המלכת ה' באמת. כי מי שמאמין בה', ולא יודע שה' אחד, אינו ממליך את ה', אלא ממליך את מה שהוא חושב שהוא ה', ואין זה ה' כלל. וכאשר האריך הרמב"ם במורה הנבוכים (ח"א פרק ס) לבאר את רוע טעות ההגשמה, כמשל מי שלא יודע מהו פיל, רק יודע שהוא בעל חיים, ותיארו לו שהוא מעופף ימי, עם פרצוף אדם, שעולה ליבשה, וכדומה עוד שיבושים רבים. שאדם זה אינו נקרא שאמרו לו את ההיפך מפיל, אלא שאינו יודע כלל מהו פיל. כמותו כן המגשים, הסובר שיש גשם לה', הרי שגרע טובא, שלא רק שאינו יודע במדויק את ה', אלא מתפלל למשהו אחר לגמרי. ע"ש. ועוד ראה אליו (ח"א פרק סו) שטעות בהגשמה חמורה מטעות ע"ז, כי טעות ע"ז היא שיודע את הבורא, וסובר שמותר, או שרצון הבורא לעבוד את משמשיו. ואילו בהגשמה הטעות בעצם הבורא. וכ"כ בספר חובות הלבבות (שער היחוד פרק ב) שהמגשים עובד זולתו, וכ"כ הר' יוסף ן' צדיק בספרו עולם קטן (ריש מאמר ב עמ' 21) ובספר שער השמים המיוחס לראב"ע (בהקדמה) ספר אהל מועד (שער ראשית חכמה דרך ב) ובשם הרוקח, וכ"כ ועוד ראשונים, נאספו לעיל (סימן א סעיף ז אותיות ב,י) קחנו משם.

——–

לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים

לזכות הרב המחבר

האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.

בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.

ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.

בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל הרב אסי הלוי שליט"א
שלחן ערוך המדות – א

הלכה ומוסר
חלק ההלכה בו נידונו חקרי ההלכות, ברור דינים וגדרים הלכתיים בהלכות מדות
חלק המוסר בו באו דברי המוסר, ודרכי כבישת המדות הטובות, וההרחקה מן הרעות
מאשר חנני ה' יתברך – הצב"י אסי הלוי אבן יולי ס"ט
פעה"ק ירושים תובב"א – בשנת "הביאני אל בית היין ודגלו עלי אהבה" – התשס"ח לפ"ג
לפי רישיון  Creative Commons-CC-2.5