קביעת מטרת וכיוון החיים

——–

אדם היוצא מראש מנקודת הנחה שהוא אינו מסוגל לצאת אדם גדול, הריהו מונע מעצמו מראש את הסיכוי לממש את כל שאיפותיו.

בנקודה זו כבר הארכנו וביארנו, שלאמיתו של דבר, כל יחיד ויחיד יכול לצאת אדם גדול! ודאי שלכל אחד יש את נפשו המיוחדת לו, אך כבר כתבו הראשונים שכל אחד יכול להגיע למדרגת משה רבינו ע"ה ממש, כלומר להגיע לשורש נשמת עצמו, וממילא להיות דבוק בקונו. כמובן, רמת הדבקות ומהותה, משתנית לפי מדרגת הנשמה, אבל עצם המציאות של האדם להגיע לנשמתו – דבר זה נתון ביד כל אחד ואחד!

אם אדם מחפש אמת, והוא קורא סיפורים כאלו על גדולי ישראל, עליו להמשיך ולהשתמש עם כח הציור, ולצייר לעצמו נקודה פשוטה:

יום רודף יום, שבוע ועוד שבוע, "ימי שנותינו בהם שבעים שנה, ואם בגבורות שמונים שנה", וסוף כל האדם למיתה.

וכאן יצייר לעצמו ציור חי ככל שניתן [כל אחד לפי מדרגת הציור שבשכלו], שהוא יוצא מהעוה"ז לאחר פטירתו, ומגיע לבי"ד של מעלה. נצא מתוך נקודת הנחה פשוטה שיצא זכאי בדינו וכעת מוליכים אותו לגן עדן. עתה ינסה לצייר לעצמו את מי הוא יפגוש שם, באיזה גן עדן הוא מתאר לעצמו שיושיבוהו, מי האנשים שישבו מסביבו שם.

ויתבונן לעצמו: אם יאמר לי שאשב סמוך לראובן, שאני מכיר אותו כאדם שאינו כל כך קרוב לקב"ה, האם ארגיש שם טוב? – בודאי שלא! גם שמעון לא נראה כל כך מתאים לי לפי מדרגתי. אולי לוי ויהודה מתאימים וכו'.

לאחר שיברר לעצמו מי הם האנשים שלדעתו ראוי לו לשבת עימם בגן עדן, יבדוק מי הם אותם אנשים שהוא יודע שאינו במדרגה שיוכל לשבת איתם. אולי הוא יראה אותם מרחוק, ואולי גם זה לא, אבל דבר אחד הוא מעמיד לעצמו בבירור: שאיתם הוא לא יוכל לשבת!

בעוה"ז המעמדות משתנים, פעם כך ופעם כך, אבל שם, בעולם האמת, בעולם הנצחי, המציאות של קביעות מדרגת קירבת ה' היא קביעות גמורה ונצחית! ואף שנאמר "ילכו מחיל אל חיל", אבל כמו שהוא ילך מחיל אל חיל ויתעלה, גם אותם צדיקים ילכו מחיל אל חיל. נמצא שלעולם הוא לא ישיג אותם.

עתה יחשוב לנפשו: האם הוא מוכן באמת לקבוע לעצמו את מדרגתו בקרבת ה' לנצח נצחים כמוגבלת בנקודה הזו שהוא עומד בה עתה, או שהוא מעונין להגיע למדרגה הגבוהה ביותר שהוא מסוגל להגיע?

אם אינו רוצה להישאר כמו שהוא היום, ראשית עליו להעמיד לעצמו נקודה ברורה: להיכן הוא רוצה להגיע! האם כבר מראש הוא חושב שמחשבה על הקב"ה פעם אחת ביום מספיקה לו, או אולי לא. מחמת מחשבות אלו נוצרת אצלו שאיפה מאוד ברורה: אני רוצה לחיות עם הקב"ה בכל רגע! בפחות מזה אינני מסתפק! ואין הכוונה שמהרגע יתחיל לחיות עם הקב"ה בכל רגע. החושב כך הריהו בעל דמיונות. הכוונה היא, שיקבע לעצמו מהי הדרך שהוא מחפש לעצמו, מהי נקודת המטרה הברורה שהוא מעמיד לעצמו.

כאשר אדם צועד בדרך זו, והוא מעמיד לעצמו את השאיפה להיות דבוק בבוראו באמת, עליו לדעת כי בזה כלול הכל – תורה, מצוות, תיקון המידות וכו' – כי אם לא כן, אי אפשר להיות דבוק בבוראו! ויעמיד לעצמו נקודה אחת ברורה: אם לזה לא הגעתי – איבדתי את התכלית שלי כאן בעוה"ז, לא ניצלתי אותה כראוי!

ואז יתחיל לבדוק את עצמו שנה אחורה: מה היתה מדרגתי בקרבת ה' לפני שנה, ובאיזו מדרגה אוחז אני כיום? אם יש שינוי כלשהו לטובה – זוהי כבר התקדמות. אם אין שינוי – עליו לזעוק לעצמו מקירות לבו ולומר: אם אשאר כך בשנה הבאה, כמו שהייתי בשנה הזו, "אחת דתו להמית" – מיתה רוחנית! כי אין את הקרבת ה', את ה"ואתם הדבקים בה' אלוקיכם חיים כולכם היום".

ויתבונן בנקודה זו הרבה זמן: אני נמצא במהלך של מיתה ח"ו! אם אני נשאר בצורה בה אני חי, זוהי ח"ו בחינה של "בחייהם קרויים מתים"! אני חייב לצאת מצורת חיים זו, ולהיכנס למהלך שיביא אותי לנקודה האמיתית.

ונדגיש שוב: אין לגשת מיד ליישום הדברים, אלא העיקר עתה הוא עצם הזעקה הזו פנימה בנפש לאורך יום, יומיים, שבוע ושבועיים. צריך שהדברים יהדהדו באוזניו יום יום, לילה לילה. שידע ברורות: אם יישאר במצב שהיה לפני שנה, ובעוד שנה שוב יהיה באותו מצב – זהו "אסף רוח"!

כאשר בעז"ה אדם כבר מבחין באיזשהו שינוי בעצמו, עתה עליו לבדוק מהי רמת השינוי. על דרך כלל, אצל רובא דרובא דאינשי, רמת השינוי היא מאוד מאוד ירודה ומועטת [חוץ מיחידי סגולה שהם מיוסדים באמת ועובדים באמת].

ובכן, האדם לוקח את אותה נקודת שינוי, ומצייר לעצמו: "ימי שנותינו בהם שבעים שנה", נניח שנשאר לי לחיות שלושים או ארבעים שנה. אם אכפיל את נקודת ההתקדמות הזו בשלושים ובארבעים, המצב רחוק מלהיות שפיר. נכון שהתקדמתי, אבל קצב ההתקדמות אינו מסַפֵּק דיו.

האדם צריך לצייר לעצמו איך הוא ייראה בעוד עשרים, שלושים וארבעים שנה. באפשרותו לצאת לרחוב ולראות זקני עמי הארץ, ולשאול את עצמו: האם גם אני רוצה להיראות כך, או שאני רוצה להיראות כפי שנראים גדולי הדור בזקנותם, שעליהם נאמר: "תלמידי חכמים כל זמן שמזקינים דעתם מתווספת עליהם"?

האם הוא מאמין לעצמו במאת האחוזים, שכשיהיה בן שבעים הוא לא ייראה כאחד מאותם זקנים היושבים במושב זקנים וגוררים אותם מכאן לשם, אלא יהיה כלי מלא, אדם הדבוק בבוראו, שהגוף וכל משיגי הגוף אינם מעלים ומורידים אצלו כלל? או שמא מר"ה לר"ה ישנן קבלות, ובמשך השנה הן נופלות אחת אחר השניה…

האדם חייב להגיע להכרה ברורה: בצורת החיים שבה הוא חי עד היום [חוץ מיחידים כמובן], אין הרבה סיכויים שיצמח ממנו משהו! דומה הוא לאדם העולה בסולם שליבה ויורד את אותה שליבה, עולה עוד שליבה ויורד עוד פעם. זוהי איזושהי נדנדה בין מצב אחד למשנהו, אבל פריצת דרך אמיתית ההולכת וגוברת, בבחינת "מחיל אל חיל" – על דרך כלל כמעט שאיננה בנמצא!

ויכיר עוד, שהמציאות שהוא קובע כאן לעצמו כאן בעוה"ז הינה נצחית, ושוב לא יוכל לשנותה כלל! הוא חייב להכריע, כאן בעוה"ז, מה הוא רוצה מעצמו. היכן הוא רוצה למצוא את עצמו בחייו כאן כשיהיה זקן, והיכן הוא שואף למצוא את עצמו בעלמא דאתי. האם הוא רוצה להימצא בגן עדן התחתון, בגן העליון, או במתיבתא דקודשא בריך הוא!

אבל דבר אחד חייב אדם לברר לעצמו: שם אין משחקים! זהו עולם אמיתי גמור! וכמו שכתוב ב'זוהר' הקדוש, שבמקום שהאדם מידבק בעלמא הדין, באותו מקום בדיוק הוא נדבק בעלמא דאתי. אדם שבעוה"ז ח"ו אינו דבוק בבוראו, אפילו אם שמר תורה וקיים מצוות, ורק דבקות לא היתה לו – גם שם, בעלמא דאתי, לא יוכל לקנות את אותה דבקות!

בעלמא דאתי הדבר היחיד שקורה הוא, כמשל של גרעין הנזרע באדמה וממנו צומח עץ המתפתח עוד ועוד. זוהי הבחינה של "ילכו מחיל אל חיל", אבל אם אין גרעין של פרי בר קיימא – אי אפשר שיצמח ממנו שום דבר גם בעלמא דאתי!

אם כן, מוכרח האדם להגיע להכרעה אחת ברורה בחיים: למה בדיוק הוא שואף! נקודה זו חייבת להיות מיוסדת לא במחשבה של חצי שעה ["כן, כן, ברור לי, המס"י כותב, אני יודע…"] שבסופה הוא מחליט וזהו!… מהחלטות מהסוג הזה, ברור במאת האחוזים שלא יצא כלום!

נקודת ההחלטה צריכה לבוא מכח אמונה שאדם מאמין שאכן יש סיכוי גבוה מאוד שהחלטתו תוכל להתממש. אם אינו מאמין שיש לו את האפשרות ואת כוחות הנפש הדרושים להגיע לשם וכדו' – הוא בעצם משקר את עצמו!

הרי אם מישהו היה אומר לו: "האם אתה מוכן לחתום ערבות של מאה אלף דולר על הקבלה הזו?" ודאי היה מסרב בכל תוקף, ויש סבירות שגם על עשר דולר הוא לא היה מוכן לחתום!… הוא לא מאמין בעצמו למה שהוא אומר. זו אינה קבלה אמיתית, הוא בסה"כ מקבל על עצמו לרצות…

קבלה אמיתית היא רק כשאדם בטוח בעצמו שבכוחו ליישמה! ודאי שאין בטחון גמור, אבל עליו להיות בטוח שינסה ליישם את הדברים, ואם תהיה נפילה הוא לא יתייאש. הוא ירדוף בכל כוחו להשיג את המטרה ולא ירפה ממנה! העיקר שהוא מאמין בעצמו באמת שיגיע למדרגה זו. [בודאי שכל זאת מכוחו ית"ש, אולם דברינו עתה באו לברר את תוקף נקודת הנפש העומדת מאחורי הקבלות].

——–

לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים

האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.

בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.

ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.

בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל הרב המחבר שליט"א
בלבבי משכן אבנה – א

ספר זה בא להראות וללמד דעת כיצד יזכה האדם לדברי המס"י (פ"א) שכתב כי השלמות האמתי הוא רק הדבקות בו ית"ש
לפי רישיון  Creative Commons-CC-2.5