——–
ב' סעיפים שהזכרנום לעיל בפרק ו' שהמה האחד: הכל בהשגחה, והשני: הכל לטובה, המה בעצם הנקראים אמונה ובטחון.
הנה אמונה במציאות ה', ושבהמצאותו נמצאו הנמצאים זהו אף אמונת הגוי, אין לעם היהודי שום יחודיות באמונה זו, שהרי ממזרח שמש עד מבואו מהולל שם ה', רם על כל גויים ה', גם הגויים מודעים לכוחו של הבורא, ועל בריאתו את עולמו יש מאין.
המיוחד שבעם ישראל שהינם מיוחדים באמונתם לה', היא אמונת ההשגחה התמידית, והוא שהשפעת חיותו יתברך משפעת בתמידות על כל העולמות והברואים, ואלמלי תיפסק השפעת חיותו ואפילו לרגע מן העולמות היו כולם כלא היו.
ובנוסף לכך קשור עם זה שאין נעלם מעיני ה' מעשיהם ואף מחשבותיהם של בני אדם, והנהגתו עם ברואיו היא בהנהגת מדה כנגד מדה, וכנאמר(ירמיה לב, יט): "גדול העצה ורב העליליה, אשר עיניך פקוחות על כל דרכי בני אדם לתת לאיש כדרכיו וכפרי מעלליו".
ואמונת השגחה זו היא יחודית לעם ישראל, ולא עשה כן לכל גוי להשיג השגת אמונה זו שאין שום מקריות בעולם בשום פרט ממש, והוא המחייב אותנו להתענג על ה' בכל רגע ממש להיות אמונתנו שהוא יתברך עינו עלינו כל היום והלילה להשגיח עלינו בהשגחה פרטית בפרטי פרטיות ממש, ויש לנו לערבו וליחדו בכל מעשינו גדולים וקטנים, ושלא ימוש זכרונו מעינינו אפילו לרגע. ולא תתנתק תלותנו בו בשום מעשה אשר נעשה, ולחוש שכל עסקנו אינו אלא אתו, אתו אנו קונים, אתו אנו מוכרים, אתו אנו מתרפאים, וכיוצא, ואין שום מפנה אשר נפנה בו מבלעדו, וכמו כן כל אשר יארע לנו – אינו אלא מאתו, הן בטוב והן ברע כי אין עוד מלבדו ואפס זולתו.
זהו אמונה, אמונה ברורה שאין עוד מלבדו כלל ואפס זולתו. ומהו בטחון?
מלבד האמונה שהכל בהשגחה עליונה, מצווים אנו לבטוח בו שעושה הכל לטובתנו, ולהיות בטוחים ללא שום חשד וללא שום הרהור וערעור בהנהגתו הצודקת של הקדוש-ברוך-הוא, וכנאמר: "אל אמונה ואין עוול צדיק וישר הוא", ולא רק שהיא צודקת אלא כוונתו יתברך תמיד להיטיב לבריותיו, ואין רע יורד מן השמים. וכשם שאמרו בגמרא (סנהדרין נט ע"ב): שאין דבר טמא יורד מן השמים, כן אין דבר רע יורד מן השמים, וכל אשר נעשה עם בני האדם הכל לטובתם ואף מה שנראה רע.
וכמו שהיה ה"חפץ חיים" אומר: לעולם אל יאמר אדם: "רע לי", אולם יוכל לומר "מר לי", כי כאשר אומר "רע לי" טוען בזה שעשה לו הקב"ה רע, וזה אינו נכון, אולם לומר "מר לי", שרי, כי גם תרופה המועילה ומרפאה יתכן ותהיה מרה, כך שבזה משתמע מהאדם שמסכים בצרה שהיא לטובה ולרפואה אלא שהיא מרה.
והוא ביאור בטחון על אמיתותו.
והדברים מפורשים בדברי ה"חזון איש" בספרו "אמונה ובטחון" ריש פרק ב', השולל את ביאור הבטחון שמבינים הטועים הטוענים שבטחון הוא להיות בטוח שיארע לאדם את אשר לבו חפץ, ואם אינו בטוח שאכן יושיעו ה' לאדם בדבר שחפץ בו אם בעושר בבריאות וכיוצא אינו בעל בטחון. דזה אינו נכון, לפי שאלו דברי נבואה להיות בטוח בעתיד, מי יכול להיות בטוח בעתיד? רק נביא. אלא כאמור שהבטחון הוא להיות בטוח וסמוך בכל לבו שהאלקים מחפש את טובתו של הנברא, ומה שנעשה עם הנברא הוא לטובתו, כי אין מי שרוצה בטובת ברואיו כמו הבורא, ואין מי שיודע באמת מה טוב עבורם לנצח כמו הבורא. וכן הביא ה"שומר אמונים" בשם הרב "קדושת לוי", וכן מבואר הרבה ב"חובות הלבבות". ולאהבת הקיצור קיצרתי בציטוטי לשונם, אולם הוא ברור ומבואר כי זהו חובת הבטחון. להיות בטוח וסמוך לבו בה' שעושה רק את אשר הכי טוב עבורו, ולכן הבטחון מחייב את האדם לא לדאוג ולא לפחד מכלום כי מה שיעשה ה' זה באמת טוב, וכמאמר נחום איש גם זו: "גם זו לטובה, וכמאמר רבי עקיבא תלמידו: "כל דעביד רחמנא לטב עביד".
——–
לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים
האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.
בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.
ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.
בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל הרב יעקב ישראל לוגאסי שליט"א
נר לרגלי
הרב יעקב ישראל לוגאסי שליט"א
לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5
ו א שָׁנוּ חֲכָמִים בִּלְשׁוֹן הַמִּשְׁנָה, בָּרוּךְ שֶׁבָּחַר בָּהֶם וּבְמִשְׁנָתָם: רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר כָּל הָעוֹסֵק…
ה א בַּעֲשָׂרָה מַאֲמָרוֹת נִבְרָא הָעוֹלָם. וּמַה תַּלְמוּד לוֹמַר, וַהֲלֹא בְמַאֲמָר אֶחָד יָכוֹל לְהִבָּרְאוֹת, אֶלָּא…
ד א בֶּן זוֹמָא אוֹמֵר, אֵיזֶהוּ חָכָם, הַלּוֹמֵד מִכָּל אָדָם, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים קיט) מִכָּל מְלַמְּדַי…
ג א עֲקַבְיָא בֶן מַהֲלַלְאֵל אוֹמֵר, הִסְתַּכֵּל בִּשְׁלשָׁה דְבָרִים וְאִי אַתָּה בָא לִידֵי עֲבֵרָה. דַּע…
ב א רַבִּי אוֹמֵר, אֵיזוֹהִי דֶרֶךְ יְשָׁרָה שֶׁיָּבֹר לוֹ הָאָדָם, כֹּל שֶׁהִיא תִפְאֶרֶת לְעוֹשֶׂיהָ וְתִפְאֶרֶת…
א א משֶׁה קִבֵּל תּוֹרָה מִסִּינַי, וּמְסָרָהּ לִיהוֹשֻׁעַ, וִיהוֹשֻׁעַ לִזְקֵנִים, וּזְקֵנִים לִנְבִיאִים, וּנְבִיאִים מְסָרוּהָ לְאַנְשֵׁי…