פרק ו – פסוק ז – מגילת הסתר

——–

{וַיּאמֶר הָמָן אֶל הַמֶּלֶךְ אִישׁ אֲשֶׁר הַמֶּלֶךְ חָפֵץ בִּיקָרוֹ:}

המן בחר בדבריו כבוד עצום וגדול, וכל זה בגלל שחשב שהאיש שהמלך חפץ ביקרו – זה הוא בעצמו. אבל אם היה המלך אומר לו שם של איזה אדם, אפילו שלא היה אומר שמו של מרדכי, ודאי שהמן לא היה בוחר לו גדולה כזו אלא היה אומר איזה פרס מועט, כגון למנותו מושל על איזה עיר או שיהא מונה מכס באיזה מעבר מעיר לעיר וירויח כל הכסף לעצמו, ולא יותר – שהרי מה שהמן שאל מהמלך, אלו דברים שמי שיֵעשו לו, יגבה על ידי זה יותר מהמן שהיה ראש השרים וודאי שהמן לא היה מציע דבר כזה. ולא עוד אלא שהיה קנאי גדול, [כמו שמצינו, שכשראה את מרדכי יושב בשער המלך נתמלא חמה, ומפורש בתרגום שזה בגלל שראה את מרדכי שהקים שם סנהדרין ולימד שם תינוקות של בית רבן, לכן קינא בו מאד ורצה להורגו, כמבואר לעיל (סוף פרק ה')]. ולא היה נותן שיעשה המלך כזה כבוד גדול לאיש אחר חוץ ממנו. אלא שהוא חשב שהמלך מתכוון אליו. ולכך ביקש כבוד כזה גדול, וכל זה היה משמים שסיבבו שהמן בעצמו יבחר לעשות גדולה עצומה למרדכי הצדיק, והמן הוא זה שירכיבהו ברחובות העיר, ובזה תחל מפלתו של המן.

——–

לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים

לזכות הרב המחבר

האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.

בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.

ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.

בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) להרב ישראל בן ישי הכהן שליט"א לפי רישיון  Creative Commons-CC-2.5