עדתיות ופלגים בעם

——–

יא. וחלק הארי הגורם לכך הוא העדתיות והמפלגתיות, רב פלוני הוא רב של עדה פלונית, ושל חסידות כזו וכזו. והסתכלות זו היא שנאת חנם ממש. שהנה נחרב בית שני בגלל שנאת חנם וכאשר שנינו במסכת יומא (דף ט ע"ב) מקדש שני שהיו עוסקין בתורה ובמצות וגמילות חסדים מפני מה חרב, מפני שהיתה בו שנאת חנם. עד כאן. וצריך עיון שנאת חנם זו מה טיבה, וכי סתם ללא סיבה היה רואה אדם את שכנו ושונאו, הרי צריך איזו סיבה לשנאה. ואם נאמר שהסיבות לשנאה שהיו בזמנם אינן מתירות את השנאה, ועל כן נקראת שנאת חנם, דהיינו שנאה ללא הצדקה הלכתית, וכגון שחברו לא נהג עימו בדרך ארץ, או התנשא מעליו וכדומה. אם כן זוהי שנאה האסורה, ואינה נקראת שנאת חנם. ונראה לעניות דעתי ששנאת החינם שהיתה אז נבעה משום העדתיות והמפלגתיות וכדומה שהיתה בזמנם, פלוני שייך לקבוצה זו ושונא את מי שאינו בקבוצתו, ואינו חפץ להתחתן ולהתקרב עמו, ומדבר על הרבנים שבקבוצה השניה, ועל דרכיה, והליכותיה וכדומה. וכל זה שנאה ללא סיבה, רק ההתפלגות לחלקים ולקבוצות גורמת אותה. ומעתה מובן מהו שכתוב שהיו עוסקין בתורה ובמצוות וגמילות חסדים, ואיך אם היו עוסקים בגמילות חסדים, יתכן שהיו שונאי חינם, והרי זו סתירה מינה וביה. ואם כך הם פני הדברים, הרי שממש כימיהם אז כן ימינו אנו, מחד גמילות חסדים בכל מקום, ומאידך מחלוקת וחתרנות התלויה בעדתיות ובפלגים. ויש בדברים כדי להבהיל עד מאוד את המתבונן בכך, על הצורך הדחוף לשנות גישה בין העדות ובין חלקי העם שקיימים בינינו.

יב. וכיוצא בזה כתב בספר כד הקמח (ערך שנאת חנם ד"ה שנאת חנם הוא חלוק) לבאר מהי שנאת חנם, וזה לשונו, שנאת חנם הוא חלוק לבבות, שדעות בני אדם משתנים זה מזה, ואינן מסכימין לדעת אחת. וכל אחד ואחד יש לו דעת בפני עצמו, ואין לחבירו יתרון עליו, ואין אחד מהם מכיר ערך מי שהוא גדול ממנו, אלא שרוצים להיות כלם ראשים. ובכן דעותיהם ולבותיהם חלוקים, ואין השכינה שורה בעם שלבו חלוק. עד כאן לשונו. ונראה לרואה שהכוונה כאמור. וכן כתב בספר הברית (ח"ב מאמר יג פרק כח) שאחת מן הסיבור שאנשים אינם אוהבים את רעהם, היא באומרם איך אוכל לאהוב איש זה, והלא הוא ממדינה פלונית, וידעתי כי אנשי המדינה ההיא כולם רעים, מלאים תוך ומרמה, אין עושה טובה אין גם אחד. וכך ידבר על כל מדינה ומדינה לשון הרע אחרת, ופחיתת מדה אחרת, ויטיל שנאה עליהם. ואם איש זה במלבושו ולשונו עוד יוסיף שנאה אותו, על מלבושיו, ועל דבריו, והיא שנאת חנם, טמנו איבה בליבותם, ויכשלו מאד במחשבותם. ומה מאד אתפלא על מנהג הרע הזה, אשר ברוב העולם, ולפעמים אפילו בין תופשי התורה ושרי העם, שיאמרו בפה מלא, הספרדיים ישנאו בני ארץ אשכנז ופולין שנאה גמורה, אף כי ישבו בעיר אחת עם האשכנזים, ויאמרו שבח משפחה לנו, כי ממשפחות יהודה אנחנו, ומה לנו עם האנשים השפלים והנבזים. ובהפך יאמרו אנשי אשכנז ופולין עליהם, אלה הם משפחות מררי במראיהם ובמעשיהם הרעים ומרים, אבל אנחנו בני אפרתים ממשפחת רם משפחת מטה אפרים. והאריך הרחיב בגודל גנות שנאת חנם זו וחומרתה, ושאין שום הצדקה בטענות שוא ומדוחים אלו, אלא סכלות גדולה, לפי שאין מדינה שיהיו כל אנשיה צדיקים, או שכולם רשעים. אלא בכל מדינה ומדינה יש אנשי חסד, ואנשי בליעל, ובינונים, וככה בכל משפחה או שבט. ואם כן הרשעת קבוצה או מדינה או עדה, מלבד שהיא עון פלילי של שנאת חנם דרבים, הרי היא גם אוולת וסכלות וכלימה לחושב כן. עד כאן דבריו. וכן כתב הנצי"ב בשו"ת משיב דבר (ח"א סי' מד) לגבי ההצעה להפריד בין קהילות היראים לתועים. שעצה זו קשה כחרבות לגוף האומה וקיומה. הן בשעה שהיינו בארצנו הקדושה וברשותנו, כמעט בבית שני נעתם ארץ וחרב הבית וגלה ישראל בסיבת מחלוקת הפרושים עם הצדוקים. וגם הסיבה מחמת שנאת חינם הרבה שפיכות דמים, מה שאינן מין הדין, היינו בשעה שראה פרוש שאחד מיקל באיזה דבר, אף על גב שלא היה צדוקי כלל, אלא עשה עבירה, מכל מקום מחמת שנאת חינם היה שופטו לצדוקי שמורידין אותו. ומזה נתרבה שפיכות דמים בהיתר ולשם מצוה בטעות וכו'. וכל זה אינו רחוק מן הדעת להגיע חס ושלום לעת כזאת גם כן, אשר על פי ראות עיני אחד ממחזיקי הדת ידמה שפלוני אינו מתנהג על פי דרכו בעבודת השם, וישפטנו למינות ויתרחק ממנו, ויהיו רודפים זה את זה בהיתר בדמיון כוזב, חס ושלום, ושחת כל עם השם חלילה. זהו אפילו אם היינו בארצנו וברשותינו. עד כאן לשונו. [ושמעתי מי שפירש ששנאת חינם שהחריבה את הבית, היינו שנאה מחמת קנאה, שמקנא איש ברעהו, והיא שנאה ללא סיבה וללא אשמה, ועל כן קרויה חינם. והנה בארחות צדיקים (ריש שער ו) כתב וזה לשונו, יש רעה, והיא שנאת חנם, והיא החריבה בית שני. ושנאה מחמת קנאה היא רעה ממנה. וראוי לאדם לייסר את נפשו להתרחק מהן. ויש שונא את חבירו עבור שאינו גומל לו חסד, או שאינו נותן לו מתנה כפי חפצו, או שאינו מלוה לו בשעת דחקו. ראוי לאדם להתרחק מכל זה ומכיוצא בו. עד כאן לשונו. והרי לפנינו בדבריו ששנאת חינם שהיתה בבית שני אינה קנאה, לפי שזו שנאה עוד חמורה משנאת חינם. וגם לא היתה שם שנאה מחמת אי הטבה, שלא הטיב עמו. ואם כן חוזרת השאלה מה היא השנאה שהיתה בבית שני, והדברים מתחזקים ביתר שאת שהם כאמור.] וכך כתב בספר זכרון הדסה (עמ' קסו ד"ה וצריך) ועליו להשוות אהבתו לכל אדם בלא חילוק קבוצות, עדות, ושיטות, וחס ושלום לחלק ביניהם. (וע"ע שם לעיל עמ' נ) וזהו עיקר מצות ואהבת לרעך כמוך שכל ישראל שוין בה. עד כאן.

——–

לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים

לזכות הרב המחבר

האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.

בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.

ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.

בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל הרב אסי הלוי שליט"א
שלחן ערוך המדות – א

הלכה ומוסר
חלק ההלכה בו נידונו חקרי ההלכות, ברור דינים וגדרים הלכתיים בהלכות מדות
חלק המוסר בו באו דברי המוסר, ודרכי כבישת המדות הטובות, וההרחקה מן הרעות
מאשר חנני ה' יתברך – הצב"י אסי הלוי אבן יולי ס"ט
פעה"ק ירושים תובב"א – בשנת "הביאני אל בית היין ודגלו עלי אהבה" – התשס"ח לפ"ג
לפי רישיון  Creative Commons-CC-2.5