עבודת ה' "כעבד" – אפיקי אליהו על התורה

——–

א. זאת חוקת התורה אשר צוה ה' (יט.ב)

יש להתבונן, מדוע נסמכה פרשת חוקת לפרשת קורח?

ב. עוד יש להבין, מה לפרשת פרה אדומה וטהרתה, בחומש "במדבר" העוסק במאורעות ישראל במדבר.

לכאורה, היתה צריכה פרשת פרה להיכתב בחומש "ויקרא" העוסק בעיקרו בענייני הקורבנות?

ג. זאת חוקת התורה (יט.ב)

פירש רש"י – "זאת חוקת התורה"- לפי שהשטן ואומות העולם מונין את ישראל לומר: מה המצוה הזאת ומה טעם יש בה, לפיכך כתב בה חוקה, גזירה היא מלפני אין לך רשות להרהר אחריה.

ויש להבין, איזו תשובה היא לשטן ולאומות העולם על שאלתם מה המצווה הזאת, הרי גם לאחר תשובתו "חוקה היא – גזירה היא מלפני וכו'", עדיין שואלים הם: מה המצווה הזאת ומה טעמה?

ד. עוד יש להבין, מדוע עשה הקב"ה מצווה כזאת – מצווה אשר איננו מגלה לנו את טעמה. מה העניין באי גילויו לנו את טעמה, הרי אם ידעו ישראל את טעם המצווה, יקיימוה יותר בשלימות?

ה. זאת חוקת התורה (יט.ב)

צ"ב, הרי כל עניין הפרשה בא ללמדנו את עניין ה"פרה אדומה". מדוע א"כ, נקטה התורה זאת חוקת "התורה" דווקא, ולא זאת חוקת "הפרה" אשר עוסקת בעניינה?

ו. זאת חוקת התורה אשר ציוה ה' (יט.ב)

יש לדקדק, מדוע הוסיף קרא "אשר ציוה ה'", הרי פשוט כי ה' הוא אשר ציונו מצווה זו?

ז. זאת חוקת התורה אשר ציוה ה' דבר אל בני ישראל (יט.ב)

מצינו, כי ע"פ טעמי המקרא ישנו טעם "פסק"- המורה על הפסקה לאחר תיבת דבר.

ויש לדקדק, מה בא הפסוק לרמז לנו הכא, בטעם הפסק בתיבת "דבר"?

ח. זאת חוקת התורה וכו' (יט.ב)

יש לידע, מדוע נסמכה פרשת חוקת לפרשת בלק?

ט. אדם כי ימות באוהל (יט.יד)

איתא בשבת (פג:) – אמר רבי יונתן: לעולם לא ימנע אדם את עצמו מביהמ"ד ומדברי תורה ואפילו בשעת מיתה, שנאמר: "זאת חוקת התורה אדם כי ימות באוהל"- אפילו בשעת מיתה תהא עוסק בתורה.

ויל"ע, מה העניין שאף בשעת מיתה צריך האדם להמשיך בלימוד התורה באי הפסקתו מלימודה, הרי גוסס הוא, ומדוע מחייבתו התורה להמשיך ללמוד?

י. אדם כי ימות באוהל (יט.יד)

איתא בברכות (סג:) – "אדם כי ימות באוהל"- אין דברי תורה מתקיימים אלא במי שממית עצמו עליהם.

מבואר, כי התקיימות התורה באדם, תלויה בהמתת עצמו על התורה.

וצ"ב, מה העניין שהתקיימות התורה באדם תלויה בהמתת עצמו עליה?

יא. ויך את הסלע וכו' יען לא האמנתם בי להקדישני (כ.יב)

יש להבין, הרי אף ביציאת מים מכח הכאת משה על הסלע ישנו קידוש ה' גדול. מדוע א"כ, נחשבה הכאתו של משה לחטא גדול עד שנענשו משה ואהרון בעונש חמור כ"כ שלא להיכנס לארץ?

{כל הקושיות מתורצות ביסוד אחד }

יבואר ע"פ יסודו של הגר"ח שמואלביץ זצ"ל בספרו שיחות מוסר (מאמר עח) בעניין עבודת ה' כעבד. וז"ל – שבזמן שאדם מקיים מצוה שיודע בה טעם, עדיין לא נתברר שהוא מוכן ומזומן לקיים את מצות בוראו משום שהיא מצות בוראו, כי יתכן שאינו מקיימה אלא משום הכרע הדעת, ורק קיום מצוה בלא טעם יעיד על הצדקת האמונה והסכמת הנפש לקיים כל רצונות הבורא ית'. וכו'

שכל עיקר עבודת האדם היא שיהיה "עבד" לקונו, עבד שאין לו אלא מצות רבו, ובל ילך אדם אחר "חשבונות רבים" ואפילו הם חשבונות של כבוד שמים, שאם הוא עושה כן כבר אינו עבד אלא בן חורין העושה על דעת עצמו.

וכן א"ל ישעיהו הנביא לחזקיהו המלך, "בהדי כבשי דרחמנא למה לך, מאי דמיפקדת איבעי לך למיעבד ומאי דניחא קמיה קודשא בריך הוא לעביד" (ברכות י א) – כלומר, אל לך לשקול את הדבר על פי דעתך אלא עשה מה שנצטוית, ואם משום כבוד שמים, "מאי דניחא קמיה קוב"ה לעביד", אין לך לדאוג עבורו, כביכול. עכ"ל.

א"כ מבואר – כי מחובתנו לשמור את מצוות ה' "כעבדים"- כגזירת מלך, ללא שום "חשבונות" או נתינת טעמים למצוות התורה. אשר הינם אפיקורסות וטעות במציאת טעמים למצוות ה' יתברך.

{לפ"ז כל הקושיות מתורצות }

הקושיות א' וב' מתורצות – נסמכה פרשת חוקת לפרשת קורח, היות ואף קורח טעה באי הבנתו כי עבודת ה' צריכה להיות "כעבד" ללא שום שאלות וטענות.

טעותו של קורח, התחילה בנתינתו טעמים במצוות ובציוויי ה', ראשית נתן טעם לציווי ה' למנות כהן ונשיא משבטו, בסוברו כי הכל הולך לפי סדר הקדימה במשפחת בני קהת – לא הבין הוא כי כך הוא ציווי ה' ואין לתת טעם לדבריו.

אח"כ, המשיך קורח לתת טעם במצוות ה' בשאלת משה בעניין טלית שכולה תכלת וכו', וכן במזוזה וכו' – כך הגיע קורח לכפירה בה', ועד לשפלותו הגדולה.

לכן נסמכה פרשת קורח לפרשת חוקת. לרמז, כי אין להרהר אחר מידותיו של הקב"ה, אשר כל מעשיו גזירות הן, כיסוד הנלמד מפרשת פרה אדומה אשר מקיימים אותה אף כי איננה מובנת ואין טעמה גלוי לנו.

כעת מובן, מדוע כתבה התורה את פרשת פרה אדומה דווקא הכא ולא בחומש ויקרא. ללמדנו, כי בזה גופא טעה קורח, ועלינו להיזהר מטעות זו.

לפ"ז גם הקושיות ג', ד' וה' מתורצות – מסביר הגר"ש גנצפריד זצ"ל בספרו אפריון: כי דיני פרה אדומה גודרים גדר בפני רוח פרצים ועוועים זו. חוקיה מלמדים שטעמי המצוות מכוסים מאתנו, ואפילו נדמה לנו לעתים שיודעים אנו אותם, אסור לנו לסמוך על הבנתנו.

חובתנו היא לקיים את המצוות כגזירת מלך. כי כך הוא רצונו יתברך – שנקיים מצוותיו בתמימות ללא חשבונות והרהורים. עכ"ד.

אף דקדקה התורה באומרה: זאת חוקת "התורה" דווקא, ולא חוקת "הפרה". ללמדנו, כי זוהי הדרך אשר צריך לעבוד את הקב"ה בכל תרי"ג המצוות, ולא רק בפרה אדומה. זוהי עבודת ה' האמיתית – לעבוד את ה' "כעבד" ללא נתינת טעמים לציווייו, בקיומינו מצוותיו מפני שציוונו, ואנו מחויבים לקיימן בשלימות.

כעת מובנת התשובה "גזירה היא מלפני ואין לך רשות להרהר אחריה", אשר עונים לשטן ולאומות העולם על שאלתם לפשר קיום מצות פרה. כי היינו, זוהי עבודתנו את ה' – לעובדו "כעבד" ללא שום הרהור או נתינת טעם לדבריו.

לפ"ז גם הקושיא השישית מתורצת – רצה הפסוק לרמז לנו, כי עניין החוקה אשר ניתנה לנו ללא טעם, הינה בכדי שנהיה בבחינת "אשר ציוה ה'"- למען נקיים את כל ציוויי ה' יתברך "כעבדים"- העושים רצון ה' מפני שכך אדוננו ציונו, ולא רק מפני שמבינים אנו כי כך צריך לנהוג.

לפ"ז גם הקושיא השביעית מתורצת – הפסיקה התורה העניין בטעם ה"פסק". לרמז לנו, כי אף משה בחטאו בהכאתו על הסלע במקום דיבורו אליו – היה זה מכח אותו הטעם של "חוקת" הכתוב קודם לכן, אשר עניינו לעבוד את ה' כעבד – ללא נתינת טעמים לדברי ה'. לכן מופיע טעם ה"פסק", לרמז, כי העניין מתייחס לתחילת העניין ד"זאת חוקת התורה".

לפ"ז גם הקושיא השמינית מתורצת – אף בלק החטיא את ישראל בבנות מואב, ע"י שלא עבדו ישראל את ה' "כעבדים". דאיתא בסנהדרין [קו] כי חטאו ישראל מפני שלא היו גדורים בסייגים, הכל התחיל משתיית יינן של בנות מואב, אשר לולי היו ישראל בבחינת "עבדי ה'" בשמירתם את כל תרי"ג המצוות בשלימות, ללא שום חילוקים או תירוצים, ודאי שלא היו מגיעים כלל אף לא לראשית התדרדרות העבירה ולא היו מתירים עצמם לשתות יינן אשר הביאם לחטא הזנות.

כל חטאם היה מכח נתינתם טעם לציוויי ה', באי הבנתם כי ציווי ה' הינו תמידי, ללא שום הסברים ונתינת טעמים לאיסור, כבחינת "חוקת התורה".

כעת מובן, מדוע נסמכה פרשת חוקת לפרשת בלק. היות ועיקר זכירת מעשיו של בלק נעשתה מכח טעותם של ישראל ביסוד "עבד ה'" הנלמד מיסוד "חוקת התורה", לכן נסמכו העניינים זה לזה.

לפ"ז גם הקושיות ט' וי' מתורצות – אף בשעת מיתתו של האדם, אף בעת אשר מוטל הוא על ערש דווי, חייב הוא ללמוד תורה, כי צריך הוא להיות "כעבד" העושה רצון אדונו אף כי קשה לו ויכול לטעון כי גוסס הוא. אין לעבד לשאול שאלות ולהתעצל, שהרי עבד הוא.

ולפ"ז גם הקושיא הי"א מתורצת – מסביר הגר"ח שמואלביץ (במאמר נג): כי עיקר החטא היה שעברו על דברי המקום מפני חשבונות של קידוש שם שמים, והיה זה כעין פגם בעבודתו של משה רבינו ע"ה, ועל זה לא נתכפר לו על אף כל תפילותיו.

חטאו של משה היה מכח נתינתו טעם לציווי ה' בהוצאת המים מן הסלע, סבר הוא: כי אף בהכאה על הסלע יעשה נס ויהיה קידוש ה' ע"י שיהיו מים לעדה לשתות, ויתקיים בזה רצון ה'. אך לפי מעלת משה היה זה כביכול, עבודת ה' לא כ"עבד", בנתינת טעם לציווי ה' יתברך.

לכן נענשו משה ואהרון בעונש כ"כ חמור. ללמדנו לדורות, עד כמה הכרחית היא עבודת ה' "כעבד" ללא נתינת טעמים לרצון ה'.

אף מבואר ברש"י בד"ה להקדישני וז"ל – שאילו דיברתם אל הסלע והוציא מים הייתי מקודש לעיני העדה, והיו אומרים מה סלע זה שאינו מדבר ואינו שומע ואינו צריך לפרנסה מקיים דיבורו של מקום, קל וחומר אנו. עכ"ל. מבואר, כי כל עניין ה"דיבור" אל הסלע וסיבוב ההשגחה שיטעה משה ויענש – היה זה בכדי ללמדנו את יסוד "העבד"- בקיום עבודת ה' יתברך ללא נתינת טעמים.

——–

לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים

לזכות הרב המחבר

האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.

בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.

ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.

בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל הרב אליהו יוחאי אלקיים שליט"א
אפיקי אליהו על התורה

פירושים חידושים וביאורים על דרך המוסר והדרש, תוך ביאור כולם ביסוד אחד
זכני השי"ת בטובו ובחסדו
הצב"י אליהו יוחאי אלקיים
פעיה"ק יבנה תובב"א – שנת תשע"ב לפי רישיון  Creative Commons-CC-2.5