עבודה מעשית בצירוף הכרה שכלית

——–

אמנם, כאן עלינו להדגיש נקודה חשובה ביותר. עבודה מעשית זו חייבת להיות מצורפת להכרת השכל שהזכרנו לעיל.

שורש הבעיה של חלק גדול מאלו שעובדים על המידות היא, שהעבודה המעשית שלהם היא בבחינת כלי בלי אור. כפי שאמרנו, יש אור ויש כלי. האור זוהי ההכרה הברורה של הדברים, והכלי הוא העובדא – המעשה – שאדם עושה. אם יש הכרה בלי עובדא, זהו בנין הפורח באויר, ואם יש עובדא בלי הכרה, כלומר כלי בלי אור, ממילא אין כלום! האדם יכול להילחם עם עצמו שנים, אבל אין לו אור שיביא אותו לנקודת האמת!

כשם שאדם שאינו שומר תורה ומצוות יכול לסבול יסורים במשך שנים והם אינם מקרבים אותו לאמת כלל, כיון שאינו מכיר באמת זו ואינו רוצה להתקרב אליה, וא"כ יסורים אלו אינם מהווים תועלת עבורו – כך, אדם שמכיר את האמת, מכיר את הבורא עולם ורוצה להתקרב אליו, ממילא היסורים יוצרים אצלו דחף להתקרב לנקודת האמת, ושוללים ממנו את כוחות הגוף שמפריעים לזה, אבל אם אין את נקודת האור הברורה להיכן רוצים להגיע, רק יחידי סגולה יגיעו מכח יסורים אלו לקב"ה. לפעמים מגיעים מכח היסורים שאדם מתייאש מהחיים וממילא הוא מתחיל לברר, אבל לא היסורים הביאוהו באופן ישיר לנקודת האור.

זוהי ידיעה מאוד יסודית: כל נקודה שאדם ניגש לעבוד בה, ולא משנה מהי, חייבת לבוא מתוך הכרה ברורה, מתוך הבנה אמיתית מהו, מיהו, מה הולך לעשות וכיצד דרך התיקון.

ממילא, בכל נקודה ונקודה של עבודה אמיתית, צורת העבודה היא, שלפני שיש עובדא צריך הכרה, והכרה ברורה. אבל ההכרה לא יכולה שתישאר בגדר של הכרה. היא מוכרחת לרדת לעובדא. אור בלי כלי וכלי בלי אור, שניהם כמעט ואינם שווים דבר!

ממילא, לענייננו שאדם עובד על ענין הרצונות, אל לו לעבוד מיד על נקודת הרצון המעשית. רק על אותן הכרות שדיברנו עליהן, ניתן לעבוד במשך חודשים, כפשוטו! הוא מתבונן פעם ועוד פעם בשעת ההתבוננות שלו, וכן במשך היום כולו, שהרצונות שלו הם לא הקובעים וכו'. לאחר שהוא מרגיש שהדברים הללו הופנמו בנפשו והוא מרגיש אותם שהם פשוטים, אעפ"י שהם אינם קנויים בכוחות הגוף שלו – אז יכול הוא להתחיל בעבודה המעשית!

דבר שאדם מרגיש אותו עדיין כחידוש שכלי, לא מן הראוי לעבוד איתו למעשה, כיון שהאור הוא עדיין אור מעורפל, בבחינת אור וחושך משמשים בערבוביה. צריך שהכרת השכל תהיה מאוד ברורה!

ואל יאמר לעצמו: "התבוננתי יום, התבוננתי יומיים, והדברים ברורים לי!"… אם אדם אומר כך – או שהוא לא יודע ברירות מהי, או שהדחף שיש בו לעבוד מבלבל אותו בצורה נקודתית לחשוב שהדבר מבורר, אבל ודאי שלכלל בירור הוא עדיין לא הגיע, כי עצם הבירור, עבודה ארוכה ומתמשכת היא.

אם הידיעה של הדברים היא ידיעה קדומה, אבל בשעת עשיית הדברים האדם אינו חושב על כך, דבר זה נקרא בלשון הספרים "אור מקיף", כלומר ההארה ידועה, אבל היא לא חיה ונמצאת בתוך העובדא שאדם עובד.

בכל פעם ופעם שאדם עובד, הוא מוכרח שההכרה תהיה חיה וברורה אצלו, וכגון בדוגמא שנקטנו לעיל: פעמיים ביום הוא לא אומר דברים שמצד טבעו הוא רוצה לומר. בשעה שהוא לא מדבר, נקודת האור, נקודת הכרת השכל, צריכה להיות ברורה אצלו מדוע הוא עושה את הדברים ומה התועלת שבהם.

כלומר, הקבלות אינן קבלות מה אני עושה, אלא מה אני מתבונן בכל פעם ועושה בכל פעם. קבלה לעשות דבר על סמך ההנחה של ההתבוננות הקדומה, היא דבר מאוד קשה, ונחסרת בו רוב התועלת.

אם כן, העבודה צריכה להיות מבוססת ומוצקת: אור וכלי – הכרה ועובדא – בכל פעם ופעם.

——–

לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים

האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.

בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.

ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.

בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל הרב המחבר שליט"א
בלבבי משכן אבנה – א

ספר זה בא להראות וללמד דעת כיצד יזכה האדם לדברי המס"י (פ"א) שכתב כי השלמות האמתי הוא רק הדבקות בו ית"ש
לפי רישיון  Creative Commons-CC-2.5