סעי' יג' – עיסה מבושלת או מטוגנת ברכתה מזונות וירא שמים יאכלנה בתוך הסעודה. – ספר מנחת שי

——–

בפסחים לז'. נחלקו ר' יוחנן וריש לקיש אם אפה לחם בקדרה (בלילה רכה) אם חייב בחלה לר' יוחנן חייב שמעשה אלפס חייב בחלה ולריש לקיש פטור. ואם חימם את הקדירה ואח"כ הדביק בתוכה גם ר"ל מודה שלחם הוא וחייב בחלה. וכתב הרא"ש שר"ח פסק כר"ל אבל לדעת הרא"ש הלכה כרבי יוחנן, וכן דעת השאלתות והתוס' והרמב"ם וכן נראה דעת הרי"ף. והכי נקטינן שחייב בחלה בכל אופן. וכתבו התוס' בשם הירושלמי שמודה ר' יוחנן לריש לקיש אם היו משקים בקדירה שפטור מחלה ולא מברכים עליו המוציא. וכ"כ הרא"ש והר"ן ורבינו יונה, וכתב בהגהות מימוניות בשם סמ"ק וסמ"ג שמעט שמן ששמים במחבת שלא תישרף העיסה לא נחשב משקה וחייבת חלה ובברכת המוציא.

וכ"פ הרמ"א בסעי' יד' {וכן דבר שבלילתו רכה שאפאו בתנור בלא משקה, דינו כפת ומברך עליו המוציא ושלש ברכות; וכן אם אפאו באלפס בלא משקה (תוס' והרא"ש והר"ן פרק כל שעה ורמב"ם פ"ו מהל' חלה ושאלתות וטור), ומעט משקה שמושחין בו האלפס שלא ישרוף העיסה לא מיקרי משקה (הגהות מיימוני פ"ג מהל' ברכות); אבל דבר שבלילתו רכה וטגנו במשקה, לכולי עלמא לאו לחם הוא (תוספות והרא"ש והר"ן ור"י פרק כיצד מברכין).}

ולדעת ר"ת כל זה דווקא בבלילה רכה שאם בשלה מברך מזונות אבל אם מבשל או מטגן עיסה עבה לכו"ע חייבת בחלה וברכתה המוציא כדאמרינן בגמ' לז': גבי מנחות נטלו לאוכלו מברך המוציא. (אבל אם בישל אטריות שאין עליהם צורת פת מברך מזונות ומעין שלוש. כ"כ התוס' והרא"ש והר"ן והמרדכי בשם ר"ת והגהות מימוניות בשם סמ"ג וסמ"ק. וכ"כ רבינו יונה.) אולם לדעת רבינו שמשון גם בעיסה עבה שבישלה או טיגנה לא מברך המוציא ופטורה מחלה כיון שדעתו לבשלה ומה שאמרה הגמ' שמברך על המנחות המוציא מדובר במנחות האפויות או מטוגנות במעט שמן ואין בו כדי לבטלו [לבשלו]. וכן כתב הר"ן בשם הרמב"ן שפירש את המשנה בחלה, תחילתה עיסה וסופה סופגנין חייבת בחלה, שמתחילה בשעת גילגול היה דעתו לאפותה ונמלך לבשלה לא פקע חיובה בחלה אבל אם מתחילה עשאה לדעת סופגנין אפילו שבלילתה עבה ויש גילגול לא חייבת בחלה. וכן נראה מדברי הרמב"ם. (ואם אופה מקצתה חייבת אפילו עושה על דעת לבשל שחוששים שמא תקח לאפות שיעור חלה. ר"ש בשם הירושלמי וכ"כ הרא"ש). ורבינו ירוחם כתב שרבינו שמשון והרמב"ן סוברים שיש לחלק בין חלה לברכת המוציא שבחלה אזלינן בתר שעת גלגול אבל ברכת המוציא אזלינן בתר שעת אפיה או בישול שאם אפאה ברכתה

המוציא ואפילו בלילתה רכה, ואם בשלה ברכתה מזונות אפילו בלילתה עבה. וכן דעת רבנו יונה. וכתב הטור ביו"ד (סימן שכט') שמסקנת הרא"ש כרבנו שמשון ושכן דעת הרמב"ם, ותמה הב"י למה פסק הטור כאן כר"ת. וכתב הרא"ש שרבנו מאיר היה נוהג כשלשין עיסה בביתו כדי לבשלה במים או לטגנה בשמן היה מצוה לאפות ממנה מעט ועל ידי זה נתחייבה העיסה כולה בחלה וגם לא היה אוכל בלא המוציא אחר שנתבשלה או נטגנה וגם לא היה מברך עליו המוציא אלא מברך על לחם אחר ואח"כ אוכלה. ע"כ. וכתב הב"י שכן ראוי לנהוג. וכ"כ בהגהות בשם סמ"ק שירא שמים יצא ידי שניהם ולא יאכלם אלא בתוך הסעודה.

וכ"פ מרן אפילו דבר שבלילתו (פירוש לישת הקמח במים) עבה, אם בשלה או טגנה אין מברך עליה המוציא, אפילו שיש עליה תוריתא דנהמא ואפילו נתחייבה בחלה, דברכת המוציא אינו הולך אלא אחר שעת אפייה; ויש חולקין ואומרים דכל שתחילת העיסה עבה, אפילו ריככה אח"כ במים ועשאה סופגין (פירוש עיסה שלשוה ועשאוה כמין ספוג) ובשלה במים או טגנה בשמן, מברך עליהם המוציא (ונהגו להקל), וירא שמים יצא ידי שניהם, ולא יאכל אלא ע"י שיברך על לחם אחר תחלה. הגה: וכל זה לא מיירי אלא בדאית בי' לאחר אפיה תואר לחם (לשון הטור והפוסקים), אבל אי לית ביה תואר לחם כגון לאקשי"ן שקורין ורומזלי"ך, לכ"ע אין מברכין עליהם המוציא ולא ג' ברכות, דלא מיקרי לחם; אבל פשטיד"א וקרעפלי"ך מקרי תואר לחם (מרדכי פרק כל שעה) ואין לאכלם אלא אם כן בירך על שאר הפת תחלה. וכל זה לא מיירי אלא בעיסה שאין בה שמן ודבש וכיוצא בו, אלא שמטוגן בהן, אבל אם נילוש בהן כבר נתבאר דינו אצל פת הבאה בכיסנין.

וכתב המ"ב (ס"ק סט') שלא מברכים המוציא אפילו יש בפרוסות כזית ולא דומה ללחם מבושל שכאן מעולם לא היה עליו שם פת.

עוד כתב (ס"ק ע') שאפילו אכל הרבה וקבע עליהם סעודתו, נחשב כתבשיל וברכתו מזונות ומעין ג'.

עוד כתב (ס"ק עא') אפילו חייבת בחלה לדברי הכל כגון שהיה בדעתו בשעת לישה לאפות ולא נפקע חיוב זה בבישול כיון שבשלה או טגנה מברך מזונות.

(ובס"ק עה') כתב בשם המג"א והגר"א שאם אכל כדי שביעה הוי ספיקא דאוריתא ויברך המוציא וברהמ"ז. וכתב בשעה"צ אות עא' בשם הדגול מרבבה דלא הוי ספיקא דאוריתא שהרי אם ברך על המחיה מדאורייתא יצא ידי חובה, ודחה דבריו המ"ב וסובר שאם מברך מספק הוי ספיקא דאורייתא לחומרא מדאורייתא ולכן צריך לברך ברהמ"ז כתיקנה. (אמנם לדידן ספיקא דאורייתא לחומרא מדרבנן לחומרא ולא מהתורה ובק"ש שחוזר וקורא עם הברכות זה כמו שכתב הרשב"א שכך הייתה התקנה שכל שקורא כדי לצאת צריך לברך. וכך משמע מהב"י דס"ל כהדגול מרבבה כמו שכתב בסעי' ז' ד"ה ולענין הלכה דספיקא במילי דרבנן הוא). וכתב המ"ב דכל דין המג"א שאם שבע מברך המוציא הוא דוקא אם הייתה כוונתו בשעה שלש העיסה לאפותה ואח"כ נמלך לבשלה שבזה יש דעות שמכיון שנתחייבה בחלה ברכתה המוציא ולא הולכים אחר שעת בישול ויש אומרים שאף הר"ש עצמו סובר כן ורק חולק על ר"ת אם הייתה כוונתו מעיקרא לבישול שאז פטור מחלה וברכתו מזונות, ולכן בכה"ג שנמלך הוי ספיקא דאורייתא, באופן ששבע וצריך לברך ברכת המזון. אבל אם כוונתו מעיקרא היתה לבשל כיון שדעת רוב הפוסקים שברכתה מזונות לא הוי ספיקא דאורייתא. כך ביאר דבריו בביאור הלכה (ד"ה ונהגו להקל).

עוד כתב (בס"ק עח') שאם בישל או טיגן פרוסות פחות מכזית מברך מזונות לכו"ע שהרי נתבטל מהם שם לחם וכמו בלחם מבושל.

עוד כתב (ס"ק פ') מה שכתב הרמ"א שבפשטידא שנתבשלה צריך לברך על פת תחילה מיירי שממולאת בבשר אבל אם ממולאת בפירות ברכתה מזונות כדין פת הבאה בכיסנין אפילו נאפת בתנור.

עוד כתב (ס"ק פב') שמה שר"ת מחשיב עיסה מבושלת פת גמור זה דווקא בלא נילושה בדבש וכיוצא, וכיון שהייתה עיסה גמורה לא יהפוך אותה טיגון לפת הבאה בכיסנין אבל אם בשעת העיסה נילושה בדבש לא הייתה עיסה גמורה מעולם ולכן ברכתה מזונות. ואם בישל או טיגן עיסה זו המעורבת בדבש, האם יכול לקבוע עליהם סעודה ולברך ברכת המזון, לדעת ר"ת שהבישול לא מפקיע תורת פת נשאר עליה שם פת הבאה בכסנין ויכול לקבוע עליהם סעודה ולברך ברכת המזון, ולשאר פוסקים שהבישול מפקיע שם פת לגמרי ממילא דינה כתבשיל שא"א לקבוע עליו סעודה. בביאור הלכה (ד"ה וירא שמים) מביא מה שהקשה במג"א איך ברכת המוציא תפטור פת זו המבושלת שהרי ברכתה מזונות וגבי לחמניות פסק מרן שצריך לברך עליהם בתוך הסעודה אם לא אוכלם בתורת סעודה. ותירץ הלבוש שכאן העיסה היא עיסה גמורה אף שנתבשלה ברכת המוציא פוטרתה משא"כ בפת הבאה בכיסנין ולחמניות שהעיסה היא לא עיסה של פת. והאליה רבה תירץ ששם מיירי שאוכל לקינוח וכאן כשאוכל כדי לשבוע. והמג"א תירץ שגם כאן אוכל לקינוח רק שמדובר בפת שממולאת בשר וכיון שבא למזון ברכת המוציא פוטרתו. וכתב הביאור הלכה שאם לא ממולא בבשר יכוין לאוכלו למזון ולא לקינוח (ונראה שהכונה שבמקום לשבוע משאר מזון ישבע מפת זו). ובשם הלכה ברורה כתב שכיון שמכוין בשעת ברכת המוציא לפטור פת זו פוטרה והתם מיירי בלא כיון לפטור.

——–

לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים

האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.

בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.

ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.

בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל

מנחת שי – הלכות

הלכות תפלה ביה"כ וברכות
אברכי הכולל "שומרי גחלת" סניף "מנחת שי" אשדוד
בעידודו של ראש הכולל הרב אליהו דיקורגר שליט"א

לפי רישיון  Creative Commons-CC-2.5