סעי' ט' – ביהכ"נ של כפרים נמכר ממכר עולם, ואם נמכר בלא זט"ה במא"ה אסור לעשות בו ד' דברים, מרחץ, בורסקי, מקווה, ובית הכסא. – ספר מנחת שי

——–

במגילה במשנה כז: אין מוכרים בית הכנסת אלא על תנאי שאם ירצו יחזירוהו דברי ר"מ, וחכמים אומרים מוכרים אותו ממכר עולם חוץ מארבעה דברים, למרחץ ולבורסקי לטבילה ולבית המים. ופסק הרמב"ם כחכמים. וכ"פ הטור. וכתב הטור והא דאמרינן שהמעות נשארין בקדושתן ואין הלוקח יכול לעשות בו אלו הד' דברים ה"מ בשלא מכרוהו שבעה טובי העיר במעמד אנשי העיר אבל אם מכרוהו שבעה טובי העיר במעמד אנשי העיר עושין במעות מה שירצו וכן הלוקח יעשה בה אפילו אלו הארבעה דברים. וכך כתב הרא"ש, והוכיח כן ממה שאמר רבא שאם מכרו זט"ה במא"ה מותר לעשות אפילו ארבעה דברים אלו. וכן דעת הרמב"ם. והראב"ד כתב שלא מסתבר שיוכלו להתנות על ארבע דברים האלו, רק אם היתה בית הכנסת לתל וחרבה יוכלו להתנות עליו לדברים אלו, וכעובדא דרבינא (כו:) שהיה לו תל של ביהכ"נ בשדהו, אבל לא כשהוא בבנינו. וכתב הב"י שדברי הטור כדעת הרמב"ם והרא"ש והכי נקטינן. ולעניין המעות שקבלו תמורת בית הכנסת משמע מהרא"ש והטור כיון שמכרו הזט"ה במא"ה מותרים לעשות במעות כל מה שירצו כמו שאמר רבא אפילו למשתיה ביה שיכרא, ולכן יחיד שמכר ס"ת שלו, יכול לעשות בכסף מה שרוצה שהרי יחיד בשלו כמו זט"ה במא"ה. והקשה הרמב"ן למה לא תחול קדושה על המעות, ותירץ שבית הכנסת אינו קדושה אלא מצווה, ובשעה שמסתיימת זמן המצווה מותר להשתמש בה אפילו לצורכו, כמו חנוכה ולולב, ולכן בשעה שהתנו הזט"ה במא"ה למכור את בית הכנסת נחשב שהסתיים זמן המצווה ולכן מותר להשתמש בה ובדמים מה שירצו. ומה שלא מספיק זט"ה לבד הוא משום שיש כאן אכחושי מצווה שמוכרים כדי להוריד המעות לצרכיהם, ואין דעת אנשי העיר בסתם מסכמת לזה. אולם הר"ן חולק עליו בזה וסובר שבית הכנסת יש בו קדושה מדרבנן. וזט"ה במא"ה יכולים להפקיע קדושה זו אלא שאין זה מן הכבוד שיפקיעו הקדושה ישירות מהבית כנסת בלא שתעבור הקדושה לדמים, לכן צריכים למכור דוקא את בית הכנסת, ומהדמים פוקעת הקדושה בלא להעביר הקדושה למשהו אחר כיון שקדושתם קלושה מקדושת בית הכנסת עצמה. ולדעת הרמב"ם בית הכנסת יוצא לחולין בזט"ה במא"ה, אבל המעות לא יוצאים לחולין ורק אם התנו על מותר המעות שיהיו חולין מועיל תנאם שאחר שבנו בית הכנסת אחרת או תיבה או ס"ת, יכולים לעשות במותר מה שירצו. וכתב הב"י שכך נוטים דברי רבינו ירוחם, וראיה לזה מגמ' (כז.) שהביאה הברייתא שאם מכרו והותירו אם התנו הזט"ה במא"ה יכולים להוציא המותר אפילו לדוכסוסיא, פירוש שליח הרוכב על סוס בשליחות הציבור. ומכאן משמע כדעת הרמב"ם שלא מועיל תנאי של זט"ה במא"ה רק למותר הדמים. אולם התוס' כתבו שבכל הדמים מותר להשתמש אם התנו הזט"ה במא"ה, ומה שהברייתא מחדשת במותר הדמים הוא, שהייתי חושב לומר שבמותר לא צריך תנאי ובסתמא יוצא לחולין, קמ"ל שגם במותר התנאי של הזט"ה במא"ה שאם ישאר מותר יוציאוהו לחולין. וכתב הב"י שלדעת הרמב"ם שתנאי של זט"ה במא"ה מועיל רק למותר להוציאו לחולין, הוא הדין ליחיד שמוכר ספר תורה שלו שצריך לקנות ספר תורה אחר ורק במותר הדמים מותר לו להשתמש לחולין, ולא כמו שכתב הרא"ש שיכול להוציא כל דמי הס"ת לצורכו. וכתב הב"י שגם לרמב"ם אם מוכר הס"ת ללמוד תורה או לישא אשה ואין לו משהו אחר למכור יכול להשתמש בכל הדמים, וכמ"ש הרמב"ם לעולם אין מוכרים ספר תורה אלא לשני דברים או שילמוד תורה בדמיו או שישא אישה בדמיו, משמע דבכל הדמים קאמר. והריב"ש כתב שאפשר שגם הרמב"ם סובר שיכולים להתנות זט"ה במא"ה להשתמש בכל הכסף אלא שמחדש הרמב"ם שאע"פ שלא התנו בשעת מכירה על כל הדמים, ונשארו הדמים בקדושה והוצרכו לעלות בהן אפילו הכי כשהעלו והותירו יכולים להתנות על המותר. (וכדברי התוס' הנ"ל שצריך תנאי על המותר, אלא שלתוס' נראה שמצריכים שיתנו בשעת מכירה על המותר. ופסק מרן בסעי' ז' שרשאים להוציא המעות לכל מה שירצו).

ופסק מרן כשמוכרים אנשי הכפר בית הכנסת יכולים למכרו ממכר עולם, והלוקח יעשה בו מה שירצה, חוץ ממרחץ ובורסקי ובית טבילה ובית הכסא; ואם מכרוהו ז' טובי העיר במעמד אנשי העיר, יעשה הלוקח אפילו אלו ארבעה דברים.

וכתב המ"ב (ס"ק נג') שכן הדין בבית הכנסת של כרכים שתלו בשעת הבנין בדעת יחיד.

עוד כתב (ס"ק נה') שאפילו נפל הבנין במקום ההוא ונשאר רק תל בעלמא אסור להשתמש שם באלו הארבעה דברים וכן אסור לזרוע במקום ההוא שכל זה הוא גנאי למקום שהיה מתחלה ביהכ"נ:

עוד כתב (ס"ק נו') שמסתפק הפרי מגדים אם צריכים הזט"ה במא"ה להתנות ולהרשות ללוקח שתצא הביהכ"נ לתשמיש שיש בו גנאי. (ובהלכה ברורה אות לא' כתב טוב שיעשו תנאי מפורש על כך בשעת המכירה).

עוד כתב (ס"ק נח') על מה שכתב מרן שאם מכרוהו זט"ה במא"ה מותר ללוקח לעשות אפילו אלו ארבעה דברים, דדין זה לא ברירא ולכתחילה צריך להיזהר בזה. והטעם כתב בביה"ל (ד"ה ואם מכרוהו) דדין זה דומה לדין הציצית בסימן כא' ששם פסק מרן בטליתות של מצוה שבלו שאין לו ליחדם לתשמיש מגונה אלא זורקם והם כלים. ומקור דין זה כתב בב"י שם שהוא הראב"ד וכשיטתו כאן שחולק על הרמב"ם וכתב שלא מסתבר שיוכלו להתנות על ארבעה דברים אלו. וכן בסימן תרס"ד סעי' ח' שהושענא שבלולב אע"פ שנזרקת אין לפסוע עליה. והוא מהאו"ז שהביא כן משם ספר "בשר על גבי גחלים" לרב יהודאי גאון. וכתב הביה"ל דא"כ כ"ש כאן שבית הכנסת הוא דבר קבוע וניכר ובזיון גדול להשתמש בה בקלות ראש. (ואפשר לישב שגם מרן לא דיבר באופן שהביהכ"נ נכרת, אלא באופן שמשנה את מראה הבנין עד שפנים חדשות באו לכאן ואין סימן שהיה כאן ביהכ"נ ורק אח"כ יהא מותר לו לעשות בו ד' דברים אלו, ולא דומה לציצית והושענא שאסור, דהתם ניכר עליהם המצוה ודומה למבזה המצוה. ובהלכה ברורה אות לא' כתב ראוי ונכון להחמיר שלא להשתמש תשמיש של גנאי, אפילו נמכר בזט"ה במא"ה, ועשו תנאי על כך בשעת מכירה).

——–

לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים

האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.

בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.

ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.

בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל

מנחת שי – הלכות

הלכות תפלה ביה"כ וברכות
אברכי הכולל "שומרי גחלת" סניף "מנחת שי" אשדוד
בעידודו של ראש הכולל הרב אליהו דיקורגר שליט"א

לפי רישיון  Creative Commons-CC-2.5