סעי' ז' – אינו פוסק לא לקדיש ולא לקדושה, אלא ישתוק ויכוין למה שאומר ש"צ, ויהא כעונה. – ספר מנחת שי

——–

כתב הטור מגמ' ברכות כא: שאינו פוסק בתפלה לאמן יהא שמיה רבא וכו' ולא לקדושה וקדיש, וכתב ר"ח שישתוק ויכוין למה שאומר ש"צ ויהא כעונה וכן פירש"י בסוכה לח: בשם בה"ג. אבל ר"ת ור"י כתבו שאין לו לשתוק דכיון דשומע כעונה הוה ליה הפסק וכ"כ הגאונים: וכתב הב"י שה"ר יונה (יג: ד"ה ויש) והרא"ש (סי' יח) כתבו מחלוקת זו בפרק מי שמתו ולא הכריעו ובסוף דבריו כתב ה"ר יונה ודבר שתלוי בעמודי עולם אין לנו כח להכריע ביניהם ודעבד כמר עבד ודעבד כמר עבד ובלבד שיכוין לבו לשמים. והתוספות כתבו בפרק מי שמתו (שם) ונהגו העולם לשתוק ולשמוע וגדול המנהג. וגם הר"ן כתב בסוף פרק לולב הגזול (יט: ד"ה וכתב) שדברי רש"י עיקר. וכן הלכה:

וכ"פ מרן אינו פוסק לא לקדיש ולא לקדושה, אלא ישתוק ויכוין למה שאומר ש"צ, ויהא כעונה (היה עומד בתפלה וקראוהו לספר תורה, אינו פוסק) (ת"ה סי' קפ"ה).

וכתב המ"ב (ס"ק כו') קדיש רוצה לומר שהחזן אומר יהא שמיה רבא בזה צריך לשתוק ולשמוע. (ולא לאמנים שהרי האמנים הציבור עונה ולא החזן) וגם ברכו שותק ושומע.

עוד כתב (ס"ק כז') שצריך לשתוק ולכוין באיש"ר עד יתברך: (ובהלכה ברורה אות יד' כתב שלמנהג הספרדים ישתוק עד דאמירן בעלמא).

עוד כתב (ס"ק כט') ואם פסק ועלה לתורה, וכן ענה לקדיש ולקדושה דינו כשח במזיד ולדעת הפוסקים דשם חוזר לראש גם בזה חוזר לראש, אך אם סבר שמותר להפסיק הוי כשוגג ואינו חוזר לראש. וכנ"ל. (ובהלכה ברורה אות יז' כתב שאם ענה דברים שבקדושה דינו כמי שהפסיק בדיבור הנזכר לעיל, באות יב', ושם כתב שאם הפסיק בדיבור אין חילוק בין בשוגג ובין במזיד דינו כמ"ש מרן בסעי' ה' שכל שלא שהה כדי לגמור את כולה חוזר לתחילת הברכה שהפסיק בה). עוד כתב המ"ב ואם קראוהו לס"ת והוא עומד אחר תפלת י"ח אפילו לא התחיל עדיין אלקי נצור פוסק ועולה אך יזהר לומר יהיו לרצון קודם:

וכתב בביה"ל (ד"ה ויהיה כעונה) ויש לעיין למנהגינו דס"ל ששומע כעונה אינו כדבור ממש ולכן שומע בתוך התפלה. מה יהיה הדין אם אחד היה צריך לנקביו בשעה שחבירו הוציאו בתפלתו ידי חובה, אם יצא. ולענין שאר ברכות עיין לעיל בסימן צ"ב במ"ב סק"ו.

——–

לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים

האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.

בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.

ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.

בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל

מנחת שי – הלכות

הלכות תפלה ביה"כ וברכות
אברכי הכולל "שומרי גחלת" סניף "מנחת שי" אשדוד
בעידודו של ראש הכולל הרב אליהו דיקורגר שליט"א

לפי רישיון  Creative Commons-CC-2.5