——–
בגמ' מב. רב הונא אכל פת הבאה בכיסנין שתים עשרה ככרות שכל שלושה מהם במשקל קב, ביחד ארבע קבין (כ-6 ק"ג) ולא ברך ברכת המזון אמר לו רב נחמן עדי כפנא אלא כל מה שאחרים קובעים עליו סעודה צריך לברך.
וכתב הרי"ף מסקנא היכא דאכיל ליה בתורת כסנין בתחילה מברך בורא מיני מזונות ולבסוף ולא כלום והיכא דאכיל ליה בתורת קביעותא מברך עליה המוציא ושלוש ברכות, וה"ר יונה כתב (כט: ד"ה תריסר) שיש מפרשים דכי אכיל לה שלא בקביעות אינו מברך לאחריה כלום ויש מפרשים שמברך בורא נפשות. והרא"ש (שם) כתב שמברך מעין שלש, וכן כתב הרשב"א (שם ד"ה רב הונא) וכך הם דברי הרמב"ם בפ"ג (ה"ט – יא) והכי נקטינן: וכתב הרא"ש (שם) כל שאחרים קובעים עליו סעודתם צריך לברך המוציא ושלש ברכות וכתב רבינו משה דאם אחרים אינם קובעים אפילו כשהוא קובע אינו מברך דבתר רוב אזלינן ובטלה דעתו אצל כל אדם. והראב"ד כתב ואי הוה קבע עליו אפילו משהו מברך עליו בתחלה המוציא ולבסוף שלש ברכות ונראים דברי רבינו משה ואם מתחלה היה דעתו לאכול מעט ובירך בורא מיני מזונות ואח"כ אכל כשיעור שאחרים קובעים עליו מברך שלש ברכות אף ע"פ שלא בירך המוציא תחלה עכ"ל וגם ה"ר יונה (ל. ד"ה א"ל) כתב ואם אחרים אינם קובעים אע"פ שהוא קובע אינו מברך דאחר הרוב אזלינן ואם הוא קובע במה שאין אחרים קובעין בטלה דעתו אצל כל אדם ע"כ והכי נקטינן: והאגור (סי' ריז) כתב ופירוש אם קבע סעודתו עלייהו פירש ה"ר אביגדור דוקא סעודת ערב ובוקר ולא סעודת עראי ע"כ והוא מדברי שבלי הלקט (סי' קנט). וליתא אלא בין סעודת ערב ובוקר בין סעודת עראי אם אכל שיעור שבני אדם קובעין עליו מיקרי קביעות ואי לא לא וכמו שנתבאר בסמוך בשם רבוותא:
וכ"פ מרן פת ההבאה בכיסנין, מברך עליו: בורא מיני מזונות, ולאחריו: ברכה אחת מעין שלש; ואם אכל ממנו שיעור שאחרים רגילים לקבוע עליו, אף על פי שהוא לא שבע ממנו, מברך עליו המוציא וברכת המזון; ואם מתחלה היה בדעתו לאכול ממנו מעט, וברך: בורא מיני מזונות, ואח"כ אכל שיעור שאחרים קובעים עליו, יברך עליו בהמ"ז, אע"פ שלא ברך המוציא תחלה; ואם אכל שיעור שאחרים אין קובעים עליו, אע"פ שהוא קובע עליו, אינו מברך אלא בורא מיני מזונות וברכה אחת מעין שלש, דבטלה דעתו אצל כל אדם.
וכתב המ"ב (ס"ק כד') בשם המ"א ושאר אחרונים ונראה שכך הבנת דבריו, שרגילות העולם כשאוכלים סעודת ערב או בוקר עם פת ולפתן אוכלים פת חוץ מהלפתן שיעור ג' או ד' ביצים למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה כמו שמצאנו בשיעור סעודה לענין עירוב חצרות. (ד' ביצים 216 גרם). וכשאוכלים פת לבדה בלא לפתן אוכלים יותר, (לשם דוגמא נניח 300 גרם). וזה הבין מדברי שבולי הלקט הנ"ל. (והבין ששבלי הלקט מיירי על שעור הפת שבסעודת ערב ובוקר. אולם לכאורה ההבנה הפשוטה דשבלי הלקט מיירי על הזמן שאוכל שאם אוכל סעודת ערב או בוקר שייך לומר שקובע סעודה ואם אוכל בשאר זמנים לא. ודחה דבריו הב"י כנ"ל). ולכן כתב המ"ב שאם אכל פהב"כ לבד ולא שבע, אם אכל 216 גרם לא מברך ברהמ"ז, דמה שלא שבע לא בטלה דעתו שהרי העולם לא שבעים שאוכלים שעור זה לבד כנ"ל. אבל אם אכל 300 גרם שאחרים שבעים מזה כשאוכלים לבד אע"פ שהוא לא שבע חייב לברך ברהמ"ז דבטלה דעתו אצל כל אדם. ואם אכל 216 גרם ואכל גם לפתן אע"פ שלא שבע מברך ברהמ"ז שהרי אחרים שבעים בכה"ג ובטלה דעתו. ואם אכלו לבדו ושבע אם אכל 216 גרם יברך ברהמ"ז שאי אפשר לומר שבטלה דעתו כיון שאחרים שבעים ממנו באופן שאוכלים אותו עם לפתן ושייך לשבוע בכמות פת כזו. כללא דמילתא דבכדי לברך ברהמ"ז צריך קביעות באופן שיש בה שביעה בעלמא אף שהוא לא שבע וכן אם שבע צריך שיהא באופן שקובעים ושבעים בשיעור פת כזה. וכתב המ"ב שדעת כמה אחרונים שלעולם קביעות סעודה בפהב"כ הוא ג' או ד' ביצים ונכון לחוש לדבריהם שלא לאכול ד' ביצים שלשיטה זו צריך לברך ברהמ"ז אפילו שלא שבע . (ומשמע שפוסק שאם בדיעבד אכל ד' ביצים ולא שבע לא מברך ברהמ"ז כנ"ל. אולם הכה"ח אות מה' כתב שאם אכל ד' ביצים שהם 216 גרם מברך ברהמ"ז. רק שיש להחמיר לא לאכול ג' ביצים שלדעת מרן (בסימן שס"ח) הוי שיעור סעודה. וכ"כ בהלכה ברורה אות יח' שצריך שיאכל מפת הבאה בכסנין לבדה כשיעור קביעות סעודה).
והביאור הלכה (ד"ה אע"פ) כתב שזקן או נער שדרכם לקבוע סעודה בפחות מד' ביצים צריכים לברך המוציא וברכת המזון כיון שכל בני גילם מסתפקים באכילה מעין זו.
——–
לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים
האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.
בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.
ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.
בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל
מנחת שי – הלכות
הלכות תפלה ביה"כ וברכות
אברכי הכולל "שומרי גחלת" סניף "מנחת שי" אשדוד
בעידודו של ראש הכולל הרב אליהו דיקורגר שליט"א
לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5
ו א שָׁנוּ חֲכָמִים בִּלְשׁוֹן הַמִּשְׁנָה, בָּרוּךְ שֶׁבָּחַר בָּהֶם וּבְמִשְׁנָתָם: רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר כָּל הָעוֹסֵק…
ה א בַּעֲשָׂרָה מַאֲמָרוֹת נִבְרָא הָעוֹלָם. וּמַה תַּלְמוּד לוֹמַר, וַהֲלֹא בְמַאֲמָר אֶחָד יָכוֹל לְהִבָּרְאוֹת, אֶלָּא…
ד א בֶּן זוֹמָא אוֹמֵר, אֵיזֶהוּ חָכָם, הַלּוֹמֵד מִכָּל אָדָם, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים קיט) מִכָּל מְלַמְּדַי…
ג א עֲקַבְיָא בֶן מַהֲלַלְאֵל אוֹמֵר, הִסְתַּכֵּל בִּשְׁלשָׁה דְבָרִים וְאִי אַתָּה בָא לִידֵי עֲבֵרָה. דַּע…
ב א רַבִּי אוֹמֵר, אֵיזוֹהִי דֶרֶךְ יְשָׁרָה שֶׁיָּבֹר לוֹ הָאָדָם, כֹּל שֶׁהִיא תִפְאֶרֶת לְעוֹשֶׂיהָ וְתִפְאֶרֶת…
א א משֶׁה קִבֵּל תּוֹרָה מִסִּינַי, וּמְסָרָהּ לִיהוֹשֻׁעַ, וִיהוֹשֻׁעַ לִזְקֵנִים, וּזְקֵנִים לִנְבִיאִים, וּנְבִיאִים מְסָרוּהָ לְאַנְשֵׁי…