סעי' ה' – היה עוסק באכילה, מרחץ, תספרת, מהפך בעורות, עוסק בדין, והגיע זמן ק"ש להרמב"ם לא חייב להפסיק אם יש שהות לקרא אח"כ, ולהראב"ד חייב להפסיק ולקרא. – ספר מנחת שי

——–

במשנה סוכה לח. מי שבא בדרך ולא היה בידו לולב ליטול לכשיכנס לביתו יטלנו על שולחנו. פירוש צריך להפסיק באמצע האכילה וליטול לולב. והקשתה הגמ' ממשנה שבת ט: לא ישב אדם לפני הספר סמוך למנחה עד שיתפלל ולא יכנס לא למרחץ ולא לבורסקי ולא לאכול ולא לדון ואם התחילו אין מפסיקין. ע"כ. ולמה בלולב יפסיק, אמר רב ספרא הא דאיכא שהות ביום הא דליכא שהות ביום אמר רבא מאי קושיא דילמא הא דאורייתא הא דרבנן אלא אמר רבא אי קשיא הא קשיא לכשיכנס לביתו יטול על שולחנו אלמא דמפסיק והדר תני לא נטל בשחרית יטול בין הערבים אלמא לא מפסיק אמר רב ספרא לא קשיא הא דאיכא שהות ביום הא דליכא שהות ביום אמר רבי זירא מאי קושיא דילמא מצוה לאפסוקי ואי לא מפסיק יטול בין הערבים שכל היום כשר ללולב אלא אמר (רבא) [רבי זירא] לעולם כדקאמר מעיקרא ודקשיא לך הא דאורייתא הא דרבנן הכא ביום טוב שני דרבנן עסקינן ודיקא נמי דקתני מי שבא בדרך ואין בידו לולב דאי סלקא דעתך ביום טוב ראשון מי שרי. ופסק הראב"ד כר' זירא שכל החילוק אם יש שהות או אין שהות זה במילתא דרבנן אבל במצוה מהתורה כמו ק"ש אפילו יש שהות אחר שיגמור העסק שמתעסק בו לקרא ק"ש צריך להפסיק מיד ולקרא. אבל הרמב"ם פסק כרבא שגם במצוה דאוריתא כמו לולב או ק"ש אם יש שהות לא צריך להפסיק, וגם ר' זעירא לא חולק על רבא אלא שמשאיר את תירוץ רב ספרא על האוקימתא הראשונה . וכ"כ בפ"ב מהלכות ק"ש היה עוסק באכילה או שהיה במרחץ או שהיה עוסק בתספורת או שהיה מהפך בעורות או שהיו עוסקין בדין גומר ואחר כך קורא ק"ש ואם היה מתיירא שמא יעבור זמן קריאה ופסק וקרא הרי זה משובח. עוד כתב הב"י באי נמי שר' זירא חולק עם רבא וסובר שבדאורייתא אפילו יש שהות צריך לפסוק, וכ"פ הרמב"ם כר' זירא ומה שכתב הרמב"ם שלא חייב לפסוק מדובר באופן שהתחיל בהיתר, וכ"כ הר"ן, אבל אם התחיל באיסור חייב לפסוק. וגם אם יש שהות מצוה שיפסיק כדי שלא ישכח ויעבור זמן הקריאה. וזה שכתב ר' זירא דילמא מצוה לאפסוקי.

וכ"פ מרן היה עוסק באכילה או שהיה במרחץ, או שהיה עוסק בתספורת, או שהיה מהפך בעורות, או שהיו עוסקים בדין, להרמב"ם גומר ואח"כ קורא ק"ש, ואם היה מתירא שמא יעבור זמן קריאה ופסק וקרא, ה"ז משובח. ולהראב"ד, מפסיק וקורא אע"פ שיש שהות לקרות. {(וע"ל סי' רל"ה).}

וכתב המ"ב (ס"ק כב') גומר ואח"כ קורא דוקא כשהוא משער שישאר לו זמן לקרות ומה שכתב ואם היה מתירא ר"ל שמתירא שמא אין השערתו מכוונת היטב:

עוד כתב (ס"ק כג') שהסכמת רוב האחרונים כמו שכתב הב"י בהסבר דברי הרמב"ם באי נמי דבמילתא דאורייתא תלוי אם התחיל בהיתר או באיסור וא"כ לפ"ז במלאכה או בכל אלו הענינים לבד מאכילה אם התחיל קודם עמוד השחר א"צ לפסוק אם ישאר לו שהות אחר שיגמור לקרות ק"ש ולהתפלל דהרי קי"ל לקמן בסימן פ"ט ס"ז דלא גזרו סמוך לשחרית וא"כ התחיל בהיתר אבל אם התחיל לאחר שעלה עה"ש דהתחיל באיסור פוסק לק"ש דהוא דאורייתא אבל לא לברכות ולא לתפלה ואח"כ כשגומר המלאכה קורא הק"ש עם הברכות ומתפלל ודוקא שעדיין ישאר לו שהות אבל אם רואה שהזמן עובר צריך להפסיק ומיד וכל מקום שאינו פוסק אפילו יעבור זמן תפלה בצבור אינו חייב להפסיק. ולענין אכילה משמע מן המחבר בסימן פ"ט ס"ה דס"ל לעיקר הדין דמאכילה צריך לפסוק תיכף משעלה עמוד השחר ואפילו אם התחיל בהיתר ולא מהני שום עצה כ"ז שלא התפלל:

ומה שכתב מרן שגם באכילה אם התחיל בהיתר והגיע זמן ק"ש גומר כתב במ"ב (ס"ק כד') שזה נכון לק"ש של ערבית שאם התחיל בהיתר ויש שהות יכול לגמור. וכתב בביה"ל (ד"ה היה עוסק) שכתב המ"א שהמחלוקת בין הרמב"ם לראב"ד אם כל העיסוקים הללו אסורים להתחיל מעלות השחר או חצי שעה קודם עלות השחר כמו במנחה. לדעת הרמב"ם אסורים רק מעלות השחר ולראב"ד אסור להתחיל גם בשחרית חצי שעה קודם ואם התחיל צריך להפסיק במילתא דאורייתא אפילו שיש שהות לקיים המצוה אחר העיסוק. ולפי"ז אם התחיל בכל אלו חצי שעה קודם צאת הכוכבים צריך להפסיק גם לרמב"ם ולקרא ק"ש. עוד כתב שכתב הגאון מליסא בשאר מלאכות שאינם בורסקי ומרחץ אסור להתחיל חצי שעה קודם עלות השחר. וכתב הביה"ל שמהרמב"ם ושאר אחרונים לא משמע כן ומותרת כל מלאכה עד עלות השחר. וכתב ולדינא צריך עיון בזה. (ובהלכה ברורה אות ו' כתב שאם התחיל במלאכה קודם זמן ק"ש אפילו סמוך לזמן ק"ש אינו צריך להפסיק שהגיע זמן ק"ש, אלא אם כן חושש שמא עד שיסיים לא יספיק לקוראה בזמנה. ע"כ. ומשמע מדבריו שמותר להתחיל תוך חצי שעה קודם עלות השחר כל מלאכה).

עוד כתב (ס"ק כד') ובק"ש של ערבית ודאי אם התחיל בכל אלו החמשה דברים בתוך החצי שעה שקודם צאת הכוכבים מפסיק מיד וכשיצאו הכוכבים יקרא ק"ש בלא ברכותיה ואח"כ גומר אכילתו או שאר דבר ואח"כ קורא ק"ש וברכותיה ומתפלל וכדלקמן בסימן רל"ה ס"ב עי"ש בהפמ"ג:

עוד כתב (ס"ק כה') שסברת הראב"ד שסובר אפילו שהתחיל בהיתר כיון שהגיע הזמן אפילו יש שהות צריך לפסוק משום דגזרינן שמא ימשך בהם ויעבור זמן ק"ש. אבל בתפילת המנחה שהיא דרבנן כיון שיש שהות אפילו התחיל באיסור לא גזרו שמא ימשך.

——–

לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים

האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.

בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.

ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.

בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל

מנחת שי – הלכות

הלכות תפלה ביה"כ וברכות
אברכי הכולל "שומרי גחלת" סניף "מנחת שי" אשדוד
בעידודו של ראש הכולל הרב אליהו דיקורגר שליט"א

לפי רישיון  Creative Commons-CC-2.5