סעי' ה' – גבו מעות לקדושה קלה משנים לחמורה, הותירו משנים המותר גם לקלה. – ספר מנחת שי

——–

מכרו קדושה קלה וקנו חמורה והותירו, לא משנים המותר לקדושה קלה. במשנה כו. מכרו תורה לא יקנו ספרים, ספרים לא ייקחו מטפחות וכו' וכן במותריהן. ופירש"י מכרו ספרים ולקחו ממקצת הדמים תורה לא ייקחו מן המותר דבר שקדושתו פחותה. ובגמ' כז: אמר רבא לא שנו אלא מכרו והותירו אבל גבו והותירו מותר. ופירש"י מותר להורידן שהרי עדיין לא באו לשימוש קדושה חמורה. וכתב הטור דווקא אם גבו וקנו והותירו מותר לשנות המותר לקדושה קלה אבל לפני שקנו אסור לשנותן אלא לקדושה חמורה. (ואף שלא באו לשימוש קדושה חמורה עכ"פ אסור לשנותן כיוון שגבו אותם לצורך אותה קדושה חל על הדמים קדושת אותו הדבר לעניין שלא יכולים לחזור בהם מזאת הקדושה רק להעלות לקדושה חמורה יותר, ורק אם קנו והותירו בדמים כיון שנתקיימה כוונתם והקדושה שבדמים עברה לחפץ שקנו לכן מותר לשנות יתרת הדמים לקדושה קלה כיוון שלא באו לשימוש קדושה חמורה, שאם באו לשימוש קדושה חמורה כגון שקנו בדמים קדושה ומכרו אותה ושוב קנו אותה קדושה או קדושה חמורה ממנה והותירו שוב לא יכולים לקנות במותר קדושה קלה ממנה). וכתב הב"י בשם הגהות אשרי בשם האו"ז שאם התנו כשגבו המעות לעשות חפצם ממותר הדמים אפילו קנו ומכרו וחזרו וקנו קדושה במקצת הדמים, המותר מותר להורידו. אבל אם לא התנו כשגבו אלא כשמכרו התנו אסור להורידם. עוד כתב הב"י שכל זה שאמרנו שאם מכרו הקדושה לא יכולים להוריד זה דוקא שלא התנו זט"ה במא"ה בשעה שמכרו אבל התנו זט"ה במא"ה בשעת המכירה יכולים לעשות בדמים כל מה שירצו. (וצ"ע מה הדין אם מכרו ס"ת או חומשים אם גם בזה יכולים לעשות בדמים מה שירצו, שהרי לא שייך להוציא הס"ת או החומשים עצמם לדבר הרשות, וא"כ גם דמיהם יהיו כמותם. ועיין לקמן סעי' י' שהביא הב"י ריב"ש בתשובה שרק חומשים או ס"ת פסול יכולים להוציא הדמים לאיזה צורך באופן שיתנו בשעת המכירה, אבל ס"ת לא). עוד כתב הב"י שדוקא אם הכסף או הלבנים הגיעו לידי גבאי אז אסור להשתמש בהם תשמיש של חול אבל אם לא הגיעו לידי גבאי מותר להשתמש בהם, ומה שאומרת הגמ' שלבנים שנקנו לצורך בנית בית הכנסת ועדיין לא נשתמשו בהם מותר להלוותם מדובר קודם שהגיעו לידי גבאי, שאם הגיעו אסור להשתמש בהם שום תשמיש. (ולפי"ז אדם שהפריש סכום לאיזה קדושה יכול להלוותם לעצמו ולתת אחרים תחתיהם כיון שלא הגיעו לידי גבאי, ואפשר שאם הניחם בקופה המיוחדת לגביה נחשב כהגיעו לידי גבאי, וצ"ע).

וכ"פ מרן אם גבו מעות לבנות בהכ"נ או בית המדרש, או לקנות תיבה או מטפחת או ס"ת, ורצו לשנותו מלצורך מה שגבו אותם, אין משנין אלא מקדושה קלה לחמורה; אבל אם עשו בהם הדבר שגבו אותם בשבילו, משנין המותר לכל מה שירצו; ואם כשגבו המעות התנו לעשות חפצם ממותר הדמים, אפי' קנו ומכרו וחזרו וקנו קדושה במקצת הדמים, מותר להוריד המותר; אבל אם לא התנו כשגבו, אלא כשמכרו התנו, אסור להורידם. {הגה: ואם קנו בדמים אלו שגבו עצים ואבנים, חלה קדושת הדמים על העצים והאבנים, ואסור לשנותן רק לקדושה חמורה; ואם הביאו עצים ואבנים לצורך בנין בהכ"נ, אם באו לידי גבאי אסור לשנותן רק לקדושה חמורה, וקודם שבאו לידי גבאי, מותר לשנותן; אבל מכל מקום לא יוכל לחזור בו. (ב"י וכן משמע במרדכי ריש פ' בני העיר).}

וכתב המ"ב (ס"ק יג') אם גבו הגבאים מעות לאיזה קדושה ורוצים הגבאים ללוותן ולהחזיר אח"כ אחרים, למ"א אסור, שבעלי הממון נוח להם שיעשו המצווה בכסף הזה דווקא. ולט"ז מותר. ואם מלווים ע"י זט"ה במא"ה לכ"ע מותר. (ובהלכה ברורה אות ח' כתב מחלוקת המג"א והט"ז בשם יש אוסרים ויש מתירים. ומהב"י הנ"ל משמע שמחמיר בזה כל שהגיע לידי גבאי). וכתב בביה"ל (ד"ה אין משנים) שלדעת המאירי והתשב"ץ והרמ"ך מה שאמר רבא אבל גבו והותירו מותר, הותירו לאו דוקא אלא גם גבו מותר ולא חלה קדושה עליהם והזמנה לאו מילתא היא ואפילו באו לידי גבאי, ולדעת הט"ז גם הטור ומרן מודים בזה שמותר להשתמש בכסף ולהלוותו לאיזה עניין ולהחזיר אחר כך, רק אסרו להוציא המעות לאיזה דבר אחר לחלוטין משום שצריך לצאת על כל פנים ידי נדרו, אבל במעות אין שום קדושה ואפילו באו לידי גבאי. וסיים בביה"ל וצריך עיון לדינא.

עוד כתב (ס"ק יד') שמותר לעשות במותר הדמים שגבו כל מה שירצו אפילו דבר שאין בו קדושה כלל אלא שצריך שיהיה צורכי ציבור, כיון שנתקיימה דעת הציבור במה שקנו.

עוד כתב (ס"ק טו') מה שכתב מרן שאם התנו בשעת גביה שיוכלו להוריד המותר, גם אחר שקנו ומכרו מה שקנו ושוב קנו והותירו מותר להוריד המותר. הגר"א והא"ר מפקפקים בזה כיון שאחר שקנו בפעם הראשונה סתם, חלה הקדושה על כל מה שקנו ואסור לשנות בפעם השניה המותר.

עוד כתב (ס"ק יז') שאם הגיע לידי גבאי אף שעדיין לא נשתמשו בבית הכנסת והוי רק הזמנה, חלה עליו הקדושה זה לדעת הב"י, והמג"א כתב טעם אחר שהוא משום בזיון אם ישנוהו ויורידו מקדושתו.

עוד כתב (ס"ק כ') שבזט"ה במא"ה אפילו הגיעו לידי גבאי מותר לשנותן.

עוד כתב (ס"ק כא') שכל שלא הגיעו לידי גבאי מותר לשנותן פירוש להלוותן ולהחזיר אחרים תחתיהם בין בהתנדבו עצים ואבנים או מעות.

עוד כתב (ס"ק כב') שאחר שהתנדב אסור לחזור בו מטעם דהוי נדר.

——–

לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים

האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.

בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.

ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.

בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל

מנחת שי – הלכות

הלכות תפלה ביה"כ וברכות
אברכי הכולל "שומרי גחלת" סניף "מנחת שי" אשדוד
בעידודו של ראש הכולל הרב אליהו דיקורגר שליט"א

לפי רישיון  Creative Commons-CC-2.5