סעי' ד' – שמן זית לבדו מזיק ולא מברך, ועם אניגרון אם לרפואה מברך העץ, ואם לאכילה מברך שהכל, שהסלקא עיקר. – ספר מנחת שי

——–

כתב הטור בגמ' לה : שמן זית מברכין עליו בפה"ע ומוקמינן לה בחושש בגרונו שזו היא רפואתו שנותן שמן (ס"א הרבה) לתוך אניגרון ובולעו דהשתא הוי ליה שמן עיקר אבל אי אכיל ליה ע"י פת הוה ליה פת עיקר ומברך על העיקר ופוטר הטפלה. ואי שתי ליה בעיניה אזוקי מזיק ליה ולא יברך עליו כלל. ואם ערב שמן זית עם מי סלק ומתכוין לאכילה, כתב הטור בשם הרב רבי יוסף שהולכים בזה אחר הרוב כמו בכל תערובת, ואם השמן זית הרוב מברך העץ ואם האניגרון שהכל. אבל לדעת הבה"ג והמהר"מ מרוטנבורג והרמב"ם, שונה זה מכל תערובת ואפילו אם השמן הרוב מברך על האניגרון. וכתב הב"י שמברך שהכל ופוטר את השמן, וכתב הרשב"א לפרש דין זה שאם מתכוון לרפואה מברך העץ כיוון שהשמן עיקר, וכל שמתכוון לאכילה האניגרון עיקר ומברך עליו, (ואע"פ שהשמן הרוב אינו אלא כתבלין לאניגרון). ואם שותה השמן זית כמות שהוא, לדעת הרמב"ם מברך עליו שהכל. אבל לדעת הרי"ף והגהומ"י בשם הר"מ והטור כתבו כיוון שאומרת הגמ' שהוא מזיק לא מברך עליו כלל, וכן הסכים הב"י. וכתב הכ"מ לישב את הרמב"ם, שסובר שאע"פ שהוא מזיק כיוון שנהנה מברך שהכל . (ולהסביר הכ"מ צריך לומר שנתכוין כיוון שיש לו הנאת רפואה מהשמן אע"פ שמזיק לו צריך לברך שהכל. ואין הכוונה להנאה בטעם השמן שהרי כתב הרמב"ם שלא נהנה בטעם השמן. ולדעת שאר פוסקים לא מברך כלל על הנאת רפואה כיוון שהוא מזיק. [ולכאורה יוצא שלכ"ע אם יש הנאת רפואה באיזה דבר ואינו מזיק יברך שהכל אף שלא נהנה בטעם הדבר. וצ"ע למעשה. ועיין בסימן רד' סעי' א' בדין החומץ מש"כ הרא"ש שמברך עליו שהכל כיון שחושש בשיניו. משמע שרוצה לומר שמברך על הנאת רפואה]).

וכ"פ מרן שמן זית, אם שתאו כמות שהוא אינו מברך עליו כלל, משום דאזוקי מזיק ליה; ואם אכלו עם פת, אינו מברך עליה דפת עיקר ומברך על העיקר ופוטר את הטפילה; ואם שתאו מעורב עם מי סלק"א (הנקרא אניגרון), שאז אינו מזיק אדרבא הוא מועיל לגרון אם הוא חושש בגרונו, הוה ליה שמן עיקר ומברך עליו: בפה"ע; ואם אינו מתכוין לרפואה אלא לאכילה, הוי ליה אניגרון עיקר ואינו מברך אלא על האניגרון (שהכל).

וכתב המ"ב (ס"ק כז') אפילו חושש בגרונו ושותה השמן זית בלא אניגרון לא מברך עליו כלל. (וממה שסיים דשמן כמות שהוא אין נהנה ממנו, כלומר אף שנהנה ממנו הנאת רפואה לא חשובה הנאה ולא מברך. ומשמע שאם נהנה בטעמו אף שהוא מזיק כיוון שיש לו בו תועלת וגם הנאת גרון מברך עליו).

עוד כתב (ס"ק כח') שאם אוכל השמן עם פת לא מברך על השמן אלא על הפת אפילו שהשמן לא מזיק לו וגם נהנה מהשמן משום שהפת עיקר ומברך עליו ופוטר את השמן.

עוד כתב (ס"ק כט') שדווקא אם אוכל את הפת ורק מלפת הפת עם השמן לכן אפילו אם השמן הרבה הפת עיקר, אבל אם אוכל השמן כיוון שחושש בגרונו ואוכל מעט פת שלא יזיקנו השמן ולא מתכוון לשבוע מהלחם, בזה יברך העץ על השמן ויפטור הפת. ויש חולקים וסוברים שתמיד הפת עיקר.

עוד כתב (ס"ק ל') שגם אם עירב משקה אחר עם השמן שוב איננו מזיק ואם נהנה מהשמן מברך עליו העץ.

עוד כתב (ס"ק לא') אף שהאניגרון מרובה על השמן אם חושש בגרונו כיוון שעיקר כוונתו לשמן מברך עליו שנחשב עיקר והאניגרון טפל. (ובהלכה ברורה אות כ' כתב דסב"ל וכל שאין שמן הזית מרובה יברך שהכל).

עוד כתב (ס"ק לב') שאם שתה שיעור מהשמן שברך עליו בורא פרי העץ, יברך ברכה אחרונה על העץ ועל פרי העץ,

עוד כתב (ס"ק לג') כשמתכוון לאכילה מברך על האניגרון ולא על השמן לדעת הט"ז דווקא שהאניגרון הרוב, ולדעת המ"א אפילו שהאניגרון מעט מברך עליו. (וכתב בהלכה ברורה אות כ' דסב"ל ויברך שהכל אפילו הרוב שמן זית).

עוד כתב (ס"ק לד') שהרמב"ם כתב שברכת האניגרון שהכל, ולא מברך אדמה כמו מי שלקות, כיוון שמתקנו לשתיה הרי הוא משקה וברכתו שהכל. כתב בביה"ל (ד"ה אם הוא חושש) שמסתפק הפרי מגדים אם חושש בגרונו ושותה השמן עם אניגרון בסתמא, ולא מתכוון מפורש לרפואה אם יברך עליו בורא פרי העץ.

——–

לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים

האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.

בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.

ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.

בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל

מנחת שי – הלכות

הלכות תפלה ביה"כ וברכות
אברכי הכולל "שומרי גחלת" סניף "מנחת שי" אשדוד
בעידודו של ראש הכולל הרב אליהו דיקורגר שליט"א

לפי רישיון  Creative Commons-CC-2.5