——–
כתב הטור כתב בה"ג שמי שאכל כזית דגן אינו מוציא אלא אותם שאכלו שיעור דרבנן אבל לא אותם שאכלו כדי שביעה, ור"י פי' שמוציא אפילו אותם שאכלו כדי שביעה, ומיהו מצוה מן המובחר אם יודעים כולן לברך שיברך אותו שאכל כדי שביעה, ואם אינן יודעין כולן לברך מי שאכל כזית יכול להוציא אף אותם שאכלו כדי שביעה: וכתב הב"י שהרא"ש סובר כדעת ר"י שמצד הדין לא היה צריך המברך לאכול כלום כיון שברהמ"ז היא כביכול ברכת המצוות שאע"פ שיצא מוציא ומה שצריך לאכול כזית דגן הוא רק כדי שיוכל לומר בזימון נברך שאכלנו, ומה שכתב הירושלמי שברהמ"ז צריך לאכול שנאמר "ואכלת ושבעת וברכת" מי שאכל הוא יברך, אפשר שמודה שמהתורה מוציא מדין ערבות רק מדרבנן צריך לאכול
כזית כדי לברך ברהמ"ז והלימוד מהפס' הוא רק אסמכתא בעלמא . (אפשר אפילו רק שניים שאכלו ולא צריכים לזמן ואין את בעיה איך יאמר שאכלנו בכל אופן צריך שיאכל המברך כזית). ומצוה מן המובחר אם כולם יודעים לברך שיברך אותו שאכל כדי שביעה ואם אינם יודעים לברך יברך מי שאכל כזית להוציא אף אותם שאכלו כדי שביעה. וכן דעת התוס' והרשב"א שהאוכל כזית מוציא האוכל כדי שביעה. ורבנו יונה כתב שתי הסברות ולא הכריע. ודברי הרמב"ם בסוף פ"ה (הט"ז) נוטים לדעת בה"ג וכן נראה ממה שהשיב (סי' כד) לחכמי לוניל על זה: וכתב הב"י שגם לדעת בה"ג אם האוכל כזית עושה רק זימון לבד ולא מברך ברהמ"ז להוציא אחרים י"ח באופן שכל אחד מברך לעצמו, לית לן בה ויכול לזמן. עוד כתב הב"י שכתב המרדכי בשם ספר יראים שבכזית חייב לברך מהתורה כדעת ר"מ ושבעת זו שתייה ואם רוצה לשתות ולא שתה לא חייב ברהמ"ז מהתורה ולא יוכל להוציא את מי שאכל ושתה. וכ"כ שיבולי הלקט והכל בו. ודחה דברים אלו הב"י כמו שכתב התוס' מט: ושבעת זו שתיה אינו לימוד גמור אלא אסמכתא בעלמא. וגם אם לא נאמר שהלימוד הוא אסמכתא אלא לימוד גמור ואכלת זה כזית מהתורה ושבעת זו שתיה, אולי אין קשר בין האכילה לשתיה, וכך פירוש הפסוק כשתאכל או תשתה תברך את השם אלוקיך, וכן דעת כל הפוסקים שלא כתבו סברא זו. והכי נקטינן דאכל ולא שתה אע"פ שהיה מתאוה לשתות מוציא את אחרים ידי חובתן:
ופסק מרן כדעת הרא"ש. חברים שאכלו כאחד, קצתם אכלו כדי שביעה וקצתם לא אכלו אלא כזית, אם כולם יודעים לברך מצוה שיברך אותו שאכל כדי שביעה ויוציא את האחרים; ואם אין יודעים כולם לברך, מי שאכל כזית יכול להוציא אף אותם שאכלו כדי שביעה. הגה: י"א שאינו חייב לברך מדאורייתא אם לא שתה והוא תאב לשתות (מרדכי פ' ג' שאכלו וב"י בשם כל בו ושבלי לקט); וטוב ליזהר לכתחלה אם מקצתן שתו ומקצתם לא שתו, שיברך מי ששתה (דברי עצמו).
וכתב המ"ב (ס"ק כג') שרק לעניין ברהמ"ז מצוה שיברך מי שאכל כדי שביעה להוציא את המחויב מי שאכל כדי שביעה שחייב מהתורה כמותו אבל אם רק מזמן בלא להוציא בברהמ"ז לא קפדינן שיהא המזמן מי שאכל שיעור דאוריתא.
כתב המ"ב (ס"ק כד') בשם המ"א שמסתפק אם הם רק שניים שאכלו ואין בינהם זימון אפשר שיכול אחד להוציא את חבירו אף שלא אכל כלל שהרי לא אומר שאכלנו, ומצדד להחמיר. וכן כתב באליה רבה להחמיר וכן מוכח בחידושי הרא"ה והריטב"א והשיטה מקובצת (אפשר משום שמהירושלמי הנ"ל משמע שאין הטעם משום שצריך לומר שאכלנו אלא סברא מי שאכל הוא יברך).
עוד כתב (ס"ק כח') מה שכתב הרמ"א שטוב שיברך מי ששתה, זה דוקא אם אכל כדי שביעה, שאל"כ לדעת רוב הפוסקים חיוב ברכתו רק מדרבנן, ויברך מי שאכל כדי שביעה אע"פ שלא שתה. עוד כתב מי שהיה שבע קודם שאכל ואכל אכילה גסה שלא היה צריך לאותה אכילה אעפ"כ אם נהנה גרונו מאותה אכילה מברך עליו לפניו ולאחריו ומוציא אחרים, ואם נפשו קצה עליו ואינו נהנה גרונו אינו ראוי לברך לא לפניה ולא לאחריה, לפי שזו אינה חשובה אכילה כלל לכל מצות שבתורה כמו שנתבאר בסימן תע"ו ובסימן תרי"ב:
——–
לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים
האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.
בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.
ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.
בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל
מנחת שי – הלכות
הלכות תפלה ביה"כ וברכות
אברכי הכולל "שומרי גחלת" סניף "מנחת שי" אשדוד
בעידודו של ראש הכולל הרב אליהו דיקורגר שליט"א
לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5
ו א שָׁנוּ חֲכָמִים בִּלְשׁוֹן הַמִּשְׁנָה, בָּרוּךְ שֶׁבָּחַר בָּהֶם וּבְמִשְׁנָתָם: רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר כָּל הָעוֹסֵק…
ה א בַּעֲשָׂרָה מַאֲמָרוֹת נִבְרָא הָעוֹלָם. וּמַה תַּלְמוּד לוֹמַר, וַהֲלֹא בְמַאֲמָר אֶחָד יָכוֹל לְהִבָּרְאוֹת, אֶלָּא…
ד א בֶּן זוֹמָא אוֹמֵר, אֵיזֶהוּ חָכָם, הַלּוֹמֵד מִכָּל אָדָם, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים קיט) מִכָּל מְלַמְּדַי…
ג א עֲקַבְיָא בֶן מַהֲלַלְאֵל אוֹמֵר, הִסְתַּכֵּל בִּשְׁלשָׁה דְבָרִים וְאִי אַתָּה בָא לִידֵי עֲבֵרָה. דַּע…
ב א רַבִּי אוֹמֵר, אֵיזוֹהִי דֶרֶךְ יְשָׁרָה שֶׁיָּבֹר לוֹ הָאָדָם, כֹּל שֶׁהִיא תִפְאֶרֶת לְעוֹשֶׂיהָ וְתִפְאֶרֶת…
א א משֶׁה קִבֵּל תּוֹרָה מִסִּינַי, וּמְסָרָהּ לִיהוֹשֻׁעַ, וִיהוֹשֻׁעַ לִזְקֵנִים, וּזְקֵנִים לִנְבִיאִים, וּנְבִיאִים מְסָרוּהָ לְאַנְשֵׁי…