סעי' ד' – הרוכב על החמור, או הולך ברגליו, מתפלל דרך הילוכו; וכן אם היה בספינה או ע"ג קרון, אם לא יוכל לעמוד, יושב במקומו ומתפלל. ואף אם אין פניו כנגד ירושלים, ואפילו שלא במקום סכנה, והכל לפי הדרך ולפי המקום ולפי יראתו ויישוב דעתו. ויש מחמירין לעמוד באבות, וראוי לחוש לדבריהם אם הוא שלא במקום סכנה. – ספר מנחת שי

——–

בברכות ל. ת"ר היה רוכב על החמור והגיע זמן התפילה אם יש לו מי שיאחז את חמורו ירד למטה ויתפלל ואם לאו ישב במקומו ויתפלל רבי אומר בין כך ובין כך ישב במקומו ויתפלל לפי שאין דעתו מיושבת עליו אמר רבא ואיתימא רבי יהושע בן לוי הלכה כרבי.

וכתבו התוספות (ד"ה הלכה) הלכה כרבי שלא ירד למטה ואפילו שלא במקום סכנה ואפילו במהלך מתפלל ואינו צריך להחזיר פניו כנגד ירושלים. וכן כתבו המרדכי והרא"ש והרשב"א. וכתב הרשב"א ואפילו הולך דרך קצרה בתוך התחום. ודלא כה"ר יוסף שפירש דאיירי במקום סכנה:

אבל ה"ר יונה (שם) כתב שלא יתפלל כשהוא מהלך וכן צריך לעכב הבהמה מללכת והיכא שאי אפשר לו להתעכב מפני שהשיירא הולכת מותר ובלבד שיעכב אותה באבות מפני שבאבות אפילו בדיעבד אמרו שצריך כוונה ואם לא כיון צריך לחזור ולהתפלל. וכתב הטור מתפלל דרך הלוכו ואפילו הולך ברגליו ויש מחמירין לעמוד באבות: וכתב הב"י ולענין הלכה נראה שאם אפשר לעכב הבהמה באבות יעכב ואם הוא במקום סכנה אפילו באבות לא יעכב. והיכא שהתפלל והוא מהלך יתבאר בסמוך שכשיגיע למקום תחנותו צריך לחזור ולהתפלל מעומד:

כתוב באהל מועד (תפלה דרך ג נתיב יב) הרוכב אין צריך לירד למטה אלא מתפלל כשהוא רוכב ואפילו במהלך ברגליו מותר להתפלל בדרך אלא שיש מחמירין לעמוד באבות. וכתב בשם התוס' (ד"ה מסמך) דהביננו אומר מעומד משום שהיא ברכה אחת. ומכאן למד שגם ביו"ט שמתפלל שבע ברכות לא יתפלל כשהוא מהלך אלא מעומד דלא גמרינן שבע ברכות מי"ח. וכגון שיוצא ביו"ט שני ללוית המת, או יצא באונס.

וכתב הרוקח היה רוכב על החמור יושב ומתפלל אם יכול יחזיר פניו כנגד בית קדשי הקדשים, ואם לא יכול, יכוין לבו כנגד בית קדשי הקדשים:

והטעם שמתפלל כשהוא מהלך לרש"י והרא"ש מפני שקשה עליו עיכוב הדרך. ולפי זה אם לא קשה לו עיכוב הדרך כגון שהקדים את השיירא ועתה ממתין לה ויש לו מי שיתפוס חמורו, ירד מעל החמור ויתפלל. אבל לרבנו יונה הטעם מפני שבירידה ובעלייה תתבלבל מחשבתו ולא יוכל לכוין ולפי טעם זה אף ע"פ שהוא צריך להתעכב ולהמתין השיירא לא ירד.

וזה לשון רבינו ירוחם (נתיב ב ח"ה כו ע"ג) ההולך בדרך ומתפלל י"ח אין לו לעמוד מדרכו שאם יאחר דרכו לא יהא דעתו מיושבת עליו כך כתבו המפרשים וכן כתב הרא"ש ונראה לי כי הכל לפי הדרך ולפי המקום ולפי יראתו וישוב דעתו עכ"ל ודברים נכונים הם:

וכ"פ מרן היה רוכב על החמור, אין צריך לירד ולהתפלל, אפילו אם יש לו מי שתופס חמורו, אלא מתפלל דרך הילוכו; וכן אם היה בספינה או ע"ג קרון, אם יוכל לעמוד, עומד; ואם לאו, יושב במקומו ומתפלל. או אם היה הולך ברגליו, מתפלל דרך הילוכו אף אם אין פניו כנגד ירושלים, אפילו שלא במקום סכנה, כי אם יעמוד ויתפלל יקשה בעיניו איחור דרכו ויטרד לבו ולא יוכל לכוין והכל לפי הדרך ולפי המקום ולפי יראתו ויישוב דעתו. ויש מחמירין לעמוד באבות, וראוי לחוש לדבריהם אם הוא שלא במקום סכנה.

וכתב המ"ב (ס"ק יד') בספינה או בקרון אם יכול לעמוד עומד, ר"ל שאינו יושב אלא עומד על רגליו אבל מ"מ מהלך בתנועות הספינה והקרון שהולכין כדרכן:

עוד כתב (ס"ק טו') בכל אופן יחזיר פניו לא"י אם אפשר לו: ובביה"ל (ד"ה היה רוכב) כתב שהתוי"ט כתב שהיושב בספינה אין צריך להחזיר פניו. והשאיר דבריו בצ"ע. (ובהלכה ברורה אות ז' כתב היה

רוכב על גבי בהמה או יושב בספינה או בקרון צריך לכוין פניו כנגד ארץ ישראל וירושלים ובית המקדש כל שיכול לעשות כן).

עוד כתב (ס"ק טז') אם קדם הוא להשיירא וממתין עליהם ויש לו מי שיאחוז את בהמתו ירד למטה ויתפלל וכ"ש כשמהלך ברגליו שצריך הוא לעמוד ולהתפלל שבעמידה זו לא יטרד לבו כיון דבלא"ה צריך הוא להמתין על השיירא:

עוד כתב (ס"ק יז') כשעומד באבות אם הוא רכוב על הבהמה יעמידה עד גמר ברכת אבות אבל א"צ לירד ממנה:

——–

לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים

האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.

בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.

ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.

בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל

מנחת שי – הלכות

הלכות תפלה ביה"כ וברכות
אברכי הכולל "שומרי גחלת" סניף "מנחת שי" אשדוד
בעידודו של ראש הכולל הרב אליהו דיקורגר שליט"א

לפי רישיון  Creative Commons-CC-2.5