סעי' ד' – היתה צואה על בשרו ומכוסה בבגדיו, או שהכניס ידיו בבית הכסא נכון להחמיר שלא יקרא {{{ {.} }}} – ספר מנחת שי

——–

בגמ' כה. צואה על בשרו או שהיו ידיו בבית הכסא רב הונא אמר מותר לקרות ק"ש ורב חסדא אמר אסור לקרות ק"ש ופירש רש"י ידיו בבית הכסא. מחיצה יש בינו לבית הכסא ופשט ידיו לפנים מן המחיצה ומפרש בגמרא דטעמא דרב הונא משום דכתיב (תהלים קנ ו) כל הנשמה תהלל יה וטעמא דרב חסדא משום דכתיב (שם לה י) כל עצמותי תאמרנה יי' מי כמוך ופירש רש"י כל הנשמה הפה והחוטם בכלל ההילול ולא שאר איברים: וכתב הרא"ש (סי' מה) צואה על בשרו או שהיו ידיו בבית הכסא פירוש שהיתה צואה על בשרו ומכוסה בבגדו או שהכניס ידיו דרך חור לבית הכסא ואינו מריח ריח רע ופסק ר"ח (תוס' כד: ד"ה פסק) כרב חסדא דאסור אע"ג דרב חסדא תלמידיה דרב הונא אזלינן לחומרא וכן פסק באור זרוע. והרי"ף וה"ר יונה והרא"ש פסקו להתיר כרב הונא, וכתבו שיש אומרים שלא התיר רב הונא בכיסוי בגד לבד שאין זה מועיל, אלא שהצואה מכוסה בבשרו ולא נראת כלל כגון בין אצילי ידיו וכיוצא בו. כתב הרא"ש שהרי"ף והרמב"ם גורסים או ידיו מטונפות מבית הכסא במקום או הכניס ידיו לבית הכסא, ולא נהירא גירסא זו דהיכי שרי ליה רב הונא כיון שהצואה נראית ואי מיירי ביבשה אפילו הכי אסור דאמרינן צואה כחרס אסורה. ורבינו יונה כתב שכונת הרמב"ם שאין בו ממשות אלא לכלוך בעלמא שנתפשט בבשרו או ידיו מטונפות ומתוך קטנותו ויבשותו נדון אותו כאילו אין שם צואה כלל. והרשב"א כתב וזה לשונו הקשה הראב"ד מכל מקום הא בעינן מחניך קדוש וליכא ותירץ כיון דיבשה והלך ריחה דלא נפיש זוהמא בטלה על גב גופו דומיא דמלמולי זיעה שנעשו על גופו של אדם ומסתברא דאפילו כשאינה יבשה ואי משום מחניך קדוש כל שהוא מכוסה ליכא משום מחניך קדוש וכדאמרינן לקמן צואה בגומא מניח סנדלו עליה וקורא ק"ש ובדבוקה בסנדלו דלא איפשיטא להו היינו משום דזימנין דמיגליא כשהוא מהלך והדין נותן שלא הקפידה תורה במחנה קדוש אלא כשאינו מכוסה הא במכוסה מישרי שרי דכתיב (דברים כג יד) ושבת וכסית את צאתך ולקמן נמי אמרינן צואה בעששית מותר לקרות ק"ש כנגדה ערוה בעששית אסור לקרות ק"ש כנגדה מאי טעמא צואה בכיסוי תליא מילתא והא מיכסיא כן נראה לי עכ"ל והרמב"ם כתב לפסוק כרב הונא ואחר כך כתב וכמה גאונים הורו שאסור לו לקרות אם היו ידיו מטונפות וכך ראוי לעשות עכ"ל:

וכ"פ מרן היתה צואה על בשרו ומכוסה בבגדיו, או שהכניס ידיו בבית הכסא דרך חור ואינו מריח ריח רע, יש מתירים לקרות, ויש אוסרין. וי"א שלא התיר המתיר בצואה על בשרו, אלא במקום שהיא נכסה מאליה בלא מלבוש כגון אצילי ידיו, ונכון לעשות כדברי המחמיר. {הגה: ושכבת זרע על בשרו דינו כצואה (מהרי"ל הלכות י"כ).}

וכתב המ"ב (ס"ק י') מי שידיו מטונפות מקינוח ביהכ"ס אם אין בהם ממשות צואה אלא לכלוך בעלמא והלך ריחה והיא על ידו דומיא דמלמולי זיעה שרי לקרות כנגדה אפי' בלי כיסוי ודוקא אדם אחר משום דלאו כצואה דמיא אבל הוא עצמו כל שידיו מלוכלכות מלמולי זיעה וחיכוך הראש אסור לקרות ק"ש ותפלה עד שיטול ידיו או עכ"פ אם אין לו מים ינקה ידיו וכדלעיל בסימן ד' [פמ"ג]. וכתב בביה"ל (ד"ה ומכוסה בבגדיו) הטעם להקל באחר כיון שלדעת רבינו יונה והרשב"א משמע שגם הוא עצמו מותר רק הרמב"ם כתב שכמה גאונים הורו שאסור לעשות כן ושכן נכון לעשות, וכיון שגם דעת הרמב"ם שמדינא מותר אם כן עכ"פ אחר מותר לקרא ק"ש נגדה.

עוד כתב (ס"ק יא') מה שכתב מרן או הכניס ידיו לבית הכסא דרך חור, זה לדעת מרן בסימן פג' שמותר לקרוא נגד מחיצות בית הכסא, ולדעת האחרונים הסוברים שאסור מדובר כאן שמכניס ידו דרך חור במחיצה נוספת שלפני בית הכסא.

עוד כתב (ס"ק יב') שלדעת האוסרים מטעם כל עצמותי תאמרנה ה"ה אם אחד מאיבריו הוא בתוך ד' אמות של הצואה ג"כ אסור מטעם זה ואם הצואה היא על בגדיו ומכוסה מלמעלה ג"כ לכו"ע שרי ומ"מ יזהר כל אדם שיהיו תמיד בגדיו נקיים ובפרט בעת התפלה:

עוד כתב (ס"ק יג') ליש אומרים שלא התיר רב הונא אלא כגון בין אצילי ידיו, ר"ל אז מהני כיסוי בגד [פמ"ג]:

עוד כתב (ס"ק יד') מה שכתב מרן נכון לעשות כדברי המחמיר, ובעת הדחק יש לסמוך אדברי המתירין שדוקא הפה והחוטם הוא בכלל ההילול אבל לא שאר איברים [ח"א]:

עוד כתב (ס"ק טו') מה שכתב הרמ"א שש"ז דינו כצואה י"א דאינו כצואה מיהו בס"ח סימן תק"ט מוכח דאפילו על בגדיו ומכוסה יש לרחצו או לפשטו שלא יהיה דבוק בו הטומאה ומכ"ש כשנכשל ח"ו ע"י קרי שלא יהיה לו למזכרת איסור: (ובהלכה ברורה אות ט' כתב להלכה ראוי להחמיר אפילו היא מכוסה, ואפילו על בגדו בלבד, ואם אינו יכול לקנח רשאי לקרוא ולהתפלל).

——–

לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים

האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.

בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.

ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.

בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל

מנחת שי – הלכות

הלכות תפלה ביה"כ וברכות
אברכי הכולל "שומרי גחלת" סניף "מנחת שי" אשדוד
בעידודו של ראש הכולל הרב אליהו דיקורגר שליט"א

לפי רישיון  Creative Commons-CC-2.5