——–
בגמ' ברכות כה: לרבי שמעון בן אלעזר אומרים כולא ביתא כד' אמות, ולכן אפילו רחוק מהעביט יותר מד' אמות או שהוא אחר המיטה אסור לקרוא עד שיניחנו תחת המיטה. ולרבן שמעון בן גמליאל לא אומרים כולא ביתא כד' אמות ויכול להרחיק ד' אמות בתוך הבית ונחלקו אמוראים כמי הלכה. וכתב הב"י שהר"י בן גיאת פסק הלכה כרשב"א ודחו דבריו רבינו יונה והרא"ש וסוברים כרשב"ג שלא אומרים כולא ביתא כד' אמות דמיא וכן פסק הרי"ף וכן נראה דעת הרמב"ם וכיון שהם ז"ל הסכימו כן פשיטא דהלכתא כוותייהו: עוד נחלקו שם רשב"ג ורבנן אם מיטה חוצצת בינו לבין הגרף, אם צריך להרחיק ד' אמות, לרשב"ג מיטה חוצצת ולא צריך להרחיק ולרבנן מיטה לא חוצצת וצריך להרחיק. וכתב הרא"ש שפסק רב האי גאון כרשב"ג, דאמרינן בגמ' לרשב"ג שסובר שמיטה חוצצת, אמר רבא הלכתא אם המיטה פחות משלושה טפחים נחשבת כלבוד ולא חוצצת, עשרה טפחים ודאי חוצצת שהרי נחשבת כמחיצה, משלושה ועד עשרה היינו דבעא מיניה רב יוסף מרב הונא ולא פשט ליה, וכתב הרא"ש הלכך אזלינן לחומרא. וכתב רבינו יונה שהגאון מפרש שמחיצות המיטה סתומות, וכתב רבינו יונה פשיטא הוא דהוי מחיצה בעשרה ולכן פירש שאין למיטה מחיצות וזה החידוש ביש לה גובה עשרה טפחים שאע"פ שאפשר לראות הגרף אפילו הכי נחשבת המיטה למחיצה ומותר לקרוא בסמוך לו. ורבינו ירוחם פירש שלושה טפחים ועשרה טפחים לא בגובה המיטה אלא המרחק בין המיטה לצואה שברחוק עשרה נחשב לרשות אחרת ומותר. וכתב עליו הב"י ודבריו תמוהים בעיני. ורש"י פירש שדברי רבא לא חוזרים על רשב"ג אלא חוזרים על דברי רבי שמעון בן אלעזר שאמר אפילו בית של מאה אמה חשיב כולו כארבע אמות ולא יקרא עד שיוציאנו או יניחנו תחת המיטה. וע"ז אנו אומרים שאם הניח תחת המיטה והמיטה נמוכה פחות מג' טפחים נחשב הגרף כמכוסה וטמון ומותר, יותר מעשרה פשוט שאין זה כיסוי ואסור, ומשלשה עד עשרה ספק אם נחשב ככיסוי, ולא איפשטא ולחומרא. וכתב הרא"ש שנראה שהרי"ף פוסק כרבנן דרשב"ג והמיטה לא חוצצת. (משמע אפילו גבוהה עשרה ויש לה דפנות, והטעם אולי משום שאין המיטה תופסת את כל רוחב החדר מקיר לקיר. וכמ"ש המג"א). וכתב הב"י שלו נראה שהרי"ף סובר שפשוט שמיטה שדפנותיה גבוהות עשרה הוי חציצה, וכן אם היא פחות מעשרה פשוט דלא הוי מחיצה ולא איצטריך לאשמועינן. ולכן הרי"ף השמיט דין זה. וכן הרמב"ם שלא הזכיר בעיא זו כלל סובר כהרי"ף ולא כמ"ש רבינו מנוח שהרמב"ם מפרש כרש"י כיון שהרמב"ם כתב אם כפה כלי על הצואה אע"פ שהם עימו בבית הרי אלו כקבורים. ודחה זה הב"י שלמה כתב הרמב"ם כפה כלי ולא כתב תחת המיטה. וכתב הב"י ודע שכתוב ברמזים (קצור פסקי הרא"ש אות נד) אם הגרף תחת המטה מותר דחשיב כטמון וכגון שהמטה אינה גבוהה שלשה טפחים והרי"ף אסר עכ"ל ואיני יודע למה כתב כן שאף על פי שהרי"ף יפרש כפירוש הגאון מנין לנו שיחלוק על דין זה דמאחר דקיימא לן כל פחות משלשה כלבוד דמי כל שאין המטה גבוהה שלשה טפחים כטמון דמי ואיכא למימר דליכא מאן דפליג דשרי:
וכ"פ מרן מותר לקרות ק"ש בבית שיש בו צואה ומי רגלים או גרף ועביט, כיון שהרחיק מהם כשיעור שנתבאר בסימן ע"ט, וכן אם כפה עליהם כלי אע"פ שהם עמו בבית, הרי אלו כקבורים ומותר לקרות כנגדו.
וכתב המ"ב (ס"ק ט') שאם המיטה גבוהה עשרה עם דפנות והגרף אחריה ולא רואה את הגרף וגם לא מגיע לו ריח רע מותר לקרוא ק"ש. ולמג"א צריך שהמטה תהה חוצצת מכותל לכותל אבל בלא"ה לא חשיבה מחיצה והרבה מפקפקין בדין זה גם בספר נשמת אדם תמה עליו ע"כ מסיק בח"א דבמי רגלים שהיו על הארץ או בכלי שאינו גרף דאינן אלא מדרבנן יש להקל לקרות ולברך נגד המחיצה אפילו אינה חוצצת אבל לא כנגד האויר, שמחיצה רחבה ארבע טפחים חשובה מחיצה להתיר כנגדה. וכתב בביה"ל (ד"ה מותר לקרות) שעוד כתב החיי אדם ואם המחיצה היא יותר מן האויר דהוי עומד מרובה על הפרוץ נ"ל דאפילו בצואה יש להתיר בשעת הדחק נגד המחיצה ובלבד שלא יראה הצואה. וכן חריץ המפסיק עמוק י"ט במשך ד"ט ורחבו משפתו לשפתו ג"כ רוחב ד"ט הרי זה כשתי רשויות. עוד כתב החיי אדם שספסלים ושולחנות אף שגבוהים עשרה לא נחשבים למחיצה אפילו שרחבים ארבעה טפחים כיוון שעומדים על רגליים שאין ברחבן ארבעה טפחים לא הוי מחיצה להפסיק. עוד כתב הח"א שדוקא כלים שהם לא משמשים את הבית מפסיקים אבל כלים המשמשים את הבית כמו תנור לא מפסיקים אפילו יש להם מחיצות עשרה וכמו שכתב הרשב"א הביאו הב"י בסימן נה' גבי תיבה של בית הכנסת שבטלה לבית הכנסת ולא נחשבת רשות בפני עצמה כיון שמשמשת את בית הכנסת. ובאופן שהניח את הגרף מתחת המיטה ומחיצות המיטה מגיעות עד פחות מג' סמוך לקרקע נחשב הגרף כמכוסה אפילו המחיצות לא גבוהות עשרה. ואם לא מגיע לו הריח רע מותר לקרוא ק"ש ואם מגיע לו הריח רע לא מועיל כיסוי או מחיצה.
עוד כתב (ס"ק י') מה שכתב מרן אם כפה עליהם כלי מותר אפילו יש קצת אויר בין הכלי לקרקע כגון שבולט קצת מצד א' כל שהוא פחות מג"ט אמרינן לבוד והוי כמכוסה אבל אם הכלי פתוח למעלה אפילו פחות מג' אסור: וכתב בביה"ל (ד"ה מותר לקרות) שאם יש למיטה מחיצות גבוהות עשרה טפחים מכל צד והוא שוכב על המיטה כיון שנמצא ברשות אחרת לא צריך להרחיק ד' אמות מהגרף רק יזהר שלא יוציא שום אבר מחוץ למיטה לכיוון הגרף. עוד כתב בביה"ל (ד"ה וכן אם) כתב הלבוש אם העמיד להגרף והעביט בתוך כלי שמחיצותיה גבוהין יותר מן הגרף והעביט עד שאינן נראין הוי כמכוסין ומותר אם אין ריח רע אבל הנחלת צבי והל"ח חולקין וסוברין דלא מהני אם לא כשמחיצותיה גבוהין יותר עשרה טפחים כ"כ א"ר. (ובהלכה ברורה אות ט' כתב אם נראה אסור, ונכון להחמיר גם כשאינו נראה מתוכו אלא אם כן היה אותו כלי שנתנו לתוכו גבוה עשרה טפחים). עוד כתב הביה"ל כתב הפמ"ג גג רחב שבולט על הבית [שקורין פיר ליבין – גג ללא מחיצות] לא נחשב זה לרשות בפ"ע לגבי ר"ה ע"כ אם יש צואה חוצה לו אסור לומר תחתיו ד"ת ואפילו באין רואהו ועיין בסימן ע"ו ס"ח דאפילו אם הוא רק מקום הראוי להסתפק צריך ליזהר בזה:
——–
לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים
האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.
בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.
ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.
בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל
מנחת שי – הלכות
הלכות תפלה ביה"כ וברכות
אברכי הכולל "שומרי גחלת" סניף "מנחת שי" אשדוד
בעידודו של ראש הכולל הרב אליהו דיקורגר שליט"א
לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5
ו א שָׁנוּ חֲכָמִים בִּלְשׁוֹן הַמִּשְׁנָה, בָּרוּךְ שֶׁבָּחַר בָּהֶם וּבְמִשְׁנָתָם: רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר כָּל הָעוֹסֵק…
ה א בַּעֲשָׂרָה מַאֲמָרוֹת נִבְרָא הָעוֹלָם. וּמַה תַּלְמוּד לוֹמַר, וַהֲלֹא בְמַאֲמָר אֶחָד יָכוֹל לְהִבָּרְאוֹת, אֶלָּא…
ד א בֶּן זוֹמָא אוֹמֵר, אֵיזֶהוּ חָכָם, הַלּוֹמֵד מִכָּל אָדָם, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים קיט) מִכָּל מְלַמְּדַי…
ג א עֲקַבְיָא בֶן מַהֲלַלְאֵל אוֹמֵר, הִסְתַּכֵּל בִּשְׁלשָׁה דְבָרִים וְאִי אַתָּה בָא לִידֵי עֲבֵרָה. דַּע…
ב א רַבִּי אוֹמֵר, אֵיזוֹהִי דֶרֶךְ יְשָׁרָה שֶׁיָּבֹר לוֹ הָאָדָם, כֹּל שֶׁהִיא תִפְאֶרֶת לְעוֹשֶׂיהָ וְתִפְאֶרֶת…
א א משֶׁה קִבֵּל תּוֹרָה מִסִּינַי, וּמְסָרָהּ לִיהוֹשֻׁעַ, וִיהוֹשֻׁעַ לִזְקֵנִים, וּזְקֵנִים לִנְבִיאִים, וּנְבִיאִים מְסָרוּהָ לְאַנְשֵׁי…