סעי' ב' – צואה ברשות אחרת ורואה אותה להרא"ש מותר לקרות ולהרשב"א אסור כיון שרואה. ולא מועיל הפסקה לריח רע. – ספר מנחת שי

——–

בגמ' ברכות כה. בבריתא אם היה מקום גבוה י' טפחים או נמוך י' טפחים יושב בצדו וקורא ק"ש: וכתב הרא"ש אפילו שהוא רואה אותה מותר דכיון שהוא במקום מיוחד לעצמו קרינן ביה והיה מחניך קדוש ולפי זה נראה דאם צואה לפני הפתח מותר לקרות בבית אפילו רואה אותה אפילו בתוך ד' אמות אם אין הריח מגיע אליו רשות אחרת היא דפתח כנעול דמי והוי ליה כצואה בעששית. ע"כ. וכתב הב"י וכן נראה לי לדקדק מדין חצר קטנה שנפרצה לגדולה כמו שאכתוב בסמוך (ד"ה חצר קטנה) בסייעתא דשמיא ואע"פ שהרשב"א (ד"ה היה ובתשו' ח"א סי' תעד) כתב דהא דתניא היה מקום גבוה י' או נמוך י' יושב בצדה וקורא כשאינו רואה את הצואה הוא דאילו ברואה אותה לעולם אסור נראה לי כדברי הרא"ש ז"ל עיקר ומיהו לכתחלה טוב ליזהר כדברי הרשב"א: ולענין אם מגיע לו הריח כתב הרמב"ם אם היתה במקום גבוה מותר והוא שלא יגיע לו ריח רע וה"ר יונה (טז: ד"ה ואם) כתב רבני צרפת אומרים דכי היכי דהפסקה מועלת לצואה עצמה הכי נמי מועילה לריח אבל רבינו משה אומר דכיון שהריח מגיע אליו אין ההפסקה מועילה כלל ולפי דבריו צריך ליזהר כשמתפלל בביתו ומריח ריח ממקום אחר שיפסיק וישהה עד שיעבור הריח ע"כ וגם הרא"ש (סי' מו) כתב יש מפרשים כי היכי דהפסקה מועלת לצואה הכי נמי מועלת לריח רע ורבינו משה כתב כיון שהריח מגיע אליו אין הפסקה מועלת כלל ורבינו סתם דבריו כדעת הרמב"ם וכן הלכה:

וכ"פ מרן היתה במקום גבוה עשרה טפחים או נמוך עשרה, או שהיתה בבית אחד והוא בבית אחר, אפי' הפתח פתוח ויושב בצדה ורואה אותה, אם אין לה ריח יכול לקרות, דכיון שהיא ברשות אחרת קרינן ביה שפיר: והיה מחניך קדוש (דברים כג, טו) להרא"ש, אבל להרשב"א דוקא כשאינו רואה אותה. ואם יש לה ריח, לא מהני הפסקה ולא שינוי רשות. ויש אומרים דכי היכי דהפסקה מועלת לצואה עצמה, ה"נ מועלת לריח רע שלה.

וכתב המ"ב (ס"ק י') ועיין לקמן סימן פ"ז במ"ב בדין אם היה שוכב על מטה גבוה עשרה ותחתיה או לפניה עומד גרף של רעי ועוד ענינים השייכים לסעיף זה:

עוד כתב (ס"ק יא') לכתחילה צריך שיהיה המקום הגבוה רחב ד' על ד' טפחים דהוי מקום חשוב ובדיעבד אם לא היה רוחב ד' על ד' ג"כ אינו צריך לחזור ולהתפלל רק בתורת נדבה כי יש פלוגתת האחרונים בזה [דה"ח]:

עוד כתב (ס"ק יב') בבית אחר פירוש בחדר אחר.

עוד כתב (ס"ק יג') אם הצואה ברשות אחרת מותר אם הוא נמצא מעבר לפתח ואין חילוק בין יש שם דלת או לא ואם הכניס ראשו למקום שיש שם הצואה לכו"ע אסור ואפי' בעוצם עיניו [מ"א סי' ע"ד ודה"ח] וכן להיפך אם הצואה והאדם בבית והוציא ראשו חוץ לבית או חוץ לחלון ג"כ אסור לקרות דשדינן ראשו בתר רובו [שם]:

עוד כתב (ס"ק יד') ואם רואה הצואה דרך חלון של זכוכית לכו"ע שרי וכדלעיל בריש סימן ע"ו עי"ש. ואם מעצים עיניו או בלילה י"א דשרי בזה לכו"ע כיון שהוא ברשות אחר ויש אוסרין ובשעת הדחק שאינו יכול להחזיר פניו יש לסמוך ע"ד המקילין (ובהלכה ברורה אות ז' כתב יש להקל לקרוא ק"ש או להתפלל או לברך). עוד כתב אולם בשאינו יכול לראות הצואה מחמת גובהו או עומקו לכו"ע שרי בזה:

עוד כתב (ס"ק טו') לדעת הרשב"א שאוסר ברואה אסור לדבר דברי קדושה והוא מסתכל דרך חלון פתוח אם רואה האשפתות (ורין שטאקין – תעלת ביוב) שברחובות או שחזיר עומד לפני חלונו אע"פ שאין מגיע לו ר"ר וצריך לזהר בזה בשעת קידוש לבנה דרך חלון פתוח (או על גאנקעס – מרפסת) אלא צריך שעכ"פ יעצים עיניו ואז אם אין ריח רע מגיע לו מותר ובמקום שמסופק בזה אם הוא אשפה מותר דהוי ס"ס שמא הלכה כהרא"ש ומ"מ לכתחילה נכון יותר שיעצים עיניו מהיות טוב וגו' [ח"א]. וכתב בביה"ל (ד"ה אותה) והנה כשהוא מתפלל וחזיר עובר לפני החלון הפתוח נ"ל דבזה לכו"ע יש להקל כשעוצם עיניו דיש לצרף לזה עוד דעת הב"ח לעיל בסימן ע"ו דס"ל דבצואה עוברת די בד"א אף לפניו וכ"ש כשהוא ברשות אחר ובלא עצימת עין נכון להחמיר וכן המנהג: עוד כתב בביה"ל (ד"ה דוקא שאינו) שלדעת הרשב"א אם הצואה ברשות אחרת הרהור מותר דכיון דנפקא לן רק מולא יראה לא חמיר מנגד ערוה דקי"ל דהרהור מותר. [פמ"ג וח"א]: עוד כתב בביה"ל (ד"ה אבל להרשב"א) בב"י משמע דלעיקר הלכה תפסינן כהרא"ש וכ"כ הע"ת ומדברי השו"ע משמע שמצדד יותר להרשב"א כ"כ הפמ"ג בשם הנחלת צבי וכ"כ א"ר ובח"א משמע דהוא ספיקא דדינא וכן נכון: (ובבירור הלכה אות ט' כתב שמסתבר שמרן חזר בו בשו"ע ממה שכתב בב"י ומחמיר בזה מתורת ספק. וצ"ע מה סברא יש כאן ולמה יחזור בו ממה שכתב בב"י, ולמה יפסוק כהרשב"א יותר מהרא"ש שהוא אחד מעמודי ההוראה ועוד שהב"י בסעי' הבא מוכיח מגמ' כדעת הרא"ש. לכן נראה כל שהדין מבואר היטב בב"י כמו מי פוסק להלכה אף שבשו"ע הדבר סתום ילמד הסתום מן המפורש, וע"כ הכא נמי הלכה כדעת הרא"ש דברשות אחרת אפילו רואה מותר, ולכתחילה טוב ליזהר כדעת הרשב"א).

עוד כתב המ"ב (ס"ק טז') שהאחרונים פסקו כדעה שלא מועיל הפסקה לריח רע. וכתב בביה"ל (ד"ה לא מהני הפסקה) שהפסקה בלא שינוי רשות הוא מה שהזכיר בתחלה בשהיתה על מקום גבוה עשרה טפחים והנה לט"ז בודאי ניחא דס"ל דאין אנו צריכין שיהיה רחב ד' ואעפ"כ חשיב הפסק אבל להב"ח דס"ל שיהיה ג"כ רחב ד' על ד' א"כ למה מיקרי זה בשם הפסקה והלא ג"ז הוא רשות בפני עצמו וצע"ק:

עוד כתב (ס"ק יז') כיון שלא מהני הפסקה לריח צריך להרחיק ד' אמות ממקום שכלה הריח ויש מקילין דבזה די עד מקום שיכלה הריח לבד . (ובהלכה ברורה אות ח' כתב והמיקל בזה במקום הצורך יש לו על מה שיסמוך). ובביה"ל (ד"ה ולא שינוי) הביא דעות החולקים בזה וכתב וכן במכוסה והריח נודף ג"כ יש דיעות בין הפוסקים וכמו שכתבנו לעיל בהקדמה אות ז' עי"ש: (ובהלכה ברורה אות ג' כתב ריח רע שיש לו עיקר היינו כגון צואת אדם שיוצא ממנה ריח רע בין שהיא גלויה ובין שהיא מכוסה).

עוד כתב (ס"ק יח') כיון שלא מועיל שינוי רשות בריח ע"כ מי שמתפלל בבית והריח רע ממקום אחר יפסיק וישהא עד שיעבור הריח. ומי שיש לו חולי שאינו מריח אפשר שיש להקל בזה במקום הדחק:

עוד כתב (ס"ק יט') אם העבירו צואה בבית ונשאר עדיין ריח רע בבית יש להחמיר מיהו נ"ל דמי שאינו מריח מותר לקרות בזה [מ"א]: (ובהלכה ברורה אות ט' כתב אם יש לו חולי ואינו מריח כלל רשאי להקל בזה).

——–

לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים

האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.

בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.

ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.

בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל

מנחת שי – הלכות

הלכות תפלה ביה"כ וברכות
אברכי הכולל "שומרי גחלת" סניף "מנחת שי" אשדוד
בעידודו של ראש הכולל הרב אליהו דיקורגר שליט"א

לפי רישיון  Creative Commons-CC-2.5