——–
כתבו התוספות שם כא: ד"ה אין מה שאמר רבי יהושע בן לוי שאין היחיד אומר בתפלתו קדושה זה דוקא כשלא מתפלל עם הש"צ יחד אבל כשמתפלל יחד עם הש"צ לכשיגיע שליח ציבור לקדושה יאמר עם השליח ציבור נקדש וכל הקדושה משלם יכול לענות עם הציבור דאין זה קרוי יחיד. וכ"כ הרי"ף בשם רב האי גאון וכ"כ הרמב"ם ורבינו יונה והרא"ש והמרדכי והגהות מימון. וכ"כ הטור וכן לענין קדושה אם הוצרך להתפלל כשיגיע עם ש"צ לנעריצך יאמר עמו מלה במלה מה שהוא אומר ואין בזה הפסק:
וכתב הד"מ משמע מדבריו שיותר טוב שלא יתחיל יחד עם הציבור אלא ימתין ויענה קדושה לפני שיתחיל תפלת לחש, ורק אם התחיל עם הש"צ יאמר עמו מלה במלה.
כתב הב"י שהירושלמי כתב שצריך להמתין גם לעניית אמן של האל הקדוש ושומע תפלה וירושלמי זה כתבוהו בפרק מי שמתו התוס' (כא: ד"ה עד) והרא"ש (סי' יח) והמרדכי (סי' סד – סה) ועם כל זה לא פסקו הטור. ונראה לי הטעם משום דכיון דחזינן דבגמרא דידן לא מצריכינן שיגמור אלא עד שלא יגיע לקדושה או למודים משמע דאהנך אמנים לא חיישינן טפי מבשאר אמנים: אבל מדברי תרומת הדשן בסימן י"א נראה דנקטינן כירושלמי הזה שכתב שאם מתחיל עם הש"ץ לא צריך לענות אמן שנחשב לו כאלו ענה שאדרבא הוא מגונה אם עונה אמן אחר ברכותיו, לכן יכול להתחיל ולהתפלל יחד עם הש"צ. וכתב הב"י ולפי זה המתחיל להתפלל עם שליח ציבור צריך לומר עמו מלה במלה הקדושה וברכת האל הקדוש וברכת שומע תפילה וגם יכוין שכשיגיע שליח ציבור למודים יגיע גם הוא למודים או להטוב שמך ולך נאה להודות כדי שישחה עם שליח ציבור במודים.
וכ"פ מרן אם מתחיל להתפלל עם ש"צ, כשיגיע עם ש"צ לנקדישך, יאמר עמו מלה במלה כל הקדושה, כמו שהוא אומר, וכן יאמר עמו מלה במלה ברכת האל הקדוש וברכת שומע תפלה, וגם יכוין כשיגיע ש"צ למודים יגיע גם הוא למודים או להטוב שמך ולך נאה להודות, כדי שישחה עם הש"צ במודים. הגה: אבל לכתחלה לא יתחיל עד אחר שאמר קדושה והאל הקדוש, אלא שאם הוצרך להתחיל מכח שהשעה עוברת, כדי לסמוך גאולה לתפלה, דינא הכי (טור וד"ע). (ובהלכה ברורה אות יא' כתב שרשאי לעשות כן אפילו לכתחילה להתפלל מלה במלה עם חזרת הש"צ, ואף למנהג האשכנזים רשאי לעשות כן כשיש קצת צורך. ע"כ. ועיין בקיצור פסקי החזו"א על המ"ב בסימן קכד' המובא בסוף הספר שכתב שתפלה עם הש"צ נחשבת לתפלה בציבור ואף שעל ידי זה מפסיד את החזרה עדיף תפלה בציבור מהחזרה).
כתב המ"ב (ס"ק יא') שאחר שאמר עם הש"צ ברכת האל הקדוש יכול למהר ולהמשיך ולסיים התפלה קודם שומע תפלה ויענה אמן על שומע תפלה. ובס"ק יג' כתב שעדיף יותר לומר הכול עם הש"צ מאשר למהר. עוד כתב בס"ק יא' שבתענית ציבור לא יאמר עם הש"צ עננו ברכה בפני עצמה אלא יאמרנה בשומע תפלה.
עוד כתב (ס"ק יד') שהאליה רבא כתב שלא כהרמ"א ושמותר אפילו לכתחילה להתחיל בשוה עם הש"צ. ובביה"ל (ד"ה אם) כתב שגם לאליה רבא אם לא מתחיל בשוה עם הש"צ לכתחילה לא יתחיל להתפלל כדי להספיק לומר קדושה עם הש"צ ורק בדיעבד אם עשה כן יאמר עמו. ובביה"ל (ד"ה אבל) כתב שהטעם שכתב הרמ"א שלכתחילה לא יתחיל עם הש"צ הוא כיון שפסק מרן בסימן קכה' שלא לומר נוסח נקדישך עם הש"צ, וכאן מצריך לומר עמו מלה במלה ולכן הוא רק בדיעבד, אולם למנהגנו שאומרים עם הש"צ נקדישך ונעריצך וכו' נמצא שאין הבדל בזה וא"כ יהא מותר אף לכתחילה.
עוד כתב במ"ב שם, שבמקום צורך כגון שחושש שמא יתבלבל אם יצטרך להתחיל אחר קדושה, או שיצטרך להמתין הרבה בשירה חדשה יתפלל מלה במלה עם הש"צ אפילו לכתחילה.
——–
לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים
האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.
בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.
ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.
בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל
מנחת שי – הלכות
הלכות תפלה ביה"כ וברכות
אברכי הכולל "שומרי גחלת" סניף "מנחת שי" אשדוד
בעידודו של ראש הכולל הרב אליהו דיקורגר שליט"א
לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5
ו א שָׁנוּ חֲכָמִים בִּלְשׁוֹן הַמִּשְׁנָה, בָּרוּךְ שֶׁבָּחַר בָּהֶם וּבְמִשְׁנָתָם: רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר כָּל הָעוֹסֵק…
ה א בַּעֲשָׂרָה מַאֲמָרוֹת נִבְרָא הָעוֹלָם. וּמַה תַּלְמוּד לוֹמַר, וַהֲלֹא בְמַאֲמָר אֶחָד יָכוֹל לְהִבָּרְאוֹת, אֶלָּא…
ד א בֶּן זוֹמָא אוֹמֵר, אֵיזֶהוּ חָכָם, הַלּוֹמֵד מִכָּל אָדָם, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים קיט) מִכָּל מְלַמְּדַי…
ג א עֲקַבְיָא בֶן מַהֲלַלְאֵל אוֹמֵר, הִסְתַּכֵּל בִּשְׁלשָׁה דְבָרִים וְאִי אַתָּה בָא לִידֵי עֲבֵרָה. דַּע…
ב א רַבִּי אוֹמֵר, אֵיזוֹהִי דֶרֶךְ יְשָׁרָה שֶׁיָּבֹר לוֹ הָאָדָם, כֹּל שֶׁהִיא תִפְאֶרֶת לְעוֹשֶׂיהָ וְתִפְאֶרֶת…
א א משֶׁה קִבֵּל תּוֹרָה מִסִּינַי, וּמְסָרָהּ לִיהוֹשֻׁעַ, וִיהוֹשֻׁעַ לִזְקֵנִים, וּזְקֵנִים לִנְבִיאִים, וּנְבִיאִים מְסָרוּהָ לְאַנְשֵׁי…