סעי' ב' – הניחו מקצת חברים וחזר לא יברך שנית. – ספר מנחת שי

——–

בגמ' פסחים קא: בבריתא בני חבורה שהיו מסובים לשתות ועקרו רגליהם לצאת לקראת חתן או לקראת כלה כשהם יוצאים אין טעונים ברכה למפרע וכשהם חוזרים אין טעונים ברכה לכתחילה, במה דברים אמורים שהניחו שם זקן או חולה אבל אם לא הניחו שם זקן או חולה כשהם יוצאים טעונים ברכה למפרע וכשהם חוזרים טעונים ברכה לכתחילה. וכתב הב"י דלפוסקים הנ"ל בסעי' א' הפוסקים כרב חסדא והם התוס' הרשב"ם הרא"ש והמרדכי, לית להו להאי ברייתא וכל שאכל דברים שאינם טעונים ברכה במקומם כיון שעמד והלך למקום אחר אפילו הניח מקצת חברים צריך לחזור ולברך. והרי"ף והרמב"ם פסקו כאותה ברייתא שמועיל להשאיר אדם ולא יצטרך לברך ברכה אחרונה לפני שיוצא ולא ברכה ראשונה כשחוזר. וכתב הב"י שזקן וחולה לאו דוקא אלא אפילו הניחו סתם אדם לא צריכים לחזור ולברך. והסמ"ק פסק גם כרב חסדא שאם אכל דברים הטעונים ברכה במקומם ויצא אינו חוזר ומברך. וגם כברייתא זו שאם הניח מקצת חברים ויצא אינו חוזר ומברך. וכתב הר"ן שלכתחילה לא יצא ממקומו קודם שיברך, וכ"כ הרב מנוח וטעמו משום שמא ישכח מלברך. וכתב הכל בו שלא התירו לעקור מסעודתו ללכת למקום אחר אפילו הניח שם זקן או חולה אלא לדבר מצוה עוברת כגון לקראת חתן וכלה. ודחה דבריו הב"י מהברייתא של חברים שעקרו רגליהם לילך לביהכ"נ או לבית המדרש שבפשטות מדובר אפילו בלא עובר זמן תפילה בציבור או זמן לימוד החברים יחד, ובכל אופן מותר להם לצאת.

כתב הב"י שפשוט גם לרב חסדא שאם הסיח דעתו מהאכילה כששינה מקומו אז צריך לברך על אכילה שניה, וכ"כ רשב"ם. (במציין על הרמ"א כתוב רשב"א וצ"ל רשב"ם).

ופסק מרן כדעת הרי"ף והרמב"ם והרמ"א כדעת הסמ"ק. חברים שהיו יושבים לאכול ויצאו לקראת חתן או לקראת כלה, אם הניחו שם מקצתן חוזרים למקומם וגומרין סעודתן ואינם צריכין לברך שנייה; ואם לא הניחו שם אדם, כשהם יוצאים צריכים ברכה למפרע, וכשהם חוזרים צריכים ברכה לכתחלה; וכן אם היו מסובין לשתות או לאכול פירות, שכל המשנה מקומו הרי פסק אכילתו ולפיכך מברך למפרע על מה שאכל, וחוזר ומברך שנית על מה שהוא צריך לאכול. והמשנה מקומו מפנה לפנה בבית א', אינו צריך לחזור ולברך; אכל במזרחה של תאנה זו ובא לאכול במערבה, צריך לברך. הגה: ויש חולקים בכל מה שכתוב בסי' זה, רק סוברים ששנוי מקום אינו אלא כהיסח הדעת, ולכן אם שינה מקומו למקום אחר א"צ לברך אלא לפני מה שרוצה לאכול, אבל לא על מה שכבר אכל; (תוס' ורשב"ם והרא"ש ומרדכי פרק ע"פ וטור) ודוקא שלא הניח מקצת חברים בסעודה ואכל מדברים שאינן צריכין ברכה במקומם, אבל אם הניח מקצת חברים או אפילו לא הניח ואכל דברים שצריכין ברכה במקומם, אפי' מה שרוצה לאכול אחר כך א"צ לברך (סמ"ק וא"ז); ולכן מי שפסק סעודתו והלך לבית אחר, או שהיה אוכל וקראו חברו לדבר עמו אפי' לפתח ביתו או למקום אחר, כשחוזר לסעודה א"צ לברך כלל, דהא פת צריך ברכה במקומו לכולי עלמא; מיהו אם הסיח דעתו כשחוזר, ודאי צריך לברך על מה שרוצה לאכול אח"כ (ב"י ורשב"א). ואין חילוק בין חזר למקום שאכל כבר ובין סיים סעודתו במקום אחר (רמב"ם פ"ד ור"ן). וכן נוהגין במדינות אלו, מ"מ לכתחלה לא יעקר ממקומו בלא ברכה, דחיישינן שמא ישכח מלחזור ולאכול (הר"ר מנוח ור"ן); מיהו לצורך מצוה עוברת, כגון שהגיע זמן תפלה, מותר (כל בו הל' פסח) ועיין סי' קפ"ד.

וכתב המ"ב (ס"ק יג') אם לא הניחו אדם ורוצים לצאת צריך לברך ברכת המזון מקודם, אף שיוצאים לדבר מצוה. (ואם הניחו שם אדם משמע בב"י שמותר לצאת לצורך מצוה כגון להתפלל בציבור).

עוד כתב (ס"ק כב') שמה שכתב מרן מפינה לפינה לא נחשב שינוי מקום ולא צריך לחזור ולברך היינו בחדר אחד. ובביה"ל (ד"ה בבית אחד) כתב שהנוהג להקל בזה מחדר לחדר אין למחות בידו ויש לו על מי לסמוך, שלדעת רש"י מאיגרא לארעא נחשב גם מפינה לפינה וא"כ ה"ה מחדר לחדר וכן משמעות בעוד ראשונים. אבל ראוי ונכון לחוש לכתחילה לדעת האחרונים שלא להכנס מחדר לחדר באמצע אכילתו

ועכ"פ בדיעבד בודאי אין להצריך ברכה דמידי ספק לא יצאנו וספק ברכות להקל. ואם יכול לראות מקומו הראשון יש להקל אף לכתחילה.

עוד כתב (ס"ק כג') שאם הוא בחדר אחד אפילו לא רואה מקומו הראשון כגון שמפסיק תנור וכיוצ"ב לא נחשב לשינוי מקום כיון שהוא בחדר אחד.

כתב המ"ב (ס"ק כה') הטעם שצריך לברך שוב כשאוכל במערבה של תאנה הוא משום שאינו רואה את מקומו הראשון. ואם התאנה היתה מוקפת מחיצות נחשב כל המקום לחדר אחד ואפילו אם במערבה לא רואה את מקומו הראשון היינו מזרחה של תאנה לא צריך לחזור ולברך. ואם לא מוקף מחיצות ודעתו בשעת ברכה לאכול גם במערבו של אילן מועיל והוא דעת הראב"ד המובא בב"י. ועיין עוד בזה בסעיף ג' ושם הבאנו דברי הב"י השייכים לכאן.

כתב המ"ב (ס"ק כו') שלדעת הרמ"א לעולם בשינוי המקום לא צריך ברכה אחרונה על מה שאכל לפני שממשיך לאכול. וברכה ראשונה צריך רק אם לא אכל פת אלא פירות ולא השאיר מקצת חברים.

עוד כתב (ס"ק כח') שאם אכל פת פחות מכזית נחשב כמו פירות ואם יצא בלא להשאיר חברים צריך לברך שוב על הפת שהרי פחות מכזית לא טעון ברכה במקומו. כתב בביה"ל (ד"ה ואכל דברים) שלדעת הרמ"א אם אכל פת והלך למקום אחר ורוצה לשתות שם מים יכול לשתות בלא ברכה כיון שבכל מקום שהוא נחשב כעומד באמצע הסעודה. כתב בביה"ל (ד"ה אם הסיח דעתו) על מה שכתב הרמ"א שאם הסיח דעתו מאכילה צריך לחזור ולברך ברכה ראשונה זה דוקא כשעקר ויצא במקומו אבל אם יושב במקומו והסיח דעתו מאכילה והוא באכילת פת אין הסיח הדעת גורם ברכה שניה. עוד כתב בביה"ל (ד"ה צריך לברך) שאם הסיח דעתו צריך גם ליטול ידיו ולא יברך על נטילת ידים. ועוד כתב המ"ב (ס"ק לא') שאם הניח מקצת חברים מועיל רק שלא יצטרך לברך כשחוזר למקומו אבל לא כשרוצה לאכול במקום אחר. ולדעת הרמ"א כשאכל פת אף שלא הניח מקצת חברים יכול לסיים סעודתו גם במקום אחר שבכול מקום שנמצא נחשב שנמצא במקום הראשון.

כתב המ"ב (ס"ק לג') לדעת הרמ"א שלא נחשב שינוי מקום כשאכל פת עכ"פ לכתחילה לא יצא ממקומו קודם שיברך ברכת המזון שמא ישכח לברך או שירעב ויעבור זמן ברכת המזון. אבל אם הולך למקום אחר כדי לאכול שלא שייך חששות אלו בכול אופן לכתחילה גם בזה לא יצא ממקומו שמצוותו לברך במקום שאכל. אלא שלענין זה מועיל דעתו בשעת ברכת המוציא שיוכל להמשיך לאכול במקום אחר ואפילו מבית לבית.

עוד כתב (ס"ק לד') שאם יוצא ע"מ לחזור לאלתר מותר לו לצאת קודם ברכת המזון. (ולדעת מרן הוי שינוי מקום אפילו יצא מפתח ביתו).

עוד כתב (בס"ק לה') שאם רוצה לצאת באמצע סעודתו לדבר הרשות ע"מ לחזור ולגמור סעודתו שאמרנו שאסור לו לכתחילה לצאת קודם ברכת המזון אם יהא מותר לו לברך ולצאת, כתב שיש בזה חשש ברכה שאינה צריכה שהרי הכול אכילה אחת, לכן יגמור סעודתו ויברך ויצא. אבל אם משער שיפליג הרבה ביציאתו נכון יותר שיברך ברכת המזון כשיוצא.

עוד כתב (ס"ק לו') שגם אם אכל פירות נכון לכתחילה שלא יצא ממקומו עד שיברך ברכה אחרונה שמא ישכח לברך ויפסיד הברכה. ובביה"ל ד"ה (דחישינן) כתב שמבעל המאור משמע שבדברים שאין טעון ברכה במקומו מותר לו לעקור לכתחילה לדבר הרשות קודם שיברך.

——–

לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים

האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.

בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.

ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.

בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל

מנחת שי – הלכות

הלכות תפלה ביה"כ וברכות
אברכי הכולל "שומרי גחלת" סניף "מנחת שי" אשדוד
בעידודו של ראש הכולל הרב אליהו דיקורגר שליט"א

לפי רישיון  Creative Commons-CC-2.5