סעי' ב' – המתפלל ישמיע לאזניו בלחש, ואם אינו יכול לכוין בלחש, מותר להגביה קולו, באופן שלא מטריד אחרים. – ספר מנחת שי

——–

כתב הטור מברכות לא. א"ר המנונא כמה הלכתא גברוותא איכא למשמע מהנך קראי דחנה וחנה היא מדברת על לבה רק שפתיה נעות, מכאן למתפלל שצריך שיחתוך בשפתיו, וקולה לא ישמע, מכאן שלא ישמע קולו בתפלתו.

ותניא בברכות כד: המשמיע קולו בתפלתו הרי זה מקטני אמנה שמראה כאילו הקב"ה אינו שומע תפלה בלחש. המגביה קולו בתפלתו הרי זה מנביאי השקר דכתיב בהו קראו בקול גדול.

וכתב הרשב"א מסתברא שלא ישמיע לאחרים כלומר שלא יאמר בקול רם אבל להשמיע לאזנו רשאי ומצוה לכתחלה כדאמרינן בירושלמי פרק היה קורא (ברכות פ"ב ה"ד) תניא נתפלל ולא השמיע לאזנו יצא, כדין ק"ש. אלמא בדיעבד הוא דיצא הא לכתחלה צריך להשמיע לאזנו כק"ש. אלא שמצאתי בהיפך בתוספתא דמכילתין בפ"ג (ה"ט) יכול יהא משמיע קולו לאזניו פירש בחנה והיא מדברת על לבה רק שפתיה נעות וקולה לא ישמע ע"כ. וכתב הב"י הטור הסכים לדברי הירושלמי ומשמעותא דגמרא דידן ודחה מפניהם דברי התוספתא וכן כתוב בהגהות מיימוניות פ"ה (אות נ). וכן הלכה. [בדק הבית : ומכל מקום הזוהר (ויקהל רב.) שכתבתי בסימן קמ"א (ד"ה ומתוך) מסכים לדברי התוספתא וראוי לחוש לו. עד כאן]:

עוד כתב הטור והדעת נותנת שיותר טוב להשמיע לאזניו כי אז יוכל לכוין יותר וכן כתב הרמב"ם ז"ל ולא יתפלל בלבו אלא מחתך הדברים בשפתיו ומשמיע לאזניו בלחש ולא ישמיע קולו.

עוד כתב הטור מגמ' ברכות כד: אמר רב הונא לא שנו שלא יגביה קולו אלא שיכול לכוין בלחש אבל אם אינו יכול לכוין בלחש מותר. וה"מ בינו לבין עצמו אבל בצבור אסור דאתי למיטרד ציבורא. ואם משמיע קולו כשמתפלל בביתו כדי שילמדו ממנו בני ביתו מותר כדאיתא בירושלמי רבי יונה כד דהוה מצלי בבי כנישתא הוה מצלי בלחישא וכד הוה מצלי בביתיה הוה מצלי בקלא עד דילפין מיניה בני ביתיה צלותא. וכתב הב"י שכך כתבו הרשב"א והמרדכי.

וכתב הב"י שהמהר"י אבוהב כתב שהטור סובר שמותר לכתחילה להגביה את קולו לצורך סיבה זו שילמדו ממנו בני ביתו. אולם הב"י כתב שאפשר שלא יתפלל בקול רם רק בשביל סיבה זו שילמדו ממנו אנשי ביתו, אלא במקרה ולא יכול לכוין בלחש שמותר להגביה את קולו כשהוא מתפלל ביחיד ולא בתוך ציבור, ובמקרה שומעים אותו אנשי ביתו מותר לו להמשיך להתפלל בהגבהת קול כדי שילמדו ממנו התפלה. וכך פירשו ה"ר יונה (טו: ד"ה אבל) והרא"ש (סי' מ) בפרק מי שמתו:

עוד כתב הב"י כתב בארחות חיים בשם פסיקתא אם אין אתה יכול התפלל על מטתך אם אין אתה יכול ואתה אנוס מחולי או מדבר אחר אמור בלבבך שנאמר (תהלים ד ה) אמרו בלבבכם:

וכ"פ מרן לא יתפלל בלבו לבד, אלא מחתך הדברים בשפתיו ומשמיע לאזניו בלחש, ולא ישמיע קולו; ואם אינו יכול לכוין בלחש, מותר להגביה קולו; וה"מ בינו לבין עצמו, אבל בצבור, אסור, דאתי למטרד צבורא. הגה: ואם משמיע קולו בביתו כשמתפלל, כדי שילמדו ממנו בני ביתו, מותר (טור). (ובהלכה ברורה אות ט' כתב שלדעת מרן דוקא כשאינו יכול לכוין כראוי מותר להשמיע קולו אבל בלאו הכי אפילו אם עושה כן רק כדי שילמדו ממנו בני ביתו את התפלה, אין להקל).

וכתב המ"ב (ס"ק ה') שבבדק הבית כתב הב"י שצריך לחוש לדברי הזוהר שאף לכתחילה לא ישמיע לאזניו, אבל המ"א כתב שאין ראיה מהזוהר וכ"כ בביאור הגר"א דאף דעת הזוהר הוא כהשו"ע וכ"כ שארי אחרונים שטוב יותר לכתחילה שישמיע לאזניו. ובדיעבד לכו"ע אם אמר בלחש כ"כ שאפילו לאזניו לא השמיע יצא כיון שמ"מ הוציא בשפתיו: (וכ"כ בהליכות עולם ח"א עמוד קנז' ובהלכה ברורה אות ח' שלדעת מרן צריך המתפלל להשמיע לאוזניו בלחש. ובדיעבד אם לא השמיע לאוזניו יצא. ומה שכתב בבדק הבית שראוי לחוש לדברי הזוהר שלא ישמיע לאוזנו. כתב בהליכות עולם שמרן חיבר את השו"ע אחר בדק הבית וחזר בו ממה שכתב בבדק הבית. ועוד אפשר לפרש כונת הב"י אף שלהלכה צריך להשמיע לאוזנו, עכ"פ ראוי שישמיע לאוזנו בלחישה חלשה ביותר לחוש לדברי הזוהר).

וכתב בביה"ל (ד"ה בלבו) ובדיעבד אם התפלל בלבו מצדד המ"א דלא יצא וכן כתב בספר נפש החיים פרק ה':

עוד כתב (ס"ק ו') עיין בברכי יוסף ובח"א דלכתחילה צריך להתפלל בלחש כ"כ שאף חבירו העומד בסמוך לו לא יהיה יוכל לשמוע, ומ"מ אם א"א לו לכוין בענין זה יש לו לעשות בענין שיכול לכוין אך שיזהר שלא יטריד לאחרים וכדלקמיה:

עוד כתב (ס"ק ז') ואפילו בפסוקי דזמרה טוב שלא להרים קול כי הקב"ה שומע בלחש לא כאותם המגביהים קולם יותר מדאי ומיהו בשבת שנוהגים שאחד אומר פסוקי דזמרה בקול רם שפיר דמי [פמ"ג]: (בהלכה ברורה אות י' כתב רצה לומר בקול רם לעורר הכונה רשאי לעשות כן אפילו לכתחילה, ובלבד שלא יפריע בקולו לשאר המתפללים ועכ"פ יזהר להשמיע לאוזניו).

עוד כתב (ס"ק ח') הט"ז כתב דאף אם יכול לכוין בלחש אבל לא כ"כ כמו בקול מיקרי אינו יכול לכוין ויכול להתפלל ביחיד בקול. ובביה"ל (ד"ה ואם אינו יכול) דאין להקל בזה,לפי מה דאיתא בזוהר שאם מגביה קולו בתפילה כ"כ עד שחבירו יכול לשמוע אין תפילתו נשמעת למעלה. עוד כתב בביה"ל ד"ה דאתי למיטרד. אם אינו יכול לכוין בלחש ילך ויתפלל בביתו בקול [פרישה]. ומ"מ האידנא אין לנו להורות היתר זה להתפלל ביחיד ולעורר הכונה שילמדו ממנו אחרים אם לא גדול הדור ומפורסם שכל מעשיו לש"ש כ"כ הפמ"ג:

עוד כתב (ס"ק י') מש"כ מרן בצבור אסור פירוש אסור אפילו להשמיע קולו במקצת, וכ"ש להגביה קולו שאסור.

——–

לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים

האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.

בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.

ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.

בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל

מנחת שי – הלכות

הלכות תפלה ביה"כ וברכות
אברכי הכולל "שומרי גחלת" סניף "מנחת שי" אשדוד
בעידודו של ראש הכולל הרב אליהו דיקורגר שליט"א

לפי רישיון  Creative Commons-CC-2.5