סעי' ב' – המתפלל יחיד קודם הציבור אסור להזכיר גשם קודם שיזכיר הש"צ. – ספר מנחת שי

——–

כתב הרא"ש בתענית פ"א סי' ב' בשם הירושלמי הטעם שלא מזכירים משיב הרוח מהערב, טעם א, כיון שלא כולם נמצאים בביהכ"נ בערב ולא יזכרו לומר משיב הרוח ונמצא זה מזכיר וזה אינו מזכיר ויהיו אגודות אגודות. טעם ב' שהטל סימן יפה לעולם לכן מזכירים טל במועדים בפסח שבועות וסוכות וגם בשמיני עצרת בערבית ושחרית. והטעם שלא מזכיר משיב הרוח בשחרית, שאם יזכירו בשחרית, השומע יטעה ויחשוב שהזכירו מהערב ולשנה הבאה יזכיר מהערב אבל אם יראה שלא מזכירים בשחרית ורק במוסף מזכירים לא יבא לטעות להזכיר מבערב. ועוד טעם שלא מזכיר בשחרית, כיון שצריך הש"צ להכריז קודם התפלה שיזכירו כולם בתפלה, ובשחרית לא יוכל להכריז משום שצריך לסמוך גאולה לתפלה. עוד כתב הרא"ש בשם הירושלמי שהיחיד אע"פ שלא שמע ההכרזה מהש"צ כגון שאיחר לביהכ"נ, כיון שרואה שעמדו העם להתפלל מוסף, וכלשון הירושלמי קמון לצלותא, יכול להתפלל ולהזכיר, כיון שודאי הכריז הש"צ ואע"פ שהוא לא שמע ההכרזה.

וכ"כ המרדכי ופירש שיש מנהג שהש"צ לא היה מכריז קודם מוסף אלא היה מזכיר בלחש וכל העם מזכירים וכיון שהזכירו הש"צ והציבור ומפורסם הדבר אע"פ שהוא בא אחר כך יכול להתפלל ולהזכיר.

ושיש נוהגים שלאחר קריאת התורה וקדיש אומר מיד שליח ציבור בקול רם משיב הרוח ומוריד הגשם ואז מתפללים הקהל ומזכירים:

וכתבו הרא"ש והטור שכן כתב ראבי"ה שאסור ליחיד להקדים תפלתו לתפלת צבור אף אם הוא חולה או אנוס לפי שאסור להזכיר עד שיאמר ש"צ בין בלחש בין בקול רם אבל אם בא לב"ה והציבור התחילו להתפלל יכול להתפלל ולהזכיר אע"פ שלא שמע מש"צ . (ומ"ש בין בלחש ובין בקול רם, נראה שכולל שני המנהגים שהזכיר המרדכי מה שכתב בין בלחש הוא המנהג שלא היה מכריז קודם התפלה, אלא בתפלת לחש היה הש"צ מרים קולו ואומר מוריד הגשם וכל המתפללים היו מזכירים אחריו בלחש, ומה שכתב ובין בקול רם היינו המנהג שהיה מכריז הש"צ קודם התפלה כמנהגנו היום. ונראה שבמקומו של הראבי"ה היו נוהגים להכריז בלחש לכן נקט מנהג זה ברישא).

ולענין מוריד הטל הטור כתב בשם הראב"ד שגם במוריד הטל אסור לציבור להזכיר עד שיכריז הש"צ שלא יהא הדבר מעורב בניהם. אבל הר"ן כתב בשם הירושלמי שבמוריד הטל מותר להזכיר קודם שהכריז הש"צ.

עוד תמה הרא"ש בתשובה למה מפסיקים לשאול ולהזכיר בפסח והרי אי אפשר לתבואה להתקיים בלא מטר שבין פסח לעצרת, וא"כ צריכים להפסיק בשבועות ולא בפסח. וכתב הב"י ומ"מ נראה מדבריו באותה תשובה שלא קבלו ממנו וכן נוהגים בכל העולם להפסיק מלשאול ומלהזכיר ביום טוב הראשון של פסח אע"פ שעדיין צריכים ביותר לגשמים:

וכ"פ מרן אסור להזכיר הגשם עד שיכריז הש"צ וי"א שקודם שמתחילין מוסף מכריז השמש משיב הרוח וכו', כדי שהצבור יזכירו בתפלתן, וכן נוהגין, (מרדכי רפ"ק דתענית). הלכך אף אם הוא חולה או אנוס, לא יקדים תפלתו לתפלת הצבור, לפי שאסור להזכיר עד שיאמר ש"צ; אבל אם יודע שהכריז ש"צ, אעפ"י שהוא לא שמע, מזכיר; ומטעם זה, הבא לביהכ"נ והצבור התחילו להתפלל, יתפלל ויזכיר, אע"פ שהוא לא שמע מש"צ.

וכתב המ"ב (ס"ק ד') אם לא הכריזו לומר משיב הרוח מוריד הגשם קודם מוסף אסור למתפללים לומר וגם הש"צ לא יאמר בתפילת לחש, ורק בחזרה יזכיר. ומ"מ בדיעבד אם אמר אחד בקול רם בתוך תפלתו מוריד הגשם אף שאסור לעשות כן שהרי לא שמע מן הש"ץ מ"מ מותרים השומעים להזכיר בתפלתם דזו גופא כהכרזה דמי כ"כ הח"א. וכתב בביה"ל (ד"ה אסור להזכיר) שהפר"ח חולק על השו"ע והרמ"א וס"ל דדוקא יחיד לא יוכל להתפלל ולהזכיר גשם קודם שהוכרז אבל הצבור והש"ץ שעומדין להתפלל תפלת מוסף ע"ד לומר גשם בתוך התפלה כאלו כבר הוכרז ונתפרסם דמי וא"צ שוב הכרזה, ואנו אין לנו אלא פסק השו"ע שאם לא הכריזו מקודם גם הצבור והש"ץ לא יזכירו גשם בתפלתן בלחש. ןמכל מקום משמע מדברי החיי אדם שבדיעבד אם הכריז הש"צ בלחש או אחד מהקהל, נחשב להכרזה ויכולים לומר כל הקהל משיב הרוח. והסכים עם זה הביה"ל משום שבדיעבד אם הזכיר גשם בלא הכרזה ואפילו מהלילה יצא י"ח, ועוד שלדעת הראבי"ה וכך פסק הפר"ח אם לא הזכיר גשם במוסף לא יצא י"ח. לכן במקרה שהזכיר הש"צ או אחד מהקהל בתפלת לחש בקול רם, רשאים כל הקהל להזכיר. עוד כתב המ"ב שבמקרה זה אם לא הזכירו גשם בתפלה זו א"צ לחזור דיש פוסקים שסוברים דהכרזה לא מיקרי אא"כ שהוכרז קודם התפלה או ששמעו מש"ץ חזרת התפלה שהזכיר גשם והח"א ג"כ לא קאמר רק שמותרין להזכיר אבל לא שחייבים:

עוד כתב (ס"ק ה') שמה שכתב הרמ"א יש אומרים הוא ט"ס הוא וצ"ל פירוש שקודם וכו' ואין כאן מחלוקת כלל:

עוד כתב (ס"ק ו') עיין בח"א שהזהיר שלא לעשות כמו שנוהגין שמכריזין רק משיב הרוח שזה לא נקרא הכרזה שהרי ביש מקומות אומרין גם בקיץ משיב הרוח אלא יסיים ומוריד הגשם:

עוד כתב (ס"ק ח') בני הישובים כשמתפללין בלא מנין ימתינו בשמיני עצרת מלהתפלל מוסף עד סמוך לסוף שש שעות דבודאי לא יאחרו הצבור יותר מלהתפלל המוסף ואז יתפללו מוסף ויאמרו משיב הרוח:

והסתפק הביה"ל (ד"ה לא יקדים) אם התפללו בביהכ"נ בנץ והכריזו משיב הרוח, ומנין שני אחריהם עדיין לא הכריזו האם מועילה הכרזת המנין הראשון למנין השני שיוכל היחיד להזכיר בתפלתו משיב הרוח. שאפשר דכיון דמנין אחר הוא וגם דהלא בשחרית יצטרך לומר משיב הרוח (צ"ל מוריד הטל) ע"כ לא מהני זה לתפלת מוסף שאח"כ, וזה הספק יפול ג"כ במה שפסק הרמ"א בס"ג דנוהגין הקהל להזכיר משיב הרוח ביו"ט א' של פסח במוסף משום דעדיין לא שמעו מש"ץ דפסק לומר משיב הרוח אם באותו ביהכ"נ התפללו מנין ראשון וכבר פסק הש"ץ לומר משיב הרוח בחזרת הש"ץ אם מועיל זה שלא יצטרכו שוב לומר משיב הרוח בתפילת המוסף וצ"ע. ע"כ נראה שטוב לזהר שלא לעשות מנין ראשון בביהכ"נ ביו"ט א' של פסח: (ולדידן לא יקדימו בפסח ובשמיני עצרת מהמנין השני להתפלל מוסף קודם הכרזת הש"צ).

——–

לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים

האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.

בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.

ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.

בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל

מנחת שי – הלכות

הלכות תפלה ביה"כ וברכות
אברכי הכולל "שומרי גחלת" סניף "מנחת שי" אשדוד
בעידודו של ראש הכולל הרב אליהו דיקורגר שליט"א

לפי רישיון  Creative Commons-CC-2.5