סעי' ב' – אין מברכים העץ על ענבים עד שיהיו גדולים ביותר ושאר כל האילנות משיוציאו ויהיו ראויים לאכילה. – ספר מנחת שי

——–

בגמ' לו: הביאה משנה במסכת שביעית ממתי יש איסור להפסיד פירות שביעית בית הלל אומרים החרובין משישרשרו והגפנים משיגרעו והזיתים משיניצו ושאר כל האילנות משיוציאו. ואמר רב אסי הוא בוסר הוא כפול הלבן הוא גרוע. וכתבו התוספות (ד"ה שיעורו) והרא"ש (סי' ה) והרשב"א (שם ד"ה ואמר) מכאן יש ללמוד שאין מברכין בורא פרי העץ על הבוסר כשהוא פחות מכפול הלבן אבל מברך עליו בורא פרי האדמה כמו קפריסין דאמרינן לעיל בורא פרי האדמה. וכתבו עוד הרא"ש והרשב"א כל האילן משיוציאו מיד חשוב הוא לברך בורא פרי העץ וכן כתבו הגהות (מיימוני ברכות פ"ח אות כ) בשם סמ"ג. וכתב הטור ועל החרובין משישרשרו פי' שיראה בהם כמין שרשרות של חרובין מברך עליהן בפה"ע וקודם לכן בפה"א: ועל הזיתים משיניצו פירוש שגדל הנץ סביבם מברך עליהן בפה"ע וקודם לכן בפה"א ועל שאר האילנות משיוציאו פרי חשובין לברך עליהן בורא פרי העץ. וכתב הב"י בבדק הבית ולי נראה שזיתים וחרובים כיון שאפילו אחר ששרשרו מרים הם ואינם ראויים לאכילה, ולא מברכים עליהם. (ובוסר בענבים מברך עליהם בורא פרי האדמה כיוון שראויים לאכילה רק א"א לומר עליהם פרי העץ כיוון שלא הגיעו לכלל הפרי היוצא מהעץ, אבל הם פרי אדמה, אבל כשאינו ראוי לאכילה אפילו יש עליו שם פרי לא מברך עליו כלל). עוד כתב הטור בשם הרא"ש ואם הוא מסופק אם הענבים הגיעו לפול הלבן או לא מברך עליהם בורא פרי האדמה דקיימא לן בירך על פרי האילן בורא פרי האדמה יצא.

וכ"פ מרן הבוסר, כל זמן שלא הגיע לכפול הלבן, מברך עליו: בפה"א, ומשהוא כפול הלבן ואילך מברך עליו: בורא פרי העץ; ומתוך שלא נודע לנו שיעור פול הלבן, לעולם מברך: בפה"א, עד שיהיה גדול ביותר; ושאר כל האילן, משיוציאו פרי, מברכין עליו: בפה"ע ובלבד שלא יהא מר או עפוץ ביותר עד שאינו ראוי לאכילה אפילו ע"י הדחק, דאז אין מברכין עליו כלל. {הגה: וי"א דעל חרובין אינו מברך בורא פרי העץ, עד שיראה בהן כמין שרשראות של חרובין, וכן בזיתים עד שיגדל הנץ סביבם, וקודם לכן מברך: בורא פרי האדמה, וכן עיקר (טור).} (וצ"ע למה כתב הרמ"א כאן ויש אומרים משמע דפליגי והרי גם מרן מודה שחרובים ששירשרו וזיתים משינצו חשובים פרי, רק אינם ראויים לאכילה כמ"ש בבדק הבית ולכן כללם בדין של כל פרי שהוא מר לא מברכים עליו כלל. ועיין ממאמ"ר שכתב שהרמ"א לא ראה את בדק הבית).

וכתב המ"ב (ס"ק י"ב) שמברך על הבוסר בורא פרי האדמה שכל דבר שגודל על האילן ואינו עיקר הפרי מברך אדמה (טור).

עוד כתב (ס"ק י"ד) כשמברך על ענבים מספק אדמה יש להיזהר שלא לאכול שיעור שא"כ לא יוכל לברך עליהם ברכה אחרונה שהרי ספק אם צריך לברך עליהם נפשות או על העץ.

עוד כתב (ס"ק ט"ו) שאם לפי מראית עין נגמר בישול הענבים אפילו הוא קטן מברך עליהם בורא פרי העץ (נראה שהכונה לזן מיוחד שהוא קטן ולא גדל יותר). וכן אם החרצנים שלהם נראים מבחוץ בודאי הוא קרוב להתבשל ומברך עליהם העץ.

עוד כתב (ס"ק י"ח) שלדעת מרן בשאר פירות אם הפרי הקטן נאכל ע"י הדחק מברך עליהם בורא פרי העץ, ולדעת החיי אדם והעוללות אפרים מברך עליהם שהכל, ואם מיתקם ע"י האור מברך העץ. (וכתב בילקו"י עמוד שצו' שהעושה כדעת מרן השולחן ערוך ומברך העץ יש לו על מה לסמוך. וכ"כ בהלכה ברורה אות יג' למנהג הספרדים מברכים עליהם בורא פרי העץ אם נאכלים בדוחק).

עוד כתב (ס"ק י"ט) שבפירות שלא נגמרו ואינם ראויים לאכול כלל מחמת שהם מרים ביותר שכתב מרן שלא מברך עליהם כלל, אם מתקן ע"י האור מברך עליהם שהכל, כדין גרעינים שמתקן, ולפי זה פירות מסוכרים אם מתחילתם לא היו ראויים לאכול כלל כיוון שהם קטנים, ברכתם שהכל. כתב בביה"ל (ד"ה ושאר כל אילן) שלדעת הגר"א רק אם הגיעו הפירות לעונות המעשרות שהוא שלב יותר מאוחר מברך עליהם בורא פרי העץ, וקודם לזה דהיינו בענבים קודם שיראו החרצנים מתוכם ובזיתים משיביאו שליש, ובחרובים משיראו בהם נקודות שחורות, וכן בכל מין ומין כמבואר ברמב"ם, יברך עליהם בורא פרי האדמה, ואפילו מיתוק לא מהני כיוון שלא חשובים פרי קודם לזה, ויש לנהוג כן למעשה ויוצא ממה נפשך, והנוהג כדעת מרן שכל שלעניין שביעית חשוב פרי כן לעניין ברכה חשוב פרי העץ יש לו על מה לסמוך. ובתפוחים מגיעים לעונת המעשרות כשהם מתחילים להיות עגולים והם קטנים ביותר, לכן בתפוחים לא יחלקו מרן והגר"א שהרי כשהם קטנים ביותר נחשבים פרי ואפילו שנאכלים ע"י הדחק ברכתם העץ, ולדעת החיי אדם והעוללות אפרים יברך עליהם שהכל ורק אם מתקם ע"י האור מברך העץ.

עוד כתב המ"ב (ס"ק כ') מה שכתב הרמ"א שחרובים ששרשרו מברך עליהם העץ דווקא כשאינם מרים ביותר.

עוד כתב (ס"ק כ"ב) שמה שכתב הרמ"א שקודם לכן מברך אדמה היינו אפילו הם מתוקים, כיוון שעדיין אינם עיקר הפרי.

——–

לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים

האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.

בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.

ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.

בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל

מנחת שי – הלכות

הלכות תפלה ביה"כ וברכות
אברכי הכולל "שומרי גחלת" סניף "מנחת שי" אשדוד
בעידודו של ראש הכולל הרב אליהו דיקורגר שליט"א

לפי רישיון  Creative Commons-CC-2.5