——–
כתב הטור שמנהג אשכנז לומר בין בקיץ ובין בחורף ברך עלינו, רק בחורף אומרים ותן טל ומטר לברכה ובקיץ אומרים ותן ברכה, ולא מזכירים טל. אבל בספרד נוהגים שבימות החמה אומרים ברכנו ומזכירים טל, ואע"ג שהוא לא נעצר מתפללים עליו שיהיה לברכה.
ובמשנה תענית י. בשלושה במר חשון שואלין את הגשמים ר"ג אומר בשבעה בו ואר"א הלכה כר"ג ותניא חנניא אומר ובגולה פירוש בבבל אין שואלין עד ס' יום אחר התקופה. ויום שישים כלאחר שישים ושואלין בו. ולדעת אבי העזרי בשם הירושלמי מונים שישים יום מתקופת תשרי מעת לעת. אבל הרא"ש כתב שלא נהגו כן אלא לעולם שואלין בתפלת ערבית של יום שישים. וכתב הטור שבאשכנז שואלים ביום שישים לתקופה ונגררים אחר בני בבל, ושהרא"ש כתב תמהני למה אנו נוהגין כבני גולה נהי שהתלמוד שלנו הוא בבלי מ"מ דבר שתלוי בארץ למה ננהוג כמותם אם בבל היתה מצולה ולא היתה צריכה למים כל הארצות הם צריכות למים במרחשון ולמה נאחר אותו עד ס' יום בתקופה ולמה לא נעשה כמשנתינו. ובפרובינציא שמעתי שהיו שואלין הגשמים ז' ימים במרחשון וישר מאוד בעיני ע"כ. וכתב הב"י שדברי הרא"ש הם בתשובה כלל ד' סימן י'. ולדעתו שם היה צריך שכל ארץ תתחיל לשאול מטר בזמן שהם צריכים לגשם, ולא כמו שנוהגים שכל הארצות שואלים ביום שישים לתקופה. ושכן דעת הרמב"ם ודוקא ארץ, אבל איי הים אינם נקראים ארץ בפני עצמן, הלכך כיחידים דמו ואומרים בשומע תפלה. אבל הר"ן כתב שלדעת הרי"ף והרמב"ם לענין הזכרה בין בארץ בין בחו"ל נקטינן כרבי יהודה שמזכיר מיום יו"ט אחרון של חג עד יו"ט ראשון של פסח, ולענין שאלה בארץ ישראל כרבן גמליאל, מז' בחשון, ובגולה עד שיגיע יום שישים בתקופה.
וכתב הטור ששואלים גשם כל זמן שמזכירים הגשמים וכתב הב"י היינו עד תפלת המנחה של ערב יו"ט הראשון של פסח ומשם והילך פוסקים מלשאול.
עוד הביא הב"י שהר"ד אבודרהם נתן תאריכים לועזים ליום שישים לתקופה. (ובהלכה ברורה אות ה' כתב שבזמנינו הוא במוצאי יום הרביעי לדצמבר למנינם. ובשנה שחודש פברואר יש בו עשרים ותשע יום מתחיל לשאול בתפלת ערבית של מוצאי החמישי לדצמבר למנינם, ובשנת אלפיים ומאה למנינם יתאחר יום שישים לתקופה יום אחד).
וכ"פ מרן ברכת השנים, צריך לומר בה בימות הגשמים: ותן טל ומטר, ומתחילין לשאול מטר בחוצה לארץ בתפלת ערבית של יום ס' אחר תקופת תשרי, (ויום התקופה הוא בכלל הס' הגה"מ פ"ב), ובארץ ישראל מתחילין לשאול מליל ז' במרחשון, ושואלין עד תפלת המנחה של ערב יום טוב הראשון של פסח, ומשם ואילך פוסקין מלשאול.
וכתב המ"ב (ס"ק א') הנוסח בברכת השנים ושבענו מטובך [מ"א בשם הרא"ש ורש"ל] ובסידור האר"י כתוב מטובה. (ובהלכה ברורה אות ב' כתב שמנהג הספרדים לומר ושבע את העולם כולו מטובך).
עוד כתב (ס"ק ג') בתפלת ערבית שמתחיל יום ס' ואז יכריז השמש לאחר הקדיש קודם התפלה טל ומטר בכדי שידעו לומר ותן טל ומטר ואם לא הכריז אעפ"כ יאמרו: (והראני ידידי הרב אושרי מזור שליט"א שכ"כ בחזון עובדיה חנוכה עמוד רנט' שהש"צ מכריז בסיום ברכות ק"ש בין הקדיש לתפלת ערבית, ראש חודש, ולא חשיב הפסק כיון שהוא צורך התפלה. ושו"ר שהוא לשון מרן בסימן רלו' סעי' ב').
עוד כתב (ס"ק ד') יום שנפלה בו התקופה מחשבים מכלל הס' אפילו אם התקופה נופלת בחצי יום או אח"כ רק שיהא קצת קודם הלילה ולעולם ב' ימים בין התקופה להשאלה דאם התקופה ביום א' השאלה בתפילת ערבית השייכת ליום ד': וכתב בביה"ל (ד"ה תפלת ערבית) שאם שכח ולא שאל מטר בתפלת ערבית הראשונה כתב הפר"ח שלא חוזר כיון שעדיין לא נשלם שישים יום מעת לעת, ולדעת אבי העזרי מונים מעת לעת. ובספר מחזיק ברכה פסק דלא כהפר"ח, שאין הלכה כאבי העזרי, וחוזר. והפמ"ג כתב שחייב להתפלל ויעשה תנאי של נדבה. (ובהלכה ברורה אות ז' כתב אינו חוזר, ומכל מקום טוב ונכון שיחזור בתנאי של נדבה).
עוד כתב (ס"ק ו') בארץ ישראל ששואלים מליל ז' בחשון בדיעבד אם לא שאל מחזירין אותו ואינו דומה לערבית של ר"ח דשם הטעם משום דאין מקדשין החודש בלילה (ובהלכה ברורה אות ז' כתב נכון שקודם שיחזור יעשה תנאי של נדבה).
עוד כתב (ס"ק ה') בארץ ישראל שואלים בז' במר חשון לפי ששם צריך לגשמים לפי שגבוה היא מכל הארצות משא"כ בגולה ואנו בכל חו"ל בתר בני גולה דבבל אזלינן. בן א"י בחו"ל או להיפך אם דעתו בתוך שנה לחזור שואל כמקומו ואם דעתו אחר שנה שואל כמקום שהוא שם אע"פ שיש לו אשה ובנים בביתו כ"כ הפר"ח והביאו הפמ"ג ובספר ברכי יוסף הסכים בשם כמה גדולים לדעת מהר"ז גוטה ומהר"י מולכו דכל אחד ישאל כבני העיר הנמצא בה ודלא כהפר"ח עי"ש (ובהלכה ברורה אות ח' כתב אם דעתו לחזור לארץ במשך השנה או השאיר אשה ובנים ישאל מז' בחשון עד יום שישים לתקופה בשמע קולנו ואם שכח אינו חוזר. ואם יצא אחר ז' בחשון ימשיך לשאול בברך עלינו. ותושב חו"ל אפילו דעתו לחזור שואל כבני ארץ ישראל בז' בחשון).
עוד כתב (ס"ק ז') שואלים עד תפלת המנחה של ערב יום טוב הראשון של פסח ועד בכלל ואין חילוק בפסיקה בין א"י לחו"ל: וכתב בביה"ל (ד"ה עד תפלת המנחה) ואם טעה במעריב ליל ראשון של פסח והתפלל תפלת ש"ע של חול ונזכר לאחר שהתחיל ברך עלינו שהדין הוא שצריך לסיים כל אותה ברכה כמש"כ בסימן רס"ח אינו אומר טל ומטר כיון שגם הצבור אינם אומרים. ואם חלה השאלה ביום שבת וטעה והתפלל של חול והתחיל ברך עלינו ג"כ אינו אומר טל ומטר כיון שהציבור עדיין לא התחילו והיחיד נגרר תמיד אחר הצבור [מ"א]:
——–
לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים
האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.
בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.
ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.
בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל
מנחת שי – הלכות
הלכות תפלה ביה"כ וברכות
אברכי הכולל "שומרי גחלת" סניף "מנחת שי" אשדוד
בעידודו של ראש הכולל הרב אליהו דיקורגר שליט"א
לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5
ו א שָׁנוּ חֲכָמִים בִּלְשׁוֹן הַמִּשְׁנָה, בָּרוּךְ שֶׁבָּחַר בָּהֶם וּבְמִשְׁנָתָם: רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר כָּל הָעוֹסֵק…
ה א בַּעֲשָׂרָה מַאֲמָרוֹת נִבְרָא הָעוֹלָם. וּמַה תַּלְמוּד לוֹמַר, וַהֲלֹא בְמַאֲמָר אֶחָד יָכוֹל לְהִבָּרְאוֹת, אֶלָּא…
ד א בֶּן זוֹמָא אוֹמֵר, אֵיזֶהוּ חָכָם, הַלּוֹמֵד מִכָּל אָדָם, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים קיט) מִכָּל מְלַמְּדַי…
ג א עֲקַבְיָא בֶן מַהֲלַלְאֵל אוֹמֵר, הִסְתַּכֵּל בִּשְׁלשָׁה דְבָרִים וְאִי אַתָּה בָא לִידֵי עֲבֵרָה. דַּע…
ב א רַבִּי אוֹמֵר, אֵיזוֹהִי דֶרֶךְ יְשָׁרָה שֶׁיָּבֹר לוֹ הָאָדָם, כֹּל שֶׁהִיא תִפְאֶרֶת לְעוֹשֶׂיהָ וְתִפְאֶרֶת…
א א משֶׁה קִבֵּל תּוֹרָה מִסִּינַי, וּמְסָרָהּ לִיהוֹשֻׁעַ, וִיהוֹשֻׁעַ לִזְקֵנִים, וּזְקֵנִים לִנְבִיאִים, וּנְבִיאִים מְסָרוּהָ לְאַנְשֵׁי…