סעי' א' – מדין הגמ' מברך ברכות השחר על כל פעולה בשעה שעושה אותה. – ספר מנחת שי

——–

כתב הטור גרסינן בברכות ס: כי מתער משנתיה לימא אלהי נשמה וכו'. כי שמע קול תרנגולא לימא הנותן לשכוי בינה וכו'. וכתב הטור ששכוי הוא לב האדם וע"י בינת הלב מבחינים בין יום ללילה ותיקנו לברך ברכה זו בשמיעת קול תרנגול כיון שגם התרנגול מבין וגם נקרא בערביא שכוי. וכ"כ רבנו יונה והרא"ש. עוד בגמ' וכי אסיר המייניה לימא אוזר ישראל בגבורה. ופירוש וכי אסר המייניה כתב הב"י, כתב ה"ר דוד אבודרהם (עמ' מא) בשם הראב"ד דהיינו כשלובש המכנסים. אבל הרמב"ם (תפלה פ"ז ה"ו) כתב דהיינו כשחוגר חגורו. וזה לשון הרא"ה (פקדת הלוים פ"ט עמ' קפ"ח) כי אסר המייניה פירוש הוא האבנט שהוא צריך לאזור כדי שלא יהא לבו רואה את הערוה: כי פריס סודרא על רישיה לימא עוטר ישראל בתפארה. וכתב הב"י שנהגו כל העולם לאומרה אע"פ שאינם עוטרים מצנפת כמו שכתב התוס' (ד"ה כי פריס) שהוא הדין לכל כובע ולכל כיסוי. וטעם הברכה כתב הב"י כיוון שאסור ללכת בגילוי ראש, או מידת חסידות שלא לילך בגילוי הראש, וכיוון שרק ישראל מצווים בכך אנו מודים שעטרנו ופארנו שצונו בכך. (אולם בתוס' שם משמע שהברכה על הנאת הלבישה כמו מלביש ערומים. ואפשר שכונת הב"י לפרש הנוסח עוטר ישראל שמשמע שאנו מודים על דבר הניתן לישראל ולא כמו מלביש ערומים שהיא ברכה כללית, ובלא טעם זה לא היו מתקנים ברכה על הנאת לבישת הכובע שהרי הוא נכלל במלביש ערומים). עוד כתב הב"י שברכות אלו פותחות בברוך אע"פ שברכה הסמוכה לחברתה לא פותחת בברוך, שאני הכא שמעיקרא לא נתקנו לברכם סמוכות אלא כששומע קול תרנגול וכו'. ועוד שהם ברכות קצרות כמו ברכת הפירות. כתב הטור צריך לומר ויהי רצון מלפניך וכו' שתרגילני בתורתך, ויהי רצון בוא"ו שברכה אחת היא עם המעביר שינה, שאם היתה ברכה בפני עצמה היתה פותחת בברוך ועל כן אין לענות אמן אחר המעביר שינה שאינה סוף ברכה. וכתב הב"י שכ"כ התוס' וכתבו שנחשב מעין פתיחה סמוך לחתימה במה שחותמים ותגמלני חסדים טובים, שגמילות חסד של הקב"ה שמעביר שינה מן האדם. וחותם בא"י גומל חסדים טובים לעמו ישראל, ולא כהרא"ה שכתב שאינה ברכה לחתום בה בשם.

וכ"פ מרן כשיעור משנתו, יאמר: אלהי נשמה; כשישמע קול התרנגול, יברך: הנותן לשכוי בינה; כשלובש, יברך: מלביש ערומים; כשיניח ידיו על עיניו, יברך: פוקח עורים; כשישב, יברך: מתיר אסורים; כשזוקף, יברך: זוקף כפופים; כשיניח רגליו בארץ, יברך: רוקע הארץ על המים; כשנועל מנעליו, יברך: שעשה לי כל צרכי; כשהולך, יברך: המכין מצעדי גבר; כשחוגר חגורו, יברך: אוזר ישראל בגבורה, {הגה: או לובש האבנט המפסיק בין לבו לערוה; (ב"י בשם הראב"ד)} כשמשים כובע או מצנפת בראשו, יברך: עוטר ישראל בתפארה; כשיטול ידיו, יברך: ענט"י; כשירחץ פניו, יברך: המעביר שינה מעיני וכו' ויה"ר וכו' עד בא"י גומל חסדים טובים לעמו ישראל. אין לענות אמן אחר המעביר שינה מעיני, עד שיחתום גומל חסדים טובים לעמו ישראל, שהכל ברכה אחת היא.

וכתב המ"ב קודם בואו לבהכ"נ בעוד שהוא עדיין בחצר בהכ"נ יאמר בבית אלהים נהלך ברגש. וירגיש וירתיע עצמו בהכנסו לבהכ"נ מרוב פחדו וימתין וישהה מעט ויאמר ואני ברוב חסדך אבא ביתך אשתחוה אל היכל קדשך ביראתך ואח"כ יכנס [שע"ת בשם פע"ח]:

עוד כתב (ס"ק א') תקנו חז"ל ברכות השחר כיון שאסור להינות מהעולם הזה בלא ברכה לכן תקנו ברכה על כל דבר ודבר מהנהגת העולם שהאדם נהנה ממנו.

עוד כתב (ס"ק ב') מברך אלוהי נשמה דווקא כשמתעורר מסוף שנתו ולא כל זמן שיקיץ באיזה שעה שתהיה.

עוד כתב (ס"ק ג') צריך להפסיק מעט בין אלהי לנשמה כדי שלא יהיה נשמע שהנשמה היא אלהיו ח"ו.

עוד כתב (ס"ק ד') בנוסף למה שכתב הטור שברכת הנותן לשכוי הכוונה ללב האדם, גם יש לאדם בשמיעת התרנגול הנאה שיודע שהוא קרוב ליום.

עוד כתב (ס"ק ה') שברכת מלביש ערומים לאו דווקא כשישן ערום אלא גם כשלובש מלבוש העליון מברך ברכה זו.

עוד כתב (ס"ק ו') מה שכתב מרן כשיניח ידו על עיניו יברך פוקח עורים לא יניח ידו ממש אלא עם החלוק כיון שאסור להניח ידו על עיניו קודם נטילה.

עוד כתב (ס"ק ח') שכונת הרמ"א לובש האבנט, היינו מכנסיים.

עוד כתב (ס"ק ט') שהזכיר ישראל בשני ברכות עוטר ישראל ואוזר ישראל שבאלו השניים הם בישראל לחוד שהם משום צניעות, הכובע, וכן האבנט שלא יהא ליבו רואה את הערוה.

עוד כתב (ס"ק י') לומר ותרגילנו בתורתך וכו' בלשון רבים. (ובהליכות עולם ח"א עמו' נו' כתב שמי שהורגל לומר ברכה זו בלשון רבים יש לו על מה שיסמוך).

——–

לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים

האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.

בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.

ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.

בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל

מנחת שי – הלכות

הלכות תפלה ביה"כ וברכות
אברכי הכולל "שומרי גחלת" סניף "מנחת שי" אשדוד
בעידודו של ראש הכולל הרב אליהו דיקורגר שליט"א

לפי רישיון  Creative Commons-CC-2.5