סעי' א' – לא יקרא ק"ש כשבשרו נוגע בבשר חבירו מהמותניים ולמטה. – ספר מנחת שי

——–

בגמ' ברכות כד. שנים שהיו ישנים בטלית אחד (כשבשרם נוגע זה בזה) מהו שיחזיר זה פניו לכאן ויקרא ק"ש ויחזיר זה פניו לכאן ויקרא ק"ש. לרב יהודה אמר שמואל אפילו אשתו מותר, ולרב יוסף רק אשתו מותר כשמחזיר פניו וקורא שאשתו כגופו ורגיל בה אבל אחר לא יקרא אלא אם כן טלית מפסקת ביניהם. ופסק הרי"ף (טו.) כרב יוסף דאשתו כגופו ומותר להחזיר פניו ולקרות אבל אחר לאו כגופו הוא ואסור וכן פסק הרמב"ם (פ"ג הי"ח). והרא"ש (סי' לה) הביא פסק הרי"ף ואחר כך כתב שרבינו יצחק סובר דכיון דלא איפסיק הלכתא לא כשמואל ולא כרב יוסף עבדינן לחומרא כברייתא דפליגא אדרב יוסף ולא יקרא אפילו באשתו עמו אם אין טלית מפסקת בינו לבינה. וכתב הב"י שכשטלית מפסקת ביניהם לא צריך להחזיר פניו. וכתב הרמב"ם (שם) שאין צריך הפסק טלית אלא ממתניו ולמטה וכן בדין דממתניו ולמעלה אע"פ שנוגע בשר זה בבשר זה לא אתו לידי הרהור ולענין הלכה כיון שהרי"ף והרמב"ם ז"ל מסכימים לפסוק הלכה כרב יוסף הכי נקטינן:

וכ"פ מרן שנים שהיו ישנים בטלית א' ובשר שניהם נוגעים זה בזה, לא יקרא ק"ש אלא אם כן היתה טלית מפסקת ביניהם ממתניהם ולמטה.

וכתב המ"ב (ס"ק א') אם הם שוכבים פנים להדי פנים אסור לקרות בלא הפסקת טלית אפילו אם אינם נוגעים כל ששוכבים בקירוב אחד לחבירו: וכתב בביה"ל (ד"ה שנים) שכ"כ הפמ"ג. והמאמ"ר מסתפק בזה. (והטעם לאסור כתב בברכי יוסף, הביאו בהלכה ברורה בבירור הלכה, משום שלבו רואה את ערות חבירו, אולם מהמ"ב לקמן משמע שהוא משום הרהור).

עוד כתב (ס"ק ב') לא יקרא שמא יבא לידי הרהור:

עוד כתב (ס"ק ג') שכשיש טלית מפסקת ביניהם אז אפילו פניהם זה לזה מותר דשוב לא יבוא לידי הרהור :

עוד כתב (ס"ק ד') כשבשרם נוגע ממתניהם ולמעלה לא אתי לידי הרהור. ודע דבכל זה צריך ג"כ שיוציא ראשו לחוץ שלא יהא עיניו יוכל לראות את הערוה וצריך ג"כ לחוץ על לבו שלא יהא לבו רואה את הערוה וכדלקמן בריש סימן ע"ד ועי"ש בס"ק ב' מה שכתבנו עוד בזה. כתב הפר"ח דנראה לו דאם בדיעבד קרא בלא החזרת פנים ובלא הפסקת טלית דיצא ידי חובתו עי"ש והפמ"ג מפקפק בזה וכן בס' ישועות יעקב עי"ש: (ובהלכה ברורה אות ב' כתב שבדיעבד יצא ידי חובה, ואם אפשר יחזור ויקרא ק"ש, ועל ברכות ק"ש לא יחזור דסב"ל). כתב בביה"ל (ד"ה ממתניהם ולמטה) אם הם עם טלית ונוגעים רק ברגליהם מלמטה אפשר שיש גם בזה הרהור וצ"ע. כתב בספר עבודת היום בד"א כל זה הסימן כשקורא ק"ש או מתפלל או מדבר ד"ת בפיו אבל להרהר בד"ת הלא קי"ל דמותר אפילו כשערותו מגולה כמו שכ' בסוף סימן ע"ה כ"ש בזה ועי"ש שכתב עוד ומטעם זה מותר להרהר בדברים שבקדושה בשעת תשמיש שהרהור אינו כדיבור לענין זה אע"פ שהוא כדיבור לענין להרהר במבואות המטונפות עכ"ל בקיצור:

——–

לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים

האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.

בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.

ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.

בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל

מנחת שי – הלכות

הלכות תפלה ביה"כ וברכות
אברכי הכולל "שומרי גחלת" סניף "מנחת שי" אשדוד
בעידודו של ראש הכולל הרב אליהו דיקורגר שליט"א

לפי רישיון  Creative Commons-CC-2.5