סעי' א' – לא יפסיק בין גאולה לתפלה אפילו באמן אחר גאל ישראל ולא בשום פסוק, חוץ מה' שפתי תפתח. – ספר מנחת שי

——–

כתב הטור מגמ' ברכות ט: ויסמוך גאולה לתפלה שלא יפסיק ביניהם כלל. ובירושלמי פ"א ה"א תיכף לגאולה תפלה שנאמר יהיו לרצון אמרי פי והגיון לבי לפניך ה' צורי וגואלי היינו גאולה וסמיך ליה יענך ה' ביום צרה היינו תפלה א"ר אמי כל מי שאינו סומך גאולה לתפלה למה הוא דומה לאוהבו של מלך שבא

ודפק על פתחו של מלך יצא המלך לידע מה הוא מבקש ומצאו שהפליג אף הוא מפליג. ועל פי הטעם של הירושלמי כתב בהגהות אשר"י שבשבת לא צריך לסמוך גאולה לתפלה ששבת הוא לא יום צרה. וכתב הב"י שאין דבריו נראים, שהפסוק שהביא הירושלמי יענך ה' ביום צרה הוא רק סמך בעלמא, וגם בלא זה צריך לסמוך גאולה לתפלה. ועוד שאפילו ששבת לא עת צרה עכ"פ התפלה בשבת היא במקום תפלה של חול, וצריך להתפלל כדוגמת תפלת החול שהיא בעת צרה.

עוד כתב הטור שאמן אחר גאל ישראל לא הוי הפסק ומצוה לענותו כיון שהוא אחר סיום ברכות של ק"ש.

וכתב הב"י שפשט המנהג על פי הזוהר שלא לענות אמן בין גאולה לתפילה. וכל דיני סמיכות גאולה לתפילה נתבארו בסימן ס"ו: ושם נתבאר גם כן אם יכול להפסיק כדי להניח טלית ותפילין:

עוד כתב הטור ויש נוהגים לומר קודם פסוקים כגון שומע תפלה עדיך כל בשר יבואו כי שם ה' אקרא הבו גודל לאלהינו ואין לאומרם דהוי הפסק אבל ה' שפתי תפתח ופי יגיד תהלתך לא הוי הפסק, דאמרינן בגמ' שם אמר רבי יוחנן בתחילה הוא אומר ה' שפתי תפתח כיון דתקנוהו רבנן בתפלה כגאולה אריכתא דמיא אבל במוסף ומנחה אם ירצה לומר פסוקים יאמר: וכתב שפשוט הוא שאמירת פסוקים אחר גאל ישראל הוי הפסק וכ"כ הגהומ"י והמרדכי. עוד כתב שגם בערבית לא יאמר פסוקים שגם בערבית מצוה לסמוך גאולה לתפלה, וכ"כ הכל בו בשם הר"מ (תשב"ץ קטן סי' רכז) וכן משמע מדברי התוספות בפרק קמא דברכות (ד: ד"ה דאמר): וכן משמע בטור שכתב במוסף ומנחה אם ירצה לומר פסוקים יאמר משמע שבערבית לא יאמר. ופסוק ה' שפתי תפתח הוא כתפלה אריכתא דמיא וכתב הב"י שכן הגירסא ולא כמ"ש בטור כגאולה אריכתא דמיא.

וכתב ה"ר יונה (ג. ד"ה כיון) פירוש זה הפסוק דבוק עם הפסוק שאחריו שאומר כי לא תחפוץ זבח ואתנה וגו' ואמר אותו דוד כשהיה מתפלל על חטא בת שבע שחטא בו במזיד ועל המזיד אין מביאין קרבן ועל כן היה מתפלל לבורא תסייעני שאוכל לכוין בתפילתי ולספר מהלליך כדי שתהיה תפילתי מקובלת שכיון שלא תחפוץ זבח על המזיד תהיה תפילתי כפרה במקום קרבן ועכשיו גם כן שאין לנו בית המקדש ואין אנחנו מקריבים קרבנות אנו אומרים אותו על אותו ענין שתהא תפילתינו מקובלת ורצויה במקום זבח וקרבן ומפני שנתקן על ענין התפילה אמרו דכתפילה אריכתא דמיא עכ"ל.

וכ"פ מרן צריך לסמוך גאולה לתפלה ולא יפסיק ביניהם, אפי' באמן אחר גאל ישראל ולא בשום פסוק, חוץ מה' שפתי תפתח (תהילים נא, יז). הגה: וי"א שמותר לענות אמן על גאל ישראל, וכן נוהגין (טור). וי"א הא דצריך לסמוך גאולה לתפלה, היינו דוקא בחול או בי"ט, אבל בשבת א"צ (פי' דטעמא דבעינן למסמך גאולה לתפלה, משום דכתיב יענך ה' ביום צרה (תהילים כ, א) וסמיך ליה יהיו לרצון אמרי פי וגו' וגואלי (תהילים יט, טו), ושבת לאו זמן צרה; ולענ"ד נראה דמה שא"כ בי"ט, הוא משום שהם ימי הדין כדתנן במשנה ב' פ"ק דר"ה: בפסח, על התבואה וכו') (הגהת אשיר"י פ"ק דברכות וכל בו הלכות שבת ומהרי"ל הל' יו"ט), וטוב להחמיר אם לא במקום שצריך לכך (טור).

וכתב המ"ב (ס"ק א') שאחר שאמר ד' שפתי תפתח נחשב כהתחיל התפלה ואסור לומר שום פסוק אפילו בתפלת מנחה או מוסף. (ובהלכה ברורה אות ב' כתב שבתפלת מוסף ומנחה יפסיק לקדיש וקדושה, וחוזר ואומר ד' שפתי תפתח).

עוד כתב (ס"ק ב') שאפילו בשהייה בעלמא יותר מכדי דיבור יש לזהר לכתחלה.

עוד כתב (ס"ק ג') שלא עונה אמן אחר גאל ישראל והוא הדין דקדיש וקדושה אין לענות וכדלעיל בסימן ס"ו ס"ט ונקט אמן משום דשם סליק ענינא של הברכות ק"ש וה"א דיכול לענות אמן אפילו אחר עצמו וכדלקמן בסימן רט"ו ס"א קמ"ל דאסור משום הפסק ואפילו אחר הש"ץ לא יענה:

עוד כתב (ס"ק ד') ואפילו בערבית קודם תפילת י"ח ג"כ יש לזהר בזה, מלומר איזה פסוק.

עוד כתב (ס"ק ה' ו') מה שכתב הרמ"א שעונה אמן אחר גאל ישראל, היינו אחר ברכת הש"צ ולא אחר ברכת עצמו. (ובהלכה ברורה סימן סו' אות ל' כתב שלמנהג הספרדים לא עונה גם אחר הש"צ), ודוקא אמן זה שהוא שייך לברכה לא הוי הפסק אבל לאמן יהש"ר וקדושה אינו מפסיק, שאמן של גאל ישראל שייך לברכה ולא הוי הפסק משא"כ באלו:

עוד כתב (ס"ק ז') ביו"ט גם לדעת הרמ"א צריך לסמוך גאולה לתפלה כיון דיום זה הוי בשאר ימים יום צרה שייך ביה ג"כ הפסוק דיענך ה' וגו' אחר הפסוק יהיו לרצון דמיירי בגאולה:

עוד כתב (ס"ק ח' ט') שלדעת הרמ"א טוב להחמיר שגם בשבת יסמוך גאולה לתפלה ולא ישהה ביניהם, וכדעת הב"י , אבל קדיש או קדושה יהא מותר לענות ביניהם בשבת. וכתב הביה"ל (ד"ה וטוב להחמיר) הטעם שמקילים בשבת לענות קדיש או קדושה שיש לצרף דעת הראשונים שסוברים שבכל יום מותר לענות קדיש או קדושה בין גאולה לתפלה. (וכ"כ בהליכות עולם חלק א' עמוד קב' [ומ"ש שם ויו"ט הוא ט"ס] ובהלכה ברורה סימן סו' אות לד' שבשבת יענה קדיש או קדושה אחר שאמר גאל ישראל. דעבדינן ספק ספקא, ספק כדעת הסוברים שבכל יום יכול לענות קדיש או קדושה אחר גאל ישראל ואף את"ל כסוברים דהוי הפסק שמא כדעת הסוברים שבשבת לא צריך לסמוך גאולה לתפלה ומותר. ולכאורה יש לעשות ס"ס מעין זה להתיר לענות אמן שאחר ברכת גאל ישראל בשבת, ספק כדעת הסוברים שבכול יום עונה אמן אחר ברכת גאל ישראל ואת"ל כדעת הסוברים דהוי הפסק שמא כדעת הסוברים שבשבת לא צריך לסמוך גאולה לתפלה. ולא ראינו שנהגו לענות, וצריך לומר שהטעם שלא עונה אמן אחר גאל ישראל שנהגו כדעת הזוהר שלא לענות וצ"ל שהמנהג היה שבין בחול ובין בשבת שלא עונה, משא"כ בקדיש וקדושה שאין מנהג ידוע בזה שלא לענות קדיש או קדושה). עוד כתב בביה"ל שם מי שאחר לביהכ"נ בשבת ומצא ציבור מתפללים לא יתפלל עימהם ואח"כ יקרא ק"ש וברכותיה שגם לרמ"א עדיף שיסמוך גאולה לתפלה אפילו בשבת מאשר שיתפלל בציבור. (וכ"כ בהלכה ברורה סימן סו' אות לד' שאף בשבת יקרא ק"ש וברכותיה ואח"כ יתפלל). עוד כתב הביה"ל (ד"ה חוזר ואומר) שאם לא אמר פסוק ד' שפתי תפתח קודם התפלה, לא צריך לחזור אף שהוא חלק מהתפלה לענין שלא נחשב כמפסיק בין גאולה לתפלה, אבל אינו חלק ממש מהתפלה שנאמר שיחזור אם לא אמרו.

——–

לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים

האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.

בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.

ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.

בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל

מנחת שי – הלכות

הלכות תפלה ביה"כ וברכות
אברכי הכולל "שומרי גחלת" סניף "מנחת שי" אשדוד
בעידודו של ראש הכולל הרב אליהו דיקורגר שליט"א

לפי רישיון  Creative Commons-CC-2.5