סעי' א' – כל הטמאים קורין בתורה וקורין ק"ש ומתפללין, ואף בעל קרי מותר וכן פשט המנהג. – ספר מנחת שי

——–

כתב הב"י בברכות כו. במשנה זב שראה קרי ונדה שפלטה שכבת זרע והמשמשת שראתה נדה צריכין טבילה ורבי יהודה פוטר וכתבו הרי"ף (יז:) והרא"ש (סי' נח) מהא מתניתין שמעינן דזבים וזבות נדות ויולדות כולהו חייבים בתפילה דדייקינן טעמא דזב שראה קרי ונדה שפלטה שכבת זרע הוא דצריכי טבילה הא זב שלא ראה קרי ונדה שלא פלטה שכבת זרע אין צריכין טבילה לדברי הכל וכן הלכה: וטבילת בעל קרי לדברי תורה הוא תקנת עזרא כדאיתא בסוף פרק מרובה (ב"ק פב:) ונתן הטור טעם לדבר לפי שבא מקלות ראש והכי מוכח בפרק מי שמתו (כב.): וכתב הטור מגמ' ברכות שם וחולין קלו: והאידנא שרי דאמר רב נחמן בר יצחק נהוג עלמא כר"י בן בתירא בד"ת דאמר ד"ת אין מקבלין טומאה וא"צ טבילה וכן כי אתא זעירי אמר בטלוה לטבילותא כר"י ב"ב. וכתב רבינו יונה שלא התירו רק ק"ש בלא טבילה אבל דברי תורה חמור יותר ואסור בלא טבילה. והב"י דחה דבריו וכתב שדברים תמוהים הם ושאין לחלק בזה בין ק"ש לדברי תורה ובשניהם מותר עוד כתב הב"י וכבר כתבו התוס' בסוף פרק מרובה (פב: ד"ה אתא) וה"ר יונה בפרק מי שמתו (יג: ד"ה כי) והרמב"ם בסוף הלכות ק"ש (פ"ד ה"ח) טעם לדבר היאך היה כח לרבי יהודה בן בתירא לבטל תקנת עזרא: או משום שהיתה גזירה שאין רוב הציבור יכול לעמוד בה, או שגזירה זו לא נתפשטה בכל ישראל. וכתב הטור ולאו דוקא לטבילותא אלא הוא הדין נמי רחיצה בט' קבין לא בעי דהא ר"י לא מצריך אפילו רחיצה וקאמר דנהוג עלמא כוותיה לגמרי. וכתב הב"י שכ"כ הרשב"א מהא דתניא שם מעשה בתלמיד אחד שהיה מגמגם למעלה מרבי יהודה בן בתירא אמר לו בני פתח פיך ויאירו דבריך שאין דברי תורה מקבלים טומאה. מהכא משמע דרבי יהודה בן בתירא לא מצריך אפילו נתינת תשעה קבין. וכתב הרי"ף שיש מי שאומר שלא צריך טבילה בין לדברי תורה ובין לק"ש ותפלה ויש שאומרים שדוקא לדברי תורה לא צריך לטבול אבל לתפלה צריך ושכך כתב רבינו האי גאון שאין מתפללים עד שירחצו. וכתב הטור שהרב ישעיה כתב שאין חילוק בין ק"ש לתפלה וכ"כ בה"ג ושנוהגים העולם שבעל קרי קורא בתורה בק"ש ותפלה ויורד לפני התיבה קודם טבילה. וכתב הטור ונראה כיון דתלי במנהגא אזלינן בכל דוכתא בתר מנהגא דנהיגי ביה והאידנא לא נהוג בטבילה ולא ברחיצה לא לד"ת וק"ש ולא לתפלה. וכתב שהראב"ד אף הביא ראיה מהירושלמי שגם רחיצה של ט' קבין לא צריך שכתב הירושלמי יומא פ"ח ה"א יוה"כ אסור בתשמיש המטה השתא ברחיצה אסור בתשמיש לכ"ש כלומר אסור לו להתפלל בעודו בעל קרי עד שיטבול וכיון שאסור ברחיצה כ"ש בתשמיש המטה ומשני במקום שאין טובלין ואם איתא שצריך ט' קבין מאי משני, אכתי ברחיצה אסור כ"ש בתשמיש המטה : אלא ודאי מקום שאין טובלים ולא רוחצים קאמר, אלמא יש מקומות שנוהגים שלא לרחוץ כלל כמו שאנו נוהגים. וכתב הב"י שגם הרשב"א הביא בפרק מי שמתו (שם ד"ה אמר לו) ירושלמי זה ופירשו כמו שפירש הראב"ד שיש מקומות שאינם רוחצים כלל וכן נהגו בכל מקומותינו ע"כ: ודעת הרמב"ם לתורה וק"ש ותפלה בטלה התקנה ומותר בלא כלום. רק לתפלה נהגו בני שנער וספרד רחיצה של ט' קבין משום הכון לקראת אלוהיך ישראל. ודוקא שהוא ברי, או חולה ששמש, אבל חולה שראה לאונסו פטור מכלום ואין כאן מנהג. וכתב הב"י שהמקור למנהג שנער וספרד מה שאמר רבא בגמ' שם בריא או חולה ששמשו צריך טבילה, ובריא שראה לאונסו צריך ט' קבין וחולה לאונסו פטור מכולם וכיון שנתבטלה תקנת הטבילה סוברים שנער להחמיר על עצמם משום הכון, רק מקילים שמספיק רחיצה של ט' קבין אע"פ שבזמן התקנה ברי ששמש צריך טבילה כאן שהיא רק חומרא מצריכים הם רק רחיצה לתפלה, וחולה לאונסו פטור מכלום שהרי גם בזמן התקנה היה פטור מכלום. וכתב הרשב"א שדברי רבא בגמ' הם למי שמחמיר ולא נוהג כרבי יהודה בן בתירא אלא עושה כתקנת עזרא כך דינו, שבריא לאונסו מספיק ט' קבין וחולה לאונסו פטור מכלום. וכתב הטור בסימן רמ"א ויש חסידים ואנשי מעשה שהיו מחמירין על עצמן וטובלין לקירויין להתפלל וחומרא יתירא היא זו שאף להרי"ף שכתב שיש מצריכים טבילה לתפילה לאו דוקא טבילה אלא רחיצה בתשעה קבין ואני כתבתי למעלה שאין צריך לא טבילה ולא רחיצה והמחמיר תבא עליו ברכה ע"כ: וכתב הב"י שהארבעים סאה שתיקן עזרא אפילו מים שאובים כשרים וכדתנן מקואות ריש פרק שמיני (מ"א) מקואות העכו"ם שבחוצה לארץ כשרים לבעלי קריין אפילו נתמלאו בקילון וכן פירשו שם הרמב"ם וה"ר שמשון. וכן הוא בגמ' ברכות כב: ואמרינן עוד בגמ' תשעה קבין שאמרו דוקא כששופכם עליו אבל לטבול בתוכם לא מהני מידי בין אם הם בכלי או בקרקע כמ' סאה מה מ' סאה בטבילה ולא בנתינה אף תשעה קבין בנתינה ולא בטבילה. והגמ' בגיטין טז. נסתפקה חציו בטבילה דהיינו שעומד חציו בתוך המקוה וחציו בנתינה ששופך עליו ט' קבין, מאי, תיקו. וכתב הב"י וכיון דמידי דתקנתא דרבנן הוא נקטינן לקולא ואע"ג דתקנת עזרא ליתא האידנא כתבתי זה משום דנפקא מינה למי שקיבל עליו לנהוג כתקנת עזרא: עוד כתב הב"י שמרבינו יונה משמע שצריכים כל הט' קבין להיות בכלי אחד שיוכל להוריקם ממנו בלא שום הפסקה. אולם כתב הב"י שאינו כן דפרק שלישי במקואות משנה ד' תנן ומשלשה כלים מצטרפים ומארבעה אין מצטרפים במה דברים אמורים בזמן שהתחיל השני עד שלא פסק הראשון. וכ"פ הרמב"ם. עוד כתב הב"י כתוב בהגהות מימון פ"ד (תפלה אות ג) בשם ראבי"ה (ברכות סי' סח) הנשים נהגו טהרה ופרישות בעצמן בעת נדותן שאין הולכות לבית הכנסת ואף כשמתפללות אין עומדות בפני חברותיהן וכן ראיתי בדברי הגאונים וכשר המנהג כדאמרינן בבעל קרי שמעתי שמקילין בה ושמעתי שמחמירין בה וכל המחמיר בה מאריכין ימיו ושנותיו והוא הדין באחרים עכ"ל וכתוב בכתבי מה"ר ישראל (תרה"ד ח"ב) סימן קל"ב שהוא התיר בימים הנוראים וכהאי גוונא שרבות מתאספות לבית הכנסת לשמוע תפילה וקריאה שילכו לבית הכנסת וסמך ארש"י שמתירו מפני נחת רוח לנשים כי היו להן לעצבון רוח ולמחלת לב שהכל מתאספין להיות בציבור והמה יעמדו חוץ עכ"ל והשתא נשי דידן לא נהוג להמנע כלל מליכנס לבית הכנסת וכתב רבינו ירוחם בנתיב כ"ו ח"ג (רכג ע"ד) שראה אנשים ונשים טועים לומר שהיולדת צריכה ליזהר מליכנס בבית הכנסת עד שיעברו ארבעים לזכר ושמונים לנקבה ומנהג בטעות הוא וצריך למחות בידן:

וכ"פ מרן כל הטמאים קורין בתורה וקורין ק"ש ומתפללין, חוץ מבעלי קרי שהוציאו עזרא מכל הטמאים ואסרו בין בד"ת בין בק"ש ותפלה עד שיטבול, כדי שלא יהיו ת"ח מצויין אצל נשותיהן כתרנגולין. ואח"כ בטלו אותה תקנה, והעמידו הדבר על הדין, שאף בעל קרי מותר בד"ת ובקריאת שמע ובתפלה בלא טבילה ובלא רחיצה דתשעה קבין, וכן פשט המנהג. {הגה: יש שכתבו שאין לאשה נדה בימי ראייתה ליכנס לבית הכנסת או להתפלל או להזכיר השם או ליגע בספר, (הגהות מיימוני פ"ד) וי"א שמותרת בכל, וכן עיקר (רש"י הלכות נדה), אבל המנהג במדינות אלו כסברא ראשונה. ובימי לבון נהגו היתר. ואפילו במקום שנהגו להחמיר, בימים נוראים וכה"ג, שרבים מתאספים לילך לבית הכנסת, מותרין לילך לבהכ"נ כשאר נשים, כי הוא להן עצבון גדול שהכל מתאספים והן יעמדו חוץ (פסקי מהרא"י סי' קל"ב).}

וכתב המ"ב (ס"ק א') תקנו טבילה גם כי הקרי בא מקלות ראש וד"ת צריך להיות באימה ויראה ברתת וזיע כמו בעת נתינתה:

עוד כתב (ס"ק ב') גם אחר שבטלו הטבילה כיון שהיתה גזירה שאין רוב הצבור יכולין לעמוד בה ובטלוה משום ביטול תורה ומשום ביטול פריה ורביה.

עוד כתב (ס"ק ד') שיש אנשי מעשה שנוהגין בתקנה זו וטובלין א"ע לקריין ואם קשה עליהם הטבילה רוחצין א"ע בט' קבין. וכתבו האחרונים שארבעים סאה מים שאובים כשרים לטבילה זו וכן הט' קבין הוא ג"כ במים שאובים ואפילו משלשה כלים. ובאופן שלא יפסיק משפיכת כלי א' עד שיתחיל השני אבל יותר מג' כלים אין מצטרפין לשיעור ט' קבין. והנך ט' קבין צריך שישפוך עליו אבל לא לטבול בתוכם בין אם הם בכלי או בקרקע דכל שהוא דרך טבילה בעינן דוקא ארבעים סאה ובקרקע כשאר טבילות ומ"מ אם נכנס חציו למקוה ולא הרכין ראשו לטבול חצי גופו אשר בחוץ רק שפכו עליו מלמעלה ט' קבין מועיל לטהר. כתב בספר מטה אפרים דבעת שפיכת הט' קבין על האדם יש לו לעמוד זקוף ושתי ידיו מונחים נגד לבו ולא ידחק אותם בחיבוק הרבה רק בריווח קצת כדי שיבואו המים גם שם ויזהיר לשופכים עליו שישפכו כנגד גופו ממש. כתב המג"א דאף הנוהג טבילה לקרי דוקא בריא או חולה ששמש מטתו אבל חולה שראה קרי לאונסו פטור מכלום ואין לו רק לרחוץ אותו מקום שלא יהיה מלוכלך מש"ז. וכתב בביה"ל (ד"ה וכן פשט) קצת נראה דחולה נקרא לענין זה מי שהוא חלוש וראיה לזה מברכות כ"ב לענין ת"ח עי"ש ברש"י ד"ה אפשר. ודע עוד דמה שמסתפק בשע"ת לענין חציצה בטבילת בע"ק מצאתי בספר האשכול שזכינו עתה לאורו שכתב בהדיא דאין פוסל חציצה בזה. אך ביש חציצה ברוב גופו משמע שם דפוסל גם בזה: עוד כתב במ"ב וכן בריא שראה מים חלוקים פטור מכלום דלא גזר עזרא ע"ז לענין ד"ת ותפלה ורק לענין תרומה טמא משום מים חלוקים:

עוד כתב (ס"ק ו') מה שכתב הרמ"א שהמנהג באשכנז שאין האשה מתפללת בימי ראייתה כתב בבנימין זאב שלא נהגו רק שלא להכנס לבהכ"נ ולא לראות ס"ת וגם כשמתפללת אינה עומדת בפני חברותיה ומשום מנהג וכבוד עושין כן ולא משום איסור עכ"ל. וכן הסכימו האחרונים דצריכה להתפלל בביתה ולברך כל הברכות ובפרט ברהמ"ז וקידוש שהוא מן התורה וע' במגן אברהם. (וכך כתב בהלכה ברורה אות ג' שאסור לה להימנע מתפילה או ברכות ואם נהגה כן צריכה לבטל מנהגה בלא התרה).

עוד כתב (ס"ק ז') מה שכתב הרמ"א שהמנהג במדינות אלו כסברא ראשונה. כתב ובמדינותנו נוהגים היתר לעולם ומברכות ומתפללות ומ"מ לא יסתכלו בס"ת בשעה שמגביהים אותה להראות לעם [ח"א] . (ובהלכה ברורה אות ג' כתב יש מקומות שנהגו האשכנזים שאינה נכנסת לביהכ"נ ואינה מסתכלת בספר תורה בעת שמגביהים אותו ומראים לעם. ומנהג הספרדים להקל בזה ואם רצתה להחמיר על עצמה רשאית לעשות כן). עוד כתב שלא יכנסו לבית הקברות עד שיטבלו:

עוד כתב (ס"ק ח') מיום ראשון של סליחות ואילך מיקרי ימים נוראים לכל כה"ג וה"ה אם משיאה בנה או בתה או שהיא בעצמה יולדת שהולכין לבהכ"נ אחר ד' שבועות שרי אע"פ שהיא נדה וכיון שמותרים לילך לבהכ"נ שרי ג"כ להתפלל בכל זה לכו"ע:

——–

לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים

האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.

בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.

ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.

בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל

מנחת שי – הלכות

הלכות תפלה ביה"כ וברכות
אברכי הכולל "שומרי גחלת" סניף "מנחת שי" אשדוד
בעידודו של ראש הכולל הרב אליהו דיקורגר שליט"א

לפי רישיון  Creative Commons-CC-2.5