סעי' א' – חוזר ומתפלל בנדבה כמה פעמים שירצה וצריך לחדש שום דבר; והמסופק אם התפלל, חוזר ומתפלל בלא חידוש; ואם נזכר באמצע התפלה שכבר התפלל, פוסק אפי' באמצע ברכה אפילו יכול לחדש בה דבר. – ספר מנחת שי

——–

בברכות כא. אמר רבי אלעזר ספק התפלל ספק לא התפלל לא יחזור ויתפלל, רבי יוחנן אמר הלואי שיתפלל אדם כל היום כולו. ואיתא תו התם ואמר רב יהודה אמר שמואל היה עומד בתפילה ונזכר שהתפלל פוסק ואפילו באמצע ברכה. ואמר רב יהודה אמר שמואל התפלל ונכנס לבית הכנסת ומצא ציבור שמתפללין אם יכול לחדש בה דבר יחזור ויתפלל ואם לאו אל יחזור ויתפלל. וכתבו התוספות (ד"ה ור' יוחנן) בשם ר"י שהלכה כרבי יוחנן שיכול אדם להתפלל אע"פ שכבר התפלל. ודוקא בספק התפלל אבל ודאי התפלל לא, שר' יוחנן לא חולק על רב יהודה אמר שמואל שאמר שאם נזכר באמצע התפלה שכבר התפלל שפוסק אפילו באמצע הברכה. וכן אם יכול לחדש דבר בתפילתו יכול להתפלל שוב אפילו ודאי התפלל. וכדאמר רב יהודה אמר שמואל אם יכול לחדש דבר בתפילתו יחזור ויתפלל.

וכתב הב"י שכל שמחדש בה דבר אפילו ביחיד נמי חוזר ומתפלל אם ירצה ואפילו אם התפלל כבר ודאי, והא דנקט רב יהודה ציבור לאשמועינן דלא אמרינן יחיד לגבי ציבור כמאן דלא צלי דמי ולא צריך חידוש אלא אפילו מצלי בציבור צריך חידוש. והא דאמר רב יהודה התחיל להתפלל ונזכר שכבר התפלל פוסק היינו אפילו אם יכול לחדש בה דבר משום דכי אמרינן שהחידוש מועיל הני מילי כשמתחיל לדעת כן אבל כשמתחיל מתחלה לדעת חובה אין חידוש מועיל לו אחר כך ולפיכך פוסק:

וכתב הב"י שרבינו האי גאון כתבו רבינו יונה (יב: ד"ה והאי) והרא"ש (סי' טו) סובר כדעת ר"י ושוים הם לענין הדין, דכל שספק לו אם התפלל אם לא התפלל חוזר ומתפלל ואינו צריך לחדש, וכל שברי לו שהתפלל אינו חוזר ומתפלל בלא חידוש, ובחידוש מיהא חוזר ומתפלל כמה פעמים שירצה, ואם התחיל להתפלל על דעת שלא התפלל ונזכר שכבר התפלל חייב להפסיק אפילו באמצע ברכה אע"פ שיכול לחדש בה דבר, ובכל הני מילי לא שאני לן בין מתפלל בציבור למתפלל ביחיד כלל.

ודעת הרי"ף לדעת הב"י גם הוא סובר שלר' יוחנן לא יכול להתפלל תפלת נדבה בלי חידוש. ושכן דעת הרמב"ם בפ"א מהלכות תפילה (ה"ט) שאין היחיד מתפלל נדבה אלא בחידוש ומשמע דכהרי"ף סבירא ליה שהרי כתב שאין הציבור מתפללין נדבה כלל ושיחיד לא יתפלל מוסף שתים וגם כתב שבתפילת נדבה צריך שיחדש בה ובפ"י מהלכות תפילה (ה"ו) כתב מי שנסתפק לו אם התפלל או לא התפלל אינו חוזר ומתפלל אלא אם כן התפלל תפילה זו על דעת שהיא נדבה שאם ירצה יחיד להתפלל כל היום תפילת נדבה יתפלל מי שהיה עומד בתפילה ונזכר שכבר התפלל פוסק ואפילו באמצע ברכה ואם היתה תפילת ערבית אינו פוסק שלא התפלל אותה מתחלה אלא על דעת שאינה חובה עכ"ל.

אולם לדעת רבינו יונה והרא"ש בתשובה כלל ד', שהרי"ף סובר שאפשר להתפלל תפלת נדבה בלא לחדש בה דבר, דכיון שמתפלל נדבה שוב לא נחשב כמי שמקריב שני תמידין בשחרית שהוא עובר משום בל תוסיף. ומה שאמר רב יהודה שצריך לחדש זה דוקא בציבור צריך חידוש מפני שנראה כמתפלל עמהם לשם חובה אבל ביחיד לא. והרא"ש פסק בזה דלא כהרי"ף וכתב אני אומר שיש לאדם ליזהר שלא יתפלל נדבה בלא חידוש.

ולדעת הטור בדעת הרי"ף יכול להתפלל בתורת נדבה אפילו בלא חידוש. ומה שאמר רב יהודה שצריך לחדש דבר מדובר כשרוצה להוסיף תפילה שלא בתורת חובה וגם לא בתורת נדבה אם מחדש בה דבר שפיר דמי שאע"פ שלא נתכוין לתורת נדבה כיון שחידש בה דבר חשיבא כולה תפילה כחידוש והויא לה נדבה.

וכתב הב"י ואני כתבתי בסמוך דנראה לי לפרש דברי הרי"ף דמצריך חידוש, ובין שתהיה דעת הרי"ף כן או לא כיון דהרמב"ם והרא"ש מסכימים דצריך חידוש הכי נקטינן.

ועל מה שכתב הרי"ף והלכתא כרבי יוחנן ומפרשי רבנן הני מילי ביחיד ואדעתא דרשות אבל אדעתא דחובה אסור. כתב רבינו יונה (יב: ד"ה והרי"ף) כלומר כי אמרינן דספק התפלל ספק לא התפלל חוזר ומתפלל דוקא אדעתא דרשות אבל אדעתא דחובה אסור דודאי אדעתא דחובה אינו חוזר ומתפלל כדכתבינן.

וכתב הרשב"א (כא. ד"ה הא ובתשובות ח"א סי' צא) שר' יוחנן סובר שספק התפלל אינו רשאי לחזור ולהתפלל דדילמא כבר התפלל ואיכא משום בל תוסיף. אבל אומר רבי יוחנן כיון שהלואי ויתפלל אדם כל היום לכן אם רצה לחזור להתפלל חוזר ומתפלל ומתנה אם לא התפלל זו לחובתו ואם התפלל תהא לנדבתו:

עוד כתב הרשב"א (שם) שאם נזכר באמצע התפלה שכבר התפלל לרבי יוחנן יכול להמשיך להתפלל ויתכוין מכאן והילך לנדבה, ושכן הלכה ולא כרב יהודה שאמר פוסק. וכתב הב"י שאין הלכה בזה כדעת הרשב"א אלא חייב להפסיק שאי אפשר לעשות חצי תפלה חובה וחצי נדבה, ושכבר נתבאר שכן דעת כל הפוסקים והלכה כרבים:

וכ"פ מרן אם הוא מסופק אם התפלל, חוזר ומתפלל, ואינו צריך לחדש שום דבר; אבל אם ברי לו שהתפלל, אינו חוזר ומתפלל בלא חידוש; ועל ידי חידוש, חוזר ומתפלל בנדבה כל הפעמים שירצה, חוץ מתפלת מוסף שאין מתפללים אותה בנדבה; ובשבת וי"ט, אינו מתפלל תפלת נדבה כלל, ואם התחיל להתפלל על דעת שלא התפלל, ונזכר שכבר התפלל, פוסק אפי' באמצע ברכה אפילו יכול לחדש בה דבר.

דין מוסף ותפלות שבת יתבאר לקמן.

וכתב המ"ב (ס"ק א') ולענין ק"ש וברכותיה אם נסתפק עיין לעיל בסימן ס"ז:

עוד כתב (ס"ק ב') כשחוזר ומתפלל מספק מתנה ואומר אם לא התפללתי תהא לחובתי ואם התפללתי תהא לנדבה ואע"פ שכל ספק מד"ס להקל מ"מ הכא חוזר ומתפלל מפני שהלואי שיתפלל אדם כל היום בתורת נדבה וע"י חידוש וכדלקמיה והכא כשחוזר ומתפלל על הספק א"צ חידוש דאין לך חידוש גדול מזה שיצא ידי ספיקו. כתב בדרך החיים דערבית בספק אינו צריך לחזור ולהתפלל תפלת י"ח דקבעוה חובה בודאי לא בספק אבל מדברי הפמ"ג משמע רק דאין חוב עליו לכו"ע עי"ש אבל לכתחילה נכון הוא שיחזור ויתפלל גם בערבית כי באמת גם בערבית אפילו למ"ד רשות מ"מ לכתחילה מצוה היא וממילא מה שיצא ידי ספיקו נחשב כחידוש גם בערבית וכן משמע לענ"ד מלשון הרמב"ם פ"י מהלכות תפלה עי"ש ועצהי"ט יראה לחדש דבר בהחזרה: וכתב בביה"ל (ד"ה אם הוא מסופק) שלדעת הח"א ספק התפלל לא יחזור ויתפלל בתנאי של נדבה, כיון שמבואר בסעי' ד' שצריך שיהא מכיר את עצמו ואמיד בדעתו שיוכל לכוין וידוע שבזמה"ז אפילו אחד מאלף לא ימצא וא"כ אין יכול להתנות. ודחה דבריו הביה"ל דדברי הרשב"א שכתב שחוזר רק אם רוצה אינם מוסכמים לכו"ע כי דעת הראב"ד [הובא בתשובת הרשב"א] דחוב עליו לחזור ולהתפלל ואפילו לדעת הרשב"א ג"כ יש לחלק מהא דס"ד דשם איירי במתפלל סתם בתורת נדבה שם יפה קרינן בה למה לי רוב זבחיכם דדי בקרבנות התמידים וכן בג' תפלות הקבועות אבל בזה שרוצה להתפלל כדי לצאת ידי ספיקו דינו הוא כמו שאר תפילות דצריך לכתחילה להשתדל לכוין ובדיעבד די אם כיון רק באבות ועיין בביאור הגר"א בס"ד וכן משמע לשון השו"ע להמעיין דהאי דינא דס"ד אינו שייך כלל להא דספק התפלל המבואר בס"א אלא ענין בפני עצמו הוא. וכן בכל הפוסקים ראשונים ואחרונים שראיתי לא נמצא שום רמז שהיום ישתנה זה הדין. וגם הדה"ח והגר"ז והשולחן שלמה העתיקו השו"ע להלכה: עוד כתב בביה"ל (ד"ה חוזר ומתפלל) שבספר מאמר מרדכי הוכיח מדברי הרשב"א בתשובה שאין חוב עליו לחזור ולהתפלל מספק רק שכתב הרשב"א דכיון דחז"ל הרשוהו לחזור ולהתפלל ואין בו משום ש"ש לבטלה, אם אינו חוזר הרי הוא כמראה בעצמו שאינו חושש לתפלה ולכן צריך לחזור ולהתנדב . (וכתב בהלכה ברורה אות ב' ומכל מקום אם שעתו דחוקה עליו ביותר, רשאי להקל שלא לחזור ולהתפלל).

וכתב בביה"ל (ד"ה ואין צריך) שכשחוזר מספק לא צריך לחדש שום דבר בין אם מתפלל עתה ביחיד או בצבור גם אין נ"מ בזה בין אם פעם ראשון היה ביחיד או בצבור. עולת תמיד:

עוד כתב (ס"ק ג') מה שאינו חוזר ומתפלל בלא חידוש הוא משום דתפילות כנגד תמידים תקנום והוי כמקריב שני תמידין לשם חובה שאסור משום בל תוסיף ואפילו התפלל מתחלה ביחיד ועכשיו רוצה להתפלל בצבור אפ"ה אסור:

עוד כתב (ס"ק ד') על ידי חידוש יכול להתפלל רק לשם נדבה ולא לשם חובה. והא דבעינן חידוש בנדבה דע"י החידוש מינכר מתוכה שתפילתו היא לשם תחנונים ולא לשם חובה ובלא חידוש מיחזי כמי שעושה אותה לשם חובה. וכתב בביה"ל (ד"ה וע"י חידוש) שכתב הטור שכשחוזר על תפלה שכבר התפלל בכל אופן צריך לחדש בין אם מתפלל תפלה זו עם הצבור או ביחידי. עוד כתב שמהרמב"ם פ"י מהלכות תפלה הלכה ו' מוכח דבודאי וע"י חידוש ג"כ לא מהני אלא במכוין לשם נדבה ולא במתפלל סתם, ודלא כדעת הטור ברי"ף כמו שפירשו הב"י שאם מתפלל תפילה שלא בתורת חובה וגם לא התכוין בה לשום נדבה והוא מחדש בה דשפיר דמי דע"י החידוש מינכר שהיא לשם תחנונים:

עוד כתב (ס"ק ז') מי שהתפלל והתחיל בטעות שוב להתפלל כיון שהתחיל התפלה לשם חובה אפילו אם ירצה עתה לגומרה לשם נדבה לא מהני כיון שכבר התחיל בה לשם חובה דא"א להביא קרבן שחציו חובה וחציו נדבה. וכ"ז כשהתחיל על דעת שלא התפלל אבל אם היה לו ספק אם התפלל והתחיל בתנאי וכנ"ל בסק"ב, ונזכר באמצע שהתפלל י"ל דא"צ חידוש וגומר כך לשם נדבה דכיון שהתחיל מתחלה כהוגן אדעתא דספיקא וספק הוי כחידוש תו אין צריך חידוש. ובלבוש משמע שגומרה ע"י חידוש אפשר דהוא על צד היותר טוב: וכתב בביה"ל (ד"ה ע"ד שלא התפלל) שבספר מאמר מרדכי כתב דהלבוש מדינא קאמר מטעם דמה דאמרינן אין לך חידוש גדול מזה הוא מחמת דמה שמתפלל מכח ספק זהו חידושו וכל שנזכר באמצע שכבר התפלל איגלאי מילתא למפרע דתפילתו תפילת נדבה וצריך חידוש ככל נדבה וכנ"ל: (ובהלכה ברורה אות יג' כתב שיסיים תפלתו בתורת נדבה ונכון שיחדש בה דבר).

עוד כתב בביה"ל (ד"ה פוסק אפילו באמצע) ואפילו בתפילת ערבית דקי"ל שהיא רשות אם נזכר שהתפלל פוסק מאחר דהשתא שוינן עלן כחובה מסתמא התחיל בה אדעתא דחובה. מ"א: (ובהלכה ברורה אות יב' כתב שאינו פוסק באמצע התפלה אלא מסיימה על דעת נדבה ויחדש בה דבר).

——–

לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים

האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.

בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.

ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.

בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל

מנחת שי – הלכות

הלכות תפלה ביה"כ וברכות
אברכי הכולל "שומרי גחלת" סניף "מנחת שי" אשדוד
בעידודו של ראש הכולל הרב אליהו דיקורגר שליט"א

לפי רישיון  Creative Commons-CC-2.5