סעי' א' – הפסיק בין בשתיקה בין בדיבור אפילו שהה כדי לגמור את כולה יצא. – ספר מנחת שי

——–

בברכות כב: ת"ר היה עומד בתפלה ומים שותתין על ברכיו פוסק עד שיכלו המים וחוזר ומתפלל להיכן חוזר רב חסדא ורב המנונא חד אמר חוזר לראש וחד אמר למקום שפסק אמר רב אשי דכולי עלמא אם שהה כדי לגמור את כולה חוזר לראש והתם בדלא שהה קא מיפלגי וכתב הרי"ף (יד.) בשם רבינו האיי דהלכה כמאן דאמר למקום שפסק ואם שהה כדי לגמור את כולה חוזר לראש. וכל זה לענין תפילה אבל לענין ק"ש אפילו שהה כדי לגמור את כולה חוזר למקום שפסק, כמו שאומרת הגמ' כד: אמר ר' אבהו הוה אזיל בתריה דרבי יוחנן והוה קרי ק"ש כי מטא במבואות המטונפות אישתיק א"ל לרבי יוחנן להיכן אהדר א"ל אם שהית כדי לגמור את כולה חזור לראש ומפרש בגמרא דהכי קאמר ליה לדידי לא סבירא לי לדידך דסבירא לך אם שהית כדי לגמור את כולה חזור לראש. ופסק הרי"ף כר' יוחנן שבק"ש ובתקיעות ובהלל ובמגילה אפילו שהה כדי לגמור את כולה חוזר למקום שפסק חוץ מתפילה שאם שהה כדי לגמור את כולה חוזר לראש. וכך פסק הרמב"ם. אבל התוספות כתבו בשם השר מקוצי שאין חילוק בין תפילה לק"ש ושאר מצוות שאם שהה כדי לגמור את כולה אפילו בתפילה חוזר למקום שפסק, ורק אם היה ההפסק מחמת אונס כמו מים שותתים על ברכיו ושהה כדי לגמור את כולה חוזר לראש בין בתפילה ובין בק"ש או שאר מצוות. וכ"כ הרשב"א בשם הראב"ד וכ"כ הרא"ש והטור. ורבינו יונה כתב בשם רבני צרפת דאפילו בתפלה אם שהה כדי לגמור את כולה חוזר למקום שפסק ולא חילק בין שהה מחמת אונס או שלא מחמת אונס. וכתב הב"י שהלכה כדעת הרי"ף והרמב"ם ז"ל שלא מחלקים בין מחמת אונס ובין שלא מחמת אונס אלא שהה כדי לגמור את כולה בתפילה חוזר לראש ובשאר מצוות למקום שפסק. עוד כתב הב"י כתוב בהגהות מיימון בשם ראבי"ה שאין לחלק בין הפסק בשתיקה להפסק בדיבור:

וכ"פ מרן קראה סירוגין, דהיינו שהתחיל לקרות והפסיק בין בשתיקה בין בדיבור וחזר וגמרה, אפילו שהה כדי לגמור את כולה, יצא אפילו היה ההפסק מחמת אונס. {הגה: ויש אומרים דאם היה אנוס, והפסיק כדי לגמור את כולה, חוזר לראש. והכי נהוג, ומשערין ענין השהייה לפי הקורא ולא לפי רוב בני אדם (רשב"א ס"פ היה קורא). וכן הוא לקמן סימן ק"ד.}

וכתב בביה"ל (ד"ה קראה סירוגין) והכרעת הד"מ בסימן תכ"ב דלדבר שהוא מדרבנן לבד מתפלה יש להקל ולפסוק כהרי"ף שלא לחזור לראש אפילו בשהה מחמת אונס. אך הלבוש והב"ח והא"ר פליגי עליו וסוברים שאין חילוק בין דאוריתא לדרבנן ובכל דבר אם שהה כדי לגמור את כולה מחמת אונס חוזר לראש. וכתב המ"א שהמחמיר לחזור ולקרא את ההלל יקראנו בלא ברכה. והפמ"ג מסתפק אם יברך או לא. (ובהלכה ברורה אות ב' במקום שיש שם ברכות אינו רשאי לחזור לראש, וסב"ל). ולפי"ז מסתפק הביה"ל בברכות ק"ש אם שהה כדי לגמור את כולה מחמת אונס אם חוזר לראש או משום סב"ל לא יחזור אלא למקום שפסק. והחיי אדם כתב שבברכות ק"ש חוזר לראש, ואולי סובר שברכות ק"ש השוו חכמים לקריאת שמע, וכמו ק"ש אם שהה כדי לגמור את כולה מחמת אונס לדעת התוס' והרא"ש חוזר לראש כן הדין לענין הברכות אף שהם מדרבנן. (ובהלכה ברורה אות ה' כתב למנהג הספרדים אינו חוזר אלא למקום שפסק, ולמנהג האשכנזים י"א שחוזר לראש וי"א למקום שפסק, ולכ"ע אם הפסיק בין ברכה לברכה חוזר למקום שפסק). ולענין ברכת המזון כתב המ"א בסימן קפג' להסתפק אם חוזר לראש שהרי הקלו בו בשתוי שיכול לברך. ולדעת החיי אדם חוזר לראש ואפילו הפסיק בין הברכות של ברכת המזון חוזר לראש כיון ששלושת הברכות חשובות כאחת. ולענין ברכת כהנים כתב הביה"ל אם שהה כדי לגמור את כולה מחמת אונס, חוזר לראש הברכת כהנים ושיעור דלגמור כולה היינו עצם הברכות השלשה מראש לסוף בלי אמירת הרבש"ע ויה"ר שאומרים הקהל ואפשר דבמקומות שמנגנין הכהנים בעת האמירת הקהל גם זה יש לחשוב בתוך השיעור וצ"ע:

וכתב במ"ב (ס"ק א') אפילו אם שח במזיד באמצע הלל ומגילה ובהמ"ז או שאר ברכה ארוכה אף דעשה איסור בזה אעפ"כ א"צ לחזור רק למקום שפסק. ודוקא כשהוא אומרן בעצמו דאם שומע מאחר שמוציאו והוא שח בנתיים ממילא אינו שומע ולא יצא. וכתב בביה"ל (ד"ה בין בדיבור) שלדעת המ"א אם הפסיק ע"י דיבור במזיד גמור דהיינו שידע הדין שאסור ועם כל זה דיבר אפילו לא שהה כדי לגמור את כולה צריך לחזור לראש. והאליה רבה כתב שדין זה של המ"א צריך עיון. וכתב הביה"ל מהנכון דלענין פרשיות ק"ש יחזור עוד הפעם אבל בבהמ"ז וכ"ש בשאר ברכות לא יחזור בדיעבד:

עוד כתב (ס"ק ב') לדעת הרמ"א שבאונס חשיבא השהיה הפסק כיון שלא היה אז יכול לקרות. וכתב המג"א שדוקא אם האונס הוא מחמת שהאיש אינו ראוי כגון שהוצרך לנקביו או שהמקום אינו ראוי כגון שמצא שם צואה או מי רגלים והוצרך לשהות עד שיוציאום אבל אונס אחר כגון מחמת ליסטים וכה"ג הוי כמו ששתק ברצון דלא חשיב הפסק לדעה זו. ודוקא בק"ש וברכותיה וכה"ג אבל בתפלה חוזר לראש אפילו באונס אחר.

עוד כתב (ס"ק ג') ששהה כדי לגמור את כולה היינו זמן שקורא את כולה אפילו שהוא נמצא לקראת הסוף.

עוד כתב (ס"ק ד') לכתחילה אסור להפסיק אפילו בשתיקה כדי לגמור את כולה, אבל אם ממתין כדי לענות קדיש או קדושה מותר לכתחילה ועדיף שלא ימתין בהפסק אחד אלא ימשיך לקרא מעט ואז בכל הפסק לא יהא כדי לגמור את כולה.

עוד כתב (ס"ק ה') ששהה כדי לגמור את כולה היינו הקריאת שמע לבד בלא הברכות, ואם הפסיק בברכה מברכות ק"ש, כולה, היינו מתחילת ברכת יוצר עד גאל ישראל. ועיין בבה"ל דביארנו דאם הפסיק בברכת ק"ש בין ברכה לברכה בכל גווני אין צריך לחזור ולברך בדיעבד אבל בק"ש אם הפסיק בין פרשה לפרשה מחמת אונס ושהה בה כדי לגמור כל הפרשיות חוזר לראש: לדעת הרמ"א.

עוד כתב (ס"ק ו') שלדעת הרמ"א שחוזר לראש הוא הדין בתפילה והלל ומגילה וברכת כהנים. וכתב בביה"ל (ד"ה חוזר לראש) שמהרשב"א מוכח שבין פרשה לפרשה בק"ש שייך דין שהה כדי לגמור את כולה. ומה נחשב כולה מסתפק הירושלמי אם הק"ש עם הברכות נחשבות לחלק אחד, לכן לענין ק"ש שהיא מהתורה נכון להחמיר שנחשב כולה בלא הברכות ויחזור לראש ק"ש. אבל לא יחזור לראש הברכה אפילו אם שהה בקריאת שמע כדי לגמור הפרשיות והברכות. ואם הפסיק באמצע יוצר חוזר לראש הברכה (לדעת הרמ"א) ואם באמצע אהבת עולם חוזר לראש אהבת עולם כי שמא אין כל הברכות והק"ש דבר אחד. ואם הפסיק באמת ויציב יחזור לראש ק"ש כי שמא הכל אחד. ואם הפסיק בין הברכות לא חוזר כי שמא אין הכל אחד, אבל בין הפרשיות יחזור כנ"ל שהרי היא מהתורה ואין כאן ברכה לבטלה. וההפסק שמפסיק בברכות שנחשב כדי לגמור את כולה הוא כולל כל הברכות והפרשיות כי שמא הכל אחד. (וכל זה לדעת הרמ"א אבל לדעת מרן בכל גווני חוץ מתפילה חוזר למקום שפסק).

——–

לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים

האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.

בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.

ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.

בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל

מנחת שי – הלכות

הלכות תפלה ביה"כ וברכות
אברכי הכולל "שומרי גחלת" סניף "מנחת שי" אשדוד
בעידודו של ראש הכולל הרב אליהו דיקורגר שליט"א

לפי רישיון  Creative Commons-CC-2.5