סעי' א' – המתפלל צריך שיכוין בכל הברכות, ואם אינו יכול לכוין בכולם, לפחות יכוין באבות; אם לא כיון באבות, אע"פ שכיון בכל השאר, יחזור ויתפלל. – ספר מנחת שי

——–

בברכות לד: תנו רבנן המתפלל צריך שיכוין את לבו בכולן אם אינו יכול לכוין בכולן יכוין את לבו באחת, אהייא, א"ר חייא אמר רב ספרא משום חד דבי רבי באבות. ובדף ל: אמר רבי אלעזר לעולם ימוד אדם עצמו אם יכול לכוין את לבו יתפלל ואם לאו אל יתפלל. והתוספות (ד"ה יכוין) והרא"ש (סי' כד) כתבו יש לפרש הכא נמי באחת מהן ובאבות כדאמרינן בדף לד: וכן כתב סמ"ג (עשין יט קא:).

וכתב הרא"ש (סי' כא) להוכיח מגמ' ל: שרבי ינאי צלי והדר צלי ואמרה הגמ' ודילמא מעיקרא לא כיון דעתיה ולבסוף כיון דעתיה. מכאן משמע דמי שלא כיון דעתו לכל הפחות באבות שצריך לחזור ולהתפלל. וכ"כ הטור אפילו אם כיון בכולן ולא כיון באבות שצריך לחזור ולהתפלל, והאידנא אין אנו חוזרין בשביל חסרון כוונה שאף בחזרה קרוב הוא שלא יכוין אם כן למה יחזור. וגם ה"ר יונה כתב בסוף פרק תפילת השחר (כ: ד"ה גמ') גבי היה רוכב על גבי בהמה שבאבות צריך כוונה אפילו בדיעבד ואם לא כיון צריך לחזור ולהתפלל:

כתוב בסמ"ק (סי' יא ט.) אם אינו יכול לכוין בכל ברכות י"ח יכוין באבות ומודים ואם אינו יכול לכוין בשניהם יכוין באבות עד כאן וצריך תלמוד מנין לו דעדיף מודים טפי משאר ברכות:

עוד כתב הטור כתב הרב רבי אליעזר שירגיל אדם עצמו שיכוין לפחות בחתימה של כל ברכה שיש בהן מאה ושלוש עשרה תיבות כמו שיש בתפלת חנה ומאה ושלוש עשרה פעמים לב בחומש לומר שצריך בהן כוונת הלב. וכתב הב"י שכן כתוב בהגהות מיימוניות בפ"ד מה' תפילה (דפוס קושטא הט"ז) וברוקח (הל' חסידות שורש זכירת השם):

וכ"פ מרן המתפלל צריך שיכוין בכל הברכות, ואם אינו יכול לכוין בכולם, לפחות יכוין באבות; אם לא כיון באבות, אע"פ שכיון בכל השאר, יחזור ויתפלל. הגה: והאידנא אין חוזרין בשביל חסרון כוונה, שאף בחזרה קרוב הוא שלא יכוין, אם כן למה יחזור (טור).

(בהליכות עולם ח"א (עמוד קלא') ובהלכה ברורה אות א' כתב פשט המנהג שאינו חוזר, ואם רגיל לכוין ויודע שאם יחזור יכוין לפחות באבות רשאי לחזור, ונכון שיעשה תנאי של נדבה).

וכתב המ"ב (ס"ק א') שירגיל אדם עצמו לכוין עכ"פ בחתימת של כל ברכה:

עוד כתב (ס"ק ב') שצריך לכוין פירוש המילות ע"כ מה נכון מאוד להמונים שילמדו פירוש המילות של כל התפלה ועכ"פ של ברכת אבות ומודים בודאי יש חיוב עליו לידע ביאורו: וכתב בביה"ל (ד"ה המתפלל) שלכתחילה יש להזהר שלא יפסיק באמצע ברכת אבות לחשוב על דברים אחרים אפילו שכל הברכה אומרה בכונה מתחילה ועד סוף.

עוד כתב (ס"ק ג') צריך לכוין באבות כי הוא סידור שבחו של מקום ע"כ אינו בדין שיהא אז פונה לבבו לדברים אחרים, ויש פוסקים דגם מודים חשוב כאבות לכתחלה. ואם הוא משער שאפילו באבות לא יכוין לא יתפלל כלל עד שתתיישב דעתו שיהיה יוכל עכ"פ לכוין באבות: (וכ"כ בהלכה ברורה אות ב' שלא יתפלל כלל. אולם בילקו"י ח"א עמוד קנז' כתב שיתפלל ואינו יכול לפטור את עצמו מתפלה. וראיתי בזוהר פרשת ויחי דף רלד ע"א דעל תפלה בציבור כתוב ולא בזה את תפלתם, אע"ג דלאו כולהו בכונה ורעותא דליבא. עוד הראני הרב דוד פרטוש שליט"א ברע"ב ריש זבחים דדוקא קרבן יחיד ששחטו שלא לשמו לא עלה לבעלים לשם חובה וצריך להקריב קרבן אחר, משא"כ קרבן ציבור עלה לציבור לשם חובה. ולפי"ז יש לומר גם בתפלה שהיא כנגד הקרבן אף שהיתה בלא כונה כיון שהיא בציבור עלתה להם ולא צריכים תפלה אחרת. וכיון שבדיעבד לא חוזר, שעת הדחק כדיעבד דמי, ויתפלל אפילו לכתחילה. ועיין בהליכות עולם ח"א (עמוד קל') בביאורים שכתב מעין זה בשם שבולי הלקט. ומשמע שם שאף תפלה ביחיד בלא כונה לא הוי ברכה לבטלה. עיי"ש). וכתב בביה"ל (ד"ה יכוין באבות) שגם ש"ץ צריך לכוין באבות ולא אומרים שהש"צ אומר הברכה והשומע מכוין ויוצא מדין שומע כעונה, שכתב הפמ"ג שאי אפשר להוציא באופן זה.

עוד כתב (ס"ק ד') כתב הח"א נ"ל כיון דמצד הדין צריך לחזור ולהתפלל עכ"פ אם נזכר קודם שאמר בא"י בסוף ברכה יחזור לומר מאלקי אברהם וכו': וכתב בביה"ל (ד"ה והאידנא) שאם סיים הברכה מגן אברהם כתב החיי אדם שלא חוזר, והקשא הביה"ל כיון שלא יוצא י"ח תפלה איך ימשיך ויעשה ברכות לבטלה, לכן כתב עצה אחרת באופן זה שלא יאמר עוד עתה כלל וימתין על הש"ץ שיאמר ברכת אבות ויכוין לצאת וכשיגיע הש"ץ לברכת אתה גבור יתחיל בעצמו דהלא בתפלה קי"ל דאינו מוציא אלא דוקא מי שאינו בקי משא"כ באבות כיון שאינו יכול לברך אותה בעצמו: (בהליכות עולם ח"א (עמוד קלא') כתב כהחיי אדם. ובהלכה ברורה אות ד' כתב אם לא התחיל אתה גיבור, יחזור בהרהור על ברכת אבות. ואם התחיל אתה גיבור ימשיך ויזהר לכוין בברכת מודים, ויוצא ידי חובה).

——–

לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים

האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.

בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.

ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.

בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל

מנחת שי – הלכות

הלכות תפלה ביה"כ וברכות
אברכי הכולל "שומרי גחלת" סניף "מנחת שי" אשדוד
בעידודו של ראש הכולל הרב אליהו דיקורגר שליט"א

לפי רישיון  Creative Commons-CC-2.5