סעי' א' – בכל ברכה מהאמצעיות יכול להוסיף בקשה שהיא מעין הברכה, ובשומע תפלה מוסיף כל בקשה שירצה, וכן אחר התפלה. – ספר מנחת שי

——–

בגמ' ע"ז ח. אמר רב יהודה אמר שמואל שואל אדם צרכיו בשומע תפילה אמר רב יהודה בריה דרב שמואל בר שילת משמיה דרב אע"פ שאמרו שואל אדם צרכיו בשומע תפילה אבל אם בא לומר בסוף כל ברכה וברכה מעין כל ברכה וברכה אומר אמר רב חייא בר אשי אמר רב אע"פ שאמרו שואל אדם צרכיו

בשומע תפילה אם יש לו חולה בתוך ביתו אומר בברכת חולים ואם צריך לפרנסה אומר בברכת השנים אמר רבי יהושע בן לוי אע"פ שאמרו שואל אדם צרכיו בשומע תפילה אם בא לומר אחר תפילתו כסדר יום הכפורים אומר. וכתב הב"י שרבינו יונה סובר שמימרא דר' יהודה בריה דרב שמואל ומימרא דרבי חייא בר אשי לא באו ללמד על ענין אחד אלא מכל מימרא לומדים דין אחר, ולכן כתב דענין זה מתחלק לארבעה דינים חלוקים: האחד שבברכת שומע תפילה יכול לשאול כל צרכיו בכל ענין שירצה שברכת שומע תפילה כוללת כל הצרכים ולכך נתקנה: הדין השני שאם בא לומר בסוף כל ברכה וברכה מעין כל ברכה וברכה אומר ואפילו שלא יהיה לצרכו ממש מותר כיון שאומר אותו בלשון רבים מיהו בלשון יחיד אסור לאמרו כיון שאינו אומר אותו בעבור כל ישראל והוי הפסקה ודוקא שיכול לאמרו בלשון רבים בסוף כל ברכה וברכה שכיון שהשלים כבר מה שתקנו חכמים לחיוב גמור אין לחוש במה שמוסיף אח"כ אבל באמצע הברכה לא דכיון ששואל צרכי רבים באמצע הברכה נראה כמוסיף על המטבע שתקנו חכמים: והדין השלישי שאם שואל צרכיו ממש כגון ששואל על חולה שיש לו בתוך ביתו שיתרפא וכיוצא בו יכול לאמרו בלשון יחיד ואפילו באמצע הברכה והיינו דאמרינן (ע"ז שם) אם יש לו חולה בתוך ביתו אומרה בברכת חולים ולא הזכיר בכאן בסוף הברכה אלא בברכת החולים סתם קאמר דמשמע דאפילו באמצע הברכה יכול לשאול צרכיו כיון שצריך לו לפי שעה והוא שיאמר אותו בלשון יחיד שלא ידמה כמוסיף על המטבע שתקנו חכמים: הדין הרביעי שבסוף התפילה בין קודם יהיו לרצון בין אחר יהיו לרצון יכול להאריך ולומר כרצונו בין בלשון יחיד בין בלשון רבים בין צרכיו ממש בין צרכי ציבור עכ"ל:

(לדעת רבינו יונה תוספת בקשה באמצע הברכה אף שהיא מעין הברכה, הגם שלא הוי כמוסיף על הנוסח שהרי הנוסח בלשון רבים והוא אומר בלשון יחיד, אבל הוי כמפסיק בדברים אחרים בתוך הברכה, ואסור בין באמצע הברכה בין בסופה. ואם אומרה בלשון רבים הגם שלא הוי הפסקה שהרי אומר בלשון רבים שהוא לשון הברכה, אבל אם אומרה בלשון רבים באמצע הברכה נראה כמוסיף על הנוסח, ורק בסוף הברכה לא נראה כמוסיף על הנוסח ומשנה מהמטבע כיון שסיים לומר כל הנוסח שתקנו חז"ל. נמצא שאם רוצה להוסיף בברכה איזה בקשה שהיא מענין הברכה, יוסיף בסוף הברכה בלשון רבים שאז אין כאן הפסקה שהרי אומר בלשון רבים, וגם אין כאן הוספה על הנוסח שהרי אומר בסוף הברכה. ואם יש לו חולה בתוך ביתו וכיוצ"ב שחייב לומר בלשון יחיד התירו לו להפסיק באמצע הברכה או בסופה ולבקש עליו, אבל לא התירו לו לומר בלשון רבים באמצע הברכה שהרי משנה את נוסח הברכה. ובברכת שמע קולנו יכול לשאול אפילו שלא מענין הברכה ואפילו בלשון רבים באמצע הברכה, או אפילו לשון יחיד בין באמצע ובין בסוף הברכה, כיון שהיא ברכה כוללת ולכך נתקנה שיכול לשאול מה שרוצה ואין כאן הפסק או שינוי מהנוסח, וכן הדין בסוף התפלה יכול לשאול מה שרוצה).

וכתב הב"י שאין כן דעת הרא"ש שלא הזכיר דבר מכל אלו החילוקים משמע שהוא מפרש דאין חילוק בין שואל באמצע הברכה לשואל בסוף בכל מקום יכול לשאול בין בלשון רבים בין בלשון יחיד ודין שומע תפילה שוה לשאר הברכות בכל דבר אלא שבשומע תפילה שואל כל צרכיו מאיזה מין שיהיה ובשאר ברכות אינו שואל בכל ברכה אלא מעין אותה ברכה. וכן הרמב"ם בפ"ו מהלכות תפילה (ה"ב – ג) כתב ואם בא לומר אחר תפילתו כסדר יום הכפורים אומר וכן אם רצה להוסיף בכל ברכה מהאמצעיות מעין הברכה מוסיף כיצד היה לו חולה מבקש עליו רחמים בברכת חולים וכו' ואם רצה לשאול כל צרכיו בשומע תפילה שואל. וכך הם דברי רבינו שכתב המימרות כפשטן ולא הזכיר חילוקי ה"ר יונה. וכיון דהרמב"ם והרא"ש ז"ל בחדא שיטתא אזלי הכי נקטינן ומכל מקום טוב לחוש לדברי ה"ר יונה ז"ל:

וכתב הב"י מה שאמר רב יהודה אם בא לומר בסוף ברכה הוא לאו דוקא, או שבא לומר כמו שכתב הטור בסימן תקסו' שצריך שיתחיל מעין הברכה ואח"כ יכול להאריך בדברי ריצוי ותחנונים ולא ישאל בתחילת הברכה. ולכן נוהגים ביום תענית להאריך בתחנונים באמצע ברכת סלח לנו. ואפילו לרבינו יונה שאסר לבקש באמצע בלשון רבים ציבור שאני מידי דהוה אהא דאמרינן (ברכות לד.) לא ישאל אדם צרכיו בשלוש ראשונות ולא בשלוש אחרונות ובציבור נהגו לומר קרובץ כמו שנתבאר בסימן קי"ב וכן כתבו התוספות בפרק קמא דעבודה זרה (ח. ד"ה אם):

וכ"פ מרן אם רצה להוסיף בכל ברכה מהאמצעית, מעין הברכה, מוסיף. כיצד, היה לו חולה מבקש עליו רחמים בברכת רפאנו; היה צריך פרנסה, מבקש עליה בברכת השנים. הגה: וכשהוא מוסיף, יתחיל בברכה ואח"כ מוסיף, אבל לא יוסיף ואח"כ יתחיל הברכה (טור סי' תקס"ז); ובשומע תפלה יכול לשאול כל צרכיו, שהיא כוללת כל הבקשות; ולהר"ר יונה, כשמוסיף בברכה מעין אותה ברכה אם מוסיף אותו בשביל כל ישראל, אומר אותו בלשון רבים ולא בלשון יחיד, ולא יוסיף אלא בסוף הברכה ולא באמצע; ואם שואל צרכיו ממש, כגון שיש לו חולה בתוך ביתו או שהוא צריך לפרנסה, יכול לשאול אפי' באמצע הברכה, והוא שישאל בלשון יחיד ולא בלשון רבים; ובברכת שומע תפלה וכן בסוף התפלה בין קודם יהיו לרצון בין אחריו יכול לשאול בין בלשון יחיד בין בלשון רבים, בין צרכיו ממש בין צרכי רבים.

וכתב המ"ב (ס"ק א') שכתב הפמ"ג שלא ישאל באמצעיות אא"כ היה לו חולה וכן בפרנסה דוקא אם צריך לפרנסה אבל אינו רשאי לבקש רחמים בברכה מאמצעיות על העתיד שלא יחלה ושלא יחסר לחמו וכה"ג משא"כ בש"ת אפי' על העתיד רשאי לבקש: (ובהלכה ברורה אות א' כתב אם רצה להתפלל על הפרנסה טוב יותר שיתפלל במחשבתו בברכת השנים, ויבקש בפיו בברכת שמע קולנו).

עוד כתב (ס"ק ב') עיין פר"ח דמייתי מזוהר פרשת וישלח הצילני נא וכו' דבתפלה בעי לפרושי מילי כדקא יאות עי"ש. המבקש רחמים ע"ח א"צ להזכיר שמו שנאמר אל נא רפא נא לה ולא הזכיר שם מרים וה"מ בפניו אבל שלא בפניו צריך להזכיר שמו:

עוד כתב (ס"ק ג') שלא יוסיף ואח"כ יתחיל הברכה, כיון שצריך לעשות עיקר ממטבע שטבעו חכמים ובקשה שלו תהיה טפילה ולא להיפך. וכתב הפמ"ג דצריך להקדים ולומר מאמר שלם מענין הברכה כגון אם רוצה לבקש שיתן לו ד' דעה יקדים ויאמר אתה חונן לאדם דעת אבל לא תיבת אתה לבד וכה"ג בכל הברכות:

עוד כתב (ס"ק ד') טוב להתודות בש"ת ויאמר חטאתי עויתי פשעתי. ולשאול על מזונותיו אפילו אם הוא עשיר. ואם יש לו עון מחודש מזכירו בפירוש בתפלה הקודמת אצלו ויאמר התפילה בהכנעה ועכ"פ בקול בוכים ויקבל עליו שלא לעשות עוד כזה מדעתו ואם לאו אז מקטרגים עליו ח"ו מלמעלה ועיין במש"כ בסימן קכ"ב סק"ח בשם הח"א: שעדיף שיאמר בסוף התפלה כדי שיוכל לענות קדיש או קדושה.

עוד כתב (ס"ק ה') מה שכתב מרן בשם רבינו יונה שאם מוסיף אותה בשביל כל ישראל, לאו דוקא כל ישראל דהוא הדין בשביל רבים.

עוד כתב (ס"ק ו') מה שכתב מרן שאם מוסיף בשביל כל ישראל שאומר אותה בלשון רבים ולא בלשון יחיד, כונתו לומר כיון שהוא אומרה בשביל רבים לכן לא יכול להשתמש בלשון יחיד אלא בלשון רבים.

עוד כתב (ס"ק ז') כששואל בסוף ברכה הוא דוקא קודם שאמר ברוך אתה ה'.

עוד כתב (ס"ק ח') לדעת רבינו יונה שכששואל צרכי רבים באמצע הברכה נראה כמוסיף על המטבע שתקנו חכמים. בד"א ביחיד אבל בצבור מותרים ולכן אומרים סליחות באמצע ברכת סלח לנו וכן באמצע ברכה אמצעית של יוה"כ:

עוד כתב (ס"ק ט') עיין בסימן תקס"ו ס"ד דטוב ליזהר לכתחילה בכ"ז כדברי הר"ר יונה: (וכ"כ הב"י כאן טוב לחוש לדברי ה"ר יונה).

עוד כתב (ס"ק י') מרן כתב באמצע שומע תפלה יכול לשאול גם בלשון רבים, ולדעת הב"ח אסור לשאול בלשון רבים.

עוד כתב (ס"ק יא') מה שכתב מרן שיכול לבקש קודם שאומר הפסוק יהיו לרצון, עיין בסימן קכב' סעי' ב' שכתב מרן שאין נכון לומר תחנונים קודם יהיו לרצון.

——–

לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים

האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.

בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.

ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.

בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל

מנחת שי – הלכות

הלכות תפלה ביה"כ וברכות
אברכי הכולל "שומרי גחלת" סניף "מנחת שי" אשדוד
בעידודו של ראש הכולל הרב אליהו דיקורגר שליט"א

לפי רישיון  Creative Commons-CC-2.5