סכנת בקשת הכבוד – אפיקי אליהו על התורה

——–

א. שלח לך אנשים ויתורו את ארץ כנען (יג.ב)

פירש רש"י – "שלח לך אנשים"- למה נסמכה פרשת מרגלים לפרשת מרים? לפי שלקתה על עסקי דיבה שדברה באחיה. ורשעים הללו ראו ולא לקחו מוסר.

ויש להבין, הרי מרים דיברה באחיה – באדם, מנהיג הדור. בשונה מן המרגלים אשר דיברו בכלל על ארץ ישראל הדוממת שאינה אדם, ומן הדין אין בזה חשש ברור של לשון הרע.

וא"כ צריך להבין, מה הטענה ישנה כלפי המרגלים לקחת מוסר ממרים, הרי שונה דיבור המרגלים מדיבור מרים?

ב. עוד יש לדקדק ברש"י, מדוע ייתר בלשונו לאומרו: על עסקי דיבה שדיברה "באחיה". דמה קשור חטאה לדיבורה על "אחיה"?

ג. אלה שמות האנשים וכו' ויקרא משה להושע בן נון יהושע (יג.טז)

פירש רש"י – "ויקרא משה להושע וכו'"- התפלל עליו י-ה יושיעך מעצת מרגלים.

ויש להבין, מדוע היה צריך משה בנוסף לתפילתו, גם להוסיף להושע אות נוספת לשמו ולעשות לו שינוי השם, וכי אינה מספיקה תפילתו להצילו מעצת המרגלים?

ד. עוד יש לידע, מדוע חשש משה כ"כ, הרי שלח הוא את יהושע בחיר תלמידיו, מדוע חשש שמא יפול בעצת ההבל והשקר של המרגלים, הרי יהושע אדם גדול בתורה הוא?

ה. עוד יל"ע, דאיתא בתרגום יונתן בן עוזיאל – כי רק לאחר שראה משה ענוותנותו של יהושע קרא משה להושע בן נון יהושע.

ויש לשאול – מה עניין זה אצל ענווה?

ו. עוד יל"ע, דלכאורה משמע, שידע משה כי עתידים המרגלים לחטוא, אך בכל זאת שלחם. וצ"ע, דאם הבין שהולכים הם לחטוא, מדוע בכל זאת שלחם?

ז. ויעלו בנגב ויבא עד חברון (יג.כב)

פירש רש"י – כלב לבדו הלך שם ונשתטח על קברי אבות שלא יהא ניסת לחבריו להיות בעצתם וכו'.

מבואר, כי ידע כלב בוודאות כי עתידים המרגלים לחטוא.

ויש להבין, כיצד חשד באנשים צדיקים כמרגלים [וכפי שהעיד עליהם הכתוב] שיחטאו בשטות זו, הרי צדיקים הם?

ח. עוד קשה, דמבואר ממעשה כלב כי חשש הוא אף על עצמו. ויש להבין, ממה כל כך פחד בחששו ליפול בעצת ההבל של המרגלים?

ט. וילכו ויבואו אל משה ואל אהרן וכו' (יג.כב)

פירש רש"י – "וילכו ויבואו"- מהו "וילכו", להקיש הליכתן לביאתן, מה ביאתן בעצה רעה אף הליכתן בעצה רעה.

וצ"ע, דלכאורה סותר הרש"י לדבריו לעיל [בפס' ג'] על הפסוק "כולם אנשים" דפירש רש"י שאותה שעה כשרים היו?

י. אפס כי עז העם היושב בארץ והערים בצורות גדולות מאוד וכו'. הארץ אשר עברנו בה לתור אותה ארץ אוכלת יושביה וכו' (יג.כח-לב)

פירש רש"י – "אוכלת יושביה"- בכל מקום שעברנו מצאנו קוברי מתים, והקב"ה עשה לטובה כדי לטורדם באבלם ולא יתנו לב לאלו.

ויש להבין, כיצד צדיקים אלו (כפי שהעיד עליהם הכתוב), פירשו את כל הקורה אותם לרעה בלבד נגד ה' יתברך ולא לטובה כפי שנעשה עימם. כיצד הגיעו לדרגה זו?

{כל הקושיות מתורצות ביסוד אחד}

יבואר ע"פ יסודו של הגר"ח שמואלביץ זצ"ל בספרו שיחות מוסר [מאמר עה] בעניין רדיפת הכבוד. וז"ל – אך מצאנו פשר דבר במסילת ישרים (סוף פי"א) בתוך דבריו בגנות הכבוד איך רבים וטובים נכשלו בגללו ונאבדו מן העולם, כתב וז"ל: "הוא [הכבוד] שגרם לפי דעת חז"ל (זוהר על הפסוק כולם אנשים) אל המרגלים שיוציאו דבה על הארץ, וגרמו מיתה להם ולכל דורם, מיראתם פן ימעט כבודם בכניסת הארץ, שלא יהיו נשיאים לישראל, ויעמדו אחרים במקומם".

כאן גילו לנו חז"ל את סוד הדברים, רדיפת הכבוד הוא הגורם, שיראתם פן ימעט כבודם הביאתם לטכס עצות למנוע את ישראל מלהכנס לארץ, ע"י הוצאת דיבת הארץ רעה, ותדרדרו עד לאמירת "כי חזק הוא ממנו" ר"ל, כי הכבוד הוא סם המות, והרודף אחריו, אפילו יהיה ברום המעלה ומראשי בני ישראל, יתדרדר עד לבירא עמיקתא של כפירה ומינות, והוא מה שאמרו ז"ל כי "הכבוד מוציא את האדם מן העולם" (אבות פ"ד מכ"א).

וביותר שכל הפחד הגדול פן ימעט כבודם ותתבטל נשיאותם, אין מדובר כאן בנשיאות של שבט, שהרי לדעת בעל הטורים לא היו כלל נשיאים לשבטיהם, וכמו שכתב: "ראשי בני ישראל המה", המה – עולה חמישים, מלמד שהיו שרי חמישים, נמצא שהיו בישראל ששת אלפים שרי מאות ושש מאות שרי אלף הגדולים מהם במעלה, ושנים עשר אלף שרי חמישים חשובים כמותם, וכדאי היה להם בגלל "מעמד" זה של שרי חמישים, שישארו ישראל במדבר ולא יכנסו לארץ הקודש, אך ורק מחשש שמא יפגע כבודם.

למדנו מכאן שבשעה שאדם מתיירא פן יפגע כבודו פגיעה כלשהי, הרי הוא מאבד את עשתונותיו ודורס ורומס כל אשר סביבו ויורד לתהום האבדון, והרי בגלל הפחד הנורא שמא יסלקוהו מלהיות "שר חמישים", מה גדולה היא הסכנה הטמונה בבקשת "הכבוד". עכ"ל

א"כ מבואר – עד כמה שפלה היא מידת הגאווה, המסוגלת להוליך שולל אף אנשים גדולים וחשובים, להתדרדר עד לבירא עמיקתא של כפירה ומינות עד לתהום האבדון.

{לפ"ז כל הקושיות מתורצות}

הקושיות א' וב' מתורצות – המרגלים אשר נפלו במידת הגאווה, דיברו על הארץ לשון הרע, ולא למדו לקח ממרים אשר על אף שדיברה על "אחיה"- האוהבתו, שאינה רוצה ברעתו או בנגיעות אשיות, [וכפי שדאגה לו במצרים "לראות מה יעשה לו"] בכל זאת נענשה על דיבור הלשון הרע עליו.

ראו המרגלים ולא לקחו מוסר – ביודעם, כי יש להם נגיעות אישיות לדבר לשון הרע – לזכות בכבוד "השרי חמישים", חטא אשר הובילם להיענש בעונש מיתה החמורה.

לפ"ז גם הקושיות ג', ד', ה' וו' מתורצות – ידע משה כי עתידים המרגלים להתנסות בנסיון הגאווה, מחשש שמא יפגע כבודם מלהיות "שרי חמישים" בהיכנסם לארץ. וידע עד כמה מסוכנת היא "בקשת הכבוד"- אשר הינה "סם המוות" אף לאנשים כשרים וחשובים.

לכן חשש כ"כ על יהושע – בחיר תלמידיו, שמא יפול בחטא "רדיפת הכבוד", ושינה שמו בנוסף לתפילתו. כי כל כך מסוכנת היא בקשת ורדיפת הכבוד, אף ליהושע בחיר תלמידו.

רק לאחר שראה משה את ענוותנותו של יהושע, נחה דעתו לשולחו בעדת המרגלים [בנוסף לתפילה ושינוי השם]. כי בהיות מעלת הענווה בקרבו, לא ירדוף יהושע אחר בקשת "הכבוד" המסוכנת.

לפ"ז גם הקושיות ז' וח' מתורצות – היה בטוח כלב, כי עתיד הוא עוד ליפול בסם המוות של בקשת הכבוד, ככל שאר המרגלים אשר חששו לאבד את מעמד "השרי חמישים".

לכן הלך כלב ונשתטח על קברי האבות לבקש על עצמו רחמים, כי בלעדי עזרת ההתגברות בכח התפילה ותפילת האבות עליו, היה בודאי נופל בסכנת הכבוד, אשר בכוחה לפגוע אף באנשים גדולים וחשובים.

ולפ"ז גם הקושיות ט' וי' מתורצות – המרגלים ביציאתם אומנם היו אנשים כשרים וחשובים, אך חיסרון המוסר בהכנתם את עצמם לבל יפלו ברשת מידת רדיפת "הכבוד" השפלה, היתה טמונה בקרבם עוד קודם לכן.

וכאשר הגיעו לידי נסיון בקשת הכבוד – איבדו את עשתונותיהם, בחוטאם ובהחטאתם את כל ישראל, בכדי למנוע מעם ישראל להיכנס לארץ ישראל – כמה סכנה טמונה בקשת "הכבוד".

——–

לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים

לזכות הרב המחבר

האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.

בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.

ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.

בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל הרב אליהו יוחאי אלקיים שליט"א
אפיקי אליהו על התורה

פירושים חידושים וביאורים על דרך המוסר והדרש, תוך ביאור כולם ביסוד אחד
זכני השי"ת בטובו ובחסדו
הצב"י אליהו יוחאי אלקיים
פעיה"ק יבנה תובב"א – שנת תשע"ב לפי רישיון  Creative Commons-CC-2.5