סימנים טובים

——–

רבותינו ז"ל הנהיגו לאכול בראש השנה מיני מאכלים לסימן טוב לכל ימות השנה. ולכן נהגו לאכול תמרים, רוביא (שעועית), קרא (דלעת), כרתי, סילקא (תרד), רימונים, תפוח בדבש, וראש כבש. [ויזהר וידקדק היטב בכשרות ראש הכבש, ולא יאכל עד שיהיה ברור לו שהבשר 'חלק' בכשרות מהודרת. ואם אינו מוצא בשר 'חלק' בכשרות מהודרת, יאכל ראש של עוף או של דג, ולא יכנס בחשש אכילת איסור חס ושלום].

הזמן הנכון – לאכול סימנים אלו לאחר שיברך 'המוציא לחם מן הארץ' ויאכל כזית פת, ולא מיד לאחר הקידוש, כדי שלא יכנס בספק אם לברך ברכה אחרונה. ונהגו לטבל את חתיכת 'המוציא' במלח וגם בסוכר. (צז. ת"ה סט)

סדר אכילת הסימנים – אין צורך להקפיד על הסדר הכתוב בסידורים, והעיקר שיקדים לברך על התמרים שהם משבעת המינים, ואחר כך יאכל את הדברים המתוקים אחד אחרי השני, ולאחר מכן את שאר הטעמים כפי רצונו. (צג. ת"ה סד)

ברכה ראשונה – לא יברך על הרוביא, קרא, כרתי, סילקא, ראש כבש, וכיוצא בסעודה, כיון שהם באים מחמת הסעודה ולא לקינוח כתמרים, רימון ותפוח. (צז)

יהי רצון – יקדים את ברכת הפרי ויטעם ממנו, ולאחר מכן יאמר את נוסח 'יהי רצון'. ויש נוהגים שכל בני הבית מחזיקים בידם את הפרי, וגדול הבית מכוין להוציא את כולם ידי חובה ומברך ועונים אחריו 'אמן' וטועמים. ואחר כך הוא אומר את ה'יהי רצון' בקול רם, וכולם שומעים ועונים אחריו 'אמן'. (צח)

כשאומר "יהי רצון מלפניך ה' אלוקינו ואלוקי אבותינו שיתמו אויבינו ושונאינו וכל מבקשי רעתנו", יכוין על האויבים המרעים לעם ישראל במשך השנה ושופכים דמם של ישראל כמים, שהקב"ה יאבדם מן העולם. וכן באומרו "וכל מבקשי רעתנו", יכוין על אותם אויבי התורה, שעיניהם צרה בקיום התורה והמצוות ובהגדלת בתי כנסיות ובתי מדרשות והישיבות הקדושות, ומחפשים בכל מיני דרכים למנוע תורה מעם ישראל, בקיצוצים בתקציבים ועוד ועוד, שידיהם לא תעשה תושיה ח"ו, ולא יצליחו כלל במחשבותיהם לבטל ולו משהו מקיום התורה.

דגים – יש נוהגים לאכול דגים בראש השנה לסימן טוב שנפרה ונרבה כדגים, וגם שירבו זכויותינו כדגים שהם פרים ורבים. (אבודרהם, השל"ה, מטה אפרים, מים חיים משאש ועוד. ק)

מאכלים מתוקים – נוהגים לאכול בשר שמן ודברים מתוקים, כמו שאמר עזרא הסופר לעם ישראל ביום ראש השנה (נחמיה פרק ח פסוק י יב): וַיֹּאמֶר לָהֶם לְכוּ אִכְלוּ מַשְׁמַנִּים וּשְׁתוּ מַמְתַּקִּים וְשִׁלְחוּ מָנוֹת לְאֵין נָכוֹן לוֹ.

מאכלים חריפים – יש נוהגים שלא לאכול מאכלים חמוצים או חריפים, אלא אם כן הוא רגיל ואוהב מאוד. ואמנם גם כשרגיל, אם אוכל מאכלים חריפים מאוד, ומראה על עצמו תנועות של קושי מסוים, וכגון שמרוב חריפות המאכלים, עיניו זולגות דמעות, אין ראוי לאכול מאכלים אלו בראש השנה, שאין זה סימן טוב. (צט)

כעס – יזהר כל אדם שלא יבוא לידי כעס, שמלבד האיסור החמור לכעוס בכל השנה כמובא לעיל בשער האגדה, אין זה סימן טוב לכעוס בראש השנה, שבזה מראה הוא סימן כעס לכל השנה, ולכן יזהר שלא יכעס ולא יקפיד כלל הגם שהכעיסו אותו, כי אם לא הכעיסו אותו והוא כועס, לאו בר איניש הוא. (ת"ה עג)

——–

לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים

האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.

בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.

ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.

בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל מחבר
ארבע התעניות ובין המצרים

בהלכה ובאגדה
שער האגדה תמוז התש"ע, שער ההלכה סיוון תשע"ג

לפי רישיון  Creative Commons-CC-2.5