סימן תקג – שלא להכין מיום טוב לחבירו – ובו ב' סעיפים – ספר מנחת שי הלכות יום טוב

——–

א. אסור לאפות או לבשל או לשחוט ביום טוב לצורך מחר, אפילו הוא שבת או יום טוב, ואפילו בשני ימים של ראש השנה. אבל ממלאה אשה קדרה בשר אף על פי שאינה צריכה אלא לחתיכה אחת. הגה: וכל שכן שיכול לשחוט אף על פי שאינו צריך אלא לכזית (סמ"ק) וכן יכולה לבשל הרבה קדרות ולאכול מכל אחת מעט (בית יוסף ורבינו ירוחם ותשובת הרשב"א). ודוקא קודם אכילה אבל אחר אכילה אינה יכולה לבשל ולומר אוכל ממנה כזית דהוי הערמה מיהו אם עברה ובשלה (או שחטה) מותר לאוכלו:

ב. ממלא נחתום חבית של מים אף על פי שאינו צריך אלא לקיתון אחד. הגה: אבל צריך להשים הכל אצל האש בפעם אחת אבל אסור להוסיף אם כבר החבית אצל האש דטרחא שלא לצורך הוא (המגיד פרק א'):

הערמה באיסור שחיטה ובישול ועיבוד אוכלין שלא לצורך יו"ט.

כבר הזכרנו בסימן תצ"ה שמהתורה מותר לשחוט ולבשל לצורך אוכל נפש, ובאופן שיש אפשרות שיבואו לו אורחים מותר מהתורה לבשל אפילו לצורך מחר מדין 'הואיל'. אלא שחכמים אסרו לשחוט או לבשל לצורך מחר שלא יטרח ויכין מיו"ט לחול. וכתב המ"ב (ס"ק א) שאפילו להדיח קערות מיו"ט לחבירו אסור משום טרחה כמו שנתבאר בסוף סימן תרסז. וכן למלוח בשר כדי לשמר אותו מותר מהתורה ואפילו בשבת שאין עיבוד באוכלים אלא שחכמים אסרו לטרוח ולהכין ביו"ט לצורך מחר אפילו בדבר המותר. ואפילו מיו"ט לחבירו או מיו"ט לשבת אסור. ואפילו בשני ימים טובים של ראש השנה אסור לשחוט או לבשל מיום אחד לחבירו שלא אמרו שהם קדושה אחת להקל אלא להחמיר. ובביאו"ה הביא דעת הרמב"ם ששני ימים של ראש השנה הם קדושה אחת אפילו להקל. עוד כתב בשם הפמ"ג שאפילו בבין השמשות אסור לבשל לצורך יו"ט שני, דשמא יום הוא {ולא שייך לומר ספיקא דרבנן לקולא שהרי אין כאן 'הואיל', והבישול אסור מהתורה.} .

לכן אסור לבשל קדירה לצורך מחר ולא אוכל ממנה כלל היום, וכן אסור למלוח בשר שלא אוכל אותו היום ורק רוצה לשמרו למחר, אבל במליחת בשר לשמרו התירו בהערמה באופן שמולח חתיכה ואומר לא זו אני צריך ומולח אחרת וכן על זה הדרך, כדרב אדא בר אהבה דמערים ומלח גרמא גרמא (ביצה יא:) והטעם שהתירו בהערמה זו כדי שלא ימנע מלשחוט וימנע משמחת יו"ט, אבל אסור לבשל בהערמה באותו אופן שיבשל קדירה ויאמר איני רוצה תבשיל זה ויבשל קדירה אחרת וכן על זה הדרך, שאין כאן הטעם שימנע משמחת יו"ט. כ"כ הרשב"א, והוסיף התוס' (יז: ד"ה ובלבד) עוד הבדל בין בישול בהערמה למליחת בשר בהערמה, שבמליחת בשר הטרחה וההכנה לצורך חול היא קלה יותר מבישול, שבעיבוד אוכלין היא טרחה בלא שם של מלאכה שהרי אין שום איסור בעיבוד אוכלין אפילו בשבת מלבד הטרחה למחר שהרי אין עיבוד באוכלין, אבל בבישול היא טרחה עם שם של מלאכה, שבעלמא בשבת או ביו"ט כשאין אורחים היא מלאכה, לכן החמירו בטרחה זו יותר ואסרו לבשל בהערמה.

אומנם יש אפשרות לבשל ביו"ט גם לצורך חול בהערמה קטנה והוא באופן שמרבה בכמות כדאיתא בגמ' (ביצה יז.) באמת אמרו: ממלאה אשה כל הקדרה בשר אף על פי שאינה צריכה אלא לחתיכה אחת, ממלא נחתום חבית של מים אף על פי שאינו צריך אלא לקיתון אחד. וכן מותר לשחוט ולאכול ממנו מעט.

וזה דוקא קודם האכילה אבל אחר אכילה לבשל כמות גדולה ולאכול מעט היא הערמה גדולה שהרי באמת אין לה צורך באכילה זו, וכבר אמרנו שאסרו חכמים את ההערמה בבישול שהיא טרחה חמורה שלא לצורך היום. וטעם ההיתר כשממלאת קדירה קודם אכילה, לדעת רש"י שלא נחשב טרחה לצורך מחר שהרי באותה טרחה טורחת גם להיום. ולדעת הרשב"א לא נחשב טרחה לצורך מחר שהרי שאר החתיכות שמוסיף נותנות טעם בחתיכה שאוכל היום נמצא שכל מעשיו הם לצורך היום. ונ"מ בין הטעמים אם ממלא הקדירה בשני פעמים נפרדות, לרש"י יהא אסור שהרי הפעם השניה היא טרחה והכנה למחר, אבל להרשב"א מותר שהרי כל חתיכה נחשבת צורך היום שמוסיפה טעם בתבשיל. ולהלכה כיון שהאיסור מדרבנן נוקטים כדברי המיקל ומותר למלאות ולהוסיף חתיכות הנותנות טעם בתבשיל אפילו אחר שהניח על גבי האש את מה שצריך לצורך היום. ובאופן שאין התוספת שמוסיף בפעם השניה מוסיפה טעם לתבשיל כגון שמחמם מים גם הרשב"א מודה שאסור לתת בשני פעמים נפרדות אלא רק בפעם אחת שרק בטרחה אחת התירו להרבות בשיעור ולא נחשב כטורח ומכין לצורך מחר.

וכתב המ"ב (ס"ק ח) שטרחה אחת היינו שממלא פעם אחת מהדלי ולא דולה מים בשתי פעמים ואח"כ שם על האש, וכן כשעושה כופתאות מבושלות שלא מוסיפות טעם כשעושה הרבה, אסור לטרוח ולעשות הרבה, שלא נחשב טרחה אחת. וגם כשעושה בטרחה אחת לא יאמר בפירוש שמה שמוסיף הוא לצורך מחר. והרקח אסר לומר כן אפילו כשמוסיף חתיכות הנותנות טעם בתבשיל, אבל הטור דחה דבריו שאפילו שאומר שצריך החתיכה לצורך מחר עכ"פ כיון שנותנת טעם לתבשיל שאוכל היום לא נחשב כטורח לצורך חול, והסכים עימו הב"י.

כתב המ"ב (ס"ק טז) יש אופן שמותר להוסיף מים אפילו לאחר שהניח את הקדירה על גבי האש, והוא באופן שפוחד שמא תיבקע הקדירה, וכיון שהוא צורך יו"ט מותר.

וכתב הב"י שבהערמה קלה זו שהתרנו לבשל הרבה ולאכול מעט, מותר אפילו לבשל כמה קדירות מכל מין ומין ולאכול מכל אחת מעט. אבל לבשל בכמה קדירות מאותו מין אסור אפילו אוכל מעט מכל קדירה, ודלא כרבינו יואל הביאו המרדכי שהתיר לאפות שלושה תנורים ולאכול פת אחת מכל תנור, לצורך ברית מילה בשעת הדחק שלא יוכלו לאפות מחר. וכתב המ"ב (ס"ק ז) שיש אומרים שהיתר הערמה זו לבשל הרבה ולאכול מעט זה דוקא שבאמת רוצה לאכול תבשיל זה שמבשל, ולא שמבשל רק לצורך מחר ואוכל ממנו מעט רק כדי להתיר הבישול, וכתב שנהגו להקל ושכן משמע מסתימת הש"ע, והמחמיר תבא עליו ברכה. ובפרט אם מבשל לצורך חול יש ליזהר בזה.

נמצא שמותר לבשל לצורך מחר בהערמה קטנה, שהיא, שקודם הסעודה מבשל כמות גדולה יותר ממה שצריך ומותיר מהקדירה מעט, ואפילו כמה מיני תבשלין ואוכל מכל תבשיל מעט.

והערמה גדולה אסורה, והיא, לבשל קדירה ולא לאכול ממנה ולומר ששומר אותה לאורחים שאולי יגיעו אליו, או שאומר רוצה אני לאכול מין אחר. וכן אם מבשל קדירה ואוכל ממנה אבל הבישול היה לאחר שכבר אכל, וכל מה שאוכל עכשיו הוא רק להתיר את הבישול. וכן אם מבשל כמה קדירות ממין אחד ואוכל מעט מכל קדירה.

וכן אסור למלוח בשר שלא אוכל אותו היום ורק רוצה לשמרו למחר, אבל במליחת בשר לשמרו התירו בהערמה גדולה אפילו באופן שמולח חתיכה ואומר לא זו אני צריך, ולא אוכל ממנה, ומולח אחרת, וכן על זה הדרך.

בישל במזיד לחול מותר התבשיל, בישל ליו"ט והערים נאסר התבשיל.

בגמ' (ביצה יז.) איבעיא להו לא עשה עירוב תבשילין מיו"ט לשבת ועבר ואפה מאי. והיא בעיא דלא איפשטא. ופסקו הפוסקים להקל כיון שאיסור האכילה הוא דרבנן אמרינן ספיקא דרבנן לקולא ומותר. ודלא כרבינו יואל ורבינו אביגדור שהביא המרדכי שאסרו מטעם שלא יבאו לזלזל ביו"ט. ולא רק עבר ואפה או בישל מיו"ט לשבת אלא אפילו הזיד לבשל לצורך חול מותר לאכול התבשיל {כ"כ מרן בסימן תקכז סעי' כג. וזה דלא כהמהרלב"ח, הביאו הלח"מ פרק א' מהלכות יו"ט הלכה ט. שכתב בדעת הרמב"ם שמיו"ט לשבת מותר אבל מיו"ט לחול אסור.} . אבל בישל בהערמה החמירו חכמים בזה יותר ואסרו לאכול התבשיל כדאמרינן בגמ' שם אבל מבשל הוא ליום טוב ואם הותיר הותיר לשבת, ובלבד שלא יערים ואם הערים אסור. והטעם שאסרו יותר במערים מאשר מבשל בהדיא לצורך חול הוא כדי שלא יהא מורה בזה היתר לבשל בהערמה בלא עירוב תבשילין. ומערים כאן היינו הערמה אסורה כגון לבשל קדירה ולא לאכול ממנה ולומר ששומר אותה לאורחים שאולי יגיעו אליו, או שאומר רוצה אני לאכול מין אחר. אבל אם מבשל קדירה אחר שכבר אכל, ואוכל ממנה מעט, כתב הריב"ש לא נאסר התבשיל שלא נחשב בישל בהערמה אלא נחשב שבישל לצורך מחר ומותר התבשיל, ומה שאח"כ מערים ואוכל ממנו מעט, משום כך לא נאסור את התבשיל שכבר הותר. משא"כ בהערמה שמבשל לצורך מחר ואומר בשעת הבישול שהוא לצורך היום, ואח"כ חוזר בו, מיד נאסר התבשיל שבשעת הבישול היתה כבר הערמה.

——–

לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים

האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.

בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.

ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.

בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל

מנחת שי – הלכות

הלכות תפלה ביה"כ וברכות
אברכי הכולל "שומרי גחלת" סניף "מנחת שי" אשדוד
בעידודו של ראש הכולל הרב אליהו דיקורגר שליט"א

לפי רישיון  Creative Commons-CC-2.5